"את נערה נועזת!": כך חדרה המרגלת וחובבת הנשק מרוסיה ללב הממסד הרפובליקני

כתב האישום שהוגש נגד מריה בוטינה, שלטענת משרד המשפטים האמריקאי שימשה מרגלת של הביון הרוסי, מציג תמונה של סיפור מתח על צעירה רוסיה עם מפעיל המקורב לקרמלין שהצליחה ליצור קשרים בלובי הנשק האמריקאי ובמפלגה הרפובליקנית תוך שימוש בסקס, שקרים וכסף מאוליגרכים. "האפלת על אנה צ'פמן", כתב לה המפעיל הרוסי

אנה צ'פמן, המרגלת הרוסייה שנעצרה לפני שמונה שנים כחלק מתא רדום של המודיעין הרוסי בארה"ב וגורשה עם תשעה מרגלים נוספים, הפכה לכוכבת מפורסמת בזכות המראה שלה וכותרות העיתונים ברחבי העולם תיארו אותה לגרסה נשית של ג'יימס בונד על אף שכישוריה היו רחוקים מאד מאלה של סוכן 007. למרות זאת, צ'פמן ידעה לנצל את התהילה עם תוכניות טלוויזיה ושערי מגזינים ברוסיה.

החל מהשבוע, עולם הריגול קיבל דמות נשית חדשה, מרתקת אפילו יותר וככל הנראה יעילה אף יותר, עם ההודעה על כתב האישום נגד מריה בוטינה (29), שלטענת התביעה האמריקאית פעלה בארבע השנים האחרונות לפחות כסוכנת של הביון הרוסי תוך שהיא מנסה ליצור קשרים בתוך המערכת הפוליטית האמריקאית, בעיקר במפלגה הרפובליקנית ובלובי הנשק החזק, ארגון הרובאים הלאומי (NRA).

בוטינה נעצרה ביום ראשון האחרון אחרי שהתגלו סימנים שהיא עלולה לנסות ולהימלט מארה"ב. יממה מאוחר יותר - זמן קצר לאחר סיום הפסגה בין דונלד טראמפ לבין ולדימיר פוטין - התפרסם כתב האישום, ולפיו היא מואשמת בקשירת קשר ובפעילות בלתי חוקית כסוכנת של רוסיה במטרה לקדם את האינטרסים הרוסיים ולהשפיע על המערכת הפוליטית האמריקאית.

בוטינה בתערוכת נשק (מתוך חשבון הפייסבוק שלה)

עוד לפני המעצר, בוטינה הייתה דמות מוכרת, בניגוד לצ'פמן. היא עמדה בראש ארגון רוסי שתמך בנשיאת נשק, השתתפה בכינוסים של ה-NRA (שבו היא גם הייתה חברת כבוד) ובכתבות עליה היא הופיעה מצולמת עם רובים. ביולי 2015, זמן קצר לאחר שטראמפ הכריז על התמודדותו בפריימריז הרפובליקניים, הגיעה בוטינה לאירוע שהוא קיים בלאס וגאס ושאלה אותו הם כנשיא, הוא יסיר את הסנקציות מעל רוסיה. תשובתו של טראמפ הייתה: "אני מאמין שאוכל להסתדר עם פוטין, אני לא חושב שאנחנו צריכים סנקציות".

אולם כתב האישום, ומסמכים נוספים שהגישה התביעה לבית המשפט הפדרלי ביום רביעי בדיון על מעצרה של בוטינה, סיפקו פרטים מרתקים על פעילותה של המרגלת. היא נכנסה לארה"ב באוגוסט 2016, עם ויזת סטודנטית שלפי החשד הושגה במרמה, אם כי היא ביקרה בארה"ב גם קודם לכן. התביעה ציינה כי נוכחותה של בוטינה בארה"ב הייתה חלק מתוכנית שהגה בכיר רוסי אחרי "תכנון מעמיק, תיאום בינלאומי והכנות". שמו של הבכיר לא הוזכר במסמכים, אולם בתקשורת דווח כי מדובר באלכסנדר טורשין, שהיה סגן נגיד הבנק המרכזי של רוסיה והיו"ר בפועל של המועצה הפדרלית הרוסית ונמצא ברשימת הסנקציות האמריקאיות מאפריל, וכמו בוטינה גם הוא חבר כבוד ב-NRA.

יחסי מין תמורת ג'וב

לפי המסמכים, בוטינה הצליחה להשיג "גישה נרחבת לאישים אמריקאים בעמדות השפעה פוליטית" באמצעות מערכת היחסים שלה עם אזרח אמריקאי בן 56. גם הפעם לא הוזכר שמו של האדם, אולם התקשורת ציינה כי מדובר בפול אריקסון, פעיל רפובליקני שמרני שהיה בין השאר יועץ בכיר במטות הבחירות לנשיאות של פאט ביוקנן בשנת 1992 ומיט רומני בשנת 2012. 

בוטינה ואריקסון הופיעו כבני זוג באירועים רבים והקימו חברה משותפת בדקוטה הדרומית. עם זאת, לפי התביעה, בוטינה "התייחסה למערכת היחסים בתור ממד הכרחי עבור הפעילויות שלה" ובמקרה אחר היא אף הציעה לאזרח אמריקאי אחר לקיים עמה יחסי מין בתמורה לקבלת עבודה בארגון בעל השפעה פוליטית.

בין האישים שעמם תועדה בוטינה בצילומים רבים בחשבון הפייסבוק שלה ובכלי התקשורת היו הסנאטור לשעבר ריק סנטורום שהתמודד בפריימריז לנשיאות בשנת 2012, מושל לואיזיאנה לשעבר בובי ג'ינדל, מושל ויסקונסין סקוט ווקר, השריף לשעבר דיוויד קלארק שנחשב לתומך בולט של טראמפ, נשיא ה-NRA פיט בראונוול והנשיא הקודם של הארגון וויין לאפייר. 

התביעה גם סיפקה תכתובות של מסרים בין בוטינה לבין טורשין שהתגלו על ידי סוכני הבולשת, ובהם הבכיר הרוסי משבח את עבודתה. "איך אתה מסתדרת עם קרני התהילה החדשה? האם המעריצים שלך כבר מבקשים חתימות? האפלת על אנה צ'פמן", כתב טורשין אחרי סדרת כתבות על בוטינה במרץ 2017. "היא הצטלמה עם אקדחי צעצוע, בעוד שאת עם אמיתיים. יש המון שמועות שמסתובבות גם לגביי! מצחיק מאד!". ב-20 בינואר 2017, שלחה בוטינה תמונה שלה ליד גבעת הקפיטול במהלך השבעתו של טראמפ, ועל כך השיב לה טורשין: "את נערה נועזת! מה אני יכול לומר!". בוטינה ענתה: "מורים טובים!".

בוטינה וטורשין (משמאל) עם מושל ויסקונסין, סקוט ווקר (צילום מתוך פייסבוק)

בחיפושים התברר שבוטינה הייתה בקשר גם עם בכירים בביון הרוסי FSB, היורש של הקג"ב, כאשר ברשימת הקשר שלה הופיע חשבון מייל שקשור לסוכנות הרוסית. היא גם תועדה עם דיפלומט רוסי שהיה בין עשרות המגורשים במרץ האחרון, בתגובה לניסיון ההרעלה של סרגיי סקריפל ובתו בבריטניה. בנוסף, התגלה שיש לה קשרים לאוליגרכים רוסים עשירים, ונמצאו צ'אטים ומסרים בטוויטר בינה לבין איש עסקים מוכר בעל קשרים לקרמלין שמגזין פורבס העריך את הונו ב-1.2 מיליארד דולר.

התביעה ביקשה מבית המשפט למנוע את שחרורה בערבות של בוטינה לנוכח החשש שהיא תנצל את קשריה על מנת להימלט מארה"ב או שהיא תנסה להגיע לשגרירות הרוסית. "הנאשמת היא סוכנת זרה שפעלה באופן מקומי בשליחות הממשל הרוסי", הבהירו התובעים. "בהתבסס על אופי האישומים ומשקל הראיות נגד הנאשמת, שום תנאי או שילוב של תנאים לא יבטיחו באופן הגיוני את הופעתה של הנאשמת במשפט". השופטת דבורה רובינסון קיבלה את עמדת התביעה וסירבה לקבוע ערבות.

"השלכות חמורות מאד": הקשר הגרעיני בין ישראל לדרום אפריקה בעיני האמריקאים

מסמכים שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית מציגים את הדאגה של ממשל קרטר במחצית השנייה של שנות השבעים מההיבטים הסודיים  של שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין משטר האפרטהייד, בעיקר בתחום הגרעיני.  גם כאשר ראש הממשלה בגין התחייב כי ישראל לא מסייעת לדרום אפריקה בפיתוח כלי נשק גרעיניים, בוושינגטון לא נעלמו החשדות

היחסים הביטחוניים שהחלו בשנות השבעים בין ישראל לבין אחד המשטרים האפלים ביותר של המאה ה-20, שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה, מעיבים עד היום על היחסים בין שתי המדינות והשלטון הדרום אפריקאי ידוע בתמיכתו המופגנת בפלסטינים.

פרטים על שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, ובמיוחד בתחום הגרעיני, נחשפו בהדרגה בשלהי שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כאשר משטר האפרטהייד שהיה בשלהי שלטונו ויתר על תוכניתו הגרעינית והחל לחשוף מסמכי ארכיון. בכתבה שפרסם עמיתי, יוסי מלמן, לפני כשלוש שנים, בעקבות מותו של נלסון מנדלה, הוא סקר את התפתחות הקשרים השנויים במחלוקת.

אתמול, שחררה מחלקת המדינה האמריקאית קובץ חדש במסגרת הפרסומים על יחסי החוץ של ארצות הברית, שהפעם עסק בקשרים עם המדינות בדרומה של יבשת אפריקה בשנים 1977 עד 1980. בין המסמכים ניתן למצוא גם תכתובות שמעידות עד כמה היו מוטרדים בוושינגטון מהאפשרות שישראל מסייעת לתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית.

מזכיר המדינה ואנס עם ראש הממשלה בגין. צילום: יעקב סער, לע"מ

מזכר ששלח מזכיר המדינה, סיירוס ואנס, לנשיא ג'ימי קרטר ב-17 באוגוסט 1977 סקר את שיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה בתחום פיתוח כלי הנשק הגרעיניים, בהתבסס על הערכה שביצע אגף המודיעין של משרד החוץ. בין השאר, ציין המזכר את מכירת האורניום לישראל בשנות השישים ונאמר בו כי חברה דרום אפריקאית עמדה לקבל דגימות ממרכז המחקר בנחל שורק.

"מידע זמין מספק אור מועט על אופי המעורבות הישראלית בתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית ועל היקפה, במיוחד בתחום הרגיש של העשרה ושל כלי נשק", הדגישה מחלקת המדינה. "ידוע מזה זמן שישראל ודרום אפריקה מחליפות מידע על כלי נשק קונבנציונליים ועל טכנולוגיה. אין ראייה מוצקה שהן גם משתפות פעולה בתחום של פיתוח כלי נשק גרעיניים, אבל אי אפשר לשלול את זה".

במקביל, שלח ואנס מזכר לשגרירות ישראל בוושינגטון ובו ציין כי הסובייטים מסרו להם שהדרום אפריקאים נמצאים בשלבים אחרונים של פיתוח פצצה גרעינית ואף הקימו מתקן ניסויים במדבר קלאהרי, וכי במקביל נטען בסוכנות הידיעות טא"ס כי ישראל וברית נאט"ו קשורות לפיתוח אמצעי הלחימה הגרעיניים של דרום אפריקה. "אם שיתוף הפעולה הישראלי-דרום אפריקאי כולל טכנולוגיה לכלי נשק גרעיניים או חומרים, יהיו לזה השלכות אפשריות חמורות ביותר עבור ממשלת ישראל ועבור הממשל האמריקאי", הזהיר מזכיר המדינה, שהביע חשש כי הסוגיה תעלה במהלך הוועידה נגד האפרטהייד שעמדה להתכנס ימים אחדים לאחר מכן בלאגוס שבניגריה.

לפי ואנס, ישראל "תהיה פגיעה במיוחד להאשמה שהיא סייעה באופן פעיל לפיתוח כלי נשק גרעיניים דרום אפריקאיים על מנת להשיג עוד אורניום טבעי וכדי לבחון את יכולותיה הגרעיניות, ובכך להעלות את הספקטרום הגרעיני במזרח התיכון ובדרומה של אפריקה". "עמדתה בעבר של ממשלת ישראל שלא תהיה הראשונה להכניס כלי נשק גרעיניים למזרח התיכון, בהקשר של תוכנית הניסוי הגרעיני הפעיל של ישראל ודרום אפריקה, תאבד אמינות משמעותית והתמריצים למדינות ערב לפתח את תוכניות הנשק הגרעיני שלהן יהפכו לגדולים יותר באופן משמעותי", כתב.

מזכיר המדינה גם הביע את רצונו כי ממשלת ישראל תשתף פעולה עם ארצות הברית מול כל התפתחות בוועידה בלאגוס. "כדי לעשות את זה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שקיבלנו מידע מלא ומוחלט מממשלת ישראל על אופי שיתוף הפעולה בין ישראל ודרום אפריקה בתחום הגרעיני", כתב. "אנחנו מבקשים מממשלת ישראל לספק לנו את הפרטים המלאים האלה בדחיפות הרבה ביותר".

חמישה ימים לאחר מכן, ב-22 באוגוסט, אכן העביר מנכ"ל משרד החוץ, אפרים עברון, לסגן מזכיר המדינה, וורן כריסטופר, את תגובתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, ולפיה "לממשלת ישראל מעולם לא היו קשרים כלשהם עם ממשלת דרום אפריקה, ומעולם לא היה שיתוף פעולה כלשהו עם דרום אפריקה בנוגע לפיתוח, ו/או ייצור, של כלי נשק גרעיניים".

מהמסמכים עולה כי התגובה הישראלית לא הרגיעה לחלוטין את האמריקאים. כעבור יומיים, התבקש עברון לספק הבהרות ברורות יותר מבגין, בין השאר בנוגע לאפשרות שחברות פרטיות מעורבות בפרויקט הדרום אפריקאי. התשובה שהתקבלה מראש הממשלה הייתה חזרה על ההצהרה הקודמת ובנוסף הוא שב והבהיר כי "הממשלה לא משתפת פעולה עם דרום אפריקה בייצור של חומרי נפץ גרעיניים מסוג כלשהו, ואנחנו גם לא מודעים לחברה פרטית ישראלית כלשהי שפעילה בתחום הזה".

כריסטופר ציין כי על אף "שאני חושב שקיבלנו את הערבויות המפורשות שאנחנו מחפשים בנוגע לשיתוף פעולה בתחום של שיתוף פעולה בכלי נשק וחומרי נפץ גרעיניים באופן כללי, ברור לי שזה כל מה שנקבל בכל הקשור לתחום הגרעיני אלא אם כן אני אקח את הנושא הזה ישירות לראש הממשלה". על כן, הוא הציע "שאם נראה מצגת בפני בגין, עליה להיות כנה יותר ובעלת טון מאיים פחות, וזאת לאור הערבויות שכבר קיבלנו, אם אנחנו מתכוונים להוציא עוד פרטים לגבי ההיבטים של שיתוף הפעולה שלהם עם דרום אפריקה שלא נוגע ישירות לכלי נשק ולחומרי נפץ".

ראש ממשלת דרום אפריקה פורסטר עם רבין, בגין ודיין בביקור בישראל ב-1976. צילום: יעקב סער, לע"מ

אחת הפרשיות המסתוריות ביותר בשיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה נוגע להבזק אור שנקלט בלוויין אמריקאי מעל האוקיינוס ההודי ב-22 בספטמבר 1979 ואשר נחשד כניסוי גרעיני. לפי גרסאות בלתי רשמיות שפורסמו מאז, נטען כי מדובר בניסוי גרעיני משותף לשתי המדינות, אולם בעוד שגורמים דרום אפריקאיים אישרו שזה אכן היה ניסוי, בישראל הכחישו זאת בתוקף.

מסמכי מחלקת המדינה מעידים על חוסר הוודאות בימים שאחרי הפיצוץ. בישיבה של נציגי מחלקת המדינה, משרד ההגנה, משרד האנרגיה, סוכנות הביון והמועצה לביטחון לאומי ב-23 בספטמבר נאמר כי "מידע מוגבל של איתור לווייני מעלה את האפשרות שפיצוץ גרעיני ככל הנראה התרחש בשעות הבוקר המוקדמות בדרום האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס ההודי, דרום אפריקה או אנטרקטיקה. איסוף של שרידים באוויר שיצא לדרך עשוי לתת לנו מידע רב יותר בימים הקרובים אם זה מה שהתרחש. עשויים לעבור מספר שבועות עד שנגלה את המקום המדויק של הפיצוץ ואת המבצע האפשרי שלו. דרום אפריקה היא המועמדת הסבירה ביותר".

פאנל מומחים שבחן את הממצאים הודה בינואר 1980 לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאכן היה מדובר בפיצוץ גרעיני. "הגענו למסקנה שבהיעדר מידע שמספק יותר אישור, הסימנים מהבאנגמטרים (מכשור שמוצב על לוויינים על מנת לזהות פיצוצים גרעיניים באטמוספירה) של לוויין אחד שנמצא כעת במסלול סביב כדור הארץ אינם יכולים לספק עדות מוחלטת להתרחשות של פיצוץ גרעיני", נאמר בדוח.

המדענים שהשתתפו בוועדה גם ציינו כי הם שללו אפשרות של כשל טכני בלוויין ובחנו אפשרות של גורמים טבעיים שיצרו את ההבזק שנקלט בלוויין. "שללנו את הכל מלבד יוצא דופן אחד, וזו השתקפות של אור השמש ממטאוריט קטן (או פיסה קטנה של שרידי לוויין) שעברו ליד הסנסורים של הלוויין שאיתר את האירוע". 

היועץ לביטחון לאומי של קרטר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, ציין במזכר לנשיא האמריקאי כי "למסקנות הפאנל עלולות להיות השלכות חשובות בנוגע ליכולת התאמה של מערכות הזיהוי שלנו לעקוב אחרי הפרות של האמנה למניעת ניסויים באזורים מרוחקים מברית המועצות ולתמוך במדיניות שלנו למניעת הפצה".

אמריקה X: בעיית הגזענות עדיין בועטת בארצות הברית

150 שנה אחרי אישור התיקון ה-13 שביטל את העבדות בארצות הברית ו-50 שנה אחרי חוק זכות ההצבעה שאפשר לאפרו-אמריקאים להשתתף בבחירות – אירועי האלימות האחרונים של שוטרים לבנים כלפי שחורים וסקרים שנערכו לאחרונה מעידים כי עדיין קיימות תחושות אפליה עזות בקרב הקהילה השחורה במדינה. מנאום ה"יש לי חלום"  של מרטין לותר קינג ב-1963, דרך הקמתה של תנועת Black Lives Matter ב-2013 ועד להבטחות המועמדים לקראת הבחירות הקרובות – המאבק על החלום האמריקאי 

בנות מועדון הקריאה מהעיר אנטיוך (Antioch) שבקליפורניה החליטו לציין את יום הולדתה של אחת מחברותיהן בנסיעה ברכבת היין המפורסמת של עמק נאפה. ב-22 באוגוסט בשנה שעברה, עלו לרכבת 11 חברות הקבוצה - כולן, מלבד אחת, אפרו-אמריקאיות, ונהנו מיין, גבינות וארוחות גורמה, בעוד הרכבת חולפת בין כרמי הענבים של העמק המפורסם. 

אולם החוויה המשותפת לא הסתיימה באופן חיובי. בשלב מסוים, עצרה הרכבת באחת התחנות, ששם המתינו שוטרים, והנשים נדרשו לרדת מיד מהרכבת מאחר ונטען כי הן היו קולניות מדי. בחברה המפעילה את הרכבת טענו כי התקבלו תלונות מנוסעים אחרים וכי כאשר אנשי הצוות פנו לנשים, הן הגיבו עם "התעללות מילולית ופיזית" כלפי אנשי הצוות ונוסעים, ועל כן הוזעקה המשטרה והן פונו מהמקום. למרות זאת, מנכ"ל החברה התנצל על כך שהנשים היו צריכות לעבור בשישה קרונות לפני שהורדו לרציף, החזיר להן את הכסף והציע לתת להן כפיצוי נסיעה בקרון פרטי.

חברות הקבוצה לא התרשמו מההתנצלות, ובתחילת אוקטובר הגישו תביעה בדרישה לקבל פיצויים בסך 11 מיליון דולר בגין אפליה על רקע גזעי מכיוון שלטענתן הן סומנו רק בשל צבע עורן. הנשים הודו כי הן אמנם מדי פעם דיברו וצחקו בקול רם, אולם הן הכחישו כי היו שתויות או פגעו במישהו באופן פיזי, וכי כל הפרשה פגעה בהן ואף גרמה לפיטוריהן של שתיים מהנשים מעבודתן. "זו הייתה ההתנסות המשפילה ביותר שעברתי בימי חיי", אמרה חברת הקבוצה, ליסה רנה ג'ונסון, ללוס אנג'לס טיימס. "זו 2015, זה לא יכול לקרות. זה פשוט לא יכול לקרות שוב".

לינדה קרלסון, הלבנה היחידה בקבוצה, הצטרפה לעמדת חברותיה וטענה כי אם כולן היו לבנות, ההתנהגות שלהן לא הייתה מעוררת תגובה נזעמת. "אני באמת מאמינה שמהרגע שעלינו לרכבת, סימנו אותנו", אמרה. "אני באמת יודעת מה זה להיות אישה שחורה בימים האלה ולהיות מופלה".

גם על טיסה 868 של חברת התעופה האמריקאית ספיריט איירליינס, שעמדה להמריא מלוס אנג'לס לדאלאס בתחילת נובמבר האחרון, לא היה שקט כאשר שבעה נוסעים אפרו-אמריקאים הורדו מהמטוס דקות לפני ההמראה. לפי גרסת חברת התעופה, מושב שבור אילץ את אנשי הצוות למקם מחדש את הנוסעים, אולם שניים מהם לא שיתפו פעולה ועל כן היה צריך לקרוא לשוטרים. בעקבות זאת, נוסעים נוספים "החלו להפריע וגם הם הוצאו".

אולם אלכסנדרה רייט, אחת מהנוסעות שפונו מהמטוס והכריזה כי היא שוקלת להגיש תביעה נגד חברת התעופה, טענה לגרסה שונה. במסיבת עיתונאים שערכה אחרי התקרית היא טענה כי הדיילת הסלימה את המצב כאשר דרשה מגבר ואישה שחורים לעזוב את המטוס על אף שהם כבר ישבו, וכי כאשר היא וחבריה שאלו את אנשי הצוות מתי ממריאים וצילמו את האירוע בטלפונים הניידים שלהם, נאמר להם כי גם הם נדרשים לעזוב את המקום. לגרסתה של רייט, ההחלטה לסלק את כל שבעת הנוסעים נבעה ממניעים גזעניים. "זה לא הוגן, זה לא צודק", אמרה. "זה מביך כשמעיפים אותך מטיסה בלי כל סיבה מול כל כך הרבה אנשים, זה מחריד".

ההכרעה אם אכן מדובר בתקריות על רגע גזעי ככל הנראה תתקבל רק בבית המשפט, אולם שני האירועים מעידים על תחושות האפליה העזות בקרב הקהילה השחורה בארצות הברית גם כיום,  150 שנה אחרי אישור התיקון ה-13 שביטל את העבדות (דצמבר 1865), 50 שנה אחרי חוק זכות ההצבעה שנועד להבטיח שהאפרו אמריקאים לא יופלו במימוש זכותם להשתתף בבחירות (אוגוסט 1965) ושנה בדיוק לפני שהנשיא האפרו-אמריקאי הראשון מסיים שתי קדנציות בבית הלבן.

החלום ושברו

אחד האירועים המכוננים ביותר בתולדות המאבק האפרו-אמריקאי לשוויון התרחש באוגוסט 1963, כאשר יותר מ-200 אלף בני אדם הגיעו לבירת ארצות הברית במסגרת "המצעד על וושינגטון למען תעסוקה וחירות" שארגנו פעילי זכויות אדם ואזרח, ובראשם הכומר מרטין לותר קינג. האירוע נכנס להיסטוריה לא במעט בזכות "יש לי חלום", נאומו הידוע של קינג, שבו הכריז: "יש לי חלום שיבוא יום ואומה זו תקום ותגשים את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה: 'אנו מחזיקים באמיתות אלו כמובנות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים'".

באוגוסט 2013, במלאות יובל לנאום ההיסטורי, נערך טקס למרגלות אנדרטת לינקולן בוושינגטון בהשתתפות הנשיא ברק אובמה, שהתייחס לשינוי שהתרחש מאז אותו מצעד. "בגלל שהם המשיכו לצעוד, אמריקה השתנתה", אמר. "בגלל שהם צעדו, המועצות העירוניות שלנו השתנו ובתי המחוקקים המדינתיים שלנו השתנו והקונגרס השתנה, וכן – בסופו של דבר הבית הלבן השתנה".

אובמה הדגיש כי "לפטור בלא כלום את עוצמת התהליך הזה, ולומר, כפי שיש מי שעושים לפעמים, שמעט השתנה, זה לא מכבד את האומץ ואת ההקרבה של מי ששילמו את המחיר על שצעדו בשנים ההן. יהיו לנו נסיגות מדי פעם, אבל אנחנו ננצח את הקרבות האלה", הכריז הנשיא האמריקאי. "המדינה הזו השתנתה יותר מדי".

אולם סקר שפרסמו רשת CNN והקרן של משפחת הנרי קייזר (מכון ללא כוונת רווח מקליפורניה שעוסק בסוגיות בריאות) בנובמבר האחרון על העמדות של לבנים, שחורים והיספאנים ביחס לגזענות, סיפק נתונים שמראים כי בקהילה האפרו-אמריקאית עדיין לא מרגישים כמו הנשיא אובמה. בסקר שנערך בקרב 1,951 בוגרים בין 25 באוגוסט ל-3 באוקטובר, אמרו שליש מהמשתתפים השחורים כי הם היו קורבנות של אפליה על רקע גזעי בשלב מסוים בחייהם. 53 אחוז מהשחורים – בתוכם 67 אחוז בני 18 עד 34 – אמרו שהם קיבלו יחס בלתי הוגן בגלל הגזע שלהם רק בחודש שקדם לסקר.

יותר מכך, 49 אחוז מכלל הנשאלים, כולל 66 אחוז בקרב השחורים, ציינו כי גזענות היא עדיין בעיה גדולה בארצות הברית. זוהי עלייה של שמונה אחוזים לעומת שנת 1995, אולם קפיצה דרמטית של 21 אחוז לעומת סקר שנערך בשנת 2011. עורכי המשאל הסבירו כי באותה תקופה תשומת הלב הייתה מופנית יותר לעבר המלחמה באפגניסטן, המהפכות בעולם הערבי או המחאה נגד וול סטריט (שהקבילה להפגנות נגד יוקר המחייה בישראל ובמדינות נוספות).

פרופ' גלן אדמס מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קנזס הסביר לרשת CNN כי רמת הגזענות בארצות הברית ככל הנראה לא השתנתה באופן משמעותי בשנים האחרונות, אולם השינוי הוא "שיותר אנשים מודעים לכך", וזאת בשל העובדה שדיווחים על מקרי אפליה וגזענות זוכים כיום לסיקור נרחב לא רק בכלי התקשורת המסורתיים, אלא בעיקר מקבלים תהודה ברשתות החברתיות.

קינג בנאום "יש לי חלום"

שחורים על הכוונת

את מרבית הכותרות בשנתיים האחרונות סיפקו דיווחים על אלימות משטרתית מופרזת כלפי אפרו-אמריקאים, בעיקר מקרים שהסתיימו במוות – אריק גארנר (43) בניו יורק ביולי 2014, מייקל בראון (18) בפרגוסון באוגוסט 2014, לקוואן מקדונלד (בן 17) בשיקגו באוקטובר 2014, תמיר רייס (12) בקליבלנד בנובמבר 2014, וולטר סקוט בצ'רלסטון באפריל 2015, פרדי גריי (25) בבולטימור באפריל 2015 וג'מאר קלארק (24) במיניאפוליס בנובמבר 2015 הם רק חלק מהאירועים הבולטים ביותר.

לא מדובר בתופעה חדשה, בקהילה השחורה טוענים כבר עשרות שנים כי הם "מסומנים" על ידי רשויות אכיפת החוק וזכורות המהומות בלוס אנג'לס וברחבי ארצות הברית אחרי שבית משפט זיכה את ארבעת השוטרים הלבנים שתועדו מכים את רודני קינג בסרטון המפורסם בשנת 1991. אולם כיום, לא מעט בשל הסרטונים שמתעדים את האירועים וסותרים לעתים את גרסת המשטרה בדבר האיום שהיווה החשוד שנפגע – ושמועלים לרשתות החברתיות, המידע מופץ במהירות רבה יותר ולקהל נרחב יותר וכל תקרית מעוררת הפגנות גדולות. כך קרה בשיקאגו בסוף נובמבר האחרון כאשר נחשף הסרטון שהראה כיצד נורה הנער לקוואן מקדונלד למוות עם לא פחות מ-16 קליעים מאקדחו של שוטר לבן. בשל כך, לא מעט מהשוטרים שהיו מעורבים בתקריות שהסתיימו בהרג החשודים מוצאים כיום את עצמם עומדים למשפט על עבירות רצח או הריגה. 

מי שעומדת מאחורי המחאה היא תנועת "Black Lives Matter" (חיים של שחורים חשובים), שהוקמה בקיץ 2013 אחרי שאיש המשמר האזרחי בפלורידה, ג'ורג' זימרמן, זוכה מהריגתו של הנער השחור, טרייבון מרטין, וצברה תאוצה שנה לאחר מכן, כאשר ארגנה הפגנות ענק בעקבות מותם של גארנר ובראון. התנועה פעילה ביותר ברשתות החברתיות, שם היא מדווחת בין השאר על אירועים בזמן אמת, מגייסת מפגינים לצעדות ועצרות המוניות ומנסה להציג גרסה שונה לנרטיב המוטה – כך לפי המארגנים - שמוצג בכלי התקשורת המסורתיים. "הדרישה שלנו פשוטה – תפסיקו להרוג אותנו", הכריזה ג'ונטה אלזי, אחת ממנהיגות התנועה, בראיון לניו יורק טיימס במאי 2015.

הסקר של CNN וקרן קייזר מצא כי 59 אחוז מהנשאלים האפרו-אמריקאים תומכים בתנועה, ואפילו הנשיא אובמה הודה כי יש לה חשיבות רבה. "אני חושב שכולם מבינים שכל החיים חשובים", אמר במהלך דיון בבית הלבן באוקטובר האחרון. "אני חושב שהסיבה שהמארגנים משתמשים במונח 'חיים של שחורים חשובים' הייתה לא כי הם רומזים שחיים של אחרים אינם חשובים, אלא כי יש בעיה ספציפית שמתרחשת בקהילה האפרו-אמריקאית שלא מתרחשת בקהילות אחרות. וזו סוגיה לגיטימית שאנחנו צריכים לטפל בה".

מקרה החניקה של אריק גארנר בניו יורק

בחירות בצל התסכול

ב-4 בנובמבר 2008 נרשמה היסטוריה בארצות הברית כאשר ברק אובמה נבחר לנשיא האפרו-אמריקאי הראשון. הניצחון עורר תקוות עמוקות בקרב הקהילה השחורה כי כעת, כאשר בן הקהילה הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית הגבוהה ביותר, הם יתקרבו לשוויון אמיתי, כפי שקיווה מרטין לותר קינג. "משמעות הניצחון שלו היא שאמריקה משתפרת", אמר הכומר ג'סי ג'קסון, פעיל זכויות האדם הוותיק שהיה לצדו של קינג בעת שנרצח בשנת 1968, אחרי נאום הניצחון של אובמה. "אנחנו בוגרים יותר. אנחנו פחות מתוחים אחד ליד השני".

אולם סקר שערך מכון הסקרים השמרני רסמוסן (Rasmussen) בספטמבר האחרון מצא כי התקוות שנשיאות אובמה תביא לשוויון בין הגזעים כמעט התבדו לחלוטין אחרי יותר משש שנים וחצי של כהונה. 47 אחוז מכלל הנשאלים אמרו כי הם סבורים שפעולותיו של אובמה הרחיקו יותר בין הקהילות הגזעיות ורק 20 אחוז ציינו כי לדעתם הנשיא הצליח להביא להתקרבות. רק 44 אחוז מכלל הנשאלים האפרו-אמריקאים אמרו כי הם חשים שינוי ביחסים בין הקהילות בתקופת ממשל אובמה.

הכומר אל שרפטון, פעיל זכויות אדם ותיק שגם סייע לעתים לאובמה בהידברות עם הקהילה השחורה, אמר בראיון ל"ניו יורק מגזין" באוקטובר האחרון כי "הייתי רוצה לראות שהשנים של אובמה היו עושות יותר. אני מסכים עם זה. אבל ברק אובמה מעולם לא נתן לנו חוק שפגע בנו". גם אלישיה גרזה, ממקימות תנועת "Black Lives Matter", הודתה באותה כתבה כי "אפשר לומר שהשחורים רצו שאובמה יעשה יותר. בשמונה השנים האחרונות, לא נעשה דבר בכל הנוגע לעניינים גזעיים".

בעוד שנה בדיוק, ב-20 בינואר 2017, יסיים אובמה את כהונתו ולבית הלבן ייכנס נשיא חדש (או אולי נשיאה), שגם על שולחנו יישאר התיק של טיפול בטענות הקהילה השחורה לאפליה. עד אז, צפויות הסוגיות הגזעיות לזכות במקום נכבד במערכת הבחירות לנשיאות שתיכנס להילוך גבוה בחודש הבא, כאשר יחלו הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית ובמפלגה הרפובליקנית לקביעת המועמדים לנשיאות לקראת ההצבעה ב-8 בנובמבר. התקריות המשטרתיות האלימות, ההפגנות הגדולות והפעילות הבלתי פוסקת של " Black Lives Matter" אילצו את המתמודדים בשתי המפלגות להתייחס לשאלה הגזעית כבר בחודשים האחרונים.

המפלגה הדמוקרטית, כפי שעולה מהסקר של CNN וקרן קייזר, נתפסת כיום כמייצגת את האינטרסים של קבוצות המיעוט בחברה האמריקאית, ובייחוד האפרו-אמריקאים, ועל כן לא מפתיע ששלושת המועמדים – הילארי קלינטון, ברני סנדרס ומרטין אומאלי – נועדו עם מובילי "Black Lives Matter" כדי לשמוע מהם על טענותיהם ועל מצוקותיהם, ויצאו בהצהרות תמיכה במחאה ובדרישה לבצע רפורמה במערכת אכיפת החוק על מנת שתהיה שוויונית יותר.

"יש עדיין מעשים בלתי צודקים שמבוצעים מדי יום ברחבי המדינה שלנו, לפעמים על אף החוק, לעתים למרבה הצער בשמירה עליו", אמרה קלינטון בחודש שעבר (דצמבר), באירוע לציון 60 שנה למחאה של רוזה פארקס, אפרו-אמריקאית שסירבה לפנות את המושב שלה באוטובוס לנוסע לבן והפכה לסמל של המאבק של השחורים לשוויון. "יש עדיין אמריקאים רבים מדי, במיוחד אפרו-אמריקאים, שההתנסות שלהם עם מערכת המשפט היא לא כפי שצריך להיות".

גם הסנאטור סנדרס הדגיש את הצורך ברפורמה מקיפה. "אנשים חייבים לעשות יותר מאשר לחזור על המונח ''Black Lives Matter", אמר בנובמבר האחרון. "אנחנו חייבים לשים מעשים מאחורי המילים האלה. פעולות שיביאו לרפורמה בסיסית שדרושה לנוכח המשבר הזה. רפורמה במערכת המשפט הפלילית חייבת להיות הסוגיה של זכויות אזרח במאה ה-21 והחלק הראשון צריך להיות רפורמה במשטרה. הריגתם של אפרו-אמריקאים חייבת להיפסק".

תיאוריית הגורל הקשור

מנגד, במפלגה הרפובליקנית, נשמעים קולות מסויגים יותר ביחס למחאה, בעיקר בשל הרצון של המועמדים להפגין עמדה נוקשה יותר, ימנית יותר, בניסיון לפנות לבסיס המצביעים השמרני במפלגה. מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי, האשים באוקטובר האחרון את פעילי התנועה כי "הם קוראים לרצח של שוטרים" – טענה שהציג גם הסנאטור טד קרוז - והבהיר כי אף אחד מהמועמדים לנשיאות לא צריך להיפגש אתם.

גם המיליארדר דונלד טראמפ, שמוביל בסקרים לאורך שבועות ארוכים, לא הסתיר את טינתו כלפי תנועת "Black Lives Matter". בראיון למגזין GQ בנובמבר האחרון, טען טראמפ כי לא מדובר בתנועה גדולה כפי שהיא מתוארת בתקשורת וכי הוא לא מכיר את טענותיהם על "חוסר צדק". בנוסף, אחרי שתומך של התנועה הותקף בעת שניסה להפריע בעצרת שקיים טראמפ, הצדיק טראמפ את האלימות מכיוון ש"מה שהוא עשה זה דוחה". הוא אף צייץ מחדש בטוויטר נתונים שלפיהם 81 אחוז מהקורבנות הלבנים נרצחים על ידי שחורים וכי 97 אחוז מהשחורים נרצחו מידיהם של שחורים אחרים, אולם במהירות התברר כי הנתונים הם שקריים ואף נלקחו מחשבון של פעילים ניאו-נאציים.

בן קרסון, המועמד האפרו-אמריקאי היחיד במרוץ הרפובליקני, אמנם הביע תקווה כי המחאה בעקבות מותו של מייקל בראון בפרגוסון תביא לטיפול בטענות של השחורים לאפליה, אולם טען בראיון לרשת CBS בספטמבר כי תנועת "Black Lives Matter" אינה מעוניינת בדיאלוג אלא "בבריונות כלפי אנשים". קרסון, שגדל בשכונת עוני בדטרויט והפך לאחד ממנתחי המוח המוכרים בארצות הברית, הקפיד שלא לשים דגש על צבע עורו במהלך הקמפיין, אולם בחודש שעבר הודה כי הוא חש אפליה שנובעת יותר מעמדותיו השמרניות. "במדינה הזו, אתה לא אמור להיות שחור ולא אמור להיות שמרן", אמר בעצרת בדרום קרוליינה, שבה יש אוכלוסייה שחורה גדולה, והסביר כי מי שמשתייך לשני המחנות הללו, נתפש "כמטרה לגיטימית" שניתן לעוות את דבריו ולהפנות לעברו שקרים והתבטאויות נבזיות. 

מי שסיפק עמדה שונה בקרב הרפובליקנים הוא הסנאטור מרקו רוביו שהדגיש כי על אף שהשוטרים עושים את עבודתם, הטענות של הפעילים השחורים "לגיטימיות". "זו סוגיה לגיטימית", אמר בראיון לרשת פוקס באוגוסט האחרון. "זו עובדה שבקהילה האפרו-אמריקאית ברחבי המדינה הזו הייתה, במשך כמה שנים, טינה גוברת כלפי האופן שבה מערכת המשפט ואכיפת החוק מתקשרת עם הקהילה". הוא הוסיף כי "זה משהו שעלינו לטפל בו כי יש אחוז משמעותי מהאוכלוסייה שלנו שמרגישים שהם נותרו מחוץ להבטחה של המדינה הזו, והתוצאה היא חרדה ותסכול שאנחנו רואים שבאים לידי ביטוי" בהפגנות הגדולות ובהתנהגות אלימה מצד חלק מהמפגינים השחורים.

בשנת 1994, פיתח פרופ' מייקל דוסון (Dawson) מאוניברסיטת שיקגו את התיאוריה שמוכרת בכינוי "הגורל הקשור", ולפיה השחורים מוותרים על העדפותיהם האישיות בבחירות לטובת הצבעה כוללת כגוש אחד וזאת בשל הניסיון ההיסטורי המשותף שלהם. התיאוריה של דוסון באה לכלל יישום בכל מערכות הבחירות מאז המאבק של התנועה לזכויות אזרח בשנות ה-60, ג'רלד פורד היה המועמד הרפובליקני שרשם את התוצאה האחרונה הטובה ביותר כאשר 17 אחוז מכלל הקולות שקיבל בבחירות של 1976 היו של מצביעים שחורים. זה לא עזר לו והוא הפסיד לג'ימי קרטר. 

בחודשים הקרובים, במיוחד אחרי ששתי המפלגות יבחרו את המועמדים הסופיים שלהם לתפקידי הנשיא וסגן הנשיא, ויציגו את התוכניות שלהם עבור כלל התושבים, ובכלל זה גם עבור השחורים, אפשר יהיה לדעת אם התיאוריה תהיה תקפה גם לבחירות 2016 או שמא התסכול משנות אובמה והזעם הציבורי הגובר מהאפליה המתמשכת ומהאלימות המשטרתית כלפי שחורים יספקו פרק חדש במאבק האזרחי של הקהילה האפרו-אמריקאית.

הכתבה מתפרסמת גם בגיליון ינואר של מגזין "מסע אחר"

רמז לבאות? הצילום שאולי מבשר על העתיד של הילארי קלינטון

צילום שפרסם הבית הלבן, ובו נראים הנשיאים ברק אובמה וביל קלינטון וברקע הילארי קלינטון, עורר תהיות אם מדובר באיתות לגבי כוונותיה של שרת החוץ לשעבר לקראת בחירות 2016. התשובות, כך נראה, יתחילו להתקבל רק אחרי פרסום ספרה האוטוביוגרפי של קלינטון בקיץ הבא

תמונה אחת, כך אומרים, שווה אלף מילים. לכן, התמונה שפרסם הלילה הבית הלבן עשויה לתת יותר מרמז לגבי השאלה אם הילארי קלינטון אכן מתכוונת להתמודד על נשיאות ארצות הברית בבחירות 2016.

צילום: הבית הלבן

 התמונה, שהועלתה לעמוד הפייסבוק של הבית הלבן, מראה את הנשיא ברק אובמה והנשיא לשעבר, ביל קלינטון, עומדים מאחורי הקלעים במהלך מפגש השנתי של הקרן ההומינטרית של קלינטון בניו יורק. ברקע, נראית הילארי קלינטון, שרת החוץ הקודמת ורעייתו של הנשיא לשעבר.

הכותרת שהוענקה לצילום המרתק הייתה "44 ו-42 מאחורי הקלעים", תוך התייחסות למיקומם של השניים ברשימת נשיאי ארצות הברית לדורותיהם. גם אם זו לא הייתה הכוונה – ושמא אולי כן - כמובן שהכותרת שיחקה לידיהם של הגולשים, שמיהרו לספק תגובות בסגנון "ו-45" ו-"האם זו 45 בפינה?".

על אף שלא מעט מתומכיה כבר החלו לקדם את מועמדותה לקראת הבחירות לנשיאות ב-2016, קלינטון עצמה עדיין לא הכריזה רשמית כי היא אכן מתכוונת לרוץ. עבורה, מדובר בשיקול הגיוני כי למה להתחיל כבר עכשיו בקמפיין עבור מערכת בחירות שאמורה להתחיל רק בעוד כשנתיים וחצי עם הפריימריז במפלגה הדמוקרטית?

קלינטון בת ה-65 עזבה רק לפני כחצי שנה את התפקיד המתיש של שרת החוץ האמריקאית, ולמעשה זו הפעם הראשונה אחרי שיותר מעשרים שנה שהיא לא נמצאת באופן קבוע באור הזרקורים, אלא ברקע (בדיוק כמו בצילום).

אבל ביוני הבא אמור לצאת לאור ספרה האוטוביוגרפי החדש, שבו היא תתייחס בהרחבה לתפקידה כדיפלומטית הבכירה של ממשל אובמה. ואז – כשