כך הפעיל הביון הבריטי רשת פרו נאצית במלחמת העולם השנייה

מסמכים מגלים: סוכן של ה-MI5 עמד בראש רשת של פעילים פרו נאצים שנערכו לפלישה גרמנית לאיים הבריטיים. על אף שהמודיעין הבריטי סבר שהם רק "משוגעים", התברר כי מדובר בגיס חמישי של מאות בני אדם. וגם: מי עמד על הכוונת של אנשי הלח"י והאצ"ל?

מסמכים שחשף היום הארכיון הלאומי של בריטניה מתאר כיצד סוכנות הביון הפנימי (MI5) הציבה את אחד מאנשיה בראש תא שכלל מאות פעילים פרו נאצים שנערכו לאפשרות שהגרמנים יפלשו במלחמת העולם השנייה.

אחת השאיפות הגדולות של אדולף היטלר הייתה פלישה לבריטניה, אולם הקרב האווירי האדיר בשמי הממלכה המאוחדת שבו הדף חיל האוויר המלכותי את חיל האוויר של גרמניה הנאצית מנע את ביצוע התוכנית. למרות זאת, המודיעין האנגלי המשיך להיערך מול הניסיונות של הגרמנים לחדור לאיים הבריטיים.

אחד הסוכנים, שמזוהה במסמכים רק בשם הקוד ג'ק קינג, פגש בשנת 1942 את מריטה פריגו, אישה ממוצא גרמניה ושבדי שהייתה נשואה לפשיסט בריטי שהוחזק במעצר מנהלי. לפי הדוחות, פריגו חשבה שהארגון שבו היה פעיל בעלה "לא היה קיצוני מספיק".

"היא הייתה אנטי בריטית באופן כה אלים והיא רצתה מאד לעשות כל מה שביכולתה כדי לסייע לאויב", דיווחה סוכנות הביון. "מריטה פריגו היא לא נוירוטית או פמיניסטית. היא אישה שתלטנית וגברית".

קינג, שזיהה את ההזדמנות לחדור לשורות תומכי הנאצים, שכנע אותה כי הוא שליח מיוחד של הגסטאפו, וכי מטרתו היא לאתר אנשים "נאמנים במאת האחוזים למולדת" שיוכלו לסייע ברגע האמת של הפלישה.

כחלק מהתוכנית, הפעיל קינג מקום מפגש במרתף של חנות עתיקות שבה החליפו הפעילים רעיונות שונים וחלקו ביניהם מידע, כמו ניסויים סודיים בטנק אמפיבי. קינג העביר את התמלילים לידי אנשי הביון ואף כתב את הערכותיו לגבי חברי התא שבהם עולה כי מדובר ב"משוגעים חלקית".

ב-MI5 העלו רעיונות יצירתיים כדי לבסס את האותנטיות של התא הפרו נאצי. בין השאר זויפו מדליות של צלבי הברזל, העיטור הצבאי הגבוה ביותר של הרייך השלישי, והן הוענקו לחלק מפעילי התא. כמו כן דנו באפשרות לספק לחברי התא תגים מיוחדים, לכאורה כדי שהגרמנים יוכלו לזהות אותם בעת הפלישה, אך בפועל כדי לאפשר לכוחות הביטחון לעצור אותם במקרה הצורך.

כידוע, בסופו של דבר המלחמה הסתיימה בתבוסת הנאצים מבלי שהם הצליחו לממש את תוכנית הפלישה. התא הסודי של קינג כלל שישה סוכנים פרו נאצי, אולם ההערכות היו כי לחברי התא היו קשרים עם עוד מאות בני אדם שחיכו שהממלכה המאוחדת תהפוך לחלק מהרייך השלישי – נתון שגרם לחשש בקרב שירותי הביטחון בדבר גודל הגיס החמישי במדינה.

מהמסמכים עולה כי המעקב אחרי הפעילים הניאו נאצים נמשך שנים אחדות גם אחרי המלחמה למקרה שהם יחליטו בכל זאת לערער את היציבות במדינה. אולם בסופו של דבר החליטו הרשויות הבריטיות כי הם לא מהווים סיכון והחליטו להימנע ממעצר ומהעמדה לדין.

התוכנית היהודית לחסל את צ'רצ'יל

מסמכים נוספים עוסקים בפעילות הטרור הפוליטי, נראה שאין דרך אחרת לתאר זאת, של הלח"י והאצ"ל נגד הבריטים. לפי אחד המסמכים, אליהו בית צורי, מבכירי הלח"י, שלח ללונדון סוכנים של הארגון – אשר מכונה "כנופיית שטרן" על שם מייסדו אברהם (יאיר) שטרן – כדי לחסל את ראש הממשלה, וינסטון צ'רצ'יל, ובכירים נוספים בממשלה.

בית צורי עצמו ביצע עם אליהו חכים את ההתנקשות בקהיר בלורד מוין, השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה. השניים נלכדו ואחרי משפט צבאי הוצאו להורג במרץ 1945.

כמו כן, תכננו אנשי הלח"י להתנקש בארנסט בווין, שר החוץ של ממשלת הלייבור שעלתה לשלטון אחרי מלחמת העולם השנייה. גורם ביטחוני שהיה מוצב בארץ ישראל שלח בפברואר 1946 מכתב ללונדון שבו התריע על המזימה.

לפי המסמכים, דמויות נוספות שהיו על כוונת המחתרות היו פילדמרשל ברנרד מונטגומרי, גיבור הניצחון של בעלות הברית בצפון אפריקה וממפקדי הפלישה לנורמנדי, ההיסטוריון ואיש המודיעין יו טרבור-רופר שחקר את הטענות כי היטלר לא מת בבונקר, ואישים יהודים שהסכימו להשתתף בוועידת לונדון ב-1946 שהתכנסה לדון בעתיד פלסטינה-א"י.

דמות נוספת שהיוותה יעד לאיומים היה רוי פאראן, איש משטרת המנדט שהיה אחראי למותו של נער יהודי ב-1947. אחיו של פאראן נהרג בפיצוץ של חבילת נפץ ששלחו אנשי הלח"י ערב הקמת המדינה במאי 1948.

המסמכים גם דנים בסדרת פיצוצים בלונדון שלהם היו אחראים אנשי הלח"י. בין השאר מדובר בפיצוץ במועדון הקולוניאלי בלונדון באפריל 1947, הטמנת פצצה שלא התפוצצה במשרד המושבות באותו החודש וניסיון לבצע פיגוע בכיכר הפרלמנט. 

