רפואה לא שלמה: שנתיים להתפרצות מגפת האבולה

בחודש שעבר הכריז ארגון הבריאות הבינלאומי באופן רשמי כי אחרי גינאה וסיירה לאון, נגיף האבולה נעלם גם מליבריה וכי תמה אחת ההתפרצויות הקטלניות ביותר בעידן המודרני. מלבד המחיר העצום של יותר מ-11 אלף קורבנות, המחלה הקטלנית גם הרסה את מערכות הבריאות הלקויות של שלוש המדינות שבמערב אפריקה והותירה עשרות אלפי ילדים יתומים שהחברה המקומית מסרבת לקבל אותם בשל הסטיגמה

החגיגות לכבוד תחילתה של שנת 2016 בגינאה החלו מוקדם יותר מהרגיל, כאשר ב-30 בדצמבר התכנסו כמאה אלף צופים נלהבים באצטדיון בבירה קונקארי כדי לראות מופע ענק בהשתתפות זמרים אפריקאים מובילים תחת הכותרת "ביי ביי אבולה בגינאה". יממה קודם לכן, הודיע רשמית ארגון הבריאות העולמי, סוכנות הבריאות של האו"ם, כי המדינה נקייה מנגיף האבולה אחרי שלא התגלו בה מקרי הידבקות חדשים במשך 42 יום. "זו המתנה הטובה ביותר לשנה החדשה שאלוהים היה יכול לתת לגינאה והחדשות הטובות ביותר שתושבי גינאה היו יכולים לקוות להן", אמרה אחת החולות שהחלימו, אלאמה קמבו דורה (Dore) לסוכנות הידיעות הצרפתית. "המחלה המקוללת הזו הפרידה אותי מהיקרים ביותר בחיים שלי".

הבשורה המשמחת הגיעה בדיוק שנתיים אחרי שאמיל אוואמונו (Ouamouno), פעוט בן שנתיים מהכפר הקטן מליאנדו (Meliandou) שבדרום גינאה, מת מהנגיף אחרי שככל הנראה נדבק אחרי ששיחק בעץ חלול שבו שכנו עטלפים שנשאו את הנגיף. זמן קצר לאחר מכן, מתו גם אחותו של הילד, אמו וסבתו ומשם התפשט הנגיף לאנשים שטיפלו בהם ולאחר מכן מכך לאנשי רפואה שטיפלו בהם. הנגיף נותר במשך כחודשיים רק בגבולות מחוז גווקדו (Gueckedou) שבו שוכן הכפר, אולם בפברואר 2014 התגלו מקרים ראשונים במחוז סמוך בדרום גינאה ובסוף מרס החלה ההתפרצות גם בליבריה וכעבור חודשיים הגיעה המחלה לראשונה גם לסיירה לאון. בחודשים הבאים זוהו מקרים גם בניגריה, סנגל ומאלי.

מותו של "חולה אפס", כפי שכונה אוואמונו, החל תגובת שרשרת למה שבארגון הבריאות העולמי הגדירו בספטמבר 2014 בתור "מצב החירום החמור ביותר לבריאות הציבור שנראה בעידן המודרני". נכון ל-31 בדצמבר 2015, נרשמו 28,637 מקרי הידבקות בנגיף האבולה במסגרת ההתפרצות הנוכחית, כאשר מתוכם מתו 11,315 מהחולים. עיקר הקורבנות היו בשלוש המדינות הראשונות שבהן התפרצה המחלה – גינאה (2,536 חולים מתים), ליבריה (4,809) וסיירה לאון (3,955) - ובנוסף נרשמו מקרי מוות בניגריה (8), מאלי (6) וארצות הברית (גבר ששב מביקור בליבריה).

