הדיפלומט שהציל חיים: סיפורו של ד"ר פנג-שאן הו, "שינדלר הסיני"

ד"ר פנג-שאן הו, שהיה הקונסול הכללי של סין באוסטריה ערב מלחמת העולם השנייה, לקח סיכון אישי ומקצועי והחליט להנפיק ויזות שאפשרו לאלפי יהודים להגיע לשנגחאי ולהינצל מציפורני הנאצים. רק אחרי מותו של הו בגיל 96 בשנת 1997, החל להיחשף סיפורו המדהים של הדיפלומט, שזכה להנצחה במולדתו ובמוזיאון יד ושם

"כשראיתי את הגורל הטראגי של היהודים, חשבתי שזה אך טבעי להרגיש חמלה ולרצות לעזור. מנקודת המבט של אנושיות, זו הדרך שבה זה צריך להיות". כך, בקצרה ובפשטות, סיכם ד"ר פנג-שאן הו, שהיה הקונסול הכללי של סין באוסטריה ערב מלחמת העולם השנייה, את הסיבה לכך שהחליט להנפיק ויזות לאלפי יהודים, תוך סיכון אישי ומקצועי.

אבל הצניעות שבה התייחס הדיפלומט הסיני בספר זיכרונותיו להחלטתו לסייע ליהודים בתקופה הקשה ביותר בתולדות העם היהודי אינה מפחיתה מחשיבות התפקיד ההיסטורי של מי שזכה לכינוי "שינדלר הסיני". מרביתם של 18 אלף מיהודי אוסטריה שנמלטו מהמדינה ערב המלחמה חייבים את חייהם להו בזכות הוויזות מצילות החיים שסייעו להם להגיע לשנגחאי, הרחק מציפורניהם של הנאצים.

פנג-שאן הו נולד בעיר יי-יאנג (Yiyang) שבמחוז הונאן בספטמבר 1901. בעת שהיה בן שבע, אביו הלך לעולמו, ואמו נאלצה לעבוד אצל משפחות עשירות כדי להתקיים. על אף הקשיים הכלכליים, ובסיוע של אחד מחבריו של אביו, השלים הו את לימודיו עם תוצאות מצוינות. בשנת 1921 הוא החל ללמוד באוניברסיטה, ומלבד הצטיינות בלימודים הוא גם היה סטודנט פופולרי שעבד בראש אגודת הצעירים והיה קפטן קבוצת הכדורגל.

שער הספר לזכרו של ד"ר הו

בשנת 1928, החל הו לעבוד במשרד החוץ במחוז הונאן, אך שנה לאחר מכן התפטר כדי ללמוד באוניברסיטת מינכן שבגרמניה. כעבור שלוש שנים, אחרי שקיבל את תואר הדוקטורט שלו בכלכלה פוליטית, שב הו למולדתו והשתלב כפרופסור באוניברסיטת הונאן. במקביל, הוא גם הגיע לאוניברסיטת שיקגו, שם למד אנגלית, משפט בינלאומי וספרות אמריקאית.

את הקריירה שלו בשירות החוץ של הרפובליקה הסינית, אשר נמשכה קרוב לארבעה עשורים, הוא החל בקיץ 1935. תחילה הוא היה המזכיר השני בשגרירות סין בטורקיה, ובראשית 1938 הוא מונה למזכיר הראשון בשגרירות באוסטריה. לאחר שגרמניה הנאצית סיפחה את אוסטריה (האנשלוס) במרץ 1938, הפכה השגרירות בווינה לקונסוליה, וד"ר הו מונה לקונסול הכללי.

תורים ארוכים מול הקונסוליה

הכיבוש הנאצי פתח פרק אפל עבור יהודי אוסטריה, שגם החלו לסבול מהרדיפה האנטישמית ומחוקי הגזע של אדולף היטלר. אלפים מיהודי המדינה החלו לחפש דרכים להימלט מהמדינה, במיוחד לאחר אירועי "ליל הבדולח" בנובמבר 1938, אולם מרבית הנציגויות הדיפלומטיות – ובראשן ארצות הברית, בריטניה וצרפת - סגרו את שעריהן ולא אפשרו ליהודים לקבל אשרות או שהעניקו מספר מצומצם ביותר של אישורים.

כאן, החלה פעילותו מצילת החיים של הו, שלא הסכים לעמוד מנגד לנוכח הסבל היהודי. הוא החליט לאפשר ליהודים להגיע לשנגחאי, שאמנם הייתה תחת כיבוש יפני מאז 1937, אולם בהתאם להסכמים בינלאומיים הכניסה אליה התאפשרה גם ללא ויזה. עם זאת, היהודים שרצו להגיע לשם, היו זקוקים לוויזה כדי שיוכלו להוכיח את יעד הנסיעה שלהם לרשויות הנאציות.

נחישותו של הו לסייע ליהודים גברה אחרי שהיה עד בעצמו לרדיפה הנאצית. באחד הימים, בעת שהגיע לבקר את משפחת רוזנברג, להם הוא העניק את הוויזה המיוחלת, אמרה לו גברת רוזנברג כי בעלה נלקח לחקירה. הו החליט לחכות, ולפתע הגיעו לבית שני סוכנים נאצים שדרשו לבצע חיפוש. כאשר הדיפלומט הסיני סירב להזדהות בפני השניים, שלף אחד מהם אקדח ואיים על הו, אך זה המשיך בסירובו. לבסוף, עזבו השניים את הבית, ואז התברר להם במי מדובר. זמן קצר לאחר מכן, שוחרר רוזנברג ובני המשפחה עזבו לסין.

פריץ דורלסטר נעצר אחרי האנשלוס, אך שוחרר אחרי שרעייתו מרגרט השיגה ויזה סינית. השמועה על כך התפשטה במהירות ברחבי וינה, ובסתיו 1938 כבר השתרכו תורים ארוכים של יהודים בדרך לקונסוליה הסינית .

"היו תורים ארוכים, ארוכים מול הקונסוליה, ובעוד אנשים המתינו, אנשי הגסטפו הטרידו אותם והכו אותם", שחזרה גרדה גוטפריד קראוס, שבעלה הנס גם המתין בתור. "היו אנשים כמו הנס שחיכו במשך ימים, תוהים מתי יוכלו להיכנס". בסופו של דבר, הגיש קראוס את המסמכים וזכה בוויזה המיוחלת.

הרופא היהודי, יעקב רוזנפלד, לא הסתפק בוויזה והחליט להביע את תודתו לסינים בדרך שונה. אחרי שהגיע לשנגחאי בשנת 1939, הוא הצטרף למלחמה בכובשים היפנים, ואחרי שהקומוניסטים השתלטו על סין הוא אף שימש האחראי על בריאות הציבור בגדוד של הצבא הסיני העממי.

גם הניסיונות לעצור את פעילותו של הו לא גרמו לו להפסיק. השגריר הסיני בגרמניה, צ'ן ג'י, שהיה הממונה גם על הנציגות בווינה, דרש מהו לעצור את מתן האשרות כדי שלא לקלקל את היחסים עם המשטר הגרמני. הו סירב להיענות לדרישה, וצ'ן החליט לחקור את הדיפלומט הסורר על שחיתות. אולם בדיקה שנערכה בקונסוליה ניקתה את הו מכל החשדות.

הו החליט לשלוח את אשתו ובנו לארצות הברית מאחר שידע כי גם הגרמנים אינם מרוצים ממעשיו, ותחושתו לא הייתה חסרת בסיס. הנאצים החליטו להחרים את בניין הקונסוליה בטענה שמדובר ברכוש יהודי, אולם הו שכר דירה קטנה מכספו האישי, ומשם המשיך להנפיק את הוויזות.

לא פחות מ-18 אלף מיהודי אוסטריה הגיע לשנגחאי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1938, מרביתם בזכות הוויזות של ד"ר הו. אחרי ליל הבדולח, הנפיק הדיפלומט 500 ויזות בממוצע מדי חודש. לא כל היהודים שהגיעו לעיר הסינית נשארו שם. עבור חלקם זו הייתה תחנת מעבר בדרך ליעדים אחרים כמו ארצות הברית, אוסטרליה ואפילו ארץ ישראל.

"תודות לחמלתו של ד"ר הו להוריי – אוסקר ואלברטה – ול-18 קרובי משפחתו של אבי, הצלחנו לעזוב את וינה, והגענו לשנגחאי כדי להתחיל בחיינו החדשים", סיפר הארי פידלר. "אם לא היינו משיגים את הוויזה הזו, היינו יכולים למות במחנות הריכוז הנאציים, כמו רבים מחברינו ומקרובינו שלא הצליחו לעזוב".

"שם נפשו בכפו להצלת יהודים"

במאי 1940, נאלץ הו לעזוב את וינה והגיע לארצות הברית, שם החל לבצע מחקר במכון ללימודים בינלאומיים. שנה לאחר מכן, הוא שב למולדתו כדי לסייע במאבק ביפנים, ומילא תפקידים שונים במסגרת הממשלה הלאומנית, ובהם חבר המשלחת הצבאית לארצות הברית וראש מחלקת המודיעין של משרד החוץ.

בשנת 1947, מונה הו לשגריר במצרים. שנתיים לאחר מכן, כאשר הקומוניסטים בהנהגת מאז דזה-דונג ניצחו במלחמת האזרחים והשתלטו על סין, החליט הו להישאר עם הלאומנים בהנהגת צ'יאנג קאי-שק שנמלטו לטייוואן. הוא נשאר בשירות החוץ עד 1973, ובין השאר שירת כשגריר במקסיקו, בוליביה וקולומביה.

אחרי פרישתו, עבר הו להתגורר בסן פרנציסקו עם רעייתו השנייה, בנו ובתו, ואף זכה לקיים כמה ביקורים מרגשים במולדתו. בשנת 1990 פרסם את ספר זיכרונותיו, "ארבעים שנותיי בחיים הדיפלומטיים", שבו התייחס בקצרה, ובצניעות, לתפקידו בהצלת היהודים באוסטריה. בספטמבר 1997, בגיל 96, הלך פנג-שאן הו לעולמו.

סיפורו של ד"ר הו לא זכה לפרסום משמעותי במשך שנים, ואפילו בני משפחתו ידעו מעט מאד על פעילותו מצילת החיים בווינה. רק זמן קצר אחרי מותו של אביה, החלה בתו, מאנלי הו, לחקור את הפרשה ואיתרה כמה משפחות שניצלו הודות לוויזות שהנפיק. באפריל 2000, כאשר הוצגה במטה האו"ם תערוכה על דיפלומטים שהצילו את חייהם של יהודים בתקופת השואה, קיבל ד"ר הו מקום של כבוד.

גם מדינת ישראל העניקה להו את הכבוד הראוי לו. בטקס שנערך ביד ושם בינואר 2001 הוענקה לילדיו של הו תעודה שבה נאמר כי הוא מקבל את התואר "חסיד אומות העולם" על "אשר בשנות השואה באירופה, שם נפשו בכפו להצלת יהודים נרדפים מידי רודפיהם". בספטמבר 2007, אף העניקה לו הממשלה תואר אזרחות זיכרון ישראלית.

תעודת "חסיד אומות העולם" מיד ושם

על אף שהו השתייך לזרם הלאומני, הרשויות בסין הקומוניסטית החליטו להעלות את פועלו על נס. ביום הולדתו המאה, בספטמבר 2001, נפתחה תערוכה לזכרו בבית הספר שבו למד ביי-יאנג. מאז אוגוסט 2005 מוצגת באופן קבוע תערוכה על פעילותו של הדיפלומט הסיני במוזיאון העירוני של יי-יאנג, וכיום היא מתפרשת על פני שטח של 600 מטר מרובע ומוצגים בה מאות פריטים מחייו של הו. יי-יאנג היא אף עיר תאומה לפתח תקווה.

בספטמבר 2007, עשר שנים אחרי מותו של הו, הובא אפרו לעיר הולדתו מסן פרנציסקו וליד קברו הוצב קיר זיכרון, שעליו יכולים המבקרים לרשום דברים לזכרו של "שינדלר הסיני". "באותם זמנים, אדם אחד טיפס לפסגת האנושיות בכך שפשוט נותר אנושי", כתב חתן פרס נובל לשלום וניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, אלי ויזל.

כחלק מהטקסים במלאות עשור למותו של הו, יצא לאור בסין הספר "הצדיק הבינלאומי – ד"ר פאנג-שאן הו". בשנה שעברה תורגם הספר גם לאנגלית תחת הכותרת "הנתיב הצודק – סיפורו של ד"ר פאנג-שאן הו", והסיפור שפורסם כאן מבוסס על פרקי הספר.

שגריר ישראל בסין, מתן וילנאי, כתב הקדמה לגרסה האנגלית. "ברגע האפל ביותר של האנושות, אנחנו מוצאים סיפור אמיץ באמת על ידידות בין סין ובין העם היהודי. סין הייתה אחת המדינות הבודדות שפתחו את שעריהן לפליטים יהודים מזוועות השואה", כתב. "כמי שזכה לתואר חסיד אומות העולם על ידי יד ושם, ד"ר הו וסיפורו הם עדות נוספת ליחסים הייחודיים בין העם הסיני והעם היהודי".

על קיר הזיכרון ליד קברו של ד"ר הו נכתב ציטוט מתוך יומנה של הצנחנית הארץ-ישראלית, חנה סנש, אשר מסכם היטב את זכרו של הדיפלומט הסיני האמיץ:

"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם.

יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אבדו ואינם.

אורות אלה שמבהיקים בחשכת הלילה - הם אלה שמראים לאנושות את הדרך".

חושבים שפה הפוליטיקה מושחתת? תסתכלו על הודו

הודו ניצבת בימים אלה בעיצומה של חגיגת הבחירות הגדולה ביותר בעולם. אולם נתונים של ארגונים לטוהר המידות מגלים כי נגד 17 אחוז מהמועמדים יש תיקים פליליים, כולל על עבירות רצח ואונס. הסטטיסטיקה דווקא נותנת למועמדים הללו סיכוי כפול לנצח בבחירות

הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שוב עוררה את התחושה שהשחיתות שוררת בפוליטיקה הישראלית ושחלק מפקידי הציבור הבכירים אינם נקיי כפיים כפי שהם צריכים להיות. אולם גם עם הפגמים שבהחלט ישנם במערכת הפוליטית שלנו, כדאי להפנות מבט לעבר הדמוקרטיה הגדולה בעולם – הודו – ולהבין שיש מקומות גרועים יותר, הרבה יותר.

החל מה-7 באפריל ועד 12 במאי נערכים בהודו תשעה שלבים של בחירות כלליות, שבהן קובעים יותר מ-800 מיליון אזרחים בעלי זכות בחירה את זהותם של 543 חברי הבית התחתון של הפרלמנט. מדובר באירוע הבחירות הדמוקרטיות הגדול ביותר בעולם.

לפי הסקרים, הבחירות צפויות להסתיים במהפך פוליטי, כאשר מפלגת האופוזיציה BJP, בראשותו של הפוליטיקאי השנוי במחלוקת נרנדה מודי, תגבר על מפלגת הקונגרס השלטת בהנהגת ראהול גנדי, נצר לשושלת הפוליטית ההיסטורית של נהרו-גנדי. עם זאת, ההערכות הן כי התוצאות יהיו צמודות ואף מפלגה לא תצליח להשיג רוב.

ביום חמישי נערך השלב החמישי בבחירות, והגדול מכולם, כאשר נערכה הצבעה ב-121 מחוזות בתריסר מדינות וטריטוריות ברחבי הודו. בחלק מהמחוזות נרשמו אחוזי הצבעה מרשימים של יותר מ-70 אחוז, כאשר מדינת מדהיה פרדש הייתה הנמוכה ביותר עם 54 אחוז.

אבל על החגיגה הדמוקרטית מעיבה העובדה שרבים מהמועמדים אינם נקיי כפיים. זאת, על אף שבית המשפט העליון קבע בשנה שעברה כי תיאסר ההתמודדות למשך שש שנים על מועמדים מורשעים, גם אם הם עדיין נמצאים בשלב הערעור.

שני ארגונים הודיים לטוהר המידות – ההתאחדות לרפורמות דמוקרטיות וארגון מעקב בחירות לאומי – בחנו את הטפסים שהגישו 3,305 מתוך 3,355 המתמודדים שרצו בשלבים 1 עד 5 של הבחירות וגילו תמונה קשה: נגד 557 מועמדים – 17 אחוז – יש תיקים פליליים פתוחים על עבירות שהעונש עליהן הוא לפחות חמש שנות מאסר. נגד 328 מאותם מועמדים יש תיקים על עבירות קשות כדוגמת רצח, אונס ושוד.

109 אישומים נגד מועמד בודד

בחינה לעומק של החלוקה המפלגתית של אותם מועמדים מגלה כי מדובר ב-68 מתוך 202 המועמדים של BJP (36 מתוכם עם תיקים חמורים); 45 מתוך 193 מועמדי מפלגת הקונגרס (21 עם עבירות חמורות); 31 מתוך 200 המועמדים של מפלגת AAP, שהוקמה לפני שנתיים ואשר שמה לה למטרה להילחם בשחיתות (נגד 20 מהמועמדים יש תיקים חמורים); ו-38 מתוך 207 מועמדי מפלגת BSP שמייצגת את השכבות החלשות (22 מהנציגים מעורבים בעבירות חמורות).

רק בשלב החמישי שנערך השבוע, לדוגמה, התמודדו 27 מועמדים שניצבים בפני אישומים על רצח ו-12 מועמדים שנפתחו נגדם תיקים על עבירות נגד נשים. בשיא ככל הנראה מחזיק קמשוואר בייתה, חבר פרלמנט ממדינת ג'הארקנד, שמתמודד עם 109 אישומים – 16 סעיפי רצח, 25 סעיפים על ניסיון רצח, שישה סעיפים על תקיפה עם נשק מסוכן ושלושה על סחיטה.

בייתה טוען כי מדובר באישומים מימיו כמורד מאואיסטי וכי אין לכך כל קשר לפעילותו הנוכחית. "העבודה שעשיתי, ובמיוחד התמקדותי בקבוצות החברתיות החלשות במחוז הבחירה שלי, היא שהפכה אותי לפופולרי", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית.

בייתה יכול להיות אופטימי שהוא ייבחר לכהונה נוספת. לפי ההתאחדות לרפורמות דמוקרטיות, למועמד עם תיק פלילי יש סיכוי של 23 אחוז לזכות בבחירות, וזאת לעומת 12 אחוז בלבד למועמד נקי מאישומים.

בואו נקווה, שלעולם לא נגיע למספרים כאלה גם כאן. 

"האח הגדול" בטורקית: החוק שמעניק חסינות לסוכנות הביון

הפרלמנט באנקרה אישר חוק שמאפשר לממשלה האסלאמית של ארדואן להשתמש בסוכנות הביון הלאומית נגד כל מי שמוגדר "אויב המדינה". סוכני ביון שיהיו מעורבים בפעילות בלתי חוקית יזכו לחסינות, ובאופוזיציה חוששים מעלייה במקרים של חיסולים ללא משפט. פעיל זכויות אדם: כולם מבינים שהחוק הזה יפגע בחירויות

טורקיה עושה צעד נוסף בדרך להפיכתה למדינה אוטוריטארית: הפרלמנט באנקרה אישר היום חוק שנוי במחלוקת, אשר יהפוך את סוכנות הביון הלאומית (MIT) לכלי שרת של הממשלה ויעניק לסוכני הארגון חסינות מהעמדה לדין במקרים שנויים במחלוקת.

לפי החוק החדש שקידמה מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית, הממשלה היא שתקבע עבור סוכנות הביון את זהותם של איומים חיצוניים על ביטחון המדינה. המשמעות היא שהממשלה האסלאמית של רג'פ טאיפ ארדואן תוכל להפעיל את הסוכנות גם נגד מי שנראים בעיניה כגורמים שמערערים את שלטונה, כדוגמת המטיף הגולה, פתהוללה גולן, שארדואן מאשים כי הוא מפעיל רשת סוכנים במערכות החוק והמשפט.

עוד נקבע בחוק כי MIT תהיה אחראית לטיפול באיומי טרור, ריגול זר, הגנה לאומית, פשיעה בינלאומית ופשיעת סייבר ותפעיל את כל הסוגים של איסוף מודיעין אנושי וטכנולוגי. סוכנות הביון גם תוכל לקבל גישה למאגרי מידע של כל משרדי הממשלה ולאסוף מידע על כל האזרחים. כמו כן, יתאפשר לה לבצע האזנות סתר גם ללא צו של בית משפט.

החוק החדש גם קובע כי סוכני MIT שפועלים בזהות בדויה יהיו חסינים מהעמדה לדין, וסוכנים שבמסגרת משימתם יצטרכו להשתלב בארגוני טרור לא יועמדו למשפט על פשעים שבוצעו בעת שהיו במסווה. במקרה שתהיה דרישה להעמיד לדין את ראש סוכנות הביון, תהיה לו זכות לפנות לנשיא כדי לבטל את רוע הגזירה. מאחר שארדואן עשוי להיבחר בקיץ לתפקיד הנשיא, מדובר למעשה בחסינות מוחלטת לראש הסוכנות.

אפילו אם התובעים מקבלים מידע לגבי מעורבות של סוכני ביון בפעילות בלתי חוקית, הם יצטרכו קודם כל לפנות ל-MIT כדי לקבל את חוות דעתם של אנשי הסוכנות בנוגע לאמינות המידע. אם בסוכנות יטענו כי המידע עלול לפגוע בפעילות מבצעית, לא תיפתח חקירה.

צ'ק פתוח

החוק החדש אף כולל סעיף שנועד להילחם בפרסום של פרטים הקשורים לפעילות של MIT. אדם שישיג מסמכים הקשורים לסוכנות הביון, ידליף מסמכים כאלה או אפילו יזייף מסמכים צפוי לעונש של ארבע עד עשר שנות מאסר. מי שיפרסם מסמכים כאלה צפוי לעונש של שלוש עד 12 שנות מאסר.

כחלק מהחוק החדש, תוקם סוכנות תיאום לאומית למודיעין, אשר תתכנס בכל שלושה חודשים והחלטותיה יחייבו את כל גופי השלטון. בגוף החדש יהיו חברים מנהל הסוכנות, כיום האקאן פידאן, ראש המודיעין הצבאי ונציגים בכירים של משרדי ממשלה.

באופוזיציה ובארגוני זכויות אדם הזהירו כי החוק השנוי במחלוקת יהפוך את סוכנות הביון לכלי שרת של הממשלה ויפגע קשות בשלטון החוק. אחד החששות הוא כי החוק יאפשר לסוכנות הביון לבצע הוצאות להורג בלתי חוקיות, ואף ייצור קשרים בין הסוכנות לבין ארגונים פליליים כפי שכבר קרה בשנות התשעים.

"החוק מספק צ'ק פתוח לבכירי MIT כדי שינצלו לרעה את כוחם", אמר עורך הדין ופעיל זכויות האדם, כמאל סנגיז, ליומון זאמאן. "הזמן ילמד אותנו אם ההפרות ישיבו את מקרי הרצח הבלתי מפוענחים ואת ההוצאות להורג ללא משפט. לא צריך להיות מגיד עתידות כדי לומר שהזכויות והחירויות של התושבים ייפגעו בגלל החוק הזה". 

עתיד בסימן שאלה: המבחן הדמוקרטי של אפגניסטן

אזרחי אפגניסטן הלכו היום לקלפי כדי לבחור מי יהיה הנשיא הבא. בפני המועמד שייבחר עומדים לא מעט אתגרים, ובהם ביטחון פנים, טיפול בשחיתות ומעמד האישה, כשברקע נסיגת הכוחות הזרים מאפגניסטן. מה הסיכוי של המדינה למודת הקרבות לשנות את מצבה העגום

אפגניסטן עברה לא מעט תקופות מורכבות לאורך השנים. היא הייתה פיון על שולחן השחמט ב"משחק הגדול" שניהלו בריטניה ורוסיה על השליטה במרכז אסיה במאה ה-19. היא גם הייתה כלי משחק במלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית אחרי שפלש אליה הצבא האדום בשנות ה-80. היא עברה מלחמת אזרחים קשה ושלטון אכזרי של קיצוני הטאליבן ולאחר מכן נכבשה על ידי כוחות רב-לאומיים כחלק מהמלחמה בטרור העולמי שהובילה ארצות הברית.

החל מהחודש עומדת אפגניסטן בפני תקופה מכרעת נוספת שתקבע את גורלה לשנים הקרובים, לטוב או לרע. היום (5 באפריל) הלכו אזרחי המדינה לקלפיות כדי לבחור את הנשיא הבא של אפגניסטן, אשר יצטרך להצעיד את המדינה לעבר העתיד הלא ברור שאחרי נסיגת הכוחות הזרים (שתתרחש בסוף השנה הנוכחית).

אם הכל ילך כשורה, בלי אלימות וזיופים, יחליף הנשיא החדש – שזהותו אמורה להיקבע רק אחרי הסיבוב השני שככל הנראה ייערך בחודש הבא – את הנשיא היוצא חמיד קראזי, שמסיים עשר שנות כהונה. בכך תרשום אפגניסטן היסטוריה: זו תהיה הפעם הראשונה שבה מבוצעת העברת שלטון דמוקרטית ומסודרת במדינה מאחר שבשתי מערכות הבחירות הקודמות היה זה קרזאי שניצח ולפניו לא היה מעולם מצב שבו ההנהגה עברה באופן מסודר בין אישים נבחרים.  

האווירה לקראת הבחירות לנשיאות, שנערכות באופן חופשי בפעם השלישית (הקודמות נערכו בשנים 2004 ו-2009), סיפקה תחושה של דמוקרטיה אמיתית בניחוח מערבי, לכאורה. המועמדים התייצבו לסדרה של עימותים טלוויזיוניים, הפיקו תשדירי תעמולה, קיימו עצרות בחירות גדולות ותמונותיהם נתלו בכל פינה.

שאלת הביטחון הפנימי

מערכת הבחירות לוותה בלא מעט אתגרים. מדובר בפעם הראשונה שבה כוחות הביטחון המקומיים הם שאחראים באופן בלעדי לאבטחת התהליך המורכב. חמושי הטאליבן כבר איימו לשבש את הבחירות ובימים האחרונים נרשמה עלייה במספר הפיגועים, אולם הנתונים שזרמו במהלך יום הבחירות העידו דווקא שהאזרחים לא נכנעו לאיומים ויצאו בהמוניהם לקלפיות.

כמו כן, ישנו חשש מפני זיופים נרחבים, כפי שהיה במערכות בחירות קודמות, וזאת אף על פי שבקיץ שעבר אושרו חוקים שנועדו להגביר את עצמאותה של ועדת הבחירות המרכזית ולצמצם התערבות גורמים חיצוניים. מתוך 11 המתמודדים שפתחו את המרוץ, עשרה הם פשטונים – הקבוצה האתנית הגדולה והחזקה ביותר באפגניסטן – וגם המתמודד הנוסף הוא חצי פשטוני, אך כל אחד מהם הציב לצדו כמועמדים לסגנים נציגים של קהילות אתניות אחרות כדי לפנות לקהל רחב יותר. מאחר שחלק מהמתמודדים, הן לתפקיד הנשיא והן לסגנות, הם מפקדי מיליציות לשעבר וחשודים בפגיעה בזכויות אדם בהווה, הסיכוי להתלקחות גבוה יותר אם הם יחושו כי התוצאות מקפחות אותם.

"אם תהיה אלימות והבחירות לא יתקיימו כסדרן, זה יהיה הטריגר למלחמת אזרחים", אמרה ד"ר ונדה פלבאב-בראון, חוקרת בכירה במכון המחקר ברוקינגס שבוושינגטון, בשיחה שקיימתי אתה. "אם הן יתקיימו כסדרן, זו תהיה פלטפורמה טובה לעתיד והמלחמה תימנע".

כבר כעת ברור כי הנשיא הנבחר יידרש לטפל בלא מעט סוגיות, שחלקן דורשות פתרון בעתיד הקרוב. הסוגיה הבוערת ביותר היא שאלת הביטחון הפנימי במדינה, לאור העובדה כי בסוף השנה הנוכחית תסתיים הנוכחות של חיילי הכוח הרב-לאומי אחרי 13 שנה.

לפי דוח האו"ם שפורסם בפברואר האחרון, 8,615 אזרחים אפגנים נהרגו במהלך שנת 2013, עלייה של 14 אחוז לעומת השנה הקודמת. 34 אחוז מהקורבנות נפגעו מפיצוצי מטעני חבלה שהפעילו החמושים האיסלאמים, 15 אחוז נפגעו בפיגועים משולבים ו-27 אחוז נפגעו בקרבות בין כוחות הממשלה לקיצונים.

פלבאב-בראון מציינת כי היא שותפת לדעה שהטאליבן ינסו לנצל את יציאת הכוחות הזרים כדי לגרום לפירוק כוחות הביטחון המקומיים ולהשתלט מחדש על אזורים שונים במדינה. בעוד הנשיא הנוכחי קרזאי ניסה לקדם הידברות ושיחות שלום עם הטאליבן, טרם ברור עד כמה תהיה נכונות כזו גם בממשל הבא, בייחוד מאחר שחלק מהמועמדים הם "אויבי טאליבן מושבעים", כפי שפלבאב-בראון מגדירה אותם.

"עולה השאלה כמה כוח יהיה לנשיא הבא כדי לנהל משא ומתן. בסופו של דבר יתנהלו שיחות, השאלה כמה נכונות תהיה מצד שני הצדדים", היא תוהה. "האם הטאליבן ירצו בכלל לדבר? הם ירצו לפרק את כוחות הביטחון ולא ידברו עם הממשלה עד שיאמינו שיוכלו לנצח, והם מאמינים שהזמן נמצא לצדם. אחרי שנת 2015 מדממת, כולם יבינו שאף אחד לא יכול לנצח ורק אז אולי יוכלו להתקיים שיחות".

ארצות הברית נסוגה

בעיה מורכבת נוספת שתשפיע על המצב הביטחוני היא ההסכם עם ארצות הברית לגבי הישארותם של אלפי חיילים במדינה גם אחרי הנסיגה, וזאת כדי לאמן את הצבא האפגני ולהבטיח כי פעילי אל-קאעידה לא ינצלו את המצב כדי להפוך את אפגניסטן מחדש לכר גידול לטרור. קרזאי, שהגיע לשלטון בזכות מדינות המערב, סיכל את חתימת ההסכם אחרי שהציג דרישות חדשות כגון תמיכה של האמריקאים בשיחות עם הטאליבן.

המועמדים לנשיאות הדגישו במהלך הקמפיין כי הם תומכים בהסכם הביטחוני, אבל החשש מחוסר היציבות בשל הבחירות ואי הבהירות לגבי מועד השבעתו של הנשיא הבא כבר גרמו לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ולברית נאט"ו להכריז בפברואר כי הם נערכים לפינוי מוחלט של כל החיילים בסוף השנה.

פלבאב-בראון מתריעה מפני ההשלכות של נסיגה מלאה. מלבד הסכנה של התגברות ההתקפות האלימות מצד הטאליבן, יש חשש כי הקהילה הבינלאומית תפסיק את העברת כספי התרומות לאפגניסטן. ביולי 2012 הבטיחו התורמים להעביר 16 מיליארד דולר עד שנת 2016, ועצירת הזרמת הכספים תפגע קשות במדינה שבה 38 אחוז מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני (לפי נתוני הבנק העולמי לשנת 2012).

"רבים מבינים שאם המימון ייפסק, זה יהיה אסון. זה ייצור משבר כלכלי", אומרת פלבאב-בראון. "המשמעות של יציאת כל הכוחות ושל התפרצויות אלימות היא הרחקת המשקיעים. יותר מ-50 אחוז מהתושבים הם מתחת לגיל 30 ואין להם עבודה. אם בשל הפסקת הסיוע הזר יבוטלו עבודות, עוד ועוד אנשים יהיו מובטלים".

מלבד המצב הביטחוני והאבטלה, כך עולה מסקר שערך האו"ם בשנת 2012, השחיתות היא הבעיה המטרידה ביותר את תושבי אפגניסטן. לפי נתוני האו"ם, באותה שנה שילמו מחצית מהתושבים שוחד בעת שפנו לעובדי השירות הציבורי, והסכום הכולל עמד על 3.9 מיליארד דולר. גם במדד השחיתות העולמי של ארגון שקיפות בינלאומית, אפגניסטן נמצאת מדי שנה בתחתית הרשימה, לצד סומליה וקוריאה הצפונית.

פלבאב-בראון אומרת כי התושבים אמנם מקבלים את העקרונות הדמוקרטיים, אבל רואים בשיטה את האחראית ליצירת השחיתות. "הממשלה והמערכת הפוליטית לא זוכות לפופולריות. התושבים מתלוננים על שחיתות ואפילו בשלטון עצמו מתלוננים על כך", מסבירה פלבאב-בראון. "השאלה היא איזה מנהיג ייבחר, האם מדובר באדם שמעורב בשחיתות או במישהו שרוצה להילחם בתופעה. אבל גם לא ברור אם יהיה לו את הכוח לעשות את זה".

מעמד הנשים בסכנה

סוגיה מטרידה נוספת, שמונעת מאפגניסטן להפוך לדמוקרטיה שוויונית אמיתית, היא מצב זכויות האדם, ובעיקר מצבן של הנשים במדינה המוסלמית. "ההתעניינות הבינלאומית באפגניסטן מצטמצמת במהירות, ומתנגדי זכויות הנשים מנצלים את ההזדמנות כדי לגרום לנסיגה בהתקדמות שנעשתה מאז סיום שלטון הטאליבן", ציינו בארגון משמר זכויות האדם בדוח השנתי שפרסמו בינואר האחרון.

פלבאב-בראון מסכימה עם קביעה זו. היא מבהירה כי יש לחץ להחליש את הזכויות של הנשים במדינה וכי החשש הוא כי התנאים יחריפו אחרי הנסיגה של החיילים הזרים. לראיה, היא מזכירה כי בחוק הבחירות שהתקבל ביולי שעבר נקבע כי המכסה לייצוג נשי במועצות הנבחרות תעמוד על 20 אחוז במקום 25 אחוז, וזאת רק אחרי שלחץ פנימי ובינלאומי מנע את הנוסח המקורי שקרא למחוק לחלוטין את המכסה. דוגמה נוספת הייתה הצעת החוק שנועדה למנוע מנשים מלהעיד נגד קרובי משפחה, מהלך שהיה הופך מקרי התעללות במשפחה לתופעה שכיחה ומאפשר לאחראים לחמוק מעונש. רק אחרי לחץ בינלאומי כבד, הורה הנשיא קרזאי בפברואר האחרון לבצע תיקונים בהצעה.

אין נשים שמועמדות לנשיאות, אבל יש שלוש נשים שמועמדות לתפקידי סגנית שנייה של שלושה מהמועמדים: חביבה סראבי, שהייתה האישה הראשונה בתפקיד מושלת מחוז; סאפיה סידיקי, שבבחירות לפרלמנט ב-2005 הגיעה למקום השלישי במספר הקולות; וקזימה מוהקיק, שמלמדת מדע המדינה ומשפטים באחת האוניברסיטאות הפרטיות של קאבול.

כל המועמדים לנשיאות, גם אלה שלא הציבו לצדם אישה, הבטיחו במהלך הקמפיין לא לפגוע בזכויות הנשים, אבל טרם ברור אם להבטחה הזאת יהיה כיסוי אחרי הבחירות, במיוחד אם הנשיא הנבחר ינסה לפנות לטאליבן. כמו שהגדירה זאת הפרשנית הפוליטית האפגנית הלנה מאליקיאר, בטור שכתבה באל-ג'זירה בשבוע שעבר: "זכויות נשים וטאליבן הם אוקסימורון שאף פוליטיקאי, ולא משנה כמה הוא מוכשר, לא יכול לפתור". 

פלבאב-בראון מציינת שאף שלנשים מותר להצביע בבחירות, בפועל המצב שונה מאחר שהן יכולות לממש את זכותן רק אם הן מקבלות אישור מהאב או מהבעל. 

העתיד תלוי בבחירות

בינתיים גוררת מערכת הבחירות התעניינות עצומה באפגניסטן. לפי נתונים שפרסמה חברת התקשורת האפגנית מובי גרופ, אחרי העימות הראשון שנערך ב-4 בפברואר יותר מ-730 אלף איש כתבו פוסטים, 27 אלף איש ניהלו דיונים בפייסבוק, 1,700 בני אדם צפו בשידור החי ביוטיוב ואילו בטוויטר הופיעה התגית ששימשה את העימות יותר משני מיליון פעמים. 

מוכתר סעד, עיתונאי שכותב באתר האינטרנט של ערוץ TV1 האפגני, אמר לערוץ האינטרנט של נאט"ו כי הגידול במספר הטלפונים הניידים מהדור השלישי הוביל לכך שמדי שבוע יש כחמישה מיליון בני אדם שעוברים ברשת החברתית של הערוץ וכי מדובר במספרים הזהים לנתונים של ערוץ הטלוויזיה. 

כאשר היא מסתכלת על התמונה הכוללת לקראת האתגרים של הבחירות לנשיאות ושל נסיגת הכוחות הזרים, פלבאב-בראון מודה כי המצב אינו מזהיר, אבל היא מנסה למצוא גם נקודות אור בעתידה של אפגניסטן. "הייתה התקדמות וזה לא חסר תקווה. כיום יש יותר דרישה של התושבים לדין וחשבון מצד המנהיגים, שמחויבים לפעול לפי החוק", היא מסכמת וממהרת להוסיף: "אני לא אופטימית. המדינה נמצאת מול אתגרים עצומים וקל לראות איך היא מתקדמת לעבר לחימה. אבל זה לא בלתי נמנע. צריך מנהיגות נאורה באפגניסטן והחברה צריכה להבין שיש סכנה של מלחמה שבה יפסידו את כל מה שהושג. העתיד תלוי בשאלה איך הבחירות יתנהלו".

הכתבה פורסמה בגיליון אפריל של המגזין "מסע אחר"