עד החלל ובחזרה: המסע האנושי מחוץ לכדור הארץ

יותר מ-18,300 מועמדים ניסו להתקבל לכיתת האסטרונאוטים החדשה של סוכנות החלל האמריקאית, אך רק שמונה עד 14 בני מזל מוכשרים במיוחד יתקבלו. זו רק דוגמה אחת לעניין הרב שמעורר בשנים האחרונות תחום הטיסות המאוישות לחלל. תמונת מצב עדכנית לכבוד היום הבינלאומי לטיסות מאוישות לחלל שצוין החודש

יי סו-יון נולדה למשפחה ענייה בעיירה חקלאית בקוריאה הדרומית, ובתור אישה במדינה השמרנית, שהייתה ידועה במשך שנים בחוסר שוויון בין גברים לנשים, העתיד לא טמן לה גדולות ונצורות. למזלה הגדול, התפתחו העניינים אחרת.

כבר כילדה היא פיתחה חוש טכני כאשר סייעה לאביה לבצע תיקונים בבית, ולאחר מכן היא הצליחה לעבור מבחן שאפשר לה ללמוד בתיכון למדעים בעיר גוואנגג'ו (Gwangju). משם היא המשיכה למכון הקוריאני המתקדם למדע ולטכנולוגיה, המוסד האקדמי המדעי הגבוה ביותר במדינה, וסיימה תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות לפני שהחלה בלימודי תואר שלישי בתחום של מערכות ביו-טכנולוגיות.

בעיצומם של לימודי הדוקטורט, נתקלה יי במודעה בעיתון, ובה הודיע משרד המדע והטכנולוגיה הדרום-קוריאני כי המדינה תשלח אסטרונאוט ראשון לתחנת החלל הבינלאומית וכי אזרחים בני 19 ומעלה במצב בריאותי טוב מוזמנים להגיש בקשה. יי החליטה להיענות לאתגר. בשלב הראשוני היו כ-36 אלף מועמדים ואחרי תהליך בחירה ממושך שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, הייתה יי אחת משני המועמדים האחרונים שנבחרו בדצמבר 2006.

בתום סדרת אימונים ברוסיה, נקבע כי יי תהיה האסטרונאוטית הראשונה ששולחת קוריאה הדרומית לחלל, אחרי שהמועמד השני הודח בשל הפרת נהלים, ובאפריל 2008 היא המריאה לחלל בחללית רוסית והפכה לאדם הצעיר ביותר שעשה זאת – בהיותה בת 29 בלבד. בעשרת הימים שבהם שהתה בתחנת החלל, היא ערכה ניסויים מדעיים שבדקו, בין היתר, כיצד שינויים בתנאי הכבידה משפיעים על ההתנהגות של זבובי פירות, ועקבה אחר סופות חול שמגיעות מסין לארצה.

"אי אפשר להשתעמם משהות בחלל או מצפייה בכדור הארץ", סיפרה בריאיון שהעניקה למגזין "קוסמופוליטן" בינואר השנה. "זה מדהים. זה נראה כאילו עושים גוגל ארת', אבל זה חי. עצרתי את הנשימה והבטתי בארצי. נדרשות 90 דקות להקיף את כל כדור הארץ ושניות ספורות לעבור מעל קוריאה. זה גורם לך להרגיש קטנה מאוד. זה היה הרגע המודע הגדול ביותר של חיי".

תחנת החלל הבינלאומית מעל כדור הארץ. צילום: נאס"א

בסוף ינואר השנה, הייתה יי אחת מחמישה אסטרונאוטים שהגיעו לישראל כדי להשתתף באירועי שבוע החלל שארגן משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל לזכרו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון שנספה בהתרסקות המעבורת קולומביה בפברואר 2003. בין השאר, הם השתתפו ב"אקדמיית החלל", מיזם שבמסגרתו התנסו תלמידי בתי ספר במשימות חווייתיות שנועדו להכשיר אותם לעסוק בעתיד בפעילויות בחלל.

