לחלק את ירושלים - גרסת צפון אירלנד

מסמכים מסווגים שפרסם הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי ראש הממשלה תאצ'ר בחנה בשנת 1984 רעיון להעביר יישובים שלמים בצפון אירלנד לריבונות הרפובליקה האירית בניסיון לפתור את הסכסוך האלים. ההצעה נפלה אחרי שהשר לענייני צפון אירלנד הזהיר כי מדובר "בצעד דרקוני". לידיעת הקורא אביגדור ליברמן

שר החוץ ליברמן שב והעלה היום את הסוגיה של חילופי שטחים עם מדינה פלסטינית עתידית, כאשר הוא ציין כי בראייתו, במסגרת ההסכם יהיה צריך להעביר את אזור המשולש ואת יישובי ואדי ערה מעבר לגבול החדש. רעיון חדש-ישן זה מצטרף להצעה שהועלתה לא פעם במסגרת המשא ומתן על העברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית.

מסמכים מסווגים שפרסם ביום שישי האחרון הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי גם ממשלתה של מרגרט תאצ'ר השתעשעה לפני 30 שנה ברעיון של העברת יישובים לריבונות של מדינה אחרת, הפעם בניסיון לפתור את הסכסוך המדמם בצפון אירלנד.

המשך הטרור מצד המחתרת האירית (IRA) והמיליציות הפרוטסטנטיות הנאמנות לבריטניה, התחזקותה הפוליטית של השין פיין (הזרוע הפוליטית של המחתרת האירית) ואי ההתקדמות בדרך למציאת פתרון פוליטי לסכסוך המדמם הובילו לרעיונות שונים בניסיון לפתור את המבוי הסתום.

באביב 1984 הציגו פקידים במשרד לענייני צפון אירלנד לראש הממשלה תאצ'ר ולשריה הבכירים נייר עמדה שעוסק במחקר שערך פול קומפטון מאוניברסיטת קווינ'ס שבבלפסט בדבר הצעות לשרטוט מחדש של הגבול. קומפטון ציין כי חלוקת האי בין אירלנד לבין ששת המחוזות בצפון אירלנד בשנת 1920 הייתה נכונה וצודקת, אולם לא בוצעה באופן הראוי.

על כן, הציע קומפטון, שלוש אלטרנטיבות לחלוקה מחדש של צפון אירלנד בין בריטניה לבין הרפובליקה האירית. ההצעה הבולטת שבהן הייתה להעביר מחצית משטח הצפון עם כחצי מיליון תושבים לריבונות האירים, כולל מרבית העיר לונדונדרי. בעקבות זאת, תישאר בצפון אוכלוסייה של כמיליון תושבים שתורכב מ-73.5% פרוטסטנטים ו-26.5% קתולים.

המסמך אף כלל הצעה להפוך את מערב בלפסט, אזור שנחשב למעוז של ה-IRA ושל הלאומנים הקתולים, ל"גטו מוקף חומה" שבו יסיירו שוטרים אירים, וזאת כדי להגן עליהם מפני התקפות של חמושים פרוסטנטים, עם זאת, הפקידים הודו כי יהיה קשה ליישם את הרעיון מבחינה פוליטית ופיזית.

"חומת השלום" בבלפסט

הסימונים וההדגשות של תאצ'ר על המסמך מעידים כי "אשת הברזל" חשבה ברצינות על רעיון החלוקה מחדש, אולם השר לענייני צפון אירלנד, ג'ים פריור, הצליח לשכנע אותה כי יש לוותר על ההצעה מרחיקת הלכת.

"לנוכח הקשיים העצומים, המעשיים והפוליטיים, של שרטוט הגבול מחדש ושל הזזת חלקים מהאוכלוסייה... אני לא מאמין שמדובר בפתרון מקובל על הדעת", כתב פריור במזכר שהעביר לתאצ'ר ביוני 1984. "אנחנו עלולים לנקוט באמצעים דרקוניים כאלה אם נעמוד מול מלחמת אזרחים מיידית, או כתוצאה ממלחמת אזרחים, אבל אני לא מאמין שהגענו לשלב הזה".

באוקטובר 1984, אחרי הניסיון של ה-IRA לחסל אותה בפיגוע במלון גרנד הוטל בברייטון ולקראת פגישתה עם עמיתה האירי גארט פיצג'רלד, שוב תהתה תאצ'ר בדבר אפשרות חלוקת האי מחדש, אבל פיצג'רלד דחה זאת בתוקף.

מאז ככל הנראה לא הועלה הרעיון מחדש (לפחות עד שיתפרסמו מסמכים מסווגים שמעידים אחרת) והסכם יום שישי הטוב משנת 1998, שסיים את הסכסוך המזוין אחרי 30 שנה ויותר מ-3,500 קורבנות, הותיר את שתי הקהילות היריבות זו לצד זו, כשהן אף מנהלות ביחד את ענייניה של צפון אירלנד.