התגובה של הקהילה הבינלאומית לנוכח המשבר הייתה לקויה ביותר. מתנדבי "רופאים ללא גבולות", שהפעילו מרפאות באזורים הנגועים, הזהירו החל ממרס 2014 כי הם מזהים שמדובר בהתפרצות אבולה שיצאה מכלל שליטה וכי דרושה תגובה דחופה. "זה היה כמו לצעוק במדבר", אמר ד"ר בארט ינסנס (Janssens), מנהל המבצעים של הארגון, בדוח שפרסמו "רופאים ללא גבולות" במרס 2015. "לא ידענו באילו מילים להשתמש על מנת לגרום לעולם להתעורר ולהבין עד כמה ההתפרצות יצאה מכלל שליטה".

רק באוגוסט 2014, הכריז ארגון הבריאות העולמי על מצב חירום, ובדיעבד הודו בסוכנות כי התגובה הייתה איטית בשל חוסר הבנה של היקף ההתפרצות ובשל "חוסר תיאום עם השותפים האחרים שלנו, כשלים בתקשורת ובלבול בנוגע לתפקידים ולתחומי אחריות". בעקבות זאת, החל מאמץ בינלאומי כביר שכלל הצבה של אנשי רפואה אזרחיים וצבאיים במדינות הנגועות, גיוס תרומות ומשלוח של תרופות ניסיוניות לצד צעדים מקומיים שנקטו הרשויות בשלוש המדינות, כגון עוצר וסגירת גבולות.

בשיחה שקיימתי עם ד"ר עמי נויברגר, רופא למחלות זיהומיות מבית החולים רמב"ם שבעבר גם עבד באפריקה, הוא מודה כי המאמץ הבינלאומי למצוא את החולים, לבודד אותם ולטפל בהם הוא שסייע לבלום את התפשטות המחלה במחצית הראשונה של שנת 2015, אולם הוא לא חוסך בביקורת על תפקוד סוכנות הבריאות של האו"ם. "מרגע שבארגון הבריאות העולמי ידעו על ההתפרצות ועד שהחלו לגייס כוח אדם חלפה חצי שנה בגלל הרבה אינטרסים פוליטיים וחוסר יעילות. ניתן היה לצמצם את המגפה באופן משמעותי ובקלות יחסית", הוא אומר ומדגיש כי מתנדבי "רופאים ללא גבולות" "הצילו את המצב" עם התגובה הראשונית שלהם.

כאשר ארגון הבריאות העולמי הכריז בתחילת מאי 2015 כי ליבריה נקייה מהנגיף, נראה היה כי המשבר מסתיים, אך בתוך שבועות ספורים שוב נרשמו הידבקויות חדשות בשלוש המדינות. עם זאת, בהדרגה התברר כי מדובר בהיקפים מצומצמים יותר מההתפרצות הראשונית. ב-7 בנובמבר קיבלה סיירה לאון את האישור הרשמי כי לא זוהו מקרים חדשים במשך 42 יום וכי המדינה נקייה מאבולה, ב-29 בדצמבר זכתה גינאה לבשורה דומה ובחודש שעבר קבע ארגון הבריאות העולמי בפעם השנייה כי הנגיף נעלם גם מליבריה. על אף שסוכנות הבריאות הדגישה כי עדיין יש צורך בתשעים יום של מעקב מוגבר במטרה לזהות מקרים חדשים, נראה כי המשבר הבריאותי הגיע לסיומו. "אבולה עברה במדינה, היא גרמה תסכול מסוים", שר הראפר בלוק ג'ונס מסיירה לאון בקליפ שצילם אחרי שהמדינה הוכרזה כנקייה והפך ללהיט גדול. "תודה לאל, זה נגמר. יום חדש הגיע".

למרות השמחה והחגיגות, אי אפשר היה להדחיק לחלוטין את הכאב והצלקות שהותירה התפרצות מגפת האבולה על שלוש המדינות במערב אפריקה. "אנחנו שמחים שהיום הזה הגיע, אבל אנחנו לא מאושרים כי אנחנו חשים את ההרס שנגרם לחיים שלנו", אמר דאודה פולה (Fullah) בן ה-25, שניצל מהנגיף אך איבד חמישה מבני משפחתו, בשיחה עם הגרדיאן הבריטי בצל החגיגות בעיר קנמה (Kenema) שבמזרח סיירה לאון בחודש נובמבר.