חבר נוסף במשלחת היה ג'וזף אקאבה מסוכנות החלל האמריקאית, שטס לחלל במעבורת דיסקברי במרס 2009 ושהה ארבעה חודשים בתחנת החלל הבינלאומית בשנת 2012. לפני שהפך לאסטרונאוט, עבד אקאבה, בן למשפחת מהגרים מפוארטו ריקו שנולד בקליפורניה, בבתי ספר בפלורידה, וכעת הוא מבקש להמשיך את שליחותו החינוכית, הפעם באמצעות הנחלת המדע לצעירים, כדי שגם הם, כמוהו, יוכלו להגשים חלומות ולהגיע לחלל. "כשאני פוגש תלמידים, אני תמיד אומר להם שאם הם לא ינסו, הם לא יוכלו להצליח. מהניסיון האישי שלי, ככל שתלמדו יותר כך יהיו לכם יותר הזדמנויות, גם בחלל וגם על כדור הארץ", אמר בריאיון שהעניק ל"מעריב" במהלך השהות בארץ. "המדע מעניין את הילדים. כשהם שואלים למה זורחת השמש או מדוע השמים כחולים, הם בעצם שואלים שאלות מדעיות. חלק מהעבודה שלי הוא הנחלת המדע לילדים והפיכת התחום לנגיש ומעניין. זה לא תמיד קל, אבל כשהם רואים אותי הם מבינים שגם הם יכולים".

מועדון ה-550

יי ואקאבה הם בין כ-550 בני אדם בלבד מרחבי העולם שהגיעו לחלל מאז שהקוסמונאוט הסובייטי, יורי גגארין, ביצע את הטיסה האנושית הראשונה לחלל ב-12 באפריל 1961. לפני חמש שנים, במלאות יובל לאירוע ההיסטורי, קבעה העצרת הכללית של האו"ם כי 12 באפריל יהפוך ליום הבינלאומי לציון הטיסה האנושית הראשונה לחלל, "כדי לחגוג את תחילתו של עידן החלל בתולדות האנושות, לאשר מחדש את התרומה החשובה של מדע החלל והטכנולוגיה להשגת מטרות של התפתחות בת קיימא ולהגברת הרווחה של מדינות ועמים, וכן להבטיח ששאיפתם לשמור על החלל החיצון למטרות שלום תתגשם".

טיסתו של גגארין פתחה מרוץ בין ברית המועצות לארצות הברית, שהגיבה פחות מחודש לאחר מכן כאשר אלן שפרד הפך לאמריקאי הראשון בחלל. ואולם, אם המלחמה הקרה בין שתי המעצמות התאפיינה ביריבות מרה גם מחוץ לכדור הארץ, הרי שמאז קריסת חומת הברזל הפך חקר החלל לאחת הדוגמאות המובהקות לשיתוף פעולה בין שתי המדינות. הביטוי הברור ביותר לכך הוא תחנת החלל הבינלאומית, אשר החלה לפעול בנובמבר 2000 כשעל סיפונה שני אנשי צוות רוסים ואיש צוות אמריקאי. על אף מחלוקות פוליטיות וביטחוניות עמוקות, כמו המשבר שפרץ באוקראינה לפני שנתיים בדיוק והביא להטלת סנקציות מערביות על רוסיה, נותרה תחנת החלל דגם לאיחוד כוחות שמשקף את מטרות היום הבינלאומי לציון נוכחות אנושית בחלל, ובמרס 2015 אף החליטו סוכנויות החלל של ארצות הברית ורוסיה להאריך את פעילות התחנה בארבע שנים נוספות, עד שנת 2024.

כיום, תחנת החלל, שמשייטת בגובה של 400 קילומטר מעל כדור הארץ, נחשבת לגולת הכותרת בפעילות החלל של המדינות השותפות בפרויקט – ארצות הברית, רוסיה, יפן, קנדה והמדינות החברות בסוכנות החלל האירופית (אם כי גם מדינות אחרות שלחו נציגים לתחנה במסגרת הסכמים עם רוסיה), וגם סין צפויה לשגר בהמשך השנה תחנת חלל שנייה מטעמה (הראשונה פעלה משנת 2011 והצוות האנושי האחרון פעל בה לפני שלוש שנים). ואולם, אם התוכניות של סוכנות החלל האמריקאית יתממשו בהתאם לתחזיות, בתוך שנים לא רבות תגיע האנושות גם למקומות רחוקים יותר מתחנת החלל ואף מהירח, שמאז דצמבר 1972 לא דרכה עליו רגל אדם (אחרי שש משימות מאוישות אמריקאיות מאז הנחיתה ההיסטורית ב-20 ביולי 1969).