הסכם המבוקשים הסודי שמסעיר את צפון אירלנד

אדם שנעצר בחשד למעורבות בפיגוע של המחתרת האירית ב-1982 הפתיע כאשר חשף בבית המשפט מכתב רשמי מממשלת בריטניה שמבטיח לו כי הוא לא מבוקש, וזאת על אף שהיה נגדו צו מעצר פעיל. מדובר בחלק מתוכנית סודית שבה מבוקשים של המחתרת האירית קיבלו מכתבים דומים בשבע השנים האחרונות. ראש המועצה המנהלת של צפון אירלנד איים להתפטר וראש ממשלת בריטניה הכריז על חקירה

העבר לא מפסיק לרדוף את צפון אירלנד: ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הכריז היום (חמישי) כי ימונה שופט חוקר שיבדוק כיצד אדם שנחשד בביצוע פיגוע קטלני בלונדון לפני יותר משלושים שנה קיבל בטעות מכתב רשמי שמודיע לו כי הוא כבר לא מבוקש בהתאם למדיניות סודית של הממשלה כחלק מתהליך השלום. הפרשה עוררה את המשבר הפוליטי החמור ביותר בצפון אירלנד מזה שבע שנים ויצרה מתיחות מחודשת בין הפרוטסטנטים הפרו בריטים לבין הקתולים הפרו אירים.

ג'ון דאוני בן ה-62 נעצר במאי שעבר בשדה התעופה גאטוויק שבלונדון בחשד למעורבות בפיגוע מכונית תופת שביצעה המחתרת האירית (IRA) בהייד פארק ביולי 1982, ובו נהרגו ארבעה חיילים. דאוני היה מבוקש אחרי שטביעות אצבע שלו התגלו בזירה.

אולם השבוע החליט שופט בית המשפט העליון בבריטניה לבטל המשפט אחרי שדאוני הציג מכתב רשמי שקיבל בשנת 2007 מהמשרד לענייני צפון אירלנד של ממשלת בריטניה ובו נאמר: "אין צווי מעצר קיימים, ואתה לא מבוקש על ידי המשטרה בצפון אירלנד למעצר, חקירה או העמדה לדין. שירות המשטרה של צפון אירלנד גם לא ער לאף כוח משטרה אחר שמתעניין בך".

אבל המציאות הייתה שונה. זמן קצר לאחר מכן התברר למשטרת צפון אירלנד כי דאוני עדיין מבוקש על ידי הסקוטלנד יארד בחשד למעורבות בפיגוע, אולם דבר לא נעשה והמכתב נשאר בתוקף. כעת, לא נותרה לשופט ברירה אלא לקבוע כי נעשתה "טעות קטסטרופלית" והוא שחרר את דאוני מאחר שהמשך ההליכים היו "מערערים את האמון הציבורי במערכת המשפט".

פרשת דאוני חשפה כי החל משנת 2007 העניקה ממשלת בריטניה בחשאי מכתבים דומים ל-187 חברים לשעבר בארגוני הטרור הרפובליקניים (הקתולים) שהיו מבוקשים על פשעים שונים – ובעיקר מעשי טרור ורצח – עד חתימת הסכם השלום של יום שישי הטוב באפריל 1998. ההליך החל בימי ממשלת הלייבור של טוני בלייר וגורדון בראון, אך נמשך גם תחת ממשלת הקואליציה של דיוויד קמרון על אף התנגדותם לתהליך.

הסכם השלום אפשר את שחרורם של מאות טרוריסטים לשעבר – פרוטסטנטים וקתולים – מבתי הכלא, אולם לא קבע מה יעלה בגורלם של מבוקשים (On the Run) בגין פשעים שבוצעו עד 1998. הסוגיה המשיכה להוות אבן נגף בתהליך השלום והמאמצים להשיג הסכם בין הצדדים נכשלו בשל התנגדות היוניוניסטים למתן חנינה למבוקשים, בעוד הרפובליקנים לא הסכימו כי ההסכם יכלול גם את אנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים במעשי הרג בלתי חוקיים.

רק בשנת 2007 גובש מנגנון סודי, במסגרתו משטרת צפון אירלנד בחנה את שמות המבוקשים כדי לראות אם עדיין יש בסיס למעצרם או אם מבוקשים על ידי צד כלשהו. אם הוחלט שלא קיימת תשתית נגדם, נשלח מכתב שמאשר כי הם יכולים לשוב בחופשיות לבריטניה מבלי להיעצר.

השרה הנוכחית לענייני צפון אירלנד, תרזה ויליירס, הודתה כי התוכנית עדיין קיימת, אך הכחישה כי מדובר בחסינות ממעצר. "כל מי שקיבל מכתב כזה צריך לדעת שאם תצוץ ראייה בעתיד בקשר למעורבות בעבירות טרור לפני ההסכם, הוא יהיה כפוף למעצר ולהעמדה לדין", אמרה.

"מקרה נורא"

בעקבות חשיפת הפרשה, טען ראש המועצה המנהלת של צפון אירלנד (ממשלת החבל), פיטר רובינסון מהמפלגה היוניוניסטית, כי הוא לא ידע על פרטי המכתבים ואיים כי הוא יתפטר אם ממשלת בריטניה לא תטפל בעניין.

נציגי השין פיין, המפלגה הרפובליקנית המובילה והזרוע הפוליטית לשעבר של המחתרת האירית, דחו את דבריו של רובינסון ואמרו כי משתתפי השיחות, כולל רובינסון, היו מעודכנים  בפרטי התוכנית וכי איומיו של רובינסון רק יערערו יותר את תהליך השלום.

גם ג'ונתן פאוול, שהיה יועצו הקרוב של טוני בלייר, כתב כבר בשנת 2009 בספרו על תהליך השלום כי רובינסון קיבל עדכון שוטף. היום הוא ציין בראיון בבי-בי-סי כי לא הייתה ברירה אלא לבצע את התוכנית מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכם.

אתמול אמר דיוויד קמרון כי פרשת דאוני היא "מקרה נורא", והיום הוא הכריז כי ימונה שופט חוקר שיבחן את הטעויות שבוצעו בחלוקת המכתבים, ובייחוד כיצד דאוני קיבל את המכתב על אף שהיה נגדו צו מעצר, וכי המסקנות יוגשו עד סוף מאי. עם זאת, מדבריו של קמרון עולה הוא לא מתכוון לבטל את התוכנית עצמה מאחר שאינו רוצה לפגוע בהסכם השלום.

בעקבות הודעתו של קמרון, הסיר רובינסון את איום ההתפטרות ובינתיים ממשיכים המוסדות שמנהלים את צפון אירלנד לפעול כרגיל. אבל הפרשה הנוכחית מעידה כי על אף ששני צדדים היריבים שותפים כעת בשלטון, השדים של העבר עדיין מרחפים והדרך לפיוס אמיתי ומלא עודנה רחוקה.

