אדריכל המלחמה הקרה: מי אתה וויליאם בראודר?

בדפי ההיסטוריה של המשבר הבינלאומי בין רוסיה לבין ארצות הברית, יישמר מקום של כבוד לוויליאם בראודר - איש עסקים לונדוני שהיה אחד ממקורביו של הנשיא פוטין עד לפני עשור, וכעת הוא אחד מיריביו המרים ביותר ומבוקש על ידי הרשויות במוסקבה. ניסיון לפצח את דמותו של האיש השנוי במחלוקת שהצליח לשכנע את הבית הלבן לאשר את החוק התקיף ביותר נגד רוסיה

אחת המטרות המוצהרות של מדיניות החוץ של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, עם כניסתו לתפקיד הייתה לפתוח דף חדש ביחסים עם רוסיה אחרי העוינות ההדדית בתקופתו של הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש. אולם אירועי ששת החודשים האחרונים באוקראינה שינו לחלוטין את התמונה ושתי המדינות שוב עומדות זו מול זו במה שנראה כמו "מלחמה קרה" חדשה, במיוחד לאור הדיווחים על פלישה רוסית בימים האחרונים.

לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יש לא מעט אחריות למשבר. זו הייתה התנהלותו של פוטין - שלא הסתיר מעולם את רצונו לחדש ולחזק את השפעתה של מוסקבה באזורים שהיו חלק מברית המועצות, שעוררה את כדור השלג שהוביל להתקוממות העממית באוקראינה - ולאחר מכן לסיפוח האי קרים ולמרד האלים במזרח המדינה. אירועים אלה הם שהפכו את מוסקבה ליעד לסנקציות חריפות מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי.

אבל כאשר תיכתב ההיסטוריה של המשבר הבינלאומי המשמעותי ביותר של המאה ה-21 (עד כה), יהיה מקום של כבוד לשחקן נוסף – וויליאם (ביל) בראודר, איש העסקים המצליח שמתגורר כיום בלונדון ,אשר היה עד לפני עשר שנים אחד ממקורביו של פוטין, אבל כעת הוא אחד מיריביו המרים ביותר ומבוקש על ידי הרשויות במוסקבה.

בראודר הוא אדם שנוי במחלוקת. מצד אחד, הוא נראה כמי שמוביל מסע צלב נגד השחיתות בשלטון ובכלכלה ברוסיה. אולם מצד שני, נאמר עליו כי הוא מנהל מסע נקם אישי נגד פוטין ואחראי בעצמו למעשי שחיתות ואולי אף למעשים חמורים יותר. אולם השורה התחתונה מעידה, כפי שעולה ממסמכים שהגיעו לידי מעריב סופהשבוע, כי בראודר, שאינו אזרח אמריקאי או רוסי, הוא האדם שרקם בפומבי ומאחורי הקלעים את החוק הנוקשה ביותר שהעבירה ארצות הברית נגד רוסיה ואשר תרם לא מעט לקרע בין המעצמות.

וויליאם בראודר (50) נולד בשיקגו למשפחה מוכרת ביותר. סבו, ארל בראודר, עמד בראש המפלגה הקומוניסטית האמריקאית ואף ניסה להתמודד פעמיים על נשיאות ארצות הברית. הוא סולק מהמפלגה על ידי מנהיג ברית המועצות, יוזף סטלין, אחרי שטען כי הקומוניזם והקפיטליזם יכולים לחיות זה לצד זה. אביו של בראודר, פליקס, היה מתמטיקאי מחונן שהתקשה במשך שנים להשתלב בממסד האקדמאי בארצות הברית בשל הזהות הקומוניסטית של משפחתו, אך בסופו של דבר עמד בראש המחלקה למתמטיקה של אוניברסיטת שיקגו.