באפריל 2010, הציג הנשיא ברק אובמה את החזון עבור נאס"א לעשורים הקרובים. "בשלב מוקדם של העשור הבא, סדרה של טיסות מאוישות תבחן ותוכיח את המערכות הדרושות לטיסות מחקר מעבר למסלול הנמוך מעל כדור הארץ", אמר. "עד שנת 2025, אנחנו מצפים שחללית חדשה תעוצב עבור מסעות ארוכים שיאפשרו לנו להתחיל את המשימות המאוישות הראשונות אי פעם מעבר לירח ולעומק החלל. אנחנו נתחיל בשליחת אסטרונאוטים לאסטרואיד בפעם הראשונה בהיסטוריה. עד אמצע שנות ה-30 של המאה, אני מאמין שאנחנו יכולים לשלוח בני אדם להקיף את מאדים ולהחזיר אותם בבטחה לכדור הארץ. לאחר מכן תהיה נחיתה על מאדים, ואני מצפה לראות זאת".

החלום האמריקאי מתעדכן

בעקבות זאת, החלה סוכנות החלל למקד את מאמציה בפרויקטים ממושכים יותר בחלל, ובמיוחד בהגשמת היעד השאפתני של טיסה למאדים שאמורה להימשך בין שישה לתשעה חודשים לכל כיוון. במסגרת ההכנות, האסטרונאוט האמריקאי סקוט קלי והקוסמונאוט הרוסי מיכאיל קורניינקו שהו במשך קרוב לשנה – מסוף מרס 2015 עד תחילת מרס השנה – בתחנת החלל, כדי לבחון את ההשפעות הבריאותיות והפסיכולוגיות של שהות ממושכת בחלל. בדיקות ראשונות שבוצעו לקלי אחרי חזרתו הראו כי הוא גבה זמנית בחמישה סנטימטרים מאחר שעמוד השדרה מתארך בתנאי חוסר משקל. בחודשים הקרובים צפויים מדעני נאס"א לפרסם נתונים נוספים שנאספו בעקבות המשימה, ובהמשך יישלחו אנשי צוות למשימות דומות, ייתכן שאף ממושכות יותר.

קלי (משמאל) וקורנייקו בתחנת החלל. צילום: נאס"א

נאס"א גם החלה בגיוס אנשי צוות חדשים, בעלי תואר ראשון ומעלה בהנדסה, במדע, במדעי המחשב או במתמטיקה, עם ניסיון של לפחות שלוש שנים או אלף שעות בהטסת מטוסים. בנובמבר 2011 החלה נאס"א בהרשמה לקראת כיתת האסטרונאוטים החדשה – הראשונה מאז תום עידן מעבורות החלל ביולי 2011 – ומתוך יותר מ-6,100 מועמדים נבחרו ביוני 2013 שמונה אסטרונאוטים חדשים, לראשונה מחציתם נשים.

השיא התרחש במבצע הגיוס שהתקיים בין אמצע דצמבר 2015 לאמצע פברואר השנה, כאשר יותר מ-18,300 מועמדים שלחו בקשות. זאת לעומת השיא הקודם של 8,000 מועמדים בשנת 1978, כאשר בוצע הגיוס הראשון לפרויקט מעבורות החלל. שמותיהם של האסטרונאוטים החדשים, שמונה עד 14 במספר, יפורסמו באמצע השנה הבאה.

"זה לא מפתיע אותי שאמריקאים רבים כל כך, מרקעים מגוונים, רוצים לתרום באופן אישי להובלת הנתיב שלנו במסע לעבר מאדים", אמר מנהל נאס"א צ'ארלס בולדן בהודעה שפרסם עם סיום מבצע הגיוס. "גברים ונשים מעטים ויוצאים מן הכלל יהפכו לאסטרונאוטים שייבחרו מתוך הקבוצה הזאת, וישוגרו לחלל מארצות הברית על גבי רכב חלל מתוצרת אמריקאית".