חדש במצעד הבריטי: שיר תמיכה בפעילי טרור

שיר משנת 1982 שמהלל את עשרת האסירים הרפובליקניים שמתו בשביתת הרעב בכלא בצפון אירלנד ומגדף את בריטניה הגיע למקום ה-33 במצעד הלהיטים השבועי של הבי-בי-סי. הצלחתו היא תוצאה של קמפיין של אוהדי קבוצת הכדורגל סלטיק שמוחים על חוק שקובע כי אסור לשיר את הבלדה במהלך משחקים

"אנגליה, את מפלצת, אל תחשבי שאת ניצחת

לעולם לא נובס כל עוד לאירלנד יש כאלה בנים".

אלה שניים מהמשפטים של שיר המחאה הרפובליקני "Roll of Honour" שהגיע אתמול למקום ה-33 במצעד 40 הלהיטים השבועי של רדיו בי-בי-סי 1, כשהוא מקדים זמרים בינלאומיים בולטים כמו ריהאנה וקייטי פרי.

השיר של להקת "הבריגדה האירית" יצא לאור במקור בשנת 1982 כדי להעלות על נס את עשרת החברים בארגוני הטרור הרפובליקניים בצפון אירלנד שמתו בשביתת הרעב בכלא מייז שנה קודם לכן. השיר מנציח את שמותיהם של העשרה, ובראשם מנהיג שביתת הרעב, בובי סאנדס מהמחתרת האירית  (IRA) ומגדף את הבריטים.

אז כיצד קרה שבלדה אנטי בריטית מלפני יותר מ-30 שנה מגיעה פתאום לאחד המצעדים המוזיקליים החשובים בעולם? התשובה היא שמדובר במחאה של אוהדי קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק, אשר ידועים כקבוצה הקתולית של גלזגו - בניגוד ליריביהם מקבוצת ריינג'רס הפרוטסטנטית – ואשר הביעו תמיכה בלתי מסויגת במאבק של המחתרת האירית נגד השלטון הבריטי בצפון אירלנד.

ציור קיר שמהלל את בובי סאנדס בבלפסט

זעמם של אוהדי סלטיק יצא נגד חוק שהעבירה ממשלת סקוטלנד לפני כשנתיים, ואשר אסר על "התנהגות תוקפנית במגרשי הכדורגל", ובין השאר קבע כי השמעת שירים שתומכים בארגוני טרור אסורים במגרשים. בספטמבר האחרון אף הורשע אוהד הקבוצה אחרי ששר את הבלדה במשחק ליגה ונאסר עליו להגיע למשחקים במשך שלוש שנים ולשלם קנס של 600 פאונד.

בשל כך, יצאו חברי "הבריגדה האירית" וארגון האוהדים המתנגד לחוק בקריאה לתומכי סלטיק לבצע הורדות של השיר מ-iTunes וכך להכניס אותו למצעד הפזמונים כדי "להביך את מי שרוצים להפוך אותנו לפושעים". "לא נסבול את המשך הרדיפה של חברינו האוהדים מצד מדינת המשטרה סקוטלנד", נאמר בהודעת הארגון.

אחרי שבשבוע האחרון הגיע השיר כבר למקום ה-24 בזכות ההורדות המסיביות, אתמול הוא התייצב במקום ה-33 במצעד. המגישה ג'מילה ג'מיל ציינה כי מדובר במחאה של אוהדי סלטיק, ומיד לאחר מכן השמיעה את שתי השורות הראשונות של הבלדה: "קראו את שורת הכבוד עבור הגברים האמיצים ביותר של אירלנד, אנחנו חייבים להיות מאוחדים לזכרם של העשרה".

השמעתו של השיר השנוי במחלוקת עוררה סערה בקרב היוניוניסטים בצפון אירלנד – תומכי המשך האיחוד עם בריטניה – שזעמו על רשת השידור הציבורית שנתנה ביטוי לבלדה. "אם הבי-בי-סי היה ניצב מול שיר אחר שמהלל רצח, ולעתים מעשי רצח רבים של אנשים חפים מפשע, הם היו מקבלים החלטה מנהלתית שלא לקדם שיר כזה", אמר הפוליטיקאי הפרוטסטנטי, גרגורי קמפבל, לבלפסט טלגרף. "בדיוק אותם עקרונות צריכים להיות תקפים אילו היה מדובר באל-קאעידה, הבדלנים הבאסקים או ארגוני טרור מזרח תיכוניים אחרים".

בבי-בי-סי הבהירו כי הם לא יכולים להחרים את השיר מאחר שמדובר בחופש הביטוי. כך היה גם בשנה שעברה, כאשר במצעד הפזמונים הושמע קטע מהשיר "דינג דונג! המכשפה מתה" מהסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמו מתנגדיה של ראש הממשלה, מרגרט תאצ'ר, בעקבות מותה של "גברת הברזל".

הטרור הצפון אירי עדיין פה

פרשת הבלדה מגיעה בדיוק כאשר בריטניה קיבלה תזכורת כי על אף הסכם השלום שנחתם בצפון אירלנד בשנת 1998, הטרור הרפובליקני עדיין לא נעלם לחלוטין. היום מסר הסקוטלנד יארד כי קבוצה בשם "ה-IRA החדש" קיבלה אחריות על משלוח של ארבע מטעני חבלה למשרדי גיוס של הצבא בשבוע שעבר.

ארבעת המטענים התגלו במשרדים באוקספורד, ברייטון, קנטרברי ובמרכז הקניות קווינסמרה, וחבילות חשודות נשלחו גם למשרדים של הצבא באלדרשוט, רדינג וצ'טהאם. כל החבילות נוטרלו ללא נזקים או נפגעים.

לאחר ישיבת חירום שהתקיימה במשרד ראש הממשלה, נאמר כי המטענים היו בעלי סימני זיהוי של ארגוני טרור מצפון אירלנד. היום אישרה גם המשטרה כי ביום שבת קיבל עיתון צפון אירי הודעת קבלת אחריות שכללה מילת קוד מוכרת שמזוהה עם ה-IRA.

המחתרת האירית, שהייתה אחראית למאות מקרי רצח וטרור במהלך העימות המזוין בצפון אירלנד, הכריזה על סיום המאבק ועל התפרקותה בשנת 2005. אולם פעילים בארגון, שמתנגדים לתהליך השלום, המשיכו לפעול במסגרת ארגוני טרור בדלניים שהיו אחראים לכמה התקפות בשנים האחרונות. לפני כשנתיים, הוכרז על הקמת ארגון "ה-IRA החדש" ואנשיו חשודים במשלוח מעטפות נפץ לפני כמה חודשים. 

