הפתעה בתיבה: הדואר על פרשת דרכים

ביום שישי האחרון (9.10) צוין יום הדואר הבינלאומי, אשר נועד "ליצור מודעות לתפקיד הדואר בחייהם היומיומיים של האנשים ושל העסקים". לנוכח הרפורמה בדואר ישראל, אשר מעוררת לא מעט תרעומת וזעם ציבורי, בחנתי את המתרחש בעולם בניסיון לברר אם יש עוד עתיד למכתב בעידן הדואר האלקטרוני והווטסאפ

ג'ון הנסון, מוכר גרביים מנוטינגהם, הורה לרעייתו שלא לקבל מכתבים אלא אם הם מגיעים מאנשים מסוימים, שאת שמותיהם השאיר לה בעת שיצא לדרכים כדי למכור את מרכולתו. "כאשר אדם יוצא לחפש עבודה, הוא חייב לקחת את כל משפחתו אתו, לפעמים עם ילד אחד על הידיים, או שאשתו חייבת להישאר מאחור. ואני יודע שהסבל שלה קיצוני בגלל שאינה יודעת איפה בעלה כי היא לא שומעת ממנו. אולי לאותו אדם, שמקבל רק שישה פנס (pence), מעולם לא היו האמצעים לשלם את עשרת הפנס עבור מכתב, כדי שאשתו תוכל לדעת היכן הוא. אנחנו מנותקים מקרובינו בגלל העלות הגבוהה של משלוח דואר", הסביר הנסון בעת שהופיע בפני הוועדה הנבחרת של בית הנבחרים לבחינת מצב הדואר הבריטי בשנת 1837.

גם ג'ון ברואין (Brewin) מסירנססטר (Cirencester) שבדרום מערב אנגליה, חבר בכיר בקהילת הקוויקרים, הופיע בפני חברי הוועדה ולא הסתיר את ביקורתו על הדואר. "שישה פנס הם שליש מהמשכורת היומית של אדם עני", אמר. "אם ג'נטלמן, שההון שלו הוא אלף פאונד בשנה, או שלושה פאונד ביום, צריך לשלם שליש מההכנסה היומית שלו בשביל מכתב, באיזו תדירות הוא יכתוב מכתבים של ידידות?".

זו הייתה המציאות המורכבת של הדואר הבריטי בשנה שבה עלתה על כסאה המלכה ויקטוריה, אחת השליטות המשפיעות ביותר בתולדות הממלכה המאוחדת. התשלום על מכתבים נחשב למס והיה תלוי בכמות הדפים של המכתב ובמרחק ליעד, ואם משקלו של המכתב היה גדול מאונקיה (28.34 גרם), התשלום היה קופץ פי ארבעה. על כן, מכתב בודד מדבלין ללונדון, מרחק של כ-460 קילומטר, היה מגיע לעלות של שילינג ושלושה פנס, בעוד שהתשלום על מכתב במשקל של כשתי אונקיות מלונדון לקרוידון, מרחק של 13 קילומטרים בלבד, היה קופץ לשני שילינגים וארבעה פנס.

לפני הנהלים באותה תקופה, התשלום על משלוח דואר היה נופל על הנמען, ואם הוא לא היה מסכים לשלם את הסכום הגבוה, המכתב היה חוזר לשולח. אם אדם אכן חיכה למכתב, אבל בדיוק לא היה בביתו כאשר הדוור הגיע, הוא עלול היה לאבד את ההזדמנות לשמור על קשר עם קרוביו ועם מכריו.

יותר מכך, מאחר שנקודת ההפצה הראשית הייתה לונדון, והדואר הגיע אליה פעם אחת ביום ויצא ממנה פעם אחת ביום – למעט ימי ראשון – ומאחר ששירותי החלוקה היו מצומצמים מאחר שלא בכל יישוב היה , התדירות של משלוחי הדואר הייתה נמוכה ביותר. לפי הנתונים הרשמיים מאותה תקופה, אדם באנגליה ובווילס קיבל מכתב רק פעם בשלושה חודשים בממוצע, בסקוטלנד הנתון עמד על מכתב פעם בארבעה חודשים ואילו באירלנד רק פעם בשנה.

מי שביקש לנצל את התסכול הציבורי היה רולנד היל (Hill), איש חינוך שבעצמו הרגיש את נטל המחיר של הדואר כאשר בשנת 1827 נאלץ לצמצם את ההתכתבות עם מי שלימים הפכה לרעייתו בגלל העלויות הגדולות. בשנת 1837 הוא שלח לממשלה הבריטית, ולאחר מכן גם פרסם בפומבי, חוברת בשם "רפורמה בדואר: החשיבות שלה והיישומיות שלה", ובה התייחס בהרחבה לכשלים שהפכו את הדואר לגוף בלתי יעיל. הצעתו הייתה להפוך את המצב באמצעות הטלת התשלום על השולח עם בול בעלות של פני למכתב במשקל של עד חצי אונקיה, בלי קשר למרחק שהוא צריך לעבור. התוכנית זכתה להתנגדות מצד פוליטיקאים שטענו כי אינה מבוססת על עובדות ולא תזכה להצלחה, אולם כאשר אחרי שהציבור המתוסכל מהדואר האיטי והמושחת הביע תמיכה גורפת ביוזמה, שינו המחוקקים את עמדתם ובדצמבר 1839 אישר בית הנבחרים בלונדון את חוק הבולים.

היל אמנם לא היה הראשון שהציע להשתמש בבולים לצורך תשלום על דואר, אולם הוא היה הראשון שהצליח לקדם את הרפורמה, וכאשר פרש מתפקיד המזכיר הממונה על הדואר בשנת 1864, שיטת הבולים הייתה נפוצה כבר בכל יבשת אירופה, בקנדה, ארצות הברית ומצרים. בזכותו של היל, שגם פעל להגדלת מספר סניפי הדואר ברחבי הממלכה המאוחדת, הדואר הפך לכלי תקשורת נפוץ כאשר מספר המכתבים עלה מ-76.5 מיליון ערב כניסת הרפורמה לתוקפה בשנת 1839 ל-642 מיליון מכתבים וגלויות בשנת 1863. "התוכנית של היל התפשטה כמו אש בעולם המתורבת", ספד לו ראש הממשלה, וויליאם גלדסטון, אחרי מותו בשנת 1879. "נראה שמעולם לא היו המצאה מקומית (עד כמה שהייתה כזו) ושיפור שעוד בתקופת חייו של המחבר שלהם זכו ליישום לטובת כל בני האדם".

שמו של היל מתנוסס כיום על אחד מאולמות הוועידה של איגוד הדואר העולמי, הסוכנות הבינלאומית שמפקחת על תעבורת הדואר בעולם שיושבת בברן שבשווייץ. האיגוד הוקם ב-9 באוקטובר 1874, והחל משנת 1969 מצוין תאריך הייסוד באופן רשמי כיום הדואר הבינלאומי, שלפי האו"ם נועד "ליצור מודעות לתפקיד הדואר בחייהם היומיומיים של האנשים ושל העסקים ולתרומתו להתפתחות החברתית והכלכלית של מדינות".

גיליון בולים לציון מאה שנה למותו של רולנד היל

לחשוב על העתיד

כמו בימיו של היל, גם כיום נמצא הדואר בפני פרשת דרכים משמעותית לעתידו. "מערכת הדואר הופכת לרלוונטית פחות ופחות בשביל החלפת מסרים בין אנשים פרטיים כי כולנו משתמשים בדואר אלקטרוני, באתרי שיתוף חברתיים כמו פייסבוק ובאפליקציות מסרונים כמו וייבר או מסנג'ר", הסביר לי ד"ר קריסטיאן סונג מהמחלקה לתקשורת, עסקים וטכנולוגיות מידע באוניברסיטת רוסקילה (Roskile) בדנמרק ואחד ממייסדי הרשת למחקר הדואר שמאגדת חוקרים בתחום. עם זאת, הוא הדגיש כי "עבור משלוח של חפצים אחרים, כמו מכירה ומשלוח של מוצרי צריכה ובשביל מסחר אלקטרוני באופן כללי, מערכת הדואר הפכה לרלוונטית באופן משמעותי".

לפי סונג, על מנת להתמודד עם המציאות החדשה, צריכים הממשלות ושירותי הדואר לבצע כמה התאמות. "מדינות רבות עדיין דורשות מהדואר לבקר בכל בית חמש ואפילו שש פעמים בשבוע, ייתכן שזו תקנה שכבר אינה הכרחית", אמר. "בנוסף, רשויות הדואר ממשיכות להפוך את מערכות מיון המכתבים שלהן לאוטומטיות ולצמצם את מספרן, אבל מהעבר השני, יש צורך בהשקעה בטיפול בחבילות בשל העלייה בסחר האלקטרוני". הוא גם הדגיש כי יש חשיבות להטמעת אפליקציות ושירותים מתקדמים נוספים שיאפשרו לסוכנויות הדואר להיות בקשר ישיר עם הלקוחות. "הלקוחות לא רוצים לנסוע לסניף דואר כדי לעמוד בתור אם הם יכולים לנהל את הצרכים שלהם ישירות דרך הסמארטפון, הטאבלט או המחשב", הבהיר.

בעוד ישראל נמצאת כיום בעיצומה של רפורמה מקיפה ברשות הדואר, ישנן מדינות שכבר הטמיעו בהצלחה את השינויים הנדרשים ומפתחות גם את השלבים הבאים. בדנמרק, פועל מזה 14 שנה שירות דואר דיגיטלי מאובטח (e-Bok), שמאפשר יצירת קשר בין עסקים כדוגמת בתי חולים ובנקים לבין הלקוחות הפרטיים תוך צמצום הצורך בנייר ושמירה על הסביבה.

השירות מופעל על ידי רשות הדואר הממלכתית וקבוצת נטס (Nets) שעוסקת בתחום שירותי מידע ותשלומים וכיום יש לו יותר משלושה מיליון משתמשים (בדנמרק יש כ-5.6 מיליון תושבים). לפני שלוש שנים הופעל השירות גם בנורבגיה, ולפי מנכ"ל רשות הדואר המקומית, דאג מיידל (Mejdell), ההחלטה לעבור לתחום הדיגיטלי אמנם פוגעת בתחום של חלוקת הדואר – שצפוי להצטמצם לשלושה ימים בלבד בשבוע – אולם היא בוצעה מתוך מחשבה על העתיד. "אם לא נעשה את זה, מישהו אחר יעשה", אמר בראיון לבלומברג ביולי 2014. "ככה לפנות אנחנו משיגים נתח בעתיד".

האם ייעלם בשנים הקרובות? סניף דואר

באוויר ובקור

שווייץ הייתה אחת מפורצות הדרך בתחום שינוע פריטי הדואר. כבר ב-1857 פעלו במדינה קרונות הרכבת הראשונים שיועדו להעברת המכתבים, בשנת 1903 החל השימוש בכלי רכב ממונעים ועשר שנים לאחר מכן כבר הופעל שירות אווירי. ביולי השנה, סיפק שירות הדואר השוויצרי בשורה חדשה – "זינוק קוונטי", כפי שכינה זאת מנהל הלוגיסטיקה, דיטר במבאואר – כאשר החל לבצע ניסויים ברחפן שיכול לשאת מטענים במשקל של עד קילוגרם אחד למרחק של יותר מעשרה קילומטרים, כאשר הכוונה היא כי בתוך חמש שנים השימוש בכלי הטיס הבלתי מאוישים יהיה נפוץ (בדומה לכוונתה של חברת "אמזון" שגם מפתחת מוצר דומה).

במבאואר ציין כי הרחפן, שמצויד במערכת GPS שמאפשרת לו להביא את החבילה למקום מדויק, צפוי לספק לדואר השוויצרי יכולת להגיע גם למקומות שכיום הוא מתקשה להעביר אליהם דואר וציוד חיוני כמו העיירה גרינדלוולד (Grindelwald) שעל הר היונגפראו שאליה מגיע הדואר באמצעות מגלשות סקי בימי החורף הסוערים או הכפר קווינטן (Quinten) ששוכן על גדות אגם ואלן (Walensee) והגישה אליו היא רק באמצעות סירה. "הדואר השוויצרי שולח באופן אמין, בלי קשר לפני השטח – אפילו בגיאוגרפיה המאתגרת של שווייץ", אמר בנאום לציון תחילת הניסויים ברחפן. "תמיד עשינו את זה. מה שהשתנה לאורך 160 השנים האחרונות זו הטכנולוגיה שניצלנו כדי להשיג את זה".

גם בהוטן, הממלכה הקטנה ששוכנת בהרי ההימלאיה בין הודו לבין סין, מתמודדת עם בעיה של כפרים קטנים מרוחקים שלא תמיד ניתן ליצור איתם קשר בשל תנאי שטח מורכבים או אקלים סוער. בשנת 2006, יצא לדרך פרויקט משותף של רשות הדואר של בהוטן, חברת הטלקום המקומית יחד עם איגוד הדואר העולמי ואיגוד התקשורת הבינלאומי במסגרתו 32 סניפי דואר חוברו למחשבים ולאינטרנט ובעוד שישה סניפים באתרים מרוחקים שבהם לא ניתן היה להשיג קישוריות אינטרנט באופן פיזי בשל התנאים המורכבים הוצבו צלחות לוויין לצורך יצירת התקשורת. הפרויקט מאפשר לקלוט את הדואר בתצורה אלקטרונית ולשלוח אותו כדואר מודפס לכתובת המיועדת, ובנוסף יכולים התושבים לקבל שירותי אינטרנט, פקס וטלפון, מסמכים ממשלתיים וקצבאות ולהעביר כספים.

מקום שבו הדואר עדיין שומר על תפקידו המסורתי גם בעידן הטכנולוגי של המאה ה-21 הוא פורט לוקרוי (Port Lockroy) בטריטוריה הבריטית באנטרקטיקה, סניף הדואר הדרומי ביותר בעולם שנמצא במרחק של יותר מאלף קילומטר מחופי צ'ילה וארגנטינה. תחנת הדואר נמצאת במבנה משותף עם המוזיאון וחנות המזכרות שאותו מתפעלים ארבעה אנשי צוות שמגיעים למקום רק בעונת הקיץ המקומית – בין נובמבר לבין מרץ – ונאלצים להסתדר בלי אינטרנט מהיר, עם אור מסביב לשעון, ולעתים בלי חשמל, אבל זוכים לחברתם של כ-3,000 פינגווינים לבני אוזן שמתגוררים במקום ונהנים מנוף קסום של קרחונים ומים כחולים.

פינגווינים ליד סניף הדואר באנטרקטיקה

סניף "דואר הפינגווינים", כפי שהוא מכונה, מטפל ב-70 אלף גלויות שנכתבות על ידי כ-18 אלף תיירים שמבקרים בחודשי הקיץ ונשלחות חזרה ל"ציוויליזציה" על המעבורות שמביאות את התיירים. "זה מפתיע אנשים שהם יכולים להיות כל כך רחוק מהבית ועדיין למצוא את הרעיון המוכר של סניף דואר ושיש הזדמנות לשמור על קשר", אמרה אחת העובדות, ג'יין קופר, לערוץ השידור הציבורי האמריקאי (PBS) ששידר סרט תיעודי על פורט לוקרוי בינואר השנה. "אנשים תמיד כותבים על פינגווינים ויש הרבה מסרים על אהבה, אהבה למשפחה ולחברים ואני חושבת שזה כי המקום הזה רומנטי", ציינה סגנית מנהל הסניף, קריסטי לסלי.

כשהוא נשאל כיצד ייראה הדואר בעוד עשרים עד שלושים שנה לנוכח התהפוכות שעוברות עליו כעת, ד"ר סונג מעריך כי הוא צפוי לשנות את פניו באופן ניכר, אבל לא להיעלם לחלוטין. "אני חושב שיש סיכוי שמדינות מסוימות יאפשרו לתושבים שלהן להיפטר מתיבות הדואר ובמקום זאת יהיו תיבות דואר אלקטרוניות מאובטחות", אמר. "מהעבר השני, מסחר אלקטרוני גדל בעשרים אחוז בשנה באירופה ובין עשרה לעשרים אחוז בצפון אמריקה ובמרבית אסיה, ולכן אנשים אולי יבחרו שתהיה להם תיבה גדולה ביותר לחבילות. סניפי הדואר גם ימשיכו להיות קיימים לתקופה מסוימת, אבל במדינות רבות התפקיד יועבר לסופרמרקטים או לשחקנים אחרים, ולכן סניף הדואר יהיה למעשה דוכן בסופרמרקט".

הכתבה מתפרסמת גם בגיליון חודש אוקטובר של המגזין "מסע אחר"