אן מקליין, שנבחרה להפוך לאסטרונאוטית לפני שלוש שנים אחרי שירות מבצעי כטייסת מסוקי קרב, סיפרה כי היא תמיד ראתה בטיסה לחלל את הגורל שלה. "כשיש בעולם כל כך הרבה עימותים, חקר החלל יכול להיות זרקור של תקווה. לאף אחד לא אכפת מגזע או מדת או מלאומיות בנסיעה בחלל. כולנו רק חלק מצוות אנושי", אמרה בראיון לגיליון ינואר האחרון של המגזין גלאמור. "אם נטוס למאדים, נייצג את כל הזנים במקום שמעולם לא היינו בו קודם לכן. עבורי, זה הדבר הנעלה ביותר שבן אדם יכול להשיג".

עד לפני ארבע שנים, מעבורות החלל היו כלי הטיס העיקרי של נאס"א, אולם מאז סיומה של התוכנית, מסתמכים האמריקאים על חלליות הסויוז הרוסיות על מנת לשלוח אנשי צוות לתחנת החלל. במסגרת ההיערכות החדשה של נאס"א, נמצאים כיום בשלבי פיתוח של רכבי חלל חדשים שעל סיפונם יגיעו מקליין ואסטרונאוטים עתידיים נוספים לתחנת החלל וליעדים החדשים הרחק מכדור הארץ. פרויקט הדגל בתחום הוא האוריון (Orion), חללית רב תכליתית שנאס"א מפתחת בשיתוף עם לוקהיד מרטין, ואשר אמורה להיות משוגרת על גבי רקטה רבת עוצמה חדשה כשהיא נושאת עד ארבעה אנשי צוות למשימות סביב הירח בתחילת העשור הבא, ולאחר מכן לאסטרואיד ולמאדים.

האסטרונאוטים שנבחרו בשנת 2013. צילום: נאס"א

להפריט את הטיסות לחלל

לאורך כ-50 שנות פעילותה, הסתמכה נאס"א על עצמה בעיצוב רכבי החלל המאוישים, אך הפעם היא נעזרת בחדשנות וביזמות של חברות במגזר הפרטי, אשר מתכננות ובונות בעצמן את החלליות ואת הרקטות שישגרו את האסטרונאוטים האמריקאים מאדמת ארצות הברית לתחנת החלל, ככל הנראה במהלך השנתיים הקרובות. אחת החברות שנבחרה למשימה היא בואינג, שבעבר שיתפה פעולה עם נאס"א בבניית מעבורות החלל וחלליות אפולו שהגיעו לירח, ואשר בונה כיום את רכב החלל CST-100 סטארליינר (CST-100 Starliner). החברה השנייה היא SpaceX של היזם אילון מאסק, שמפתחת את הדראגון (Dragon) V2. לפני כארבע שנים, רשמה SpaceX היסטוריה כאשר הפכה לחברה הפרטית הראשונה שמעבירה ציוד ואספקה לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות הדראגון שמשוגר על גבי רקטת פלקון-9 מתוצרת החברה.

מאסק לא מסתפק רק בהגעה לתחנת החלל, ובספטמבר הקרוב הוא צפוי להכריז על פרטי תוכניתו השאפתנית לשגר בני אדם למאדים בשנת 2025, עשור לפני היעד של נאס"א, במטרה להקים מושבה אנושית על הכוכב האדום. "זו החלטה בסיסית שאנחנו צריכים לקבל בתור אנושות. איזה סוג עתיד אנחנו רוצים? האם אנחנו רוצים עתיד שבו אנחנו נשארים לנצח על כוכב לכת אחד, עד שאירוע הכחדה יתרחש אי שם בעתיד, או האם אנו רוצים להיות זן של כוכבי לכת רבים ובסופו של דבר לחיות בין הכוכבים, כוכבי הלכת ומערכות הכוכבים הרבים?", תהה בשיחה עם עיתונאים בינואר האחרון. "מאדים הוא השלב הטבעי הבא. למעשה, הוא כוכב הלכת היחיד שיש לנו סיכוי להקים עליו עיר שמקיימת את עצמה".