פינוי גופת חולת אבולה בליבריה. צילום: ג'ון מור/גטי אימג'ס

מערכות כושלות

גם כעת, אחרי סיום ההתפרצות, ניצבות ליבריה, סיירה לאון וגינאה בפני אתגרים לא פשוטים לפני שיוכלו להשאיר מאחור לחלוטין את המשבר חסר התקדים. הראשון, ואולי הדחוף מכולם, הוא הצורך לשקם את מערכות הבריאות המקומיות, אשר עוד לפני התפרצות המגפה, שירותי הבריאות בשלוש המדינות האפריקאיות נחשבו לנחותות וללא יעילות אחרי שנים ארוכות של מלחמות אזרחים. לפי הנתונים של סוכנות הביון האמריקאית (CIA), בגינאה היו עשרה רופאים על כל מאה אלף תושבים (נכון לשנת 2005), בליבריה היה רופא אחד על כל מאה אלף תושבים (נכון לשנת 2008) ובסיירה לאון שני רופאים על כל מאה אלף תושבים (נכון לשנת 2010).

מאחר שאנשי הרפואה היו בקו הקדמי של המאבק במגפה, לעתים ללא אמצעי מיגון מספיקים, גבה נגיף האבולה מחיר כבד ממערכות הבריאות בשלוש המדינות. לפי דוח של ארגון הבריאות העולמי מנובמבר 2015, 881 אנשי רפואה נדבקו בנגיף ומתוכם היו 513 מקרי מוות, ולא מדובר רק בעובדים זוטרים, אלא גם ברופאים בכירים ובעלי ניסיון. אחד מהם היה ד"ר שיח' הומאר חאן, הרופא הראשי של התוכנית למחקר על קדחת לאסה בבית החולים הממשלתי בקנמה ומומחה בעל שם עולמי לנגיף האבולה, אשר מת ביולי 2014 אחרי שנחשף למחלה בעת שטיפל בחולים, בהן גם חלק מאחיות בית החולים.

ד"ר נויברגר מציין כי היו לא מעט רופאים מקומיים שנמלטו לנוכח המשבר וחולק שבחים לאנשי הרפואה שנותרו כדי להילחם בנגיף הקטלני על אף הסיכון הגדול לחייהם. "היה אומץ מאד גדול של הרופאים. אלה שנשארו שילמו בחייהם כי הם לא היו מצוידים ולא היו בעלי הכשרה כמו הרופאים המערבים שהגיעו עם ציוד טוב יותר", הוא אומר. הוא מציין בין אותם "מאות גיבורים אלמונים" רופאה מניגריה שזיהתה את המקרה הראשון של חולה אבולה בלאגוס, העיר הגדולה ביותר ביבשת עם 21 מיליון תושבים. "הרופאה הזו שמה את החולה בבידוד ביוזמתה ומנעה התפרצות שהייתה נגמרת באסון – והיא שילמה על כך בחייה".

כיום פועל ארגון הבריאות העולמי, בסיוע של הממשלות המקומיות, סוכנויות בינלאומיות וארגונים בלתי ממשלתיים, על מנת לבנות מחדש את מערכות הבריאות הציבוריות בכדי שיוכלו להתמודד עם התפרצות עתידית של מגפה חדשה, וזאת באמצעות הכשרת אנשי הרפואה, שדרוג התשתיות והציוד של בתי החולים וחיזוק הקשר בין אנשי הרפואה לבין הקהילות המקומיות. "בלי תשתיות ומערכות בסיסיות של רפואה ציבורית, אף מדינה אינה יציבה ואף חברה אינה בטוחה", אמרה מזכ"ל סוכנות האו"ם, מרגרט צ'אן, בפתח הכנס הראשון לשיקום מערכות הבריאות בדצמבר 2014.