בניגוד לתפיסה הקומוניסטית שהייתה בבית, וויליאם בראודר בחר בדרך הקפיטליסטית. הוא למד כלכלה באוניברסיטת שיקגו ובהמשך קיבל תואר במינהל עסקים מאוניברסיטת סטנפורד. בשנת 1989, עבר בראודר ללונדון, שם עבד במחלקות לענייני מזרח אירופה של קבוצת הייעוץ של בוסטון ושל בנק ההשקעות "סולומון בראדרס". לפי פרסומים שונים, בראודר אף שימש אנליסט של הסוכנות הבריטית למודיעין חוץ (MI-6).

בזכות שהותו בלונדון, שם גם נישא לתושבת מקומית, קיבל בראודר אזרחות בריטית. אולם מסיבות שעדיין אינן ברורות, הוא החליט שלא לשמור יותר על אזרחותו האמריקאית. "הגענו ממשפחה שנרדפה באמריקה", ניסה להסביר בראיון למגזין "ניו רפובליק" בנובמבר 2012 את הסיבות להחלטה, אך הודה שאינו רוצה לפרט.

וויליאם בראודר (מתוך ויקיפדיה)

מוות בתא המעצר

עם נפילת חומת ברלין ב-1989, נפתחה מזרח אירופה – ובמיוחד רוסיה – בפני אזרחי המערב ובראודר ניצל את ההזדמנות. אחרי ששהה שנים אחדות בפולין ולמד על תהליכי ההפרטה של המדינות הקומוניסטיות לשעבר, הוא הקים בשנת 1996 את קרן ההשקעות הרמיטאז' קפיטל לצורך פעילותו ברוסיה, בסיוע של 25 מיליון דולר מצדו של הבנקאי היהודי ואחד מעשירי העולם, אדמונד ספרא. ההצלחה הייתה מיידית, בתוך שנה אחת גדל הרווח של הקרן ל-125 מיליון דולר וכעבור שנה נרשם רווח נוסף של יותר מ-200 אחוז.

שנים אלה, תחת שלטונו של הנשיא בוריס ילצין, התאפיינו בהפרטה נרחבת של נכסי המדינה לטובת משקיעים זרים, כמו בראודר וספרא, ולטובתה של שכבת מתעשרים חדשה – האוליגרכים – שהשם הבולט ביותר בקרבה היה של בוריס ברזובסקי, שבין השאר החזיק בתחנת הטלוויזיה המובילה ברוסיה ובחברות נפט. רוסיה החדשה נראתה בדרך לשגשוג עד אשר בשנת 1998, התרחש המשבר הכלכלי החריף שהביא את המדינה לסף פשיטת רגל ואילץ את הממשלה לבצע פיחות חד ברובל.

בזמן המשבר, נעלמו מיליארדי דולרים מקופת האוצר הרוסי, ואחד החשדות המרכזיים היה שמדובר בפעולה של ארגוני המאפיה הרוסית, שלפי הספר "מקמאפיה" של מישה גלני, היו קשורים לאוליגרכים החדשים. חקירה גילתה כי הכספים הועברו דרך בנק ניו יורק לבנק רפובליק שהיה בבעלותו של ספרא, והמיליארדר היהודי החליט לסייע לבולשת האמריקאית לחשוף את נתיבי הלבנת הכספים מרוסיה.

אולם ב-3 בדצמבר 1999, נספה ספרא בדליקה מסתורית באחוזתו במונקו. מי שנעצר והואשם ברצח של ספרא ושל האחות המטפלת היה טד מאהר, לוחם לשעבר בצבא האמריקאי שהצטרף זמן לא רב לפני כן לצוות המטפלים של ספרא. עם זאת, ממשיך לטעון כי הוא הוכה על ידי שני רוסים שהיו מחופשים לנינג'ות. שאלות נוספות היו מדוע ספרא – שהיה אובססיבי לביטחונו, במיוחד אחרי שהחל לסייע לבולשת, שחרר באותו לילה את כל צוות האבטחה שלו שמנה בעיקר יוצאי יחידות מובחרות ישראליות, ומדוע לקח לכבאים זמן כה רב להגיע ולהשתלט על האש. גם אחרי 15 שנה, התעלומה עדיין פתוחה, אבל זה לא היה המוות המסתורי האחרון בסביבתו של בראודר.

על אף המשברים, בראודר לא עצר את פעילותו הענפה ברוסיה. הוא השקיע בחברות ממשלתיות רבות, בהן ענקית הגז גזפרום, כשהוא פועל לחשוף את השחיתויות שבמסגרתן העלימו בכירים מאות מיליוני דולרים. בראודר מצא בן ברית בולדימיר פוטין, סוכן הקג"ב שהיה ראש הממשלה האחרון של הנשיא בוריס ילצין לפני שירש אותו בשנת 2000. "פוטין נלחם באותם אנשים שאנחנו נלחמנו בהם: האוליגרכים", אמר בראודר בראיון עיתונאי.

אבל בפועל, כפי שמתארים הספרים "פוטין: האיש ללא פנים" של מאשה גסן ו"הנפט של פוטין" של מרטין סיקסמית,, היה זה הנשיא הרוסי שהחל להיות מעורב יותר בשחיתות כשהוא דואג לגזור קופונים מעסקאות שבהן היו מעורבים מקורביו.

בשנת 2003, בירך בראודר על מעצרו של מיכאיל חודורקובסקי, מנכ"ל חברת הנפט יוקוס והאיש העשיר ביותר ברוסיה, אשר הואשם העלמת מס ונשלח לכלא. גסן מציינת כי האירוניה היא שדווקא חודורקובסקי היה זה שנלחם בשחיתות וכי הוא נעצר רק בגלל שניסה להביע עמדה נגדית לפוטין ולא התכופף מול איומיו. בראודר, שעדיין לא הבין זאת, לא ידע כי בקרוב, גורלו הולך להשתנות וכי גם הוא יהיה עד לאותו מסלול שעבר חודורקובסקי.

שנתיים מאוחר יותר, אחרי שהרמיטאז' רשמה ברוסיה השקעות בשווי של 4.5 מיליארד דולר בתוך עשור, הפך גם בראודר לאויב השלטון במוסקבה. בנובמבר 2005, הוא עוכב בשדה התעופה של מוסקבה ואחרי שעות אחדות גורש לצמיתות בטענה שהוא מהווה "סכנה לביטחון המדינה". בתוך זמן קצר, העביר בבראודר את מרבית הונו ואנשיו מחוץ לרוסיה והתמקם מחדש בלונדון.

ביוני 2007, נערכה פשיטה על משרדי החברה במוסקבה ונתפסו מסמכים, מחשבים וחומרים רגישים אחרים. לטענתו של בראודר, גורמים מושחתים במשטרה וברשות המסים הרוסית השתמשו במסמכים ובחותמות כדי להקים חברות קש על בסיס החברות של בראודר ולקבל את החזר המס הגדול ביותר בתולדות רוסיה – 230 מיליון דולר.

כדי לחשוף את הפרשה, הפעיל בראודר את סרגיי מגניצקי, שעבד בפירמה שייצגה את הרמיטאז' קפיטל ברוסיה. אחרי שאסף מסמכים רבים שמעידים לכאורה על מעשי המרמה מצד גורמים ברשויות החוק והמס, פנה מגניצקי לרשויות בנובמבר 2008 כדי להגיש תביעה רשמית נגד בכיר במשטרה, אולם במקום זאת הוא נעצר והואשם בעבירות מס יחד עם בראודר.

לפי המסמכים שהציגו הרשויות הרוסיות במסגרת המשפט, בראודר – בסיועו של מגניצקי - הקים שתי חברות באזור קלמיקיה שברוסיה שהעלימו מס בשווי של 17 מיליון דולר בשנת 2001. התביעה טענה כי בראודר ומגניצקי ניצלו תקנה שמאפשרת הקלות מס של 50% עבור חברות שיותר ממחצית העובדים הם מוגבלים, וטענו כי באחת החברות עובדים שלושה בני אדם – בראודר ושני מוגבלים שעבורם יוצרו פנקסי עבודה מזויפים.

מגניצקי מעולם לא הגיע למשפט. אחרי שהועבר בין ארבעה מתקני כליאה, הוא הגיע לבית הכלא הידוע לשמצה בוטקיריה שבמוסקבה, שם הוא מת ב-16 בנובמבר 2009, שבוע בלבד לפני תום המועד שבו היה יכול להיות מוחזק ללא משפט. נסיבות מותו של עורך הדין בן ה-37 עדיין לא ברורות. פוטין ורשויות הכלא טענו כי מדובר בהתקף לב, אולם ועדה של הקרמלין דווקא קבעה כי מגניצקי עבר עינויים לפני מותו ונמנע ממנו טיפול רפואי. למרות זאת, לא נפתחה חקירה כלשהי נגד המעורבים.

ולדימיר פוטין (מתוך אתר הקרמלין)

הנתיב לבית הלבן

בראודר, שסיפר כי הידיעה על מותו של מגניצקי הרגישה עבורו כמו "סכין בלב", החליט לנקום באחראים למותו של העובד שלו, אך גם לצאת למלחמה אישית נגד פוטין, אותו סימן כמי שאחראי לשחיתות המשתוללת ברוסיה.

חודשים ספורים אחרי מותו של מגניצקי, נפגש בראודר עם ידידו ג'ונתן ויינר, לשעבר בכיר במחלקת המדינה, שסיפר לו על הצו הנשיאותי 7750, שמאפשר למשרד החוץ לאסור על גורמים בכירים זרים להיכנס למדינה. אולם במחלקת המדינה התנגדו לכך.

על כן, פנה בראודר לסנאטור הדמוקרט, בנג'מין קרדין, שדרש משרת החוץ, הילארי קלינטון, לבטל מיד את הוויזה לשישים בכירים רוסים שהיו מעורבים לכאורה במותו של מגניצקי. בשל חוסר התגובה מצד מחלקת המדינה, החל מהלך בקונגרס להעברת חוק רשמי שיאפשר את מיסודה של הרשימה השחורה. את הצעת החוק של בית הנבחרים גיבש הציר הדמוקרט, ג'יימס מקגוורן, ואילו בסנאט הוביל קרדין את הצעת החוק יחד עם 25 סנאטורים נוספים משתי המפלגות, בהם ג'ון מקיין הרפובליקני.

במרץ 2012, במסגרת הדיונים בקונגרס, הופיע בראודר בפני ועדת החוץ של בית הנבחרים כדי לעודד את הצירים לתמוך בחוק. "ברור שלא ניתן להשיג צדק ברוסיה, ולכן אני ומשפחתו (של מגניצקי), החלטנו לחפש צדק מחוץ לרוסיה", אמר בראודר שהציג את גרסתו לאירועים. "הסיפור הזה הוא סיפור שובר לב עבור משפחתו של סרגיי ועבורי, אבל זה קצהו של קרחון אדיר ברוסיה. הסיפור הזה חושף את פניה של רוסיה כיום".

מי שהסתייג מהצעת החוק הוא הבית הלבן שחשש כי המהלכים בקונגרס יקשו על ההתקרבות לרוסיה. אולם מסמכים שהגיעו לידי "מעריב סופהשבוע" מציגים כיצד הצליח בראודר להשפיע על הבית הלבן לאשר בסופו של דבר את הצעת החוק.

לצורך המשימה, שכרה קרן הרמיטאז' של בראודר את "קבוצת אשקרופט", חברת הייעוץ שהקים שר המשפטים לשעבר, ג'ון אשקרופט. את הטיפול קיבלה ג'וליאנה גלובר, לשעבר אחת היועצות הבכירות של הסנאטור הרפובליקני, ג'ון מקיין, במהלך התמודדותו לנשיאות בשנת 2008.

גלובר, כך עולה מהמידע שהגיע לידי "מעריב סופהשבוע", ארגנה פגישה עם סטיבן מוילנן, שעבד במשרדה של האחראית מטעם הבית הלבן על המאבק בשינוי האקלימי, קרול ברונר. ביום שבו הם נפגשו לראשונה, העבירה קרן הרמיטאז' סכום של 7,393.50 דולר לידי קבוצת אשקרופט.

לפגישה בין גלובר ומוילנן הצטרף ג'ורג' עבאר, פעיל דמוקרטי בכיר שעבד במשרדו של יו"ר ועדת החוץ של הסנאט (וכיום מזכיר המדינה), ג'ון קרי. במקביל, נפגשה גלובר פעמיים גם עם דיוויד זיקוסוקה, אחד מאנשי הצוות של סגן הנשיא ושל היועץ לביטחון לאומי. פגישות אלה סיפקו למעשה לנציגיו של בראודר גישה ישירה לתוך הבית הלבן.

הפעילות הנמרצת של גלובר וקבוצת אשקרופט למען "חוק צדק למגניצקי 2010" – לא רק מול הבית הלבן, אלא גם מול המועצה לביטחון לאומי, הסנאט, בית הנבחרים, משרדי האוצר, המשפטים והמסחר, כפי שעולה מהדוח שפרסמה החברה ברבעון השני של 2010 – סייעה לשנות את הגישה של ממשל אובמה.

ב-14 בדצמבר 2012, אחרי שההצעה אושרה בשני בתי הקונגרס, חתם הנשיא על "חוק מגניצקי", אשר צורף לחוק שהסדיר את יחסי הסחר עם רוסיה. ארבעה חודשים לאחר מכן, פרסם משרד האוצר את שמותיהם של 18 בכירים במשטרה, ברשות בתי הסוהר, ברשות המסים ובסוכנות לחקירות שנטען כי היו מעורבים בחקירה נגד מגניצקי ובמותו ונאסרה עליהם הכניסה לארצות הברית וחשבונותיהם בארצות הברית הוקפאו.

בקבוצת אשקרופט לא הסתירו את קורת רוחם מההישג ומהקשר שלהם עם בראודר. באתר הקבוצה מופיעה בגאון כתבה שפורסמה באתר הפוליטי The Hill, שבו נאמר כי העברת החוק "הגיעה בזכות עבודת שטח עקשנית של ביל בראודר". "לבראודר היה ייצוג של רחוב K (רחוב הלוביסטים בוושינגטון) – ג'ולאנה גלובר מקבוצת אשקרופט – והוא היה נוכח כל העת בגבעת הקפיטול במהלך הדיון על חוק הסחר עם רוסיה", נאמר בידיעה.

מה יש לו להסתיר?

מוסקבה זעמה על המהלך האמריקאי, ובתגובה העביר בית הנבחרים הרוסי חוק שאוסר על זוגות אמריקאים לאמץ ילדים רוסים. כמו כן, פורסמה רשימה של 18 אישים אמריקאים, שנטען כי היו מעורבים במעשי עינויים במתקן המעצר לחשודים בטרור בגואנטנמו ובמעצרם של אזרחים רוסים, ונאסרה עליהם הכניסה למדינה.

גורמים ברוסיה אף האשימו כי בראודר קשור למותו של מגניצקי מאחר שעורך הדין עמד לחשוף את האמת על התנהלותו של איש העסקים הבריטי. "המוות הטראגי הזה לא נתן שום דבר לאף אחד מלבד לבראודר", אמר איש העסקים דמיטרי קלויב, שבראודר ואנשיו האשימו אותו במעורבות במותו של מגניצקי, בראיון לעיתון כלכלי ברוסיה. "הוא הרוויח הכל ממותו של מגניצקי. יש לי רושם שאם סרגיי לא היה מת, בראודר היה ממציא את המוות הזה איכשהו".

ביולי 2013, גזר שופט בית המשפט המחוזי במוסקבה תשע שנות מאסר על בראודר בשל האישומים על העלמת המסים (האישומים נגד מגניצקי בוטלו בשל מותו). רוסיה אף פנתה לאינטרפול בבקשה שיוציא צו מעצר בינלאומי נגד איש העסקים, אולם בסוכנות השיטור דחו פעמיים את הבקשה מאחר שראו בה מהלך פוליטי.

בינתיים, ממשיך בראודר לשבת בבטחה בבריטניה, שאין לה הסכם הסגרה עם רוסיה, וממשיך לקרוא למדינות המערב להקשיח את צעדיהן נגד משטרו של פוטין באמצעות חשבונו הפעיל בטוויטר, ובמקביל הוא מקדם גרסה של "חוק מגניצקי" גם במדינות אירופה.

אולם המניעים לגבי פעילותו של בראודר נגד רוסיה ופוטין עדיין לא ברורים לחלוטין. האם הוא אכן "האביר על הסוס הלבן" שרוצה לטהר את השחיתות ברוסיה ולסגור חשבון עם המעורבים במותו של מגניצקי או שמא מדובר בנקמה אישית על כך שהרשויות במוסקבה עצרו את הפעילות המשגשגת שלו?

בחודש האחרון גברו סימני השאלה סביב התנהלותו של בראודר. איש העסקים הבריטי הוא עד מפתח במשפט שמנהלת התביעה האמריקאית בבית משפט מחוזי בניו יורק נגד חברת פרבזון אחזקות הרוסית בחשד שנכסים שרכשה בעיר היוו למעשה חלק ממזימה להלבנת 230 מיליון דולר שנגנבו מקופת האוצר הרוסי.

הפרשה מבוססת על המסמכים של מגניצקי ובראודר, ועורך הדין של ההגנה, מארק סימרוט, דורש כי איש העסקים יגיע לדוכן העדים כדי "לענות על שאלות קשות בנוגע להעלמת המסים שלו עצמו ברוסיה ועל היבטים נוספים של פעולותיו כדי להראות שאין לו אמינות ושהוא לא צריך להיות עד או אפילו מקור שעליו יכול התובע להסתמך לצורך התביעה".

במשך חודשים, הצליח בראודר להתחמק מהניסיונות להגיש לו את הצו להופעה בבית משפט. רק ב-29 ביולי, בעת ששהה באספן שבקולורדו, איתר אותו בלש פרטי מטעם ההגנה והגיש לו את הצו. למרות זאת, לא הגיע בראודר לשני הדיונים שנקבעו בחודש אוגוסט, ובינתיים, השופט העניק לעורכי דינו של בראודר ארכה עד 12 בספטמבר. אולם ההערכות הן כי הוא יימנע מלהגיע והתמיהות סביבו רק יתעצמו.

אישור "חוק מגניצקי" בארצות הברית היה ניצחון גדול עבור בראודר ומקרה נדיר – ואולי אף תקדימי – של אדם שאינו אזרח אמריקאי שמצליח להשפיע על מקבלי ההחלטות להעביר חוק בעל השלכות מרחיקות לכת על הזירה הבינלאומית. מאז העברת החוק, לא מתקיימים קשרים מהותיים בין רוסיה לבין ארצות הברית, ובמיוחד בין פוטין לבין אובמה, דווקא כאשר צריך קו חם בין וושינגטון לבין מוסקבה במטרה להרגיע את המתיחות באוקראינה, כמו גם בזירות בוערות אחרות כמו סוריה ועיראק.

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון מעריב סופהשבוע ב-29.8.14