החללית דראגון ליד תחנת החלל. צילום: נאס"א

תיירות החלל מעבר לפינה

SpaceX היא דוגמה בולטת למספר גדל והולך של יזמים ואנשי עסקים שאפתנים ששמו להם למטרה להפוך בעתיד הנראה לעין את הטיסה לחלל לחוויה תיירותית לכל דבר, גם אם תחילה רק עבור בעלי אמצעים.

מי שהייתה אמורה לסלול את הדרך לעבר עידן הטיסות המסחריות לחלל היא חברת וירג'ין גלקטיק של המיליארדר הבריטי ריצ'רד ברנסון. יותר מ-700 בני אדם שילמו 250 אלף דולר עבור כרטיס לספינת החלל "ספייסשיפ 2". זו אמורה להביא את "תיירי החלל" אל מעבר לקו קרמאן (Kármán line) – קו דמיוני בגובה של מאה קילומטר מעל פני הים, שנחשב לתחילתו של החלל החיצון ושכל טיסה מעליו נחשבת לפעילות אסטרונאוטית – שם הם ייהנו מחוויה של חוסר כבידה ומצפייה נדירה בכוכב הלכת שלנו מלמעלה.

הטיסה הראשונה הייתה אמורה להתבצע כבר בשנה שעברה, אך התרסקות קטלנית בטיסת ניסוי שבה נהרג הטייס בסוף אוקטובר 2014 גרמה לדחייה משמעותית בלוח הזמנים. רק בפברואר השנה, הציגה החברה את הדגם החדש של ספינת החלל והכריזה כי טיסות הניסוי יחלו בהמשך השנה ורק לאחריהן יוחלט מתי התיירים הראשונים יזכו לטיסה ההיסטורית. "יחד, אנחנו יכולים להפוך את החלל לנגיש באופן שאפשר היה רק לחלום עליו קודם לכן, וכשאנחנו עושים את זה, אנחנו יכולים לחולל שינוי חיובי לחיים על פני כדור הארץ", אמר ברנסון בטקס שנערך בקליפורניה.

מתחרה בולט נוסף בתחום תיירות החלל הוא ג'ף בזוס, המייסד של אתר אמזון ומי שעומד בראש חברת בלו אוריג'ין (Blue Origin), שמטרתה המוצהרת לשלוח תיירים ברכב חלל בשם "ניו שפרד" (New Shepard) עד לגובה של מאה קילומטר וחצי. בחודש מרס האחרון, מסר בזוס כי התוכנית היא להתחיל בטיסות ניסוי מאוישות בשנה הבאה, וכי אם לא יהיו תקלות, שנה לאחר מכן תתחיל החברה להטיס תיירים ששילמו על כרטיסים שמחירם טרם ידוע. בנובמבר 2015, רשמה החברה היסטוריה כאשר הנחיתה לראשונה באופן אנכי את הרקטה שנשאה את רכב החלל, מהלך שצפוי לחסוך מיליוני דולרים בשל השימוש ברקטה לשיגורים חוזרים ונשנים.

במאמר שפרסם בנובמבר 2014 ג'ים בל, פרופ' לאסטרונומיה ולמדע כוכבי הלכת מאוניברסיטת אריזונה סטייט, הוא העריך כי על אף ההתרסקות של "ספייסשיפ 2", החברות הפרטיות שמפתחות טכנולוגיות חדשות יסייעו להפוך את החלל לזמין לכלל בני האדם. "בעוד כיום אנחנו יכולים להגיע למעשה לכל מקום על פני כוכב הלכת בתוך שלוש טיסות של מטוסים הודות למאה שנה של חלוציות אווירית, זה לא מוגזם לחשוב שעד סוף המאה, נוכל להגיע לכל מקום במערכת השמש באותה קלות", כתב במאמר באתר הפינגטון פוסט. "זה לעולם לא יהיה דבר שגרתי, ותנאי הלינה לא יהיו יוקרתיים או מסבירי פנים, אבל המסעות יהיו הרפתקניים ויתאפשרו בדרכים שאנחנו לא מסוגלים לדמיין כיום".

הכתבה התפרסמה גם בגיליון אפריל של "מסע אחר"