אולם ד"ר נויברגר מטיל ספק אם ניתן יהיה בכלל אפשרי להגשים את היעד מאחר שעל אף שלשלוש המדינות הללו יש משאבי טבע גדולים שמניבים הכנסות, הכספים לא הופנו למערכות הבריאות. "מערכות הבריאות היו כושלות מראש. לא שהן היו הרוסות, הן לא היו קיימות", הוא מבהיר. "כעת מתו הטובים ביותר וחלק ברחו וסביר מאד שעכשיו יהיו הידרדרות וקושי במניעה של מחלות אחרות. בשנים הקרובות, אם שוב תהיה מגפה, יהיה צורך להפעיל מערכת בינלאומית". הוא מוסיף כי "מדובר בטרגדיה שמאפיינת את כל אפריקה - מדינות עם כסף ומשאבים שלא מצליחות להשקיע במערכות הבריאות, אולם שלוש המדינות האלה אינן מוצלחות במיוחד". 

שלט נגד הסטיגמה של חולי אבולה בסיירה לאון. צילום: מייקל דאף/גטי אימג'ס

בעיית הסטיגמה

בעיה נוספת היא יתומי האבולה. עשרות אלפי ילדים – לפחות 16 אלף לפי נתוני סוכנות הילדים של האו"ם (יוניס"ף) מפברואר 2015, לפחות 25 אלף לפי דוח של קרן הצדקה הבריטית Street Child מאפריל 2015 – איבדו לפחות אחד מהוריהם לנגיף. יוניס"ף וארגוני סיוע נוספים מנסים לעזור ליתומים, שגילם הממוצע הוא תשע שנים, לשרוד באמצעות העברתם לקרובי משפחה, למשפחות אומנה או לבתי יתומים תוך דאגה לצורכיהם השוטפים, להכנסתם למוסדות חינוך ולמתן טיפול פסיכולוגי.

אולם במקרים רבים, הילדים מוצאים את עצמם נאלצים להתמודד עם אתגרים קשים. הוריה של שרה, נערה בת 12 ממונרוביה, בירת ליבריה, מתו מהנגיף והיא הוכנסה למשפחה אומנת. "אני לא מאושרת בכלל", אמרה באוקטובר האחרון לסוכנות הידיעות של האו"ם IRIN בעודה יושבת לבדה מול הבית שבו גדלה. "אני יושבת פה כי האפוטרופוסים שלי, שהם זרים עבורי, אמרו שאם אני אבוא הביתה הם יכו אותי. הם מתרגזים מכל דבר קטן שאני עושה בבית. אני באמת מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות".

הסיבה העיקרית שבגללה מוצאים את עצמם היתומים ברחוב היא הסטיגמה שנדבקה למי שאיבדו בני משפחה או חלו והצליחו להבריא, לפיה הם נושאים את הנגיף – גם אם זה לא נכון – ולכן כל קרבה אליהם משמעותה גזר דין מוות, תופעה דומה ליחס כלפי היתומים של קורבנות האיידס בשנות השמונים והתשעים באפריקה. "יש אנשים שחושבים שילדים שנדבקו באבולה הם מכשפים. הם מאשימים אותם", אמרה בריימה סלו מארגון GOAL, ארגון צדקה בינלאומי שמסייע לקורבנות המחלה, לאל ג'זירה באוקטובר 2014. "ואם היה להם או להוריהם אבולה, אנשים בקהילה מפנים להם את הגב".

זיינב קמארה בת ה-21 חשה זאת כאשר הקהילה המקומית בכפר מורמבי (Morambie) בסיירה לאון נטשה אותה ואת ארבעת אחיה הקטנים אחרי שאיבדו את שני הוריהם, וזאת על אף ש-87 מתושבי הכפר מתו מהמחלה. "אף אחד לא מבקר אותי בגלל האבולה", אמרה לגרדיאן באוקטובר האחרון. "הם חושבים שיש לנו אבולה, הם מאשימים אותי ואת הקטנים שיש לנו את הנגיף. המשפחה שלי כל כך בודדה כל הזמן".

פנטה אולן קמארה, שעבדה עבור ארגון "רופאים ללא גבולות" וחלתה בעצמה בנגיף, לא חגגה כאשר הוכרז כי המדינה נקייה מאבולה בסוף דצמבר. "אחרי שמצבי השתפר, הדבר הקשה ביותר היה לגרום לאנשים לקבל אותי", אמרה לסוכנות "רויטרס. מרבית האנשים שבדרך כלל תמכו בי נטשו אותי. אפילו בית הספר שבו הדרכתי פיטר אותי. זה היה הכי קשה".

נשיא גינאה, אלפא קונדה (Conde) ניצל את חגיגות סיום המגפה על מנת להפציר בתושבים להפסיק את הסטיגמה ולקבל חזרה את כל מי שהבריאו או איבדו את יקיריהם. "אנחנו חייבים להגן על אחינו ועל אחיותינו שהושפעו ממגפת האבולה", אמר.

בארגון הבריאות העולמי הזהירו כי בשנה הקרובה עדיין עלולות להתרחש התפרצויות נקודתיות של הנגיף, כפי שאכן קרה כאשר יממה אחרי ההודעה הרשמית על סיום ההתפרצות, התקבל אישור כי אישה מתה מהנגיף בסיירה לאון (עם זאת, כל האנשים שהיו עמה במגע שוחררו אחרי תקופת בידוד). ד"ר נויברגר מסביר כי הסיבה להתפרצויות החוזרות היא שבניגוד לווירוסים שקיימים רק בבני אדם ואינם חוזרים אחרי הכחדתם, וירוס האבולה חי בבעלי חיים ולכן יכול לשוב ולהכות. "אין ספק שיהיו עוד התפרצויות", הוא מדגיש, אך מוסיף כי "אין סיכון גדול למערב. מערכת בריאות מערבית תתגבר על זה כי זו לא מחלה שקשה להשתלט עליה. מדובר בהדבקה ישירה במגע בין בני אדם וניתן להתגבר עליה אם שומרים על היגיינה ועל הכללים. ההיסטריה במערב הייתה מופרזת".

כעת מתרכזים המאמצים במציאת חיסון למחלה הקטלנית שיאפשר לטפל הן בחולים הנוכחיים והן במטופלים עתידיים שיידבקו בנגיף. כיום נעשים מחקרים בכמה חיסונים ניסיוניים ובאוגוסט האחרון הודיע ארגון הבריאות כי תרופה בשם VSV-EBOV של חברת Merck רשמה מאה אחוזי הצלחה בניסויים בגינאה וכי הוחלט על הרחבת המחקר בחיסון. "חיסון יעיל יהיה כלי חשוב נוסף עבור התפרצויות קיימות ועתידיות של אבולה", הכריזה המזכ"לית צ'אן.

גם ד"ר נויברגר שותף לאופטימיות. הוא מסביר כי בזמן המאמצים להשתלט על ההתפרצות, העניק ארגון הבריאות אישור חסר תקדים לתת חיסונים ניסיוניים לחולים וכי היו מטופלים שקיבלו כמה תרופות שונות. "המחקר צבר תאוצה בשל המגפה ויש סיכוי גבוה מאד למציאת חיסון ואולי אפילו תרופה למחלה", הוא מציין. "מהבחינה הזו, המחלה נגמרה 'מהר מדי' ולא הספיקו לבדוק את החיסונים לחלוטין. אבל הזמן כנראה יגיד שהחיסון זה הדבר הטוב היחיד שיצא מכל הסיפור". 

הכתבה פורסמה גם בגיליון פברואר של מגזין "מסע אחר"