פטיש במקום עיפרון: על היום הבינלאומי נגד עבודת ילדים

היום מצוין היום הבינלאומי נגד עבודת ילדים. על אף שהאו"ם קבע לפני יותר מ-50 שנה כי "בשום פנים ואופן לא ייאלץ את ילד או יורשה להיות מעורב באף מקצוע או עבודה שתפגע בבריאותו או בחינוכו", הנתונים העדכניים מלמדים כי 168 מיליון ילדים עד גיל 17 מועסקים כיום בעבודה בכל רחבי העולם, רבים מהם בפעילויות פיזיות ומזיקות. 

היום, ה-12 ביוני, מצוין היום הבינלאומי נגד עבודת ילדים, אשר נועד להעלות את המודעות למאבק בתופעה המטרידה. ארגון העבודה הבינלאומי (סוכנות האו"ם שאחראית על חוקי תעסוקה), אשר השיק את היום המיוחד בשנת 2002, הגדיר עבודת ילדים בתור עבודה אשר "שוללת מילדים את ילדותם, את הפוטנציאל שלהם ואת כבודם ופוגעת בהתפתחותם הפיזית והנפשית".

כבר בשנת 1959 קבעה הכרזת זכויות הילד של האו"ם כי "ילד לא יועסק לפני גיל המינימום המתאים; הוא בשום פנים ואופן לא ייאלץ או יורשה להיות מעורב באף מקצוע או עבודה שתפגע בבריאותו או בחינוכו, או שתתערב בהתפתחותו הפיזית, הנפשית או המוסרית".

למרות זאת, גם כיום אפשר למצוא ביטויים רבים ברחבי העולם לילדים שנאלצים לעבוד במקום להתמקד בלימודיהם. דוח של ארגון העבודה הבינלאומי העריך בשנת 2013 כי מדובר ב-168 מיליון ילדים עד גיל 17 בכל רחבי העולם.

עוד עולה מהדוח כי 58.6 אחוז מכלל הילדים העובדים בגילים חמש עד 17 מועסקים בעבודות בתחום החקלאות, בעוד 25.4 אחוז עובדים בתחום השירותים, 7.2 אחוז עובדים בתעשייה ועוד 6.9 אחוזים (בעיקר בנות) מועסקים בעבודות בית, בין אם בבית הוריהם, בבתים של אחרים או בעסקים שפועלים מתוך בתים פרטיים (עם או בלי שכר). לא פעם, מדובר בעבודות שמסוכנות לבריאותם של הילדים, כגון חפירות במכרות או הפעלת מכשור כבד.

הפגנה בניו יורק נגד עבודת ילדים, 1909

ילדים למען קוסמטיקה

עיקר התופעה נפוצה במדינות המתפתחות, כגון מדינות מרכז אפריקה ודרומה, מדינות אסיה ומדינות אמריקה הלטינית. כך למשל, בדוח "מצב הילדים בעולם" של יוניצ"ף מינואר 2014 נאמר כי 49 אחוז מכלל הילדים בגילאים חמש עד 14 מועסקים כיום בעבודות אסורות.

אחד המקרים הבולטים ביותר של עבודת ילדים הוא במכרות בהודו, שבהם נכרה המינרל מיקה (Mica), רכיב משמעותי במוצרי איפור כגון צלליות לעיניים, שפתונים וקונסילרים. כתבת תחקיר שפורסמה בעיתון האוסטרלי "אייג'" (Age) בינואר האחרון תיארה כיצד הילדים מתמודדים עם סכנות שונות, מקריסת המערות שבהן נמצאים המינרלים, דרך עקיצות עקרבים והכשות נחשים ועד מחלות נשימתיות כמו ברונכיטיס ואסתמה. בעקבות פעילותם של ארגוני צדקה וארגונים בלתי ממשלתיים, כמו הארגון הבינלאומי למאבק בעבדות (Anti Slavery International), החלו חלק מחברות הקוסמטיקה להפסיק את ייבוא המיקה מהודו או להשקיע בפיתוח מערכת החינוך ובשיפור התנאים החברתיים בכפרים הסמוכים למכרות, כדי לאפשר לילדים להימנע מהעבודה המסוכנת.

בניסיון להילחם בתופעה, פרסם ארגון העבודה הבינלאומי בשנת 2010 מפת דרכים שמטרתה להעלים את התופעות הקשות ביותר של עבודת ילדים עד שנת 2016. המסמך קורא לממשלות העולם, לארגונים בינלאומיים ולקבוצות בחברה האזרחית לעבוד יחד כדי לפתח מדיניות ותוכניות נגד התופעה, כגון חקיקה שתאסור על העסקת ילדים והטלת עונשים כבדים על מי שיעברו על החוקים, שילוב ילדים עובדים במערכת החינוך, מתן שירותי בריאות ושירותים חברתיים למשקי בית שבהם יש ילדים עובדים והסדרת שווקי העבודה.

"העמדה שלנו היא נגד עבודת ילדים", הבהיר מזכ"ל הארגון דאז, חואן סמאביה, אחרי קבלת מפת הדרכים. "עם זאת, 215 מיליון ילדים עדיין עובדים כדי לשרוד. עולם בלי עבודת ילדים הוא אפשרי עם סדר העדיפויות והמדיניות הנכונות: חינוך איכותי, הזדמנויות לצעירים, עבודה הוגנת להורים והגנה חברתית בסיסית לכולם. כשהמצפון הוא שמניע אותנו, הבה נגייס את האומץ והאמונה לפעול בסולידריות ולהבטיח לכל ילד וילדה את זכותם להיות ילדים. זה יתגמל את כולנו". 

הכתבה פורסמה בגיליון יוני של המגזין "מסע אחר"

ילדים של החיים: על הסבל של ילדים בזירות עימות

היום, ה-4 ביוני, מצוין היום הבינלאומי למען ילדים חפים מפשע שהם קורבנות של תוקפנות. מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה והעימותים האתניים ברפובליקה המרכז אפריקאית ובדרום סודן הם תזכורת כואבת לכך שאת המחיר הכבד ביותר משלמים בדרך כלל הילדים 

ואהיל בן ה-16 אומר שפעם הוא היה ילד שאהב לצחוק כל הזמן, אבל שמאז שפרצה מלחמת האזרחים במולדתו סוריה במרץ 2011, החיוך נעלם מפניו. כמי שהצליח לשרוד הפצצות חוזרות ונשנות מצד כוחות המשטר של בשאר אסד והיה עד לעינויים של ילדים קטנים שהוכו נמרצות ולא קיבלו מזון ומים, אפשר להבין מדוע אין לנער הסורי הצעיר סיבה לחייך.

"כמה ילדים מהכפר שלי הפכו אילמים בגלל מה שהם ראו. הילדים הקטנים פשוט עצובים, מפוחדים. הילדים האלה נהגו ללכת לפארק עם האימהות שלהם, וכעת האימהות שלהם מאלצות אותם להיכנס למרתפים בשביל הגנה והם לא מבינים למה", סיפר ואהיל לאנשי ארגון הסיוע הבינלאומי "עזרו לילדים" (Help the Children), שמרכזו בבריטניה. "אני לא יודע איך אני יכול להתמודד עם זה, אין מצב שאני אוכל לפתוח דף חדש. ראיתי ילדים נשחטים. אני לא חושב ששוב אהיה בסדר אי פעם".

עדותו של ואהיל מופיעה לצד סיפורים מזעזעים נוספים של ילדים סורים בדוח שפרסם ארגון הסיוע בספטמבר 2012, שנה וחצי אחרי פרוץ מלחמת האזרחים, תחת הכותרת "זוועות שלא סופרו". מאז עברו יותר משנה וחצי, וכשהמלחמה האכזרית כבר נמצאת בתוך שנתה הרביעית, עוד ועוד ילדים סורים עדים לזוועות מחרידות שמהן כנראה לא יוכלו להירפא לעולם.

לפי האתר של יוניצ"ף (Unicef), קרן האו"ם למען ילדים, 42 אחוז מכלל 21.9 מיליון תושבי סוריה הם ילדים עד גיל 18, ועל כן מדובר בחלק משמעותי של האוכלוסייה שאינו יכול שלא להיפגע מהמלחמה המשתוללת במדינה. דוח שפרסמה הקרן במרץ האחרון מצא כי יותר מעשרת אלפים ילדים סורים מתו במהלך מלחמת האזרחים, שגבתה עד כה את חייהם של כ-150 אלף בני אדם.

עוד התפרסם כי יותר מ-5.5 מיליון ילדים - 56 אחוז מכלל הילדים הסורים – סובלים מהשפעות המלחמה, פי שניים מהשנה הקודמת. 4.29 מיליון מתוכם עדיין נמצאים בסוריה, שם הם נקלעו לקו האש או הפכו לפליטים בתוכה, בעוד 1.251 מיליון ילדים נוספים נמלטו מהמדינה הבוערת וחיים כיום כפליטים בלבנון, בירדן, בעיראק, בטורקיה, במצרים ובמדינות בצפון אפריקה. . יותר מ-8,000 ילדים הגיעו לגבולות המדינה בלי הוריהם וקרוב ל-40 אלף תינוקות סורים נולדו כפליטים.

ילדים בסוריה. צילום מתוך טוויטר

המציאות היומיומית המזעזעת בסוריה גורמת לכך שהילדים אינם יכולים לעשות את מה שבני גילם עושים בדרך כלל – ללמוד בבית הספר ולשחק עם חבריהם. לפי אוניצ"ף, קרוב לשלושה מיליון ילדים – 40 אחוז מכלל הילדים בגיל בית ספר - נמצאים כיום מחוץ למערכת החינוך. יותר מ-4,000 בתי ספר, שהם 18 אחוז מכלל מוסדות החינוך בסוריה, הפכו למקלטים או נהרסו כליל כתוצאה מהפגזות של צבא סוריה או של המורדים.

אפילו הניסיונות לאפשר לילדים לקיים חיים נורמליים למראית עין אינם תמיד מצליחים. בסוף אפריל האחרון, שיגר מטוס קרב סורי טילים לעבר בית ספר בחלק המזרחי של העיר חאלב וגרם למותם של לפחות 19 בני אדם, מרביתם ילדים. צחוק הגורל הוא שבזמן ההתקפה, עמדה להתקיים בבית הספר תערוכה של ציורי הילדים שבהם הם מתארים את זוועות המלחמה.

הפגיעה בילדים, כך מדגישים באו"ם ובארגונים ההומניטאריים, היא מצד שני הצדדים הלוחמים בסוריה. דוח שהגיש מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, למועצת הביטחון בינואר 2014, ציין כי "האו"ם קיבל מספר דיווחים על חטיפות של ילדים מצד מיליציות פרו ממשלתיות או מצד קבוצות אופוזיציה חמושות בתמורה לכופר או לשחרור אסירים או כאמצעי לחץ על קרובי משפחה שנחשבים לתומכי הצד היריב". דוח של ארגון משמר זכויות האדם (Human Right Watch), שמרכזו בניו יורק, תיאר כבר בנובמבר 2012 כיצד ארגוני האופוזיציה החמושים מאלצים ילדים, חלקם צעירים בני 14, להילחם בשורותיהם או למלא תפקידי סיוע כמו העברת כלי נשק או תצפיות.

"בכל יום, ברחבי סוריה, ילדים שרק מנסים לנהל את חייהם היומיומיים נהרגים והופכים לנכים בשל התקפות חסרות הבחנה על אזורים מאוכלסים", אמרה מריה קליביס, האחראית מטעם יוניצ"ף על המזרח התיכון וצפון אפריקה, בעקבות התקיפה האווירית על בית הספר בחאלב. "נראה שההתקפות הללו רק מסלימות, תוך התעלמות מוחלטת מהקריאות להפסיק את מעגל האלימות הבלתי שפוי הזה ולהימנע מפגיעות נוספות בחוק הבינלאומי".

ראויים להגנה מיוחדת

באוגוסט 1982 קבעה העצרת הכללית של האו"ם כי מדי שנה ב-4 ביוני יצוין היום הבינלאומי למען ילדים חפים מפשע שהם קורבנות של תוקפנות, וזאת במטרה "להכיר בכאב שממנו סובלים ילדים ברחבי העולם, שהם קורבנות של התעללות פיזית, נפשית ורגשית". ההחלטה על היום המיוחד התקבלה על רקע "המספר האדיר של ילדים פלסטינים ולבנונים שהפכו לקורבנות של הפעולות התוקפניות של ישראל" בעקבות הפלישה ללבנון במסגרת מבצע "שלום הגליל" נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים שפעלו נגד יישובי צפון ישראל.

מזכ"ל האו"ם באותה תקופה, חאווייר פרז דה קוויאר, הדגיש כי מטרת היום היא להזכיר כי בהתאם להכרזת זכויות הילד משנת 1959, כל הילדים בעולם "ייהנו מהגנה מיוחדת" ויקבלו תנאים שיאפשרו להם להתפתח באופן בריא ונורמלי. "כתוצאה מעימותים בינלאומיים, מספר אינסופי של ילדים נהרגו או הפכו נכים ורבים מאלה ששרדו איבדו את הוריהם ואת יכולתם לשרוד. אלה הקורבנות העיקריים של חוסר היכולת לחיות בשלום ובהרמוניה", אמר דה קוויאר ביוני 1983, כאשר היום הבינלאומי צוין לראשונה.

יותר משלושה עשורים עברו מאז, אבל גם כיום הילדים הם אלה שעדיין ממשיכים להיות הקורבנות העיקריים של עימותים אלימים, בין אם מדובר במלחמות אזרחים שקורעות מדינות לגזרים או בעימותים מלחמתיים בין מדינות יריבות.

סוריה אינה הדוגמה העדכנית היחידה לסבל הילדים בעתות מלחמה. בדצמבר 2013 פרץ בדרום סודן עימות אתני בין שבטי הנוּאֵר, שמחו על הדחתו של סגן הנשיא ריק משאר, לבני הדינקה, קבוצת הרוב במדינה שאליה משתייך הנשיא סלבה קיר. אלפי בני אדם נהרגו בלחימה, בהם גם ילדים (אין נתונים מדויקים), וכמיליון תושבים הפכו לעקורים בתוך דרום סודן, כמחציתם ילדים. לפי האו"ם, קיים חשש כי 50 אלף ילדים עד גיל חמש ימותו עד סוף השנה בלי סיוע של מזון ומים נקיים.

צלמת העיתונות קייט הולט שבה לאחרונה ממשימה בדרום סודן, שם סיקרה עבור אוניצ"ף את מצבם של הילדים על רקע העימותים האתניים שפרצו במדינה בדצמבר 2013. "קשה לילדים להתמודד עם האלימות, כי השגרה שלהם וכל מה שהם הכירו התנפצו לרסיסים", סיפרה הולט לאתר הסוכנות בסוף אפריל. "כאשר אתה רק יושב במחנה כל היום, אין לך מה לעשות מלבד הישרדות יומיומית – ללכת לנקודות חלוקת המזון, ללכת למקום שבו נרשמת, ללכת לקבל מים, לסייע להורים שלך לאסוף עצים למדורה. עבור ילד, זה דבר לא פשוט".

ברפובליקה המרכז-אפריקאית מתחולל בשנה האחרונה טיהור אתני הדדי - של מיליציות נוצריות על ידי כפרים מוסלמיים ושל מיליציות מוסלמיות על ידי כפרים נוצריים, וגם כאן הילדים נמצאים באמצע. הלחימה פרצה אחרי שמורדים מוסלמים כבשו את הבירה בנגי במרץ 2013 והחלו לטבוח בתושבים נוצרים, ובתגובה החלו מיליציות נוצריות, שהקים הנשיא המודח, לנקום בתושבים המוסלמים. בפברואר האחרון דיווחה יוניצ"ף כי קרוב ל-2.3 מיליון ילדים הושפעו מהקרבות וכי כחצי מיליון מתוכם נאלצו להימלט מבתיהם והפכו לפליטים בתוך המדינה ובמדינות השכנות כשהם סובלים ממחלות ומתת תזונה.

הוריו של ג'ורדי בן ה-13 נרצחו בהתקפה על כפר הולדתו בצפון הרפובליקה המרכז-אפריקאית, ובעקבות זאת הוא ברח למחנה פליטים בבירה בנגי, מרחק של יותר מ-350 קילומטר. כאשר נשאל על ידי נציגה של ארגון "הצילו את הילדים" במרץ האחרון כיצד הוא רואה את עתידו, ענה הנער הצעיר כי הוא רק רוצה להרגיש בטוח, אבל גם חולם להיות מכונאי.

גם אמינה בת השמונה איבדה את הוריה בהתקפה על ביתם והיא עצמה נורתה בירך וכתוצאה מכך הפכה לנכה. קנט פייג', יועץ בכיר של יוניצ"ף שפגש אותה בחודש מרץ, סיפר כי היא לא הפסיקה לחייך, גם כאשר נאבקה ללכת צעד אחרי צעד באטיות במטרה להגשים את חלומה וללמוד ללכת שוב.

ג'ורדי ואמינה מזכירים לנו כי מדובר בילדים צעירים, חייכנים ובעלי חלומות, שאלימות חסרת גבולות גזלה את תמימותם ואילצה אותם להתמודד עם מראות וזוועות שאפילו מבוגרים מתקשים לעמוד מולם. הם מזכירים לנו כי במקום ללמוד בכיתה ולשחק עם חבריהם, ילדים קטנים רבים נאלצים לחשוב כיצד הם שורדים יום אחר יום, אבל עדיין מקווים שבקרוב הם יוכלו אולי לשוב ולעשות את מה שילדים בגילם עושים בדרך כלל.

הכתבה מופיעה גם בגיליון יוני של המגזין "מסע אחר"