שברו את תקרת הזכוכית: הנשים כובשות את משרדי ההגנה

זו כבר תופעה - יותר ויותר נשים ברחבי העולם מכהנות כיום בתפקיד שרת ההגנה, משרה שבמשך שנים נחשבה לתפקיד גברי מובהק. מתי אצלנו?

כנס הביטחון השנתי במינכן לפני כשבועיים סיפק כמה תמונות ורגעים בלתי שגרתיים. שר הביטחון יעלון יושב בשורה הראשונה בפאנל בהשתתפות שר החוץ האיראני, ראש המודיעין הסעודי מדבר על תפקידה החשוב של ישראל באזור או המפגש בין מנהיג האופוזיציה באוקראינה, המתאגרף ויטלי קליצ'קו, ושר החוץ של ארצו על רקע ההפגנות נגד השלטון בקייב.

אבל תמונה אחת, שהעלתה שרת ההגנה ההולנדית, ג'אנין הניס-פלסצ'רט, לחשבון הטוויטר שלה תפסה את העין ואת תשומת הלב העולמית. תחת הכותרת "מצטופפות", צולמה הניס-פלסצ'רט, שנכנסה לתפקידה בנובמבר 2012, יושבת על ספסל באחד מחדרי הדיונים ביחד עם שלוש עמיתותיה – קארין אנסטרום משבדיה (בתפקיד מאז אפריל 2012), אינה אריקסן סוריידה מנורבגיה (בתפקיד מאז אוקטובר 2013) ואורסולה פון דר ליין מגרמניה (מכהנת מאז דצמבר האחרון ונחשבת ליורשת של אנגלה מרקל).

שרות ההגנה במינכן. צילום מתוך Twitter/@JeanineHennis

ארבע הפוליטיקאיות הן חברות במועדון מצומצם, אבל גדל והולך, של נשים שמחזיקות בתפקיד שרת ההגנה, אשר במשך שנים נחשב לתפקיד גברי. כיום נמצא התיק הביטחוני בידיהן של נשים גם בדרום אפריקה, בקניה, בתאילנד, בפרגוואי, במונטנגרו, באקוודור, בוונצואלה ובאלבניה. אליהן אפשר להוסיף גם את סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית.

הגרדיאן הבריטי, שהציג את הצילום של ארבע שרות ההגנה, התייחס לשאלה אם העובדה שנשים אחראיות על סוגיות הביטחון דווקא מספקת גישה ניצית פחות בהשוואה לגברים. התשובה, כך עולה מהכתבה, היא שלילית, בייחוד לנוכח התבטאויותיה של פון דר ליין שתומכת בהרחבת הפעילות הצבאית של גרמניה, וזאת בניגוד לקודמה שהתנגד למעורבות במתקפה הצבאית בלוב בשנת 2011.

גם הניס-פלסצ'רט דחתה את הגישה הזו בתוקף והדגישה כי בצבא לא מתייחסים אליה אחרת בגלל שהיא אישה. "אני לא חושבת שקציני הצבא שעובדים אתנו מסתכלים עלינו באופן שונה ממצב שבו היינו גברים", אמרה השרה ההולנדית לגרדיאן.

ומה אתנו בישראל? האם ייתכן מצב שבו תיק הביטחון יימסר לידיה של אישה ולא יישמר בתוך המועדון הגברי של הלוחמים שאכלו מהמסטינג עד גיל 50 וביצעו פשיטות בעורף האויב עם הסיירת? יהיו מי שיאמרו שמדובר בתסריט בלתי אפשרי כי האתגרים והאיומים שניצבים מול מדינת ישראל קשים ומורכבים יותר מאלה שעמן מתמודדות המדינות ש"הרשו לעצמן" למנות שרות הגנה.

יהיו גם מי שיזכירו מה קרה בפעם האחרונה שבה ניתן משרד הביטחון ל"אזרח" בלי רקע ביטחוני – עמיר פרץ – כאשר ישראל נכנסה למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. אבל אסור לשכוח שדווקא פרץ היה זה שהמליץ ללכת על פרויקט "כיפת ברזל", בניגוד לאישים אחרים בעלי ניסיון ביטחוני רב יותר שהביעו התנגדות לרעיון, ובזכותו ניצלו חיים רבים של תושבים בדרום (ואפילו במרכז הארץ) מול הרקטות מרצועת עזה.

על אף שהרעיון אינו אקטואלי כרגע – וגם לא נראה רלוונטי לשנים הקרובות - אסור לפסול על הסף את הרעיון של שרת ביטחון ישראלית גם בעידן של איומים ביטחוניים משמעותיים. אם היא תצטרך, היא תמיד תוכל להסתייע בעצתם של קציני צה"ל או של עמיתיה לממשלה בעלי הניסיון הצבאי, אבל ייתכן שדווקא היא תוכל לספק חשיבה שונה שיוצאת מהקופסא הביטחונית. עד אז, אפשר לקנא במדינות אחרות שבהן הנשים כבר שברו את תקרת הזכוכית הביטחונית.

חבר ליד האוזן: על סוד קסמו של הרדיו

בזכות מה מצליח המדיום האינטימי הזה לשרוד בעידן האינטרנט, איפה תורם הרדיו להרגעת מלחמות שבטיות, באילו מקרים צריך מקלטי רדיו סולריים ומתי משדרים מתוך מזוודה. כתבה לכבוד יום הרדיו הבינלאומי שמצוין היום (13 בפברואר)

"זה מוזר, אבל תמיד רציתי להיות ברדיו. רק על זה יכולתי לחשוב מאז שהייתי בן חמש" (הווארד סטרן בספרו האוטוביוגרפי "פרטים אינטימיים", הוצאת סיימון ושוסטר).

סטרן, בנו של בעל אולפן הקלטות, אכן הגשים את חלומו והחל משנות ה-80 של המאה שעברה הפך לשדרן הרדיו המפורסם ביותר בארצות הברית ואף מחוצה לה. כל זאת בזכות "המופע של הווארד סטרן", תוכנית הבוקר שבה סטרן מדבר על הכל – מחיי המין הפרטיים שלו, דרך שיחות עם חשפניות ופרוצות שלעתים גם מתפשטות באולפן ועד להתייחסויות ביקורתיות לנושאים אקטואליים ובדיחות גסות על מגזרים שונים בחברה האמריקאית – בלי לדפוק חשבון לאף אחד, כולל אפילו לוועדת התקשורת הפדרלית, שקנסה אותו במיליוני דולרים בשל ההתבטאויות הוולגריות שלו.

ואולם, אף על פי שהשפה הבוטה של סטרן אינה תמיד קלה לאוזן, בייחוד לא בשעות שבהן התוכנית שלו משודרת (שש עד 10:30 בבוקר), היא הצליחה לצבור לעצמה קהל מאזינים ומעריצים אדיר והיוותה השראה לדור חדש של שדרנים שיצאו מהמסגרת המקובלת של שידור רדיופוני, שכללה דיווחי תנועה והשמעת מוזיקה.

בשנת 1979 שרה להקת הבאגלז את השיר הידוע "הווידיאו הרג את כוכב הרדיו", אבל בזכות המהפכה של סטרן, שנבחר בשנת 2006 על ידי המגזין "טיים" לאחד ממאה האישים המשפיעים בעולם, נראה כי התחזיות לגבי מותו של הרדיו היו מוקדמות. "אנשים שוב מדברים על רדיו", אמר סטרן בריאיון למגזין האמריקאי "הרולינג סטון", שהקדיש לו כתבת שער ביוני 1990. "כמו שאני מבין את זה, עשיתי רבות כדי לרומם את המדיום הזה".

האיש הקטן מהרדיו

 צ'ארלס דיוויד הרולד, חוקר אלקטרוניקה מסן חוזה שבקליפורניה, נחשב למי שביצע את השידור הרדיופוני הראשון בשנת 1909, ובין 1912 ל-1917 הוא גם היה הראשון שסיפק לוח שידורים מסודר לקהל מאזינים. תחנות הרדיו המסחריות הראשונות החלו לפעול ב-1919 בארצות הברית ובקנדה ובכמה מדינות באירופה, ועד היום מתנהל ויכוח לגבי זהותה של התחנה הראשונה בעולם.

כמאה שנה לאחר מכן, מתברר כי הרדיו עדיין נחשב למדיום פופולרי ביותר. על פי ספר העובדות של סוכנות הביון האמריקאית לשנת 2010, קיימות כ-44 אלף תחנות רדיו שפועלות ברחבי העולם (המשדרות בתדרי AM/FM ובגלים קצרים), בלי להוסיף עוד אלפי תחנות רדיו שמשדרות דרך האינטרנט ותוכניות אינטרנט משודרות (Podcasts) של גולשים פרטיים.

על פי הדוח העולמי השנתי למעקב אחרי חינוך לכל (EFA Global Monitoring Report) שמפרסמת סוכנות החינוך והתרבות של האו"ם (אונסק"ו), נכון לשנת 2012 לפחות 75 אחוז ממשקי הבית במדינות המתפתחות מחזיקים בגישה לרדיו. בפיליפינים, הוועדה הלאומית לתרבות ולאמנות מסרה בשנת 2012 כי הרדיו מגיע ל-85 אחוז ממשקי הבית במדינה, בעוד הטלוויזיה מגיעה לפחות מ-60 אחוז מהאוכלוסייה.

מכון המחקר "נילסן" למדידת רייטינג דיווח בספטמבר האחרון כי 92 אחוז מכלל האמריקאים – 242 מיליון בני אדם – מאזינים לרדיו בכל שבוע, כולל 92 אחוז מהצעירים בגילים 12 עד 34.

בנובמבר 2011 קיבל מעמדו המכובד של הרדיו גושפנקה רשמית של האו"ם, כאשר סוכנות אונסק"ו החליטה להכריז על "יום הרדיו הבינלאומי", שיצוין מדי שנה ב-13 בפברואר, היום שבו נוסד רדיו האו"ם בשנת 1946. "מאז המצאתו לפני יותר ממאה שנה, הצית הרדיו את הדמיון, פתח דלתות לשינוי ושימש כערוץ למידע להצלת חיים", אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, במסר מיוחד שפרסם לכבוד האירוע. "הרדיו מבדר, מחנך ומעדכן. הוא מקדם ביטוי דמוקרטי ומשפיע על רעיונות".

בשיחה עם "מסע אחר" תיאר מייקל קית', חוקר תקשורת אמריקאי שגם כתב ספרים על הרדיו, את סוד הקסם של המכשיר. "הרדיו הוא אינטימי וחי. הוא חבר, חיבור אנושי", הסביר. "הרדיו הוא מיידי ועדכני. הוא מספק מידע מיידי. המדיום הוא מגוון עם מאות פורמטים שונים. והוא חינמי!".

לאורך השנים, נאלץ הרדיו לעמוד בתחרות קשה מול אמצעי תקשורת המוניים חדשים כמו הטלוויזיה, המחשב והטלפון הנייד. ואולם, קית' מסביר כי יכולתו של הרדיו להשתלב עם האינטרנט וכך להרחיב את תפוצת שידוריו ולספק לגולשים כלי לבטא את עצמם – היא שאפשרה לו להצליח גם בתחילתה של המאה ה-21. מכון נילסן מצא כי בשנת 2011 האזינו שליש מהאמריקאים – מרביתם צעירים בגילים 18 עד 34 – לרדיו ברשת האינטרנט, נתון שמלמד על חדירת הרדיו גם לדור הצעיר.

מדברים מהשטח

מלבד השמעת מוזיקה מכל הסוגים ומכל הזרמים, דיווחים חדשותיים מקומיים ועולמיים, חדשות כלכליות, שידורי ספורט וכמובן גם דיווחי תנועה ושיחות עם מאזינים, הרדיו ממלא גם משימות חברתיות וחינוכיות, בעיקר באזורים נידחים במדינות העולם השלישי. הדוח העולמי השנתי למעקב אחרי חינוך לכל ציין לטובה בשנת 2012 את הרדיו האינטראקטיבי בדרום סודן, שמספק מדי יום שיעורים של חצי שעה באנגלית, בשפה המקומית, במתמטיקה ובכישורי חיים.

מניסוי בתחום החקלאות (אחד הענפים המרכזיים בכלכלה האפריקאית המסורתית) שנערך בבורקינה פאסו ובניז'ר ושממצאיו פורסמו בשנת 2011 בכתב העת Journal of Agricultural Education and Extension, עולה כי הדרכות ברדיו סייעו לחקלאים בכפרים ללמוד שיטה חדשה לאחסון התבואה. על פי נתוני הניסוי, בכפרים שנעשה בהם שימוש בשידורי רדיו לצד הדגמות בשטח היה אימוץ השיטה החדשה גבוה ב-23 אחוז בניז'ר וב-30 אחוז בבורקינה פאסו, לעומת כפרים שנעשו בהם רק ההדגמות.

אחד הביטויים הבולטים להיבט החינוכי-חברתי של המדיום הרדיופוני הוא הרדיו הקהילתי, אשר פונה לתושבים באזורים גיאוגרפיים מוגדרים או לקבוצות אוכלוסייה מובחנות. חשיבותו של הרדיו הקהילתי היא בכך שהוא נסמך ישירות על התושבים, הן בקבלת רעיונות לשידורים והן בניהול התחנה ובגיוס משאבים, וכך הוא מאפשר לקהילה להרגיש שותפה ומחזק את חופש הביטוי, אחד העקרונות החשובים ביותר בחברה דמוקרטית ופתוחה.

תחנת קוץ' אף-אם (Koch FM), תחנת הרדיו הקהילתי הראשונה בקניה שקיבלה רישיון הפעלה, היא דוגמה בולטת להצלחתו של הרדיו במדינה האפריקאית ומהווה דוגמה גם למדינות נוספות ביבשת. התחנה, שפועלת בשכונת העוני קורוגוצ'ו שבניירובי מאז 2006 ומנוהלת על ידי צעירים מקומיים, משדרת תוכניות בנושאי המלחמה באיידס, נשים וילדים, פוליטיקה וספורט ומעניקה במה לאמנים מקומיים, ומרבית שידוריה מעוצבים בהתייעצות עם התושבים.

"קוץ' אף-אם מספקת במה לקהילה כדי לטפל בבעיות באמצעות שיתוף מידע, חינוך ותקשורת כדי לקדם את איכות החיים החברתית, הפוליטית והכלכלית של מאזיניה", אומר מנהל התחנה, טום מבויה, בשיחה עם "מסע אחר". "היא מהווה פורום שבו אנשים לא רק משתפים בקשיים שלהם, אלא גם בסיפורי התקווה שלהם". 

חשיבותה של תחנת הרדיו הקנייתית באה לידי ביטוי בסוף 2007, כאשר פרצו המהומות הבין שבטיות ברחבי המדינה בעקבות התוצאות השנויות במחלוקת של הבחירות הכלליות. אנשי התחנה שידרו ללא הפסקה מסרים ממנהיגים מקומיים שקראו לתושבים לשמור על השקט ולא להצטרף לאנרכיה - ואכן, שכונת קורוגוצ'ו שמרה על שקט יחסי בזמן התקופה המתוחה בקניה.

"תקשורת היא מרכיב חשוב בהעצמת התושבים כדי שיבינו את זכויותיהם ויתקשרו עם אנשים אחרים כדי לעצב עתיד טוב יותר", מדגיש מבויה. "כאשר לאנשים יש מידע לגבי הוצאות הממשלה, לדוגמה, הם יכולים להבין את התוכניות למאבק בעוני באזור שלהם ולדרוש מהממשלה דין וחשבון כאשר התוכניות לא יוצאות לפועל. הרדיו נותר כלי עוצמתי ביצירת קשר בין אנשים במצבים דומים ולהניע אותם כדי לטפל יחד במקור העוני". 

יש עם מי לדבר

תפקיד נוסף, וחיוני לא פחות, יש לרדיו בעתות חירום כגון אסונות טבע. בנובמבר האחרון פגע בפיליפינים הטייפון הייאן, שנחשב לחזק ביותר שתועד אי פעם, גבה את חייהם של אלפי בני אדם והשפיע על חייהם של מיליוני תושבים נוספים. ימים ספורים לאחר מכן התייצב צוות ראשון של עובדים מתחנת הרדיו המקומית FEBC בעיר טקלובן (Tacloban) שנפגעה קשות, והחל לשדר מידע עדכני בנוגע לאסון הטבע, פרטים על אזורי חלוקת הסיוע ומידע חיוני מהרשויות המקומיות. בהמשך אפשרו השדרנים לתושבים לעלות לשידור ולדבר על מצוקותיהם בעקבות האסון. נוסף על כך חולקו מכשירי רדיו ניידים, שמופעלים באמצעות אנרגיה סולרית, כדי לאפשר לתושבים לשמוע את החדשות והעדכונים גם בלי להיסמך על מקור חשמל.

"כאשר הגענו לטקולבן ביום החמישי שאחרי הטייפון, הכבישים עדיין היו חסומים באופן חלקי והנסיעה שלנו בלילה, על גבי משאית סיוע משדה התעופה ההרוס חלקית לבית העירייה, נראתה כמו סרט מדע בדיוני על סוף העולם. ראינו שריפות בוערות, הריסות בכל מקום ואנשים הולכים בצדי הדרך עם שקי סיוע", סיפר מייק אדמס, המתאם הבינלאומי של "רדיו לתגובה ראשונה" (First Response Radio) בשיחה עם "מסע אחר".

"רדיו לתגובה ראשונה" הוא צוות בינלאומי של תחנות רדיו כמו FEBC, ארגונים בלתי ממשלתיים וממשלות שמטרתו להתחיל בשידורים באזורי מצוקה בתוך 72 שעות מרגע התרחשותו של אסון טבע. את השידורים מבצעים באמצעות ערכות ניידות של "רדיו במזוודה", שמכילות אולפן, משדר FM ואנטנה, שמאפשרים להעביר את השידורים למרחק של 20 קילומטר.

ארגון הסיוע ההומינטרי "מקורות תקשורת בריאות" (HCR) גיבש את הרעיון אחרי שבאסון הצונאמי שפקד את אסיה ב-2004 עבר יותר מחודש עד שהחלו השידורים, זמן ארוך מדי עבור המיליונים שנזקקו לעזרה. בעקבות זאת החלו אנשי הארגון להעביר סדנאות להכשרת צוותי תקשורת מקומיים במדינות באסיה, כאשר הסדנאות מורכבות מחמישה ימים של לימודים תיאורטיים בכיתה ועוד שלושה ימים של "מבחן שדה" מעשי. בשנים האחרונות פעלו אנשי "רדיו לתגובה מהירה" אחרי רעידות אדמה ושיטפונות באינדונזיה, בפקיסטן, בהודו ובפיליפינים.

אדמס מספר כי התגובות של התושבים לפעילות הרדיו בתקופות של אסונות טבע הן "יוצאות מן הכלל". "כאשר הצוות מתחיל להתקפל אחרי שמבצע החירום הסתיים, המקומיים תמיד מתחננים שהם יישארו ומרגישים שהם הפכו לחברים", הוא אומר.

כאשר שיטפונות הציפו את מרבית מחוזותיה של תאילנד לפני יותר משנתיים, קיבלו אנשי התחנה המקומית של FEBC, באחת התוכניות שאפשרה לניצולים לעלות לשידור, שיחת טלפון מרגשת: "אני מאזינה זה תקופה ארוכה לתוכנית וזו הפעם הראשונה שאני מתקשרת לתחנה", סיפרה האישה. "הבית שלי מוצף ואני בקומה השנייה. אין לי חשמל או מים, אבל יש לי רדיו שמשתמש בסוללות. כמה נפלא! זה החבר שלי ששומר עליי מבדידות".

הקשר האינטימי הזה בין השדרנים למאזינים, מציין מייקל קית', הוא הסיבה שהרדיו ימשיך לזכות לפופולריות רבה גם בעתיד. "ציבור המאזינים תמיד ירצה קול מקומי שיתייחס לצרכים החשובים ולסוגיות המרכזיות שקיימות בחברה", הוא אומר. "המאזינים גם תמיד ישתוקקו לבן לוויה שאפשר להיקשר אליו ולהקשיב לו".

שחקן חדש בזירת הטרור: התמיכה הירושלמית למדינת האיסלאם

חמושים פלסטינים הכריזו על הקמת ארגון חדש ונשבעו אמונים למדינת האיסלאם בעיראק ובסוריה ולמנהיגה, אבו בכר אל-בגדדי, שלאחרונה אפילו הנהגת אל-קאעידה התנערה ממנו בשל מעשיו האכזריים במלחמת האזרחים בסוריה

ארגון טרור חדש הצטרף היום לחגיגת הג'יהאד באזורנו: א-נוסרה אל-מקדיסיה (התמיכה הירושלמית) למדינת האיסלאם.

בהודעה שפורסמה ביוטיוב ובטוויטר, הכריזו חמושים פלסטינים לבושי שחורים ונושאים רובים ומטולי רימונים על הקמתו של הארגון החדש ונשבעו אמונים לארגון הטרור מדינת האיסלאם בעיראק ובסוריה (דאעש) ולמנהיגו, אבו בכר אל-בגדדי.

דאעש נלחם כיום בכוחות הביטחון העיראקיים במחוז אנבאר, אחרי שהשתלט לפני שבועות אחדים על העיר פלוג'ה. אולם עיקר פעילותו מתרכזת כיום בסוריה, שם הוא אוכף את חוקי השריעה באזורים שעליהם השתלט ומנהל לחימה לא רק נגד כוחותיו של בשאר אסד, אלא גם נגד מיליציות אחרות של המורדים.

אכזריותו של ארגון הטרור ושל מנהיגו אל-בגדדי הביאו לכך שבשבוע שעבר אפילו מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, התנער מדאעש והבהיר כי ארגון ג'בהת א-נוסרה הוא נציגו היחיד בסוריה.

חברי ארגון הטרור החדש

עדיין לא ברור אם פעילי הארגון הפלסטיני החדש התפצלו מחמאס או מאחד מהארגונים הג'יהאדיסטיים והסלאפיסטיים האחרים שפועלים כיום ברצועת עזה ובחצי האי סיני, אבל ככל הנראה בקרוב מאד הם ינסו להפגין את נוכחותם בשטח, והמטרה צפויה להיות שוב ישראל. 

המסר לארדואן: גם התפטרות היא חלק מהדמוקרטיה

כותרתו הראשית של העיתון זאמאן לא משאירה ספקות: ההתנהלות הבלתי דמוקרטית של ראש הממשלה הטורקי מתחילה להימאס. "טענות לשחיתות, מדיניות רודנית ומלחמה נגד שלטון החוק הרחיקו את הממשלה מהדמוקרטיה", קרא היומון. ציבור מצפה כעת שהיא תעשה מה שממשלות של דמוקרטיות אמיתיות חייבות לעשות במקרים דומים"

היומון הטורקי זאמאן סיפק היום אמירה חדה וברורה מול התנהלותו הבלתי דמוקרטית של ראש הממשלה, רג'פ טאיפ ארדואן: "התפטרות היא חלק מהדמוקרטיה", קראה כותרתו הראשית של העיתון.

"הציבור תוהה אם הממשלה תתפטר או תמשיך לאתגר את הדמוקרטיה", נאמר בידיעה הראשית של העיתון. "טענות לשחיתות, מדיניות רודנית ומלחמה נגד שלטון החוק הרחיקו את הממשלה מהדמוקרטיה. הציבור מצפה כעת שהיא תעשה מה שממשלות של דמוקרטיות אמיתיות חייבות לעשות במקרים דומים".

שער העיתון זאמאן, היום

לפי היומון, בכל כלי התקשורת – הכתובה, האלקטרונית ובאתרי השיתוף - ישנן ראיות להתנהלות בלתי תקינה לכאורה של חברי ממשלה ולעבירות של אנשים וחברות שמקורבים לממשלה, אבל הממשלה הטורקית "חירשת ועומדת בהתרסה מול כל ההאשמות, שכל אחת מהן יכולה לגרום לנפילת ממשלה בדמוקרטיה אמיתית".

בין השאר מתייחס העיתון לפרשת השחיתות שהתפוצצה באמצע דצמבר, ואשר הביאה למעצר של שלושה בנים של שרי ממשלה שהתפטרו בהמשך ושל אנשי עסקים המקורבים לשלטון, וגם שמו של בנו של ארדואן נקשר לפרשה. בעקבות הפרשה, הוביל ארדואן מהלך של "טיהור" בשורות רשויות אכיפת החוק עם פיטורים של מאות שוטרים ותובעים שהיו אחראים לחקירות נגד מקורביו.

ואם זה לא מספיק, ארדואן נלחם גם בחופש הדיבור והביטוי. הפרלמנט העביר חוקים שיאפשרו לסגור אתרי אינטרנט שייחשדו בפגיעה בפרטיות, עיתונאי שהתבטא נגד השלטון נדרש לעזוב את המדינה וארדואן עצמו התערב בשידורי החדשות כדי למנוע סיקור נגד ממשלתו.

פרופסור מהמט אלטן אמר לעיתון כי בדמוקרטיה נורמלית, העם היה מגיב בעוצמה מול אירועים כאלה. "הממשלה מנסה ליצור כעת רושם שקופסאות הנעליים המלאות כסף, הכספות ומכשירי ההאזנה כלל לא קיימים", אמר.

"כאשר אתה מתעלם מחוקי הדמוקרטיה, הלגיטימיות של הקלפי יורדת", הוסיף אלטן. "אנחנ ניצבים מול ממשלה שאומרת לאזרחים שאי אפשר לשלוט בה".

בינתיים, כאשר זכר הדיכוי של המחאה בפארק גזי בקיץ האחרון עדיין טרי, הרחובות באיסטנבול ובאנקרה עדיין שקטים. כעת נותר לראות באיזה שלב יימאס לטורקים, כולל לתומכיו של ארדואן, מהתנהלותו הבלתי דמוקרטית והם ייתייצבו מולו ויגידו בקול רם: "לא עוד!". 

לשאוב אותות: כך מאתר הביון האמריקאי חשודים בטרור מהאוויר

מסמכים של המדליף אדוארד סנואדן חושפים שתי תוכניות סודיות של הסוכנות לביטחון לאומי לאיתור מכשירים אלקטרוניים של חשודים בטרור המיועדים לחיסול בתימן, סומליה, פקיסטן ובמדינות נוספות. הפרטים מופיעים באתר חדש שהשיק העיתונאי גלן גרינוולד, הראשון שראיין את סנואדן ביוני שעבר

סוכנות הידיעות אי-פי דיווחה היום כי הממשל האמריקאי מתלבט אם לאשר פעולה לחיסול מהאוויר של אזרח אמריקאי שנחשב לפעיל בולט של אל-קאעידה ואחראי לתכנון פיגועים נגד יעדים אמריקאיים ברחבי העולם.

בהתאם למדיניות שקבע הנשיא אובמה בשנה שעברה, רק הצבא יכול להרוג אזרחים אמריקאים שחשודים בפעילות טרור בחו"ל, ולא סוכנות הביון (CIA), ורק לאחר שמשרד המשפטים סיים לבנות נגדם תיק שכולל ראיות מוצקות. על כן, על אף שמטוסים בלתי מאוישים כבר עוקבים אחרי החשוד, שזהותו לא פורסמה, עדיין לא ניתן האישור לחסל אותו.

כמו כן, גורמים בממשל ציינו כי בפנטגון גם לא בטוחים אם החיסול יהיה כדאי מאחר שהוא עלול לגרום לביקורת פנימית על כך שהוחלט להרוג אותו במקום להביא אותו לבית המשפט. חשש נוסף הוא שפגיעה בחשוד, שנמצא כעת במדינה שמסרבת לאפשר לכוחות אמריקאיים לפעול בשטחה, עלולה גם לעורר סערה בינלאומית ופגיעה ביחסי החוץ.

הפרסום באי-פי מגיע במקביל לחשיפה נוספת מתוך המסמכים המסווגים שהדליף אדוארד סנואדן, ואשר מציגים שתיים מהמערכות הסודיות שפיתחה הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) לאיתור טרוריסטים לקראת חיסולם מהאוויר בפקיסטן, תימן, סומליה ובמדינות נוספות. 

מטה ה-NSA במרילנד. צילום: טרבור פגלן, מתוך The Intercept

המערכת הראשונה, אשר נקראת "גילגמש", משמשת את הפיקוד המשולב למבצעים מיוחדים של צבא ארצות הברית. מדובר במתקן מיוחד שמורכב על גבי מל"ט והופך אותו לתחנת איסוף ניידת של אותות אשר נועדו לאתר כרטיסי SIM ומכשירי טלפון של חשודים בטרור שאמורים להוות יעד לחיסול.

מערכת נוספת, אשר משמשת את ה-CIA, נקראת שנניגן. היא מורכבת על גבי מל"ט ושואבת כמויות אדירות של מידע מראוטרים, ממחשבים, מסמארטפונים וממכשירים אלקטרוניים נוספים שנמצאים בטווח. באחד המסמכים המודלפים, אשר נכתב על די אחד ממפעילי המערכת שהיה מוצב בבסיס של ה-CIA בסולטנות עומאן שבמפרץ הפרסי, הוא ציין כי הם הצליחו "למפות את טביעות ה-Wi-Fi כמעט בכל הערים המרכזיות בתימן".

אולם מפעיל לשעבר של מל"טים בצבא האמריקאי הודה כי על אף שהמערכות סייעו לאתר ולחסל לא מעט מחבלים, היו גם פגיעות לא מעטות באזרחים חפים מפשע מאחר שלא היו סוכנים על הקרקע שהיו יכולים לאשר בוודאות את זהותם של היעדים לחיסול.

לפי המפעיל, בארגוני הטרור ידעו שסוכנויות הביון משתמשות בשיטות לאיסוף מידע באמצעות מיקום הטלפונים הניידים ולכן נקטו בשיטות שנועדו לסכל את הזיהוי. הוא סיפר כי היו בכירים בטאליבן שבמכוון פיזרו כרטיסי SIM בין היחידות שלהם כדי להקשות על האיתור שלהם, ולעתים היו גם יעדים שלא היו מודעים למעקב ופשוט העבירו את הטלפונים לחברים או לבני משפחה מבלי שאנשי המודיעין ידעו על כך.

הפרטים הללו מופיעים באתר חדש בשם The Intercept (היירוט) שעלה היום לאוויר. מאחורי האתר עומד העיתונאי גלן גרינוולד, אשר היה איש התקשורת הראשון שנפגש עם סנואדן ופרסם את ההדלפות הראשונות שלו ביוני שעבר, ולצדו נמצאים העיתונאי החוקר ג'רמי סקייהיל, אשר פרסם ספרים וכתבות על הצדדים האפלים של המלחמות האמריקאיות, והעיתונאית ויוצרת הסרטים התיעודיים לורה פויטרס, שזכתה בפרסים על סרטיה בנושא המלחמה בעיראק ומתקן גואנטנמו.

"המשימה שלנו היא לספק פלטפורמה לדיווח על המסמכים שסופקו על ידי אדוארד סנואדן", כתבו היום השלושה בעת שהשיקו את האתר. "הסיקור שלנו את ה-NSA יהיה מקיף, חדשני ורב שכבתי. אנחנו גם נפרסם מקורות ראשוניים שעליהם הדיווחים שלנו יתבססו".

בנוסף לסיפור המערכות המסווגות שמותקנות על המל"טים, מופיעות באתר החדש גם תמונות שלא פורסמו מעולם של ה-NSA ושל שתי סוכנויות סודיות נוספות: משרד הסיור הלאומי (NRO) שמעצב, בונה ומפעיל את לווייני הריגול האמריקאיים, והסוכנות הלאומית למודיעין חזותי (NGA) שמנתחת צילומי לוויין ומפות ואוספת מידע גיאוגרפי-מרחבי.

דבר אחד בטוח. עם האתר החדש, סביר להניח שב-NSA ובשאר סוכנויות הביטחון האמריקאיות לא יוכלו לשבת בשקט וסביר להניח שבימים, בשבועות ובחודשים הקרובים ימשיכו להתפרסם עוד ועוד מסמכים שיהפכו את הארגונים הסודיים ביותר לשקופים כפי שלא רצו להיות מעולם.