רשימת חיסול: מה קרה למבוקשי הטרור של ארה"ב?

חודש אחרי מתקפת הטרור הגדולה, הציג הממשל האמריקאי את רשימת 22 מבוקשי הטרור הבכירים ביותר בעולם. 15 שנה לאחר מכן, תמונת המצב מראה שחלק מהמבוקשים, בהם אוסמה בן לאדן ועימאד מורנייה, חוסלו, אחרים נלכדו, אולם יש עדיין פעילי טרור שהחשבון עמם עדיין לא נסגר

ב-10 באוקטובר 2001, חודש אחרי מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, התייצב נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, במטה הבולשת הפדרלית בוושינגטון והכריז את הרשימה של 22 מבוקשי הטרור הגדולים ביותר, היעדים המרכזיים של זרוע הצדק האמריקאית ובנות בריתה במלחמה החדשה נגד הטרור העולמי.

"אנחנו מציגים את שמותיהם, אנחנו מפרסמים את תמונותיהם, אנחנו מוציאים אותם מתוך החשאיות שלהם. לטרור יש פנים, והיום אנחנו חושפים אותו כדי שכל העולם יראה", אמר בוש. "האנשים על הקיר הזה הציבו את עצמם ברשימה בגלל מעשי רשע גדולים. הם תכננו, קידמו וביצעו רצח. 22 האנשים האלה לא אחראים לכל פעילות הטרור בעולם, אבל הם בין המסוכנים ביותר. חייבים למצוא אותם. יש לעצור אותם והם ייענשו".

15 שנה לאחר שארגון אל-קאעידה הצליח לחטוף ארבעה מטוסים, לרסק שניים מהם על בנייני התאומים בניו יורק, עוד אחד על הפנטגון בוושינגטון ומטוס רביעי התרסק בדרכו לבית הלבן או לגבעת הקפיטול, זו הזדמנות לחזור לאותם 22 מבוקשים ולבדוק אם הבטחתו של בוש לסגור אתן חשבון אכן מולאה.

הפוסטר של 22 מבוקשי הטרור

אוסמה בן לאדן – מנהיג ומייסד אל-קאעידה שנחשב למבוקש מספר 1 בעולם. היה מבוקש בארצות הברית ובמדינות נוספות על תכנון שורה של פיגועים, בהם מתקפת ה-11 בספטמבר, הפיגועים בשגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה ב-1998 והפיגוע נגד המשחתת קול מול תימן באוקטובר 2000. חוסל בפשיטה של יחידת העילית "אריות הים" על המתחם בעיר אבוטבאד בפקיסטן ב-2 במאי 2011.

איימן א-זוואהירי – סגנו של בן לאדן ויורשו בהנהגת הארגון. לפי ההערכות, מסתתר בפקיסטן. מוציא הודעות מצולמות ומושמעות מדי כמה שבועות בסוגיות עדכניות, בעיקר לגבי המאבק הפנימי מול דאע"ש.

מוחמד עאטף – מפקד המבצעים של אל-קאעידה. חוסל בתקיפת כלי טיס בלתי מאויש (כטב"מ) אמריקאי בפקיסטן בנובמבר 2001.

חאלד שיח' מוחמד – האחראי על המבצעים הבינלאומיים של אל-קאעידה ובין השאר עמד מאחורי תכנון מתקפת ה-11 בספטמבר, הפיגוע באי הנופש באלי באינדונזיה ורציחתו של העיתונאי האמריקאי-יהודי דניאל פרל בפקיסטן. נלכד בפקיסטן במרץ 2003 ועדיין מוחזק במתקן הכליאה במפרץ גואנטנמו.

פאזול עבדאללה מחמוד – מבכירי אל-קאעידה במזרח אפריקה שגם שימש המפקד הצבאי של א-שבאב בסומליה. נחשב למתכנן הראשי של הפיגועים בשגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה באוגוסט 1998 ולאחראי על הפיגוע במלון בבעלות ישראלית במומבסה שבקניה והניסיון להפיל מטוס ארקיע בשדה התעופה המקומי בעיר בנובמבר 2002. חוסל במחסום של צבא סומליה ביוני 2011.

אחמד ג'אילאני – היה מבוקש על חלקו בפיגועים בשגרירויות האמריקאיות במזרח אפריקה. נלכד במבצע משותף של כוחות פקיסטניים ואמריקאיים ביולי 2004 והועבר למתקן המעצר בגואנטנמו. הועמד לדין בבית משפט פדרלי במנהטן, שם נידון בנובמבר 2010 למאסר עולם אחרי שהורשע בעבירה אחת של קשירת קשר להרס מבנים ממשלתיים, על אף שזוכה ממרבית האישומים האחרים, כולל קשירת קשר לרצח אמריקאים. מוחזק כיום בכלא בקולורדו שנחשב לשמור ביותר בארצות הברית לצד טרוריסטים אחרים.

אנאס א-ליבי - היה מבוקש על חלקו בפיגועים נגד השגרירויות האמריקאיות במזרח אפריקה ולפי כתב האישום גם עקב אחרי יעדים בריטיים, צרפתיים וישראליים בניירובי. הוא נעצר בבריטניה ב-1999, אולם שוחרר מחוסר ראיות והצליח להימלט. באוקטובר 2013, הוא נלכד במבצע של כוחות אמריקאיים מיוחדים בטריפולי שבלוב והועבר למשפט בארצות הברית. עם זאת, בינואר 2015 הוא מת כתוצאה ממחלת כבד.

סייף אל-עאדל - חבר ההנהגה הבכירה של אל-קאעידה שגם היה מעורב בהתנקשות בנשיא מצרים, אנואר סאדאת. מבוקש על חלקו בפיגוע נגד השגרירות האמריקאית בקניה. שהה במעצר בית באיראן, אולם שוחרר בשנה שעברה במסגרת עסקה שנועדה לשחרר דיפלומט איראני שנחטף בתימן. לפי ההערכות, נמצא כעת בסוריה בשליחותו של זוואהירי.

עבדאללה אחמד עבדאללה – אחד מאנשי המבצעים הבכירים ביותר של אל-קאעידה. מבוקש על מעורבותו בפיגועים נגד השגרירויות האמריקאיות במזרח אפריקה ובמתקפת ה-11 בספטמבר. הוחזק במעצר בית באיראן אולם שוחרר בשנה שעברה במסגרת עסקת החילופין. לפי הערכות, נמצא כעת בסוריה.  

מוסטפה פדהיל – היה מבוקש על חלקו בהרכבת משאית התופת ששימשה לפיגוע בשגרירות האמריקאית בטנזניה. בשנת 2005 נמסר כי הוא נהרג באפגניסטן ושמו הוסר מרשימת המבוקשים, אולם הנסיבות אינן ברורות והועלו השערות כי הוא נלכד על ידי האמריקאים או הפקיסטנים ומת במהלך חקירה.

פאיז מוחמד עלי מסלאם - היה מבוקש על סיוע לרכישת משאית התופת בפיגוע נגד השגרירות האמריקאית בקניה ובהכנת משאית התופת בפיגוע בטנזניה. בהמשך הוא מונה למפקד המבצעים של אל-קאעידה בפקיסטן. חוסל בתקיפה של כטב"מ אמריקאי בצפון פקיסטן בינואר 2009.

שיח' אחמד סוודאן – היה מבוקש על רכישת כלי הרכב ששימשו לפיגועים נגד השגרירויות האמריקאיות במזרח אפריקה. חוסל בתקיפה של כטב"מ אמריקאי בצפון פקיסטן בינואר 2009 יחד עם פאיז מוחמד עלי מסלאם.

אחמד מוחמד עלי - היה מבוקש על חלקו בפיגועים נגד השגרירויות במזרח אפריקה, ולפי החשד היה מעורב גם באימון המורדים הסומלים שתקפו את כוחות שמירת השלום האמריקאיים במדינה בשנת 1993 בתקרית המפורסמת שזכתה לשם "בלאק הוק דאון". שימש מפקד המבצעים הפרא-צבאיים של אל-קאעידה וחוסל בתקיפת כטב"מ אמריקאי בפקיסטן בשנת 2010.

חוסיין אטווה – היה מבוקש על חלקו בהרכבת מטעני החבלה ששימשו לביצוע הפיגועים נגד השגרירויות האמריקאיות במזרח אפריקה והיה מעורב גם באימון המורדים הסומלים. חוסל בתקיפה אווירית של צבא פקיסטן בסמוך לגבול האפגני באפריל 2006.

עימאד מורנייה - מפקד המבצעים של חיזבאללה. היה מבוקש בארצות הברית על מעורבותו בחטיפת טיסה 847 של חברת TWA לביירות ביוני 1985 ורציחתו של צוללן מהצי האמריקאי שהיה בין הנוסעים. חוסל בפיצוץ מטען במכוניתו בדמשק בפברואר 2008, פעולה שמיוחסת למוסד הישראלי.

חסן עז א-דין – פעיל בזרוע הצבאית של חיזבאללה. מבוקש על מעורבותו בחטיפת טיסה 847 של חברת TWA. ככל הנראה נמצא בלבנון.

עלי אטווה - פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חיזבאללה. מבוקש על מעורבותו בחטיפת טיסה 847 של חברת TWA. ככל הנראה נמצא בלבנון.

עבדול רחמן יאסין – אמריקאי ממוצא עיראקי שהשתייך לתא הטרור של רמזי יוסוף שעמד מאחורי הפיגוע הראשון במגדלי התאומים בפברואר 1993. הוא נחקר ב-FBI ומסר מידע על הפיגוע, אולם שוחרר ועבר לעיראק ומאז לא ידוע מה עלה בגורלו.

אחמד אל-מוע'סל – ראש הזרוע הצבאית של ארגון חיזבאללה הסעודי. היה מבוקש על מעורבות בפיגוע בבסיס האמריקאי במגדלי חובאר שבסעודיה ביוני 1996, שבו נהרגו 19 בני אדם. לפי כתב האישום האמריקאי, הוא נהג במשאית התופת שהתפוצצה בפיגוע. באוגוסט אשתקד דווח כי הוא נעצר בלבנון והוסגר לסעודיה.

עבד אל-כרים חוסיין מוחמד א-נאצר – מנהיג ארגון חיזבאללה הסעודי וממתכנני הפיגוע בבסיס האמריקאי בסעודיה. נמלט אחרי הפיגוע באמצעות דרכון מזויף ולפי החשד הוא מסתתר באיראן.

עלי אל-חורי – חבר ארגון חיזבאללה הסעודי שלפי החשד נסע במשאית התופת שהתפוצצה בבסיס האמריקאי בסעודיה. נמלט אחרי הפיגוע באמצעות דרכון מזויף ועד כה לא נלכד ומקום הימצאו המדויק לא ידוע.

איברהים אל-יעקוב - חבר ארגון חיזבאללה הסעודי שהיה ממתכנני הפיגוע בבסיס האמריקאי בסעודיה. נמלט אחרי הפיגוע באמצעות דרכון מזויף ועד כה לא נלכד ומקום הימצאו המדויק לא ידוע.

"השלכות חמורות מאד": הקשר הגרעיני בין ישראל לדרום אפריקה בעיני האמריקאים

מסמכים שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית מציגים את הדאגה של ממשל קרטר במחצית השנייה של שנות השבעים מההיבטים הסודיים  של שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין משטר האפרטהייד, בעיקר בתחום הגרעיני.  גם כאשר ראש הממשלה בגין התחייב כי ישראל לא מסייעת לדרום אפריקה בפיתוח כלי נשק גרעיניים, בוושינגטון לא נעלמו החשדות

היחסים הביטחוניים שהחלו בשנות השבעים בין ישראל לבין אחד המשטרים האפלים ביותר של המאה ה-20, שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה, מעיבים עד היום על היחסים בין שתי המדינות והשלטון הדרום אפריקאי ידוע בתמיכתו המופגנת בפלסטינים.

פרטים על שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, ובמיוחד בתחום הגרעיני, נחשפו בהדרגה בשלהי שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כאשר משטר האפרטהייד שהיה בשלהי שלטונו ויתר על תוכניתו הגרעינית והחל לחשוף מסמכי ארכיון. בכתבה שפרסם עמיתי, יוסי מלמן, לפני כשלוש שנים, בעקבות מותו של נלסון מנדלה, הוא סקר את התפתחות הקשרים השנויים במחלוקת.

אתמול, שחררה מחלקת המדינה האמריקאית קובץ חדש במסגרת הפרסומים על יחסי החוץ של ארצות הברית, שהפעם עסק בקשרים עם המדינות בדרומה של יבשת אפריקה בשנים 1977 עד 1980. בין המסמכים ניתן למצוא גם תכתובות שמעידות עד כמה היו מוטרדים בוושינגטון מהאפשרות שישראל מסייעת לתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית.

מזכיר המדינה ואנס עם ראש הממשלה בגין. צילום: יעקב סער, לע"מ

מזכר ששלח מזכיר המדינה, סיירוס ואנס, לנשיא ג'ימי קרטר ב-17 באוגוסט 1977 סקר את שיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה בתחום פיתוח כלי הנשק הגרעיניים, בהתבסס על הערכה שביצע אגף המודיעין של משרד החוץ. בין השאר, ציין המזכר את מכירת האורניום לישראל בשנות השישים ונאמר בו כי חברה דרום אפריקאית עמדה לקבל דגימות ממרכז המחקר בנחל שורק.

"מידע זמין מספק אור מועט על אופי המעורבות הישראלית בתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית ועל היקפה, במיוחד בתחום הרגיש של העשרה ושל כלי נשק", הדגישה מחלקת המדינה. "ידוע מזה זמן שישראל ודרום אפריקה מחליפות מידע על כלי נשק קונבנציונליים ועל טכנולוגיה. אין ראייה מוצקה שהן גם משתפות פעולה בתחום של פיתוח כלי נשק גרעיניים, אבל אי אפשר לשלול את זה".

במקביל, שלח ואנס מזכר לשגרירות ישראל בוושינגטון ובו ציין כי הסובייטים מסרו להם שהדרום אפריקאים נמצאים בשלבים אחרונים של פיתוח פצצה גרעינית ואף הקימו מתקן ניסויים במדבר קלאהרי, וכי במקביל נטען בסוכנות הידיעות טא"ס כי ישראל וברית נאט"ו קשורות לפיתוח אמצעי הלחימה הגרעיניים של דרום אפריקה. "אם שיתוף הפעולה הישראלי-דרום אפריקאי כולל טכנולוגיה לכלי נשק גרעיניים או חומרים, יהיו לזה השלכות אפשריות חמורות ביותר עבור ממשלת ישראל ועבור הממשל האמריקאי", הזהיר מזכיר המדינה, שהביע חשש כי הסוגיה תעלה במהלך הוועידה נגד האפרטהייד שעמדה להתכנס ימים אחדים לאחר מכן בלאגוס שבניגריה.

לפי ואנס, ישראל "תהיה פגיעה במיוחד להאשמה שהיא סייעה באופן פעיל לפיתוח כלי נשק גרעיניים דרום אפריקאיים על מנת להשיג עוד אורניום טבעי וכדי לבחון את יכולותיה הגרעיניות, ובכך להעלות את הספקטרום הגרעיני במזרח התיכון ובדרומה של אפריקה". "עמדתה בעבר של ממשלת ישראל שלא תהיה הראשונה להכניס כלי נשק גרעיניים למזרח התיכון, בהקשר של תוכנית הניסוי הגרעיני הפעיל של ישראל ודרום אפריקה, תאבד אמינות משמעותית והתמריצים למדינות ערב לפתח את תוכניות הנשק הגרעיני שלהן יהפכו לגדולים יותר באופן משמעותי", כתב.

מזכיר המדינה גם הביע את רצונו כי ממשלת ישראל תשתף פעולה עם ארצות הברית מול כל התפתחות בוועידה בלאגוס. "כדי לעשות את זה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שקיבלנו מידע מלא ומוחלט מממשלת ישראל על אופי שיתוף הפעולה בין ישראל ודרום אפריקה בתחום הגרעיני", כתב. "אנחנו מבקשים מממשלת ישראל לספק לנו את הפרטים המלאים האלה בדחיפות הרבה ביותר".

חמישה ימים לאחר מכן, ב-22 באוגוסט, אכן העביר מנכ"ל משרד החוץ, אפרים עברון, לסגן מזכיר המדינה, וורן כריסטופר, את תגובתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, ולפיה "לממשלת ישראל מעולם לא היו קשרים כלשהם עם ממשלת דרום אפריקה, ומעולם לא היה שיתוף פעולה כלשהו עם דרום אפריקה בנוגע לפיתוח, ו/או ייצור, של כלי נשק גרעיניים".

מהמסמכים עולה כי התגובה הישראלית לא הרגיעה לחלוטין את האמריקאים. כעבור יומיים, התבקש עברון לספק הבהרות ברורות יותר מבגין, בין השאר בנוגע לאפשרות שחברות פרטיות מעורבות בפרויקט הדרום אפריקאי. התשובה שהתקבלה מראש הממשלה הייתה חזרה על ההצהרה הקודמת ובנוסף הוא שב והבהיר כי "הממשלה לא משתפת פעולה עם דרום אפריקה בייצור של חומרי נפץ גרעיניים מסוג כלשהו, ואנחנו גם לא מודעים לחברה פרטית ישראלית כלשהי שפעילה בתחום הזה".

כריסטופר ציין כי על אף "שאני חושב שקיבלנו את הערבויות המפורשות שאנחנו מחפשים בנוגע לשיתוף פעולה בתחום של שיתוף פעולה בכלי נשק וחומרי נפץ גרעיניים באופן כללי, ברור לי שזה כל מה שנקבל בכל הקשור לתחום הגרעיני אלא אם כן אני אקח את הנושא הזה ישירות לראש הממשלה". על כן, הוא הציע "שאם נראה מצגת בפני בגין, עליה להיות כנה יותר ובעלת טון מאיים פחות, וזאת לאור הערבויות שכבר קיבלנו, אם אנחנו מתכוונים להוציא עוד פרטים לגבי ההיבטים של שיתוף הפעולה שלהם עם דרום אפריקה שלא נוגע ישירות לכלי נשק ולחומרי נפץ".

ראש ממשלת דרום אפריקה פורסטר עם רבין, בגין ודיין בביקור בישראל ב-1976. צילום: יעקב סער, לע"מ

אחת הפרשיות המסתוריות ביותר בשיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה נוגע להבזק אור שנקלט בלוויין אמריקאי מעל האוקיינוס ההודי ב-22 בספטמבר 1979 ואשר נחשד כניסוי גרעיני. לפי גרסאות בלתי רשמיות שפורסמו מאז, נטען כי מדובר בניסוי גרעיני משותף לשתי המדינות, אולם בעוד שגורמים דרום אפריקאיים אישרו שזה אכן היה ניסוי, בישראל הכחישו זאת בתוקף.

מסמכי מחלקת המדינה מעידים על חוסר הוודאות בימים שאחרי הפיצוץ. בישיבה של נציגי מחלקת המדינה, משרד ההגנה, משרד האנרגיה, סוכנות הביון והמועצה לביטחון לאומי ב-23 בספטמבר נאמר כי "מידע מוגבל של איתור לווייני מעלה את האפשרות שפיצוץ גרעיני ככל הנראה התרחש בשעות הבוקר המוקדמות בדרום האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס ההודי, דרום אפריקה או אנטרקטיקה. איסוף של שרידים באוויר שיצא לדרך עשוי לתת לנו מידע רב יותר בימים הקרובים אם זה מה שהתרחש. עשויים לעבור מספר שבועות עד שנגלה את המקום המדויק של הפיצוץ ואת המבצע האפשרי שלו. דרום אפריקה היא המועמדת הסבירה ביותר".

פאנל מומחים שבחן את הממצאים הודה בינואר 1980 לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאכן היה מדובר בפיצוץ גרעיני. "הגענו למסקנה שבהיעדר מידע שמספק יותר אישור, הסימנים מהבאנגמטרים (מכשור שמוצב על לוויינים על מנת לזהות פיצוצים גרעיניים באטמוספירה) של לוויין אחד שנמצא כעת במסלול סביב כדור הארץ אינם יכולים לספק עדות מוחלטת להתרחשות של פיצוץ גרעיני", נאמר בדוח.

המדענים שהשתתפו בוועדה גם ציינו כי הם שללו אפשרות של כשל טכני בלוויין ובחנו אפשרות של גורמים טבעיים שיצרו את ההבזק שנקלט בלוויין. "שללנו את הכל מלבד יוצא דופן אחד, וזו השתקפות של אור השמש ממטאוריט קטן (או פיסה קטנה של שרידי לוויין) שעברו ליד הסנסורים של הלוויין שאיתר את האירוע". 

היועץ לביטחון לאומי של קרטר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, ציין במזכר לנשיא האמריקאי כי "למסקנות הפאנל עלולות להיות השלכות חשובות בנוגע ליכולת התאמה של מערכות הזיהוי שלנו לעקוב אחרי הפרות של האמנה למניעת ניסויים באזורים מרוחקים מברית המועצות ולתמוך במדיניות שלנו למניעת הפצה".