הטרוריסט שכונה "רוח הרפאים המפוצצת" נלכד בהודו

יאסין בהטקל, ממייסדי ארגון הטרור האיסלאמי המוג'הידין ההודי, נלכד בגבול עם נפאל אחרי מבצע סודי של סוכנויות הביון ההודיות. בהטקל חשוד במעורבות בשורת פיגועים שהותירו עשרות הרוגים בשנים האחרונות, ובין השאר הוא היה האדם שהשאיר את המטענים שהתפוצצו בבית הקפה בעיר פונה ב-2010

כוחות הביטחון בהודו חוגגים היום את אחד ההישגים המרכזיים שלהם במלחמה בטרור עם לכידתו של המבוקש הבכיר ביותר במדינה, יאסין בהטקל, ממייסדי ארגון הטרור המוג'הידין ההודי שאחראי לסדרה של פיגועים קשים בשנים האחרונות. בהקטל חשוד כי הוא האדם שהניח את מטעני הנפץ בפיגוע שבו נהרגו 17 בני אדם בבית קפה בעיר פונה לפני שלוש שנים.

מהדיווחים שמגיעים מהודו עולה כי בהקטל ועוזרו, אסאדוללה אחטר הידוע בכינוי האדי, נעצרו בגבול הודו-נפאל אחרי מבצע סודי של השב"כ ההודי (IB) ושל המוסד ההודי (RAW) בשיתוף פעולה עם משטרת מדינת ביהאר.

"מספר מועט של אנשי משטרה ידע על המבצע המיוחד ללכידת בהקטל", אמר קצין בכיר במשטרה. "זה היה מקרה רגיש ביותר, כך שהמידע לא שותף עם אחרים מלבד מי שהיו מעורבים במבצע", הוסיף בכיר אחר.

מיד לאחר המעצר, נלקחו שני החשודים למתקן חקירה סודי לתשאול ראשוני. בדיקת DNA שנלקחה מבני משפחתו של בהקטל סייעה לאשר כי אכן מדובר בטרוריסט הבכיר שמבוקש על ידי סוכנויות המודיעין ב-12 מהמדינות המרכיבות את הודו ואשר זכה לכינוי "רוח הרפאים המפוצצת".

בהקטל בן ה-30, ששמו האמיתי הוא מוחמד אחמד זראר סידיבפה, היה ממייסדי ארגון הטרור האיסלאמי המוג'הידין ההודי בשנת 2007 ונחשב לאיש המבצעים הבכיר שלו. הארגון התפרסם לראשונה בנובמבר 2007, אחרי סדרה של פיצוצים במדינת אוטר פרדש, והוא נחשב אחראי לפיגועים נוספים ברחבי הודו בשנים האחרונות.

בפברואר 2010 היה אחראי המוג'יהידין ההודי לסדרת הפיצוצים בבית הקפה "המאפייה הגרמנית" בעיר פונה, לא הרחק מבית חב"ד המקומי. בהטקל חשוד כי הוא האדם שהציב את המטענים שגרמו למותם של 17 בני אדם, ובתמונות ממצלמות האבטחה הוא נראה מנסה להסתיר את זהותו. הוא גם הטמין את אחד ממטעני החבלה שהתפוצצו בעיר מומביי ביולי 2011 ואשר הותירו 27 הרוגים ו-130 פצועים.

אחת הסיבות לכישלון במרדף אחרי בהקטל, כמו גם אחרי מחבלים נוספים, היא היעדרו של מאגר לאומי על פושעים וחשודים בטרור. בשנת 2008, נעצר בהקטל במדינת מערב בנגל, אולם שוחרר בערבות מאחר שהרשויות המקומיות לא זיהו שאכן מדובר בטרוריסט המבוקש.

מעצרו של בהקטל מצטרף להישג נוסף של כוחות הביטחון ההודיים עם מעצרו מוקדם יותר החודש של עבדול כרים טונדה, בכיר בארגון הטרור לשקר אי-טויבה שפועל מפקיסטן, שאף הוא נלכד ליד הגבול עם נפאל.

טונדה, בן 70, היה מבוקש על מעורבותו בסדרת הפיצוצים בעיר מומביי ב-1993, שבהם נהרגו 250 בני אדם, ובמעורבות בארבעים פיגועים נוספים ברחבי המדינה. שמו הופיע ברשימת המבוקשים שהועברה לפקיסטן אחרי מתקפת הטרור במומביי בנובמבר 2008, אולם הוא הראשון שנעצר מבין 20 השמות ברשימה. 

עין תחת עין - התגובה של ארגון הטרור הג'יהאדיסטי בסוריה

אבו מוחמד ג'ולאני, מנהיג ארגון ג'בהת א-נוסרה, הכריז על תחילתה של תגובה להתקפה הכימית בפאתי דמשק בשבוע שעבר שתכלול פגיעה בכפרים העלאוויים שתומכים במשטר אסד. דבריו באים על רקע מתיחות גוברת מול הזרוע העיראקית של אל-קאעידה

בעוד בממשל האמריקאי ממשיכים לבחון אפשרויות לתגובה על השימוש שעשה משטר אסד בנשק כימי בשבוע שעבר, בזרוע הסורית של אל-קאעידה מבהירים כי הם עומדים להוציא לפועל תגובה עזה נגד תומכיו של הנשיא העלאווי.

בהודעה קולית שפרסם הלילה אבו מוחמד ג'ולאני, מנהיג הארגון הג'יהאדי ג'בהת א-נוסרה, הוא הכריז על תחילתו של מבצע "עין תחת עין" נגד כוחות המשטר והכפרים הסלאוויים, וזאת בתגובה לירי הנשק הכימי בפאתי דמשק, שלפי הדיווחים הביא למותם של כ-1,500 בני אדם.

ג'ולאני הבהיר במסר שפורסם בחשבון הטוויטר החדש של הארגון כי על כל רקטה שנפלה על ע'וטה א-שאם" (המקום שנפגע בהתקפה הכימית), "אלף טילים ישוגרו לעבר הכפרים הסלאוויים" שלחופי המדינה.

ג'ולאני הוסיף כי השימוש שעושה המשטר בנשר כימי כדי להרוג ילדים חסרי הגנה, הוא שיוביל לתבוסתו בידי המהפכה.

הודעתו של ג'ולאני מגיעה על רקע מתיחות גוברת בין ג'בהת א-נוסרה לבין הזרוע העיראקית של אל-קאעידה. בכיר בתנועה סלאפית בירדן סיפר אתמול כי אבו בכר אל-בגדדי, מנהיג המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט, דרש מג'ולאני לצרף את ארגונו תחת הבאנר של התנועה העיראקית, אולם האחרון סירב.

גם מאמציו של מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, לפייס בין הצדדים ולהביא לאיחוד של התנועות הג'יהאדיסטיות בחזית המזרחית עדיין לא הביאו לתוצאות – וזאת על אף שבחודשים האחרונים גברה הזרימה של קיצוני ג'יהאד מעיראק לתוך סוריה.

ביטוי נוסף לשיתוף הפעולה שמתקיים ין הפלגים, על אף המחלוקות בצמרת, הגיע אתמול כאשר משטרת מחוז אנבאר שבעיראק הכריזה כי עצרה את מי שנחשב לשר האוצר של הזרוע המקומית של אל-קאעידה בעת שניסה לחזור מסוריה.

לפי המשטרה, החשוד – שידוע בכינויים כמאל אל-פלוג'י ואבו ג'יהאד – ניסה להשתמש בדרכון מזויף במעבר הגבול ואף שינה את מראהו בניסיון להתחמק מזיהוי. יחד עמו נעצרו שישה חשודים נוספים.

דובר המשטרה ציין כי אבו ג'יהאד נחשב לאיש קשר חשוב בין תאי הטרור של הארגון העיראקי  ויש לו קשרים עם ארגון ג'בהת א-נוסרה בסוריה.

ארגון ג'בהת א-נוסרה – או בשמו המלא "חזית התמיכה בתושבי סוריה הגדולה" – החל לפעול בסוף 2011 ובתחילת 2012 והכריז בתוך זמן קצר על נאמנותו לאל-קאעידה. הארגון אחראי לפיגועי תופת גדולים בסוריה, בנוסף למעשי רצח, חטיפות והוצאות להורג בניסיונו להפוך את סוריה למדינה איסלאמית. ארה"ב, האו"ם, בריטניה ואוסטרליה כבר הכניסו אותו לרשימת ארגוני הטרור.

צבא סוריה החופשית, הגוף הצבאי הראשי של המורדים במשטר אסד, הביע לא פעם את מורת רוחו משיטות הפעולה הנוקשות של הארגון הג'יהאדיסטי ואף היו דיווחים על עימותים בין שני הצדדים. החשש הוא כי אחרי נפילתו של אסד – מתי שזה לא יקרה – תפרוץ מלחמה בין הפלגים השונים במדינה והיא עלולה להמשיך ולזלוג גם למדינות השכנות כמו שכבר קורה בלבנון.

ניקסון, ברז'נייב וקופסת הסיגריות המתקתקת

ספריית ניקסון פרסמה מקבץ מהקלטות הסתר של הנשיא ה-37 של ארה"ב בחדר הסגלגל, ובהן גם התיעוד הנדיר של הפסגה עם מנהיג ברה"מ, ליאוניד ברנז'ייב, ביוני 1973. ניקסון הכריז שהם יכולים לשנות ביחד את העולם, בעוד המנהיג הקומוניסטי דיבר בגילוי לב על ילדיו. וגם: מה חשב ניקסון על מדינה עם מנהיג שחור?

הימים הם תקופת המלחמה הקרה. ארצות הברית וברית המועצות ניצבות זו מול זו, כל אחת עם מאגרים של נשק גרעיני שמספיקים להשמיד את העולם כמה פעמים. ובכל זאת, כאשר מנהיגי שתי המעצמות, ריצ'רד ניקסון וליאוניד ברז'נייב, נועדו בחדר הסגלגל בבית הלבן ביוני 1973, נראה היה שמדובר בשני ידידים ותיקים שמעדכנים זה את זה על חייהם האישיים.

אמש חשפו הארכיון הלאומי וספריית ניקסון בקליפורניה את המקבץ האחרון של ההקלטות מהמערכת המוסתרת שהייתה מוצבת בלשכתו של הנשיא ה-37 בבית הלבן ואשר שימשה אותו בין פברואר 1971 ויולי 1973. האוסף הנוכחי כולל 340 שעות של שיחות מ-9 באפריל 1973 ועד 12 ביולי 1973, יממה לפני שדבר קיומה של המערכת נחשף בפני ועדת הסנאט שחקרה את פרשת ווטרגייט.

אחד הפריטים המרתקים שנחשפו הוא ההקלטה של המפגש בין ניקסון לברז'נייב בבית הלבן ב-18 ביוני, עם פתיחתה של פסגה בת שבוע בין שני המנהיגים. ככל הנראה, מדובר בפעם היחידה שבה פגישה בארבע עיניים – מלבד המתורגמן - בין מנהיגי המעצמות הוקלטה במלואה, וכעת מתאפשר לקבל הצצה לימים ההיסטוריים של תחילת עידן הדטאנט בין ארה"ב לבין ברה"מ.

"עלינו להכיר בכך, שנינו, שאנחנו עומדים בראש שתי המדינות החזקות ביותר, ובעודנו נמצאים בשיחות עם כמה חילוקי דעות, חיוני שהמדינות האלה, בכל מקום שבו אפשר, יעבדו ביחד", אמר ניקסון בפתח הפגישה. "והמפתח הוא באמת ביחסים בין מר ברז'נייב וביני. אם נחליט לעבוד ביחד, אנחנו יכולים לשנות את העולם".

ברז'נייב קרא לשכוח את "העבר הרע" בין שתי המדינות ודחה את התיאוריה שטוענת כי ארה"ב וברה"מ נאבקות זו בזו על שליטה עולמית והבטיח כי בכוונתו לשאת נאום פומבי שמטרתו "לרסק את התיאוריה הזו". "בנאום הזה, אני מתכוון להדגיש את התפקיד החיובי ששתי המדינות שלנו יכולות למלא".

המנהיג הקומוניסטי גם יצא נגד מי שקוראים למעצמות להתפרק מנשקן הגרעיני. "למה נהפוך? מה אנחנו עומדים לעשות? להפוך את עצמנו לארץ כמו גינאה, משהו כזה? הדבר העיקרי הוא העובדה שאנחנו חזקים, אבל אנחנו לא מתכוונים להשתמש בעוצמה הזו אחד נגד השני או נגד צד שלישי", הבהיר. "לא ארה"ב ולא ברה"מ יכולות להפוך את עצמן ללוקסמבורג, שבה כל הצבא מורכב מ-78 שוטרים".

אבל החלק המרתק בשיחה הוא הפתיחות בין האישים, ובמיוחד מצד ברז'נייב, בנוגע לעניינים האישיים. המנהיג הסובייטי סיפר כי הוא רצה להגיע לביקור עם כמה מבני משפחתו, אבל רעייתו חשה ברע.

"גם רציני להביא את הבן שלי, אבל יש לו ילד משלו", אמר ברז'נייב. "הבעיה היא שהנכד שלי, הבן שלו, מסיים את התיכון השנה. ויש לו בחינות בגרות, ואז יש לו בחינות כניסה לאוניברסיטת מוסקבה. ואתה יודע איך מתנהגים הורים. אני מתכוון, בארץ שלנו במיוחד, הם מתעקשים ללכת לבית הספר או לאוניברסיטה, הם מתעקשים שתצעד במסדרונות ותמתין לתוצאות הבחינות. אני אומר כל הזמן שאי אפשר לעזור להם, אבל זה מה שהם רוצים. לכן, אלה הנסיבות שמנעו ממני מלהביא מישהו מבני משפחתי".

הוא גם סיפר כי בתו של ניקסון, טרישיה, הותירה רושם עז על ילדיו בביקור שקיים הנשיא האמריקאי במוסקבה שנה קודם לכן. "הם עדיין זוכרים כל רגע מהפגישה ואיך הם היו יחד", אמר. "הבטחתי להם שאני אאפשר להם להגיע לוושינגטון כדי לבלות עם טרישיה ויתר ילדיך".

ניקסון שמח לשמוע על כך והזמין את בני משפחתו של המנהיג הקומוניסטי לבוא בתור "אורחים מיוחדים". "אנחנו מודים על קבלת הפנים החמה שהעניקו לטרישיה ולבעלה בעת שהיא הייתה במוסקבה. אנחנו מצפים שיבואו כאורחינו האישיים. תודה לך. תמיד, בכל זמן".

קטע מעניין נוסף הוא השיחה בין השניים על קופסת הסיגריות של ברז'נייב. "לקופסה יש מנגנון תזמון מיוחד, ואני לא יכול לפתוח אותה במשך שעה", סיפר ברז'נייב לניקסון.

"איך זה עובד?", שאל הנשיא האמריקאי.

"תראה, המנגנון, מנגנון התזמון פועל כעת ואני לא יכול לפתוח את זה במשך שעה נוספת. בעוד שעה, היא תפתח את עצמה", ענה ברז'נייב.

"זו דרך להטיל על עצמך משמעת", אמר ניקסון כשהוא צוחק.

מה הובר היה עושה בפרשת ווטרגייט?

הקלטות שפורסמו הלילה מספקות הצצה נוספת לאחת התקופות הפוליטיות המרתקות והשנויות במחלוקת ביותר בתולדות ארה"ב – פרשת ווטרגייט שהתפוצצה אחרי שהוושינגטון פוסט חשף את דבר הפריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית ואשר עקבותיה הגיעו עד הבית הלבן והביאו להתפטרותו של ניקסון באוגוסט 1974.  

באפריל 1973, נאלץ ניקסון להתייחס בפומבי לראשונה לפרשה בדברים שנשא בטלוויזיה, וזאת אחרי שנאלץ לפטר את יועצו המשפטי ואחרי ששלושה מעוזריו הבכירים התפטרו. זמן קצר אחרי הנאום, קיבל ניקסון שיחה ממושל קליפורניה – והנשיא לעתיד – רונלד רייגן, שניסה לעודד אותו ללא הצלחה.

"הלב שלי אתך. אני יודע מה בטח עבר עליך ואיך היו כל הימים האלה. אתה יכול לסמוך עלינו, אנחנו נמצאים פה מאחוריך ורציתי שתדע שאתה בתפילותינו", אמר רייגן. "הייתי צריך להגיד את זה", ענה ניקסון.

הנרי קיסינג'ר, יועצו לביטחון לאומי של ניקסון, היה בטוח שהפרשה לא תגרום לנשיא להתפטר. הוא אפילו התגעגע לשיטות העבודה של ראש הבולשת הידוע לשמצה, ג'יי אדגר הובר. "אם הובר היה חי, הוא היה מטפל בווטרגייט בשבילך באופן שזה מעולם לא היה צץ מעל פני הקרקע", אמר קיסינג'ר באחת השיחות. "הובר היה תוקע את הליצנים האלה על עבירה והיה שולח אותם לכלא לכמה שבועות ואז החוצה", ענה ניקסון.

השמצות על שחורים ויהודים

כמו בהקלטות קודמות שפורסמו, גם הפעם מתבררות דעותיו העוינות של ניקסון כלפי היהודים. בשיחה שקיים ב-19 באפריל עם קיסינג'ר, בעצמו יהודי, הוא לא הסתיר את זעמו על כך שבקהילה היהודית מנסים לשבש את הפסגה הצפויה עם ברז'נייב.

"תשמע לי, הנרי, זה יהיה הדבר הנורא ביותר שיקרה ליהודים בהיסטוריה האמריקאית", הצהיר. "אם הם יטרפדו את הפסגה הזו – וייתכן שהיא תתבטל בגלל סיבות אחרות – אני מתכוון להאשים אותם, ואני אעשה  את זה בתשע בלילה מול 80 מיליון בני אדם".

קיסינג'ר מיהר לענות כי הוא מסכים וכי "הם הביאו את זה על עצמם". הנשיא לא עצר: "לא מזיז לי להיות אנטישמי קטן אם זה נוגע לסוגיה הזו. הם הציבו את האינטרס היהודי מעל האינטרס של אמריקה והגיע הזמן לעזאזל שכל יהודי באמריקה יבין שהוא קודם אמריקאי ואחר כך יהודי".

למרות העמדות האלה, למזלה של ישראל ברגע האמת – במלחמת יום הכיפורים חצי שנה לאחר מכן – ניקסון דווקא עמד לצדה של מדינת היהודים עם משלוחי נשק שהצליחו לסייע בשינוי המגמה מול מצרים וסוריה.

ואילו בשיחה עם עוזרתו, אן ארמסטרונג, ב-14 ביוני 1973, יצא ניקסון נגד יכולתם של שחורים לנהל מדינה, בהתייחסו למצב בג'מייקה. "שחורים לא יכולים לנהל אותה. עכשיו, או בעוד מאות שנים ואולי בעוד אלף", אמר. "את מכירה מדינה שחורה אחת שמתנהלת היטב?".

ניקסון, שהלך לעולמו ב-1994, לא ראה את ברק אובמה עושה היסטוריה בתור הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארה"ב. אבל התבטאות זו בהחלט יכולה לשמש נשק בידיהם של מתנגדי אובמה שיטענו כי מאז שהוא בבית הלבן, אמריקה כבר לא אותה מעצמה כמו שהייתה פעם.

סכנת הטרור האיסלאמי עומדת לשוב ללב מצרים

אירועי הימים האחרונים במצרים יוצרים תנאים להתעוררותו המחודשת של הטרור האיסלאמי במדינה, שניצניו כבר באים לידי ביטוי במתקפות הטרור בחצי האי הסיני ואשר עלול להתפשט גם ליעדים מצריים ברחבי העולם. בשנות התשעים הצליח משטר מובארק לדכא ביד קשה את קנאי האיסלאם אחרי טרור שגבה את חייהם של אלפי בני אדם וערער את הכלכלה, וכעת עומד הצבא בפני משימה דומה שלא תהיה כה פשוטה

רצח השוטרים המצרים הבוקר בסיני מעיד פעם נוספת כיצד הפך חצי האי ל"אפגניסטן" חדשה, אזור ללא חוק שבו ערב רב של טרוריסטים מחמאס, הג'יהאד האיסלאמי, ארגוני סלאפיים, נאמני אל-קאעידה ובדואים מצליחים להכות בכוחות הביטחון המצריים ואף מנסים לגרור את ישראל לתוך התוהו ובוהו בארץ הנילוס.

אבל בעוד שחצי האי סיני הוא כרגע המוקד של מלחמת הגרילה של המחבלים, הסכנה המוחשית היא כי הטרור יזלוג מחדש גם לתוך עריה המרכזיות של מצרים – בדמות פיגועים רצחניים נגד אנשי ביטחון ואזרחים – וגם נגד מטרות מצריות ברחבי העולם.

מצרים כבר למדה על בשרה במהלך המאה העשרים מהו טרור איסלאמי, שבין השאר הביא לרצח של שני ראשי ממשלה בשנות הארבעים, לניסיון התנקשות בנשיא גמאל עבד א-נאצר ב-1954 וכמובן לרצח הנשיא אנואר סאדאת באוקטובר 1981.

שיאו של גל הטרור האיסלאמי האחרון, שבו נרצחו אלפי בני אדם, היה בשנות השמונים והתשעים, כאשר המחבלים פגעו בבכירים בשלטון, בכוחות הביטחון, בנוצרים הקופטים, ובעיקר בענף התיירות שמהווה מרכיב מרכזי ביותר בכלכלה המצרית. המקרים הבולטים ביותר היו ניסיון ההתנקשות בנשיא חוסני מובארק בעת שהגיע לפסגה אפריקאית באתיופיה ביוני 1995 וטבח התיירים בעתיקות לוקסור בנובמבר 1997 שבו נרצחו 62 בני אדם.

ארגוני הטרור המרכזיים – אל גמאעה אל איסלאמייה והג'יהאד המצרי – פעלו ברוחו של אידיאולוג תנועת האחים המוסלמים, סייד קוטב, ועודדו את הג'יהאד נגד המשטר "הכופר" בקהיר כדי להביא להקמתה של מדינה איסלאמית, שבהמשך תהיה חלק מח'ליפות איסלאמית גדולה.

מארגונים אלה יצאו שתיים מהדמויות המוכרות ביותר בתחום הטרור האיסלאמי – השיח' העיוור עומר עבד א-רחמן, שכלוא כיום בארצות הברית על מעורבותו בפיגוע הראשון במגדלי התאומים בניו יורק בפברואר 1993 ובניסיונות פיגוע נוספים של תא טרור בהנהגתו, וכמובן איימן א-זוואהירי, כיום מנהיג אל-קאעידה ובעבר מראשי הג'יהאד המצרי.

לא יוותרו בקלות על הגשמת החלום

מדיניות של יד חזקה מצד שלטון מובארק נגד הטרור האיסלאמי ונגד תנועת האחים המוסלמים – שכללה חוקי חירום למלחמה בטרור, מעצרים המוניים והעמדה לדין בבתי משפט צבאיים, עונשי מוות, שיפור יכולות המודיעין והפעלת יחידות מיוחדות – הצליחה לחסל כמעט לחלוטין את האיום במחצית השנייה של שנות התשעים.

כעת, שוב נוצרו התנאים שעלולים לעורר מחדש את הטרור האיסלאמי במצרים. האחים המוסלמים כבר טעמו את טעם השלטון והם לא יהיו מוכנים לוותר בקלות אחרי שהגשימו חלום של יותר משמונים שנה, ועל כן נראה כי מאבקם עשוי להימשך עוד חודשים רבים – ואפילו יסלים ככל שהשלטון יקשיח את התנהלותו נגד התנועה, וכך תגבר הסכנה למלחמת אזרחים ממשית.

בנוסף, זוואהירי ינסה לעודד את תומכי אל-קאעידה ברחבי העולם – ולא רק בתוך מצרים – לפגוע במטרות מצריות כדי לנקום על מותם של מאות תומכי התנועה האיסלאמית מאז ההפיכה הצבאית נגד הנשיא מוחמד מורסי. בסוף השבוע כבר התרחש פיצוץ ליד הנציגות המצרית בעיר בנגזי שבלוב, וסביר להניח שנראה בעתיד הקרוב פיגועים שיזכירו את פיצוץ מכונית התופת ליד השגרירות המצרים בפקיסטן שבו נהרגו 17 בני אדם בנובמבר 1995.

מפקד הצבא המצרי (והשליט בפועל של מצרים), הגנרל עבד א-פתאח א-סיסי, ניסה לשלוח אתמול מסר פייסני לעבר האחים המוסלמים ואמר כי יש להם מקום במצרים אם הם יכבדו את כללי המשחק, אולם הדגיש כי הצבא לא יהיה סלחני כלפי טרור ואלימות. אירועי הימים האחרונים – והסבירות להתחדשות הטרור הרצחני מצד הקיצונים האיסלאמים בתוך מצרים – מלמדים כי יעבור זמן עד שהשקט ישוב לארץ הנילוס. 

כוכב מעומעם בשמי קהיר: על ביטול התמרון האמריקאי-מצרי

סדרת התמרונים האמריקאית-מצרית "כוכב זוהר", שעל ביטולה הכריז הנשיא אובמה בשל האלימות במדינה, היא אחד הביטויים הבולטים לשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות והיא סייעה לצבא המצרי להפוך לגוף מודרני שמבוסס על דוקטרינה מערבית. ברוסיה כבר מיהרו לקפוץ על המציאה

הודעתו אמש של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על ביטול התמרונים המשותפים עם מצרים, שתוכננו לחודש הבא, נועדה לאותת על חוסר שביעות רצונו של הממשל בוושינגטון מהאירועים האלימים שמתרחשים בשבוע האחרון. אמנם אובמה לא השתמש בסנקציה הקשה ביותר – השהייתו של הסיוע הצבאי השנתי שעומד על 1.3 מיליארד דולר – אבל עדיין מדובר בפגיעה באחד הסממנים הבולטים לשיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות בשלושת העשורים האחרונים.

סדרת התמרונים הדו שנתית "כוכב זוהר" (Bright Star) – שבה נוטלים חלק גם צבאות מערביים וערביים זרים נוספים - יצאה לדרכה בשנת 1980 ונחשבת לגולת הכותרת של מעבר הצבא המצרי לדוקטרינת לחימה מערבית בעקבות מלחמת יום הכיפורים והסכם השלום עם ישראל.

במסגרת התרגילים הנרחבים, נחשפים המצרים לאספקטים מתקדמים של לחימה באוויר, בים וביבשה, אותם הם מיישמים בהמשך בכוחותיהם. התמרונים מדמים מצב של מלחמה, ועל כן הלקחים שמפיקים מהם המצרים עשויים לבוא לידי ביטוי אם תפרוץ מלחמה אמיתית.

בין השאר, סייעו התמרונים למצרים להכיר היטב את מטוסי הקרב החדישים מסוג F-16 שברשותם ואת מסוקי האפאצ'י, שכיום נוטלים חלק בלחימה נגד קני הטרור בחצי האי סיני. התרגילים גם אפשרו לכוחות המצריים לשפר את יכולתם בתחומי שילוב כוחות קרקע אווירי, לוחמה אלקטרונית (תחום שבו הם תמיד היו בנחיתות מול ישראל) ושליטה ובקרה.

על אף הסכם השלום, בישראל הקפידו לעקוב כיצד התרגילים מסייעים לשיפור ביכולתו של הצבא המצרי – שכבר אינו דומה לצבא של מלחמת 1973. לעתים גורמים ישראליים הביעו את דאגתם מההתפתחויות הצבאיות במצרים, כאשר הבולט שבהם היה השר יובל שטייניץ שבמשך שנים מזהיר כי אופי ההתחמשות המצרית מהווה סכנה לביטחון ישראל.

פיון במשחק הגיאו-אסטרטגי

מי שמיהר לנצל את הודעתו של אובמה על ביטול התרגיל הצבאי היה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שכינס את ראשי הקרמלין לישיבה דחופה, שבה הכריז כי ארצו  פותחת בפני הצבא המצרי את כל מתקניה הצבאיים וכי רוסיה מוכנה לקיים בקרוב תמרונים משותפים עם מצריים.

אפשר לזהות כמה שיקולים שעמדו לנגד עיניו של פוטין. הראשון הוא רצון לעקוץ את האמריקאים ולהראות להם כי רוסיה מוכנה למלא כל חלל שהם ישאירו במזרח התיכון. מדובר בשלב נוסף ב"מלחמה הקרה" החדשה בין שתי המדינות שמתעצמת לנוכח תמיכתה הנחרצת של מוסקבה במשטר אסד בסוריה ובשל ההחלטה להעניק מקלט למדליף סודות הביון האמריקאי, אדוארד סנואדן.

שנית, רוסיה מבקשת לנצל את ההזדמנות לחדש את קשריה הצבאיים עם מצרים, שהייתה אחת הלקוחות המובילות שלה – אם לא החשובה שבהן – עד אמצע שנות השבעים. החל מעסקת הנשק הצ'כית ב-1955 ועד סיומה של מלחמת יום הכיפורים, התבסס הצבא המצרי באופן מוחלט על טכנולוגיה סובייטית וזכורים הימים שבהם מומחים מברית המועצות לא הסתפקו רק בהדרכה ואף הפעילו מערכות נשק על אדמת מצרים ונלחמו בטייסי חיל האוויר שלנו. ירח הדבש הסתיים בשנת 1976, כאשר הנשיא אנואר סאדאת יצא נגד סירובה של מוסקבה לספק לארצו נשק מתקדם ופנה לעבר המערב בצעד שגם סייע לסלול את הדרך לעבר השלום.

והסיבה השלישית היא כמובן תקוותו של פוטין כי התמרונים המשותפים עם מצרים יאפשרו לצבא הרוסי להיחשף יותר לכלי הנשק המערביים ולשיטות הלחימה האמריקאיות. כך גם ניתן יהיה לשפר את יכולתה של התעשייה הביטחונית הרוסית לפתח אמצעי לחימה שיוכלו להוות יריב שווה ערך למקביליהם האמריקאיים. הסכנה הגדולה יותר היא שהמידע הביטחוני שייאסף בתרגילים כאלה גם יגיע למדינות עוינות לישראל, כמו סוריה. 

וכך, בעוד שפיכות הדמים במצרים נמשכת וארץ הנילוס רק ממשיכה להידרדר לעבר תהומות חדשים, נראה כי היא הופכת לכלי חדש במשחק הגיאו-אסטרטגי שמנהלות ארצות הברית ורוסיה במזרח התיכון – וכך רק מרחיקות יותר את הסיכוי לשקט וליציבות באחד האזורים הבוערים בעולם.  

עבודת המאסטר שלי בחנה את התמודדות חיל האוויר המצרי עם המעברים בין מזרח ומערב

הלכה הסייסטה בחוף בונדי: כך פספסה ספרד את גילוי אוסטרליה

הנווט הפורטוגלי פדרו פרננדס דה קווירוס התחנן בתחילת המאה ה-17 שמלך ספרד יאפשר לו לצאת למסע חקר נוסף באוקיינוס השקט, שם הוא האמין שגילה את היבשת הנסתרת אוסטרליה, שמלאה בתבלינים ובקינמון. אבל כשהגיעה התשובה החיובית, זה כבר היה מאוחר מדי. לראשונה נחשפים המסמכים ההיסטוריים שהיו יכולים לשנות את ההיסטוריה

פדרו פרננדס דה קווירוס היה בטוח שהוא מצא את אוסטרליה, היבשת הנסתרת אי שם באוקיינוס השקט. אבל בקשותיו החוזרות ונשנות ממלך ספרד לאפשר לו לצאת למסע נוסף כדי לחקור את התגלית המרעישה לא זכו למענה - עד שהיה מאוחר מדי.

הספרייה הלאומית של ניו סאות' ווילס הציגה היום בפעם הראשונה שניים מהעותקים הנדירים של הבקשות ששלח הנווט הפורטוגלי קווירוס (1615-1563) למלך פיליפ השלישי בשנים 1608 ו-1614. המסמכים ההיסטוריים הוחזקו במשך שנים בידיים פרטיות, ולאחרונה רכשה אותן הספרייה בסכום של 865 אלף דולר.

קווירוס השתייך למשלחות החקר הספרדיות שנעו באוקיינוס השקט וחיפשו ארצות חדשות. בשנת 1606, הוא נחת באי שכיום ידוע בשם ונואטו, אולם אז הוא חשב כי מדובר ביבשת הדרומית המסתורית ולכן קרא לאי בשם אוסטרי אליה דל אספיריטו סנטו (הארץ הדרומית של הרוח הקדושה). לאחר מכן הוא שט לכיוון מקסיקו, אולם לא ויתר על חלומו לשוב ליבשת המסתורית.

בשנים הבאות פנה קווירוס למלך הספרדי וביקש שיאפשר לו לצאת למסע חוזר. בבקשותיו, הוא תיאר את "אוסטרליה" כארץ מלאה בתבלינים, אגוזי מוסקט, קינמון ומספיק עצים כדי לבנות אוניות ותושבים שניתן להכניס תחת כנפי הנצרות. הוא גם הבטיח למלך פיליפ כי בכך הוא "יהפוך למגן של הרבה יותר ממלכות ועושר" מכפי שיש ברשותו כעת.

התפניות של ההיסטוריה

תחינותיו של הנווט הפורטוגלי לא נענו במשך שנים, עד אשר בסופו של דבר הסכים המלך לממן עוד מסע גילויים. אבל עבור קווירוס זה כבר היה מאוחר מדי, מאחר שהוא הלך לעולמו בפנמה לפני שהספיק לצאת למסע חלומותיו.

קווירוס הורה להדפיס 14 מבקשותיו למלך, כאשר כל אחת מהן הודפסה בעותקים מוגבלים כדי לשמור על חשאיות. אולם כאשר מרגלים גילו את קיומם של המסמכים, הואץ מרוץ הגילוי האירופי אחרי היבשת הדרומית. בשנת 1606 הגיעה לראשונה משלחת הולנדית לאוסטרליה, ובשנת 1688 נחת בחוף הצפון מערבי ויליאם דמפייר האנגלי. ג'יימס קוק שהגיע לאוסטרליה בשנת 1770, מיפה את החוף המזרחי והכריז כי היבשת שייכת למלך ג'ורג' השלישי. 

לספרדים, שהתעוררו מאוחר מדי, כבר לא נותר דבר. "זה היה יכול להיות עולם שונה לחלוטין, הלא כן?", אמר מנכ"ל הספרייה הלאומית, ד"ר אלכס ביירן. "מי יודע לאן זה היה יכול להוביל, אבל אני משער שאלה התפניות המוזרות של ההיסטוריה". 

הדוקטרינה השאפתנית של פקיסטן למלחמה בנגע הטרור

אחרי שנים של עצימת עין מול התחזקות הטרור האיסלאמי, החליטו בפקיסטן לצאת למלחמה כוללת בארגוני הג'יהאד שמדי יום גורמים לעשרות קורבנות במדינה. טיוטת הדוקטרינה החדשה מלמדת כי הפקיסטנים הבינו שמלבד פעולה צבאית, יש צורך לשלב גם רפורמות חברתיות וכלכליות ולזכות בקרב על דעת הקהל. הצלחה בפקיסטן יכולה לספק רוח גבית משמעותית למלחמה בטרור ברחבי העולם

כשמסתכלים על מפת הטרור העולמי, פקיסטן תופסת בו מקום מרכזי ביותר. המדינה שבעבר הייתה הכוח המרכזי בהקמת הטאליבן באפגניסטן ואף עודדה פיגועים נגד השכנה-היריבה הודו היא כעת קורבן יומיומי בעצמה לפעילות הטרור חסרת העכבות של הטרור האיסלאמי.

חוסר היציבות הפוליטי במדינה, יחד עם עצימת עין מצד גורמים במערכת הביון והשלטון, אפשר לארגוני טרור איסלאמיים למצוא מחסה בשטח המדינה – בעיקר באזורים השבטיים שבגבול עם אפגניסטן – כדי להוציא לפועל פיגועים בפקיסטן ובאפגניסטן, ואף לתכנן התקפות באזורים מרוחקים יותר.

כפי שאוסמה בן לאדן ישב במשך שנים ללא הפרעה במרחק נגיעה מהמכללה הראשית של הצבא הפקיסטני בעיר אבוטבאד, כך ככל הנראה נהנה כיום יורשו, איימן א-זוואהירי, ממקלט בטוח יחסית בפקיסטן על אף ההתקפות האוויריות של המל"טים האמריקאיים. גם  מנהיג הטאליבן, המולה עומאר, יכול להמשיך ולשלוח מסרים לנאמניו ממקום המסתור שלו במדינה.

אבל כעת נראה כי השלטון באיסלמאבאד – בהובלתו של ראש הממשלה החדש-ישן נוואז שריף -  החליט לשים קץ לסכנת הטרור שמערערת את היציבות בפקיסטן, ויכולה אף להוות איום ביטחוני כלל עולמי אם הקיצונים האיסלאמיסטים יצליחו להשתלט על אחד המתקנים הגרעיניים במדינה.

היומון אקספרס טריביון חשף היום כי משרד הפנים גיבש תוכנית מקיפה בשם "מדיניות לאומית למלחמה בטרור ובקיצוניות 2013", אשר אמורה לצאת לדרך בסוף החודש אחרי אישור הקבינט הביטחוני ולבצע מהפכה באופן שבו פקיסטן נאבקת בטרור האיסלאמי.

הדוקטרינה החדשה צפויה להוביל לרפורמה מקיפה במערכות החינוך, המשטרה, המשפט ומדיניות החוץ כדי לתקן את הליקויים שסייעו לארגוני הטרור להתחזק בשנים האחרונות. התוכנית מורכבת מחמישה רבדים שנועדו לפרק את תשתיות הטרור, להכיל את פעילותן, למנוע פיגועים, לחנך את הדור הצעיר כדי למנוע את הצטרפותו לשורות הטרור ולשלב מחדש בחברה את פעילי הג'יהאד.

להילחם על התודעה

עיקרון "המלחמה על התודעה" (Hearts and Minds) הוא אחד המרכיבים המרכזיים בכל לוחמה נגד התקוממות. הוא זכה למקום נכבד בדוקטרינות הבריטיות במהלך ההתמודדות תנועות שנאבקו נגד השלטון במושבות החל מסוף המאה ה-19, ומאז מלחמת וייטנאם הוא גם חלק מהדוקטרינה האמריקאית (על אף שיישומו בפועל נכשל פעמים רבות, כפי שהיה בעיראק ובאפגניסטן).

הרעיון אומר שמלבד הפעלת כוח צבאי נגד הארגונים המתקוממים, יש לזכות בתמיכתה של האוכלוסייה המקומית כדי לנתק אותה מהקבוצות החמושות. ניתן לבצע זאת באמצעות רפורמות פוליטיות, חברתיות וכלכליות שיבהירו לתושבים כי עדיף להם לתמוך ברשויות ולא במתקוממים. אמצעי נוסף הוא צמצום הפגיעה של כוחות הביטחון באזרחים חפים מפשע ופעולה ממוקדת נגד המתקוממים/טרוריסטים.

הדוקטרינה הפקיסטנית החדשה מאמצת את העיקרון ומשלבת בין פעולה צבאית נגד ארגוני הטרור לבין פעולה אזרחית שבאה בעקבותיה. לפי טיוטת הדוקטרינה, קודם כל יש לבנות יכולת משטרתית תוכל להחליף את כוחות הצבא ולשלב זאת באסטרטגיה המבוססת על עבודות פיתוח ושגשוג כלכלי.

כחלק מהקרב הפסיכולוגי על התודעה, גם מתכוון השלטון הפקיסטני להדגיש בתקשורת את הזוועות שמבצעים ארגוני הטרור. מאחר שמדי יום ישנם פיגועים קשים ברחבי המדינה, לעתים נגד אזרחים חפים מפשע – ילדים, נשים וקשישים - שרק עסוקים בשגרת יומם, נראה כי לא תהיה למצוא חומרים מזוויעים.

בתי הספר האיסלאמיסטיים (המדרסות) נחשבים לכר פורה עבור החדרת רעיונות קיצוניים ויצירת דור חדש של פעילי ג'יהאד. על כן, מחברי הדוקטרינה קוראים לבחון מחדש את כל מערכת החינוך בפקיסטן – ולא רק את המדרסות - כדי לגלות עד כמה תוכניות הלימודים, ספרי הלימוד והמורים משפיעים על ההקצנה בקרב הדור הצעיר.

מרכיב חשוב נוסף בכל מלחמה בהתקוממות או בטרור הוא המודיעין שנועד לסכל ולשבש את פעילות הארגונים הקיצוניים. הדוקטרינה הפקיסטנית מטילה על המשטרה את תפקיד ההובלה באיסוף המודיעין בשטח, וזאת באמצעות אימונם של השוטרים בשיטות חקירה, איסוף ראיות, חקירת חשודים, העמדה לדין ומתן תגובה מהירה. כמו כן, יוקם מנגנון מסודר שיאפשר שיתוף מודיעיני בין כל סוכנויות המודיעין ובין כל המחוזות.

מה יעלה בגורל היחסים עם ארה"ב? 

לפי הדוקטרינה, מקווים בהנהגה הפקיסטנית כי בסופו של דבר הם יצליחו להתגבר לחלוטין על סכנת הטרור. אולם בכך הם לא מתכוונים לעצור, אלא למצוא דרכים כדי לשלב מחדש את הג'יהאדיסטים ואת תומכיהם במסגרת החברה. אחת הדרכים המוצעות היא להשתמש בפעילי ג'יהאד לשעבר כדי שיזהו קיצונים שניתן לשלב אותם בתוכנית.

הדוקטרינה החדשה קוראת לבצע "בחינה מחדש רצינית של מדיניות החוץ כדי להאיץ את התהליך של סילוק הטרור מהמדינה". בשל כך, תצטרך פקיסטן להגיע לשיתוף פעולה עם שכנותיה אפגניסטן והודו, על אף חילוקי הדעות העמוקים. אבל יותר מכך היא תצטרך לנהל דיאלוג מעמיק עם ארצות הברית לגבי אופן הלחימה בטרור, במיוחד לאור ההתקפות של המל"טים נגד יעדי טרור שהביאו גם למותם של אלפי אזרחים חפים מפשע, וכך הן פוגעות בהשגת יעד של "מלחמה על התודעה".

הדוקטרינה הפקיסטנית החדשה היא שאפתנית ביותר, אבל מבוססת על עקרונות מוכרים של לחימה בהתקוממות ובטרור. הדרך להשגת היעד תהיה מלאת מכשולים וארוכה, אבל כשאחת המדינות שסובלות יותר מכל מפעילות הטרור הג'יהאדיסטי מתחילה לקחת ברצינות את האיום ומבקשת לטפל בכל מרכיביו – עדיין מדובר בהתקדמות משמעותית שיכולה לספק אור קטן בקצה המנהרה. 

סטיב ג'ובס של קוריאה הצפונית

קים ג'ונג און זכה להצצה ראשונה על "אריראנג", מכשיר הסמארטפון החדש מתוצרת קוריאה הצפונית. "הוא נראה נחמד והוא קל", אמר. במקביל, הקשיח המנהיג הצעיר את הפיקוח על מחזיקי טלפונים ניידים - שמספרם מגיע לשני מיליון - מחשש שיסייעו לארצות הברית להפיל את המשטר

בעוד סרט חדש על חייו של מנכ"ל אפל המנוח וממציא האייפון, סטיב ג'ובס, עומד לצאת לאקרנים בהמשך החודש, נראה כי הגאון הטכנולוגי שהלך לעולמו לפני כשנתיים נתן השראה גם למדינה המסוגרת ביותר בעולם שעומדת להיכנס לעולם הסמארטפונים.

סוכנות הידיעות הצפון קוריאנית דיווחה כי המנהיג קים ג'ונג און קיבל הצצה ראשונה למכשיר הטלפון הנייד "אריראנג" בעת שביקר במפעל ה-11 במאי. קים, כך נמסר, "למד את כל הפרטים" על הביצועים, האיכות והמארז של הסמארטפון הצפון קוריאני החדש, שהמפעל החל בייצורו לפני ימים אחדים.

התרשם מהמצלמה. קים מבקר במפעל. צילום של סוכנות הידיעות הצפון קוריאנית

קים, שכמובן שיבח את עובדי המפעל על "כושר יצירתיות ושאפתנות פטריוטיות", התפעל מיכולותיו של הטלפון, ששמו מבוסס על שיר עם קוריאני. "הוא נראה נחמד והוא קל. הוא מציג פונקציות שונות ללימוד ולשיחות", ציטטה הסוכנות את דבריו של קים. "יש לו גם מצלמה עם רזולוציה גבוהה ואנשים יגלו שנוח להשתמש בזה. כמה נחמד לראות מכשירי טלפון ניידים מיוצרים בהצלחה עם טכנולוגיה מקומית".

בדיווח לא נאמר מתי בדיוק ייצא "אריראנג" לשוק המקומי, אולם אנשי המפעל סיפרו לשליט הצפון קוריאני כי גם יש דרישה מוגברת למוצר – וקים מיהר להביע את שביעות רצונו ואת ביטחונו כי המכשיר "יגרום לאנשים לאהוב מוצרים קוריאניים".

אבל למרות הרצון הצפון קוריאני להעלות על נס את ההצלחה הטכנולוגית החדשה, מתברר כי בשטח דווקא מודאג השלטון בפיונגיאנג מהעלייה החדה במספר המשתמשים בטלפונים ניידים – שלפי הנתונים האחרונים מגיעים ליותר משני מיליון בני אדם.

היומון היפני מייניצ'י שימבון חשף בסוף השבוע מסמך שנשלח ביוני האחרון לגורמים בכירים במפלגת השלטון בקוריאה הצפונית, ובו נאמר כי השימוש בטלפונים הניידים מביא "להפצת אידיאולוגיה תרבותית המבוססת על קפיטליזם".

יותר מכך, בפיונגיאנג אף הביעו דאגה מכך שהטלפונים הניידים אף יסכנו את עתידו של המשטר הצפון קוריאני וישמשו "כלי בידי ארצות הברית כדי להפיל את השלטון" – במיוחד מאחר שמכשירים מתוצרת זרה יכולים להתחבר לאינטרנט וכך להדליף מידע למערב.

לכן, כיאה למדינת "האח הגדול", מיהר קים ג'ונג און להורות למשרד התקשורת לפעול נגד הצרה החדשה, וכעת חייב כל אדם שמבקש לרכוש טלפון נייד לספק את פרטיו, מספרו האישי, כתובתו, מספר הטלפון ומספר הזיהוי של המכשיר. בנוסף, נאסר על התחברות לרשתות סלולריות זרות מעבר לגבול והמכשירים גם לא יוכלו לנגן מוזיקה ולהציג תמונות "מהפכניות". על אנשי המפלגה נאסר אפילו להביא את הטלפונים שלהם למפגשים או לדבר על מידע מסווג בטלפון. 

68 שנה אחרי, איום הגרעין לא נעלם מהמפה

ב-9 באוגוסט 1945 השליכו האמריקאים פצצת אטום על העיר היפנית נגסאקי, שלושה ימים אחרי פעולה דומה בעיר הירושימה, ובכך נכנס העולם לעידן הגרעיני.השנה קרא הנשיא אובמה לצמצם את המאגרים הגרעיניים של המעצמות, אבל המציאות הנוכחית מעידה כי סכנת התפשטות הנשק להשמדה המונית בעולם רק ממשיכה לגדול

בחודש יוני התייצב נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מול שער ברנדבורג שבברלין, וקרא לצמצם את מאגרי הנשק הבלתי קונבנציונלי של ארצו ושל רוסיה. "אנחנו אולי לא חיים תחת חשש של השמדה עולמית, אבל כל עוד כלי נשק גרעיניים קיימים, אנחנו לא בטוחים באמת", אמר אובמה, וציין כי "אחרי בחינה מקיפה, הגעתי למסקנה שאנחנו יכולים להבטיח את הביטחון של אמריקה ושל בני בריתנו, ולשמור על הרתעה אסטרטגית חזקה ואמינה, בעודנו מצמצמים בשליש את כלי הנשק הגרעיניים האסטרטגיים המוצבים".

מבחינתו של אובמה לא מדובר במילים בלבד, והניסיון מראה כי הוא גם פועל להגשים אותן. באפריל 2009 הוא נשא נאום דומה בפראג, שבזכותו קיבל באותה שנה את פרס נובל לשלום, ושנה בדיוק לאחר מכן חתם בבירה הצ'כית עם הנשיא הרוסי דאז, דמיטרי מדבדב, על ההסכם ההיסטורי שקבע כי שתי המעצמות יצמצמו את מאגריהן הגרעיניים ל-1,550 ראשי קרב ולא יציבו יותר מ-700 משגרים.

אבל הפעם, זכתה קריאתו של הנשיא האמריקאי לתגובה צוננת ביותר. זמן קצר לאחר הנאום בברלין, מיהר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להבהיר בישיבת הממשלה כי "איננו יכולים לאפשר שיבוש של המאזן של מערכת ההרתעה האסטרטגית או את צמצום היעילות של הכוח הגרעיני שלנו".

וכך, בדיוק 68 שנה אחרי שהעולם נכנס לעידן הגרעיני עם הטלת שתי פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגאסקי בסיום מלחמת העולם השנייה, נראה כי חזונו של אובמה על מציאות גלובלית בלי נשק גרעיני עדיין רחוק מאד מהתגשמות. יתרה מכך, המציאות העולמית הנוכחית דווקא מעידה כי יש יותר סכנה להתפשטות של הנשק להשמדה המונית.

איראן וקוריאה הצפונית דופקות בשער

מועדון הגרעין המוצהר כולל את חמש חברות מועצת הביטחון – ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת – ואליהן הצטרפו בשנת 2008 גם הודו ופקיסטן. חברה נוספת ולא רשמית היא ישראל, שאמנם שומרת על מדיניות של עמימות גרעינית, אולם לפי פרסומים זרים היא מחזיקה במאגר משלה של פצצות אטום.

לפי דוח של מכון שטוקהולם למחקר שלום בינלאומי (SIPRI) שפורסם בתחילת יוני, שמונה המדינות מחזיקות כיום בקרוב ל-4,400 כלי נשק גרעיניים מבצעיים, ובסך הכל יש במאגרים הגרעיניים שלהן כ-17,270 אמצעי לחימה, כולל חלקי חילוף וראשי קרב שמיועדים לפירוק.

לדברי חוקרי המכון, לא מדובר במספר סופי, מאחר שחלק מחברות המועדון ממשיכות להרחיב את המאגרים שברשותן. "שוב יש מעט תקווה שהמדינות שמחזיקות בנשק גרעיני מוכנות באמת לוותר על מאגריהן", אמר שאנון קייל, ממחברי הדוח. "תוכניות המודרניזציה ארוכות הטווח של המדינות האלה מלמדות כי כלי הנשק הגרעיניים הם עדיין סימן למעמד בינלאומי ולעוצמה".

שתי מדינות עדיין מנסות להיכנס למועדון - למורת רוחה של הקהילה הבינלאומית. בפברואר האחרון ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני, שלישי במספר מאז שנת 2006, ובהמשך הכריזה על כוונתה לחדש את הפעילות בכור ביונגביון שנסגר בשנת 2007, כדי להגדיל את עוצמתה הגרעינית. בשל הגינויים הבינלאומיים והתמרונים המשותפים של קוריאה הדרומית ושל ארצות הברית, היא איימה לשגר טילים גרעיניים לעבר בסיסים אמריקאיים באוקיינוס השקט ואף לעבר ארצות הברית עצמה – אם כי מומחים הטילו ספק אם יש ביכולתה לעשות כן.

המשטר בפיונגיאנג הכריז כי יהיה מוכן לשוב לשיחות על פירוק תוכנית הגרעין רק אם קוריאה הצפונית תזכה להכרה כחברה מלאה במועדון, ואולם באו"ם ובארצות הברית דחו בתוקף את הדרישה. "ההתפתחויות הנוכחיות חיזקו את הקונצנזוס הבינלאומי שקוריאה הצפונית לא תתקבל כמדינה עם נשק גרעיני", אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, לעיתונאים באפריל האחרון.

למרות הרטוריקה המאיימת מכיוון קוריאה הצפונית, עיני העולם מופנים בעיקר לעבר האיום הגרעיני שנשקף מצד איראן. בכירי המשטר בטהרן שבים ומכריזים כי תוכנית הגרעין נועדה לצרכים אזרחיים – ובראשם אספקת חשמל. אבל הסירוב להפסיק את העשרת האורניום, הבנייה של מתקנים חדשים בתוך הרים כדי להגן עליהם מפני הפצצה אווירית וחוסר הנכונות לאפשר לפקחי האו"ם גישה חופשית לכל המתקנים החשודים – כל אלה גורמים לקהילה הבינלאומית לחשוד כי מדובר בכיסוי לתוכנית צבאית של פיתוח נשק גרעיני.

חסן רוחאני, שהושבע החודש לנשיא איראן החדש, הכריז כי הוא מוכן להידברות עם המעצמות ואף להגדלת השקיפות בתחום הגרעיני. אלא שלפני כעשר שנים, בעת שהיה אחראי למשא ומתן הגרעיני עם המערב, הוא הודה כי דווקא השיחות הן הזדמנות טובה להסיח את דעת הקהל הבינלאומית מהמשך פיתוח התוכנית, עד שלעולם לא תהיה ברירה אלא לקבל את איראן בתור מדינה בעלת יכולת גרעינית.

החשש העיקרי הוא שאם אכן תחזיק איראן בפצצת גרעין, יוביל הדבר למרוץ חימוש אזורי – החל מישראל שעשויה לסיים את מדיניות העמימות וכלה בסעודיה, טורקיה ומצרים, יריבותיה הסוניות של איראן השיעית במאבק על ההגמוניה האזורית, שינסו לפתח יכולות משלהן מול האיום הגרעיני.

מסעודיה כבר נשמעו קולות שתומכים בפיתוח תוכנית גרעין צבאית במקרה של פצצה איראנית. "אם ייכשלו מאמצינו ומאמצי הקהילה הבינלאומית לשכנע את ישראל לפרוק מעליה את כלי הנשק להשמדה המונית ולמנוע מאיראן להשיג כלי נשק דומים, תהיה זו חובתנו כלפי ארצנו וכלפי עמנו לשקול את כל האפשרויות, כולל השגת כלי נשק כאלה", הבהיר הנסיך טורקי אל-פייסל, לשעבר ראש הביון הסעודי, בנאום שנשא בריאד בדצמבר 2011.

עקרון ההרתעה

עוד נוסף, שלא תמיד זוכה להבלטה, נשקף גם מצד ארגוני טרור שעלולים לשים את ידיהם על חומרים גרעיניים ולבצע באמצעותם פיגועים רדיואקטיביים, שלעומתם תיראה מתקפת הטרור של 11.9 כמו משחק ילדים. עיקר החששות מופנה לכיוון מדינות ברית המועצות לשעבר, שבהן כבר נרשמו ניסיונות למכור חומרים בלתי קונבנציונליים, ולעבר פקיסטן - שבה קיצוני הטאליבן עלולים לנסות ולהשתלט על מתקנים גרעיניים.

בתחילת יולי ערכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כנס מיוחד בנושא שיפור המאמצים לביטחון המתקנים הגרעיניים. בהודעת הסיכום נאמר כי המדינות החברות "נותרו מודאגות מאיום הטרור הגרעיני והרדיולוגי, מפעולות זדוניות או חבלה שקשורות למתקנים ולפעילויות שבהם מעורבים חומרים גרעיניים ורדיולוגיים". בשל כך, נקראו המדינות "לשמור על ביטחון יעיל ביותר, כולל הגנה פיזית, על כל החומרים הגרעיניים, אמצעי ההעברה שלהם, השימוש והאכסון והגנה על מידע רגיש". 

בדיוק ביום שבו נאם אובמה בברלין, הציג האסטרטג וההיסטוריון הצבאי, ד"ר אדוארד לוטוואק, עמדה מנוגדת בהרצאה שנשא במסגרת ועידת הנשיא בירושלים. "הסיבה היחידה שמלחמות העבר הקונבנציונליות לא חוזרות הן בגלל הנשק הגרעיני", אמר לוטוואק. "לכן, מי שחותמים על הצהרות שתומכות בביטול הנשק הגרעיני, צריכים לחתום גם על התחייבות שהם מתגעגעים למלחמות בהיקף נרחב עם הפצצות ואוגדות חי"ר".

ההיסטוריה מוכיחה כי לוטוואק אכן צודק. המלחמה הקרה בין ארצות הברית לבין רוסיה, המתיחות הנמשכת בין הודו לבין פקיסטן סביב חבל קשמיר ואחרי הפיגוע במומביי או המחלוקת הטריטוריאלית בין הודו לבין סין  - כל אלה לא הידרדרו למלחמות נרחבות במשך שנים רבות בשל העובדה ששני הצדדים היריבים החזיקו בנשק גרעיני.

על כן, גם אם חזונו של אובמה חיובי ונועד לקדם את טובת האנושות, נראה כי יעברו עוד שנים רבות – אם בכלל – עד שהאיום הגרעיני ייעלם מכדור הארץ. בינתיים, תמשיך הקהילה הבינלאומית במאמציה למנוע ממחוגי השעון להתקדם לעבר חצות בשעון יום הדין, שאם לא כן – פטריות העשן שעלו מעל הירושימה ונגאסקי באוגוסט 1945 יהיה כאין וכאפס לעומת סכנת ההשמדה שמולה יעמוד העולם במקרה של מלחמה גרעינית.

הכתבה מתפרסמת במדור האקטואליה בגיליון חודש אוגוסט של המגזין "מסע אחר". בהזדמנות זו ברצוני לאחל המון בהצלחה לאנשי המגזין שעוברים ימים לא פשוטים ועם עתיד לא ברור