השבוע ציינה ארצות הברית 50 שנה להכרזתו של הנשיא לינדון ג'ונסון על פתיחת "מלחמה ללא תנאים" נגד העוני באמריקה. הנתונים העדכניים מציירים תמונת מצב מדאיגה, שבה אחד מכל שישה אמריקאים חיים מתחת לקו העוני. מחוק ההזדמנות הכלכלית, דרך תוכנית תלושי המזון ועד רפורמת הבריאות של אובמה. הצד האפל של אמריקה
מתיו ג'וזף מסטוקטון שבקליפורניה, מובטל בתחילת שנות ה-50 לחייו, אשר עבד בתחום המתכת עד שאיבד את עבודתו בשל המיתון, מוצא את עצמו מתמודד בכל יום עם דילמות קשות כאשר החשבונות השונים מצטברים על שולחנו והוא אינו יודע איך יוכל לשלם על כולם. "איך אני עושה את זה? איזה חשבון חשוב יותר? האם לשלם את החשבון כדי לחמם את הבית או לכבות את החימום וללבוש יותר סוודרים ושמיכות?", הוא שואל.
סטוקטון, שהגישה בקשה לפשיטת רגל בקיץ 2012, היא אחת הערים שספגו את המכה הקשה ביותר מהמשבר הכלכלי הנוכחי בארצות הברית. ג'וזף, שמשמש ככומר בקתדרלה המקומית, מספר כי לא מעט תושבים בשכונה שלו, שפעם הייתה סמל של מעמד הביניים, מודים באוזניו כי הם כבר לא יכולים להאכיל את משפחתם. "בחג ההודיה ובחג המולד באים כל כך הרבה אנשים, אבל לא בשביל מתנות אלא בשביל לחפש מזון", הוא אומר בצער.
סיפורו של ג'וזף, כמו גם של עשרות אזרחים עניים נוספים מרחבי ארצות הברית, מופיע בספרו החדש של העיתונאי העצמאי סשה אברמסקי, "הדרך האמריקאית של העוני: כיצד החצי השני עדיין חי" (הוצאת Nation Books), אשר מתאר באופן נוקב את אחד החוליים החברתיים החמורים בתוך ארצות הברית, המעצמה הצבאית החזקה ביותר שמכתיבה את הלך הרוח הכלכלי בעולם.
"לכל אחד מהעניים יש סיפור משלו. כל ניסיון לצמצם אותם לסטריאוטיפים רק פוגע בהם", אומר אברמסקי בשיחה שקיימתי עמו. "אני תמיד נדהם מהמורכבות של ארצות הברית, והסיפור של העוני האמריקאי הוא דוגמה נוספת למורכבות הזו, של מיתוסים שמתנגשים עם המציאות, של שאיפות של החלום האמריקאי שמתנגשות עם מערך תנאים אצילי פחות".
נתוני לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית על מצב העוני מעידים על תמונת המצב המדאיגה. לפי מדד העוני הרשמי לשנת 2012 שפורסם בספטמבר 2013, ואשר מתבסס על הכנסה לפני מסים, מספר העניים עמד על 46.6 מיליון בני אדם. אולם בנובמבר 2013 פורסם דוח מעודכן יותר, שלוקח בחשבון גם את ההוצאות על שירותים חיוניים ואת ההטבות הממשלתיות, ולפיו 49.7 מיליון אמריקאים - 16 אחוז מכלל אזרחי ארצות הברית, או במילים אחרות אחד מכל שישה אמריקאים - חיים מתחת לקו העוני. ביחס לחלוקה הגזעית, עולה כי האפרו אמריקאים מהווים 27.3 אחוז מהעניים (לפי הדוח הרשמי, 25.8 אחוז לפי הדוח הנוסף), ההיספאנים 25.8 אחוז (27.8 אחוז בדוח המעודכן) והלבנים שאינם היספאנים 9.8 אחוז (10.7 אחוז).
כאשר זה נוגע לילדים, המצב קשה אף יותר. לפי המדד הרשמי, 21.8 אחוז מהילדים עד גיל 18 נמצאים מתחת לקו העוני, אך כשמחשיבים את הקלות המס, המספר יורד ל-18 אחוז. בנוסף, 47.2 אחוז מהילדים שחיים רק עם אמם נמצאים מתחת לקו העוני, בעוד ש-25.7 אחוז מהילדים שחיים עם אביהם נמצאים במצב דומה, וזאת בהשוואה ל-11.1 אחוז מהילדים שמתגוררים עם שני הוריהם.
העוני כבר לא רק בשוליים
הנתונים הקשים מגיעים בדיוק 50 שנה אחרי שהנשיא לינדון ג'ונסון הכריז על פתיחת "מלחמה ללא תנאים" נגד העוני באמריקה. "זה לא יהיה מאבק קצר או קל, לא יספיקו כלי נשק אחד או אסטרטגיה בודדת, אבל אנחנו לא ננוח עד שננצח את המלחמה הזו", הבהיר ג'ונסון בנאום מצב האומה ב-8 בינואר 1964, והדגיש כי "המטרה שלנו היא לא רק להקל על הסימפטום של העוני, אלא לרפא אותו ומעל הכל – למנוע אותו".
 |
| ג'ונסון חותם על חוק ההזדמנות הכלכלית, 1964 |
כחצי שנה לאחר נאומו של ג'ונסון, אישר הקונגרס שתיים מאבני היסוד של המלחמה בעוני, שלדברי אברמסקי נועדו "לא רק להעביר כסף לעניים, אלא גם להעצים אותם". המרכיב הראשון היה חוק ההזדמנות הכלכלית אשר הקים סוכנויות מקומיות במימון פדרלי, שנועדו בין השאר לספק הכשרה ותעסוקה לצעירים ומלגות לסטודנטים עובדים, לסייע לעובדים במגזר החקלאי ולהכשיר מתנדבים שיסייעו להיאבק בעוני.
החוק השני ביסס את תוכנית תלושי המזון שמסייעת למעוטי יכולת לרכוש אוכל. שנה לאחר מכן התקבלו גם חוקים שמיסדו את תוכניות ביטוחי הבריאות מדיקר (Medicare) ומדיקאיד (Medicaid), אשר הזרימו כספים פדרליים לטובת מימון הביטוח לגמלאים ולמעוטי יכולת ונזקקים. (שתי התוכניות ממשיכות, הרפורמה של אובמה נועדה להשלים את הפער ולספק כיסוי ביטוחי למיליוני אמריקאים שלא החזיקו בביטוחי בריאות פרטיים או דרך העבודה וחוק למימון מערכות לימודים לילדים מעוטי יכולת.
פרופ' ג'ון אייסלנד, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת פן סטייט בפנסילבניה ומחבר הספר "עוני באמריקה: מדריך", מסביר בשיחה עמי כי הרעיונות על הצורך להילחם בעוני עלו עוד בממשלו של ג'ון קנדי, אבל יורשו הוא שיישם אותם. "לג'ונסון, שלימד בבית ספר עני שבו הייתה הפרדה בין הגזעים לפני שנכנס לפוליטיקה, היה אינטרס אישי בנושא. אחרי שקנדי נרצח, הוא החליט להפוך את המדיניות נגד העוני למרכז סדר היום הפנימי שלו".
העברת החוקים הפיחה תקווה כי הכרזתו של הנשיא ה-36 אכן תוכל להתגשם. רוברט לפמן, מיועציו הכלכליים המובילים של ג'ונסון במלחמה בעוני, אף כתב בשנת 1971 כי אפשר יהיה לעמוד במשימה של הכחדת העוני עד שנת 1980, מכיוון שאז "הדור הבא יצטרך לקבוע מטרות כלכליות וחברתיות חדשות". אבל הנתונים העדכניים המטרידים של לשכת הסטטיסטיקה מלמדים כי התחזיות האופטימיות היו מוטעות, שלא לומר נאיביות.
בניגוד לתפיסה הרווחת, העוני אינו נפוץ רק בקרב אפרו-אמריקאים, היספאנים או מהגרים, אלא פוגע גם במי שעד לא מכבר השתייכו למעמד הביניים. המשבר הכלכלי הקשה שפרץ לפני יותר מחמש שנים הוביל לפיטורים המוניים לצד אובדן חסכונות בבנקים ועיקולי בתים. על אף שרבים ממי שנמצאים מתחת לקו העוני או מרוויחים שכר מינימום מנסים למצוא עוד ועוד עבודות כדי להתקיים, המצב בשוק העבודה מותיר את התקווה לביטחון תעסוקתי בגדר חלום בלבד.
מחקר שפרסם מארק ראנק, פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס, ביולי האחרון מספק תחזית עגומה לעתיד. לפי הממצאים, קרוב ל-40 אחוז מהאמריקאים בגילים 25 עד 60 יתנסו בשנה אחת לפחות מתחת לקו העוני הרשמי (שעומד על 23,492 דולר למשפחה של ארבעה). בהתבסס על חוסר השוויון הגדל בהכנסות, עד שנת 2030 קרוב ל-85 אחוז מכלל הבוגרים בגילאי העבודה יתנסו בחוסר ביטחון כלכלי. "עוני הוא תופעה של הזרם המרכזי שמרבית האמריקאים מתנסים בה", אמר ראנק. "עבור רובנו, השאלה אינה אם נתנסה בעוני, אלא מתי".
המפלגות רבות, העניים סובלים
תופעת העוני החמירה דווקא כשבבית הלבן יושב הנשיא ברק אובמה, שנכנס לתפקידו בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה 80 שנה. כמו ג'ונסון, גם הוא מכיר מקרוב את מצוקת החלשים והעניים - אחרי שסיים את הקולג', עבד אובמה בתור רכז קהילתי בדרום שיקגו וסייע לבני המעמד הנמוך, ולכן כבר בתחילת כהונתו החל לנקוט בצעדים מעשיים.
בפברואר 2009, חודש בלבד לאחר השבעתו, חתם אובמה על תוכנית החילוץ שנועדה לייצב את המערכת הכלכלית וליצור מקומות עבודה. בין השאר, כלל החוק החדש תוספת תקציבית לתוכנית תלושי המזון, מימון לתוכניות הכשרת עובדים והעלאת התשלום למקבלי דמי אבטלה. אבל גולת הכותרת הייתה רפורמת הבריאות ההיסטורית ממרס 2010 – החקיקה החברתית החשובה ביותר מאז ממשל ג'ונסון, שאמורה לספק למיליוני אמריקאים כיסוי ביטוחי שיאפשר להם לקבל טיפול רפואי (מיד אחרי שיתוקנו כל התקלות שאפיינו את השקת הרפורמה באוקטובר-נובמבר האחרונים).
אברמסקי מציין כי אובמה אכן מדבר רבות על הצורך להיאבק בעוני אבל הוא עדיין לא הוציא לדרך מהלך מקיף ורב מוסדי שנועד לטפל בבעיה החריפה. "הוא לא ממש מצליח ביישום שינויים כמו העלאת שכר המינימום", הוא אומר. "אני מאמין שהוא מבין את חשיבות הנושא. נראה אם הוא ימצא דרך לרתום את האנרגיות של יובל ה-50 למלחמה בעוני כדי לקדם את הנושא הזה למרכז".
 |
| אובמה מתנדב בבנק לחלוקת מזון לפני חג ההודיה, 2013 |
אולם בחינה של המצב הפוליטי בוושינגטון לא נותנת תקווה רבה לשינויים חקיקתיים. פרופ' אייסלנד מבהיר כי בעוד שג'ונסון פעל בתקופה שבה הכלכלה צמחה והוא הצליח לזכות בתמיכת הקונגרס במדיניות החברתית, הרי שכיום אובמה ניצב מול מציאות פוליטית מורכבת בהרבה, שמקשה עליו להעביר חקיקה פרוגרסיבית. בשנתיים הראשונות לכהונתו אמנם החזיקו הדמוקרטים ברוב בשני בתי הקונגרס וכך אפשר היה להעביר את רפורמת הבריאות, אך מאז 2010 מתמודד הנשיא עם בית נבחרים בעל רוב רפובליקני שמנסה להציב מכשולים מול כל ניסיונותיו של הממשל הדמוקרטי לקדם חקיקה חברתית.
עדות לחילוקי הדעות בין המפלגות באה לידי ביטוי בסוף אוקטובר, כאשר בוטלה התוספת לתוכנית תלושי המזון, מבלי שהקונגרס הצליח להסכים על חוק שיאריך את תוקפה, ואף נערכו דיונים על קיצוצים נוספים של מיליארדי דולרים בתקצוב התוכנית. עבור יותר מ-47 מיליון אמריקאים שנעזרים בתלושים, ולא מדובר רק בקשישים ובעלי מוגבלויות, מדובר במכה קשה שתקשה עליהם להביא אוכל לשולחנם. "לעניים אין לוביסטים. הם פגיעים ובדרך כלל בלתי מאורגנים, וכאשר מתרחשים הקיצוצים לעתים תכופות, אלה התוכניות והשירותים לעניים שנפגעים ראשונים", מודה אברמסקי.
אופטימיות זהירה
אז האם 50 שנה אחרי הכרזתו של הנשיא ג'ונסון עדיין אפשר לחלום על הגשמת היעד והכחדת העוני? לפי אייסלנד, על אף שהעלייה ברמת החיים בעשורים האחרונים אפשרה התמודדות עם העוני האקוטי והיא מונעת מאנשים למות כיום בשל מחסור בצרכים בסיסיים, הבעיה עדיין רחוקה מפתרון. "כל עוד העניים יישארו מחוץ לזרם המרכזי של החברה ויהיו פגיעים יותר לאירועים שליליים, המשמעות היא שהעוני לא ייעלם בקרוב, במיוחד בתקופה של חוסר שוויון מובהק", הוא אומר.
אברמסקי מוסיף כי העלמה מוחלטת של העוני אינה אפשרית, אבל הוא אופטימי וחושב כי אפשר לצמצם את התופעה. "אנחנו בהחלט יכולים לעשות עבודה טובה יותר במניעת הפיכתם של אנשים רבים כל כך לעניים מלכתחילה, ואם הם כן הופכים לעניים אז אנחנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר אם נספק להם גישה לדברים כמו ביטוח בריאות, מזון ראוי ודיור", הוא אומר. "אין סיבה מהותית שמדינה עשירה כמו אמריקה צריכה להיות עדה למספרים הנוכחיים של עניים".
הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון ינואר של מגזין "מסע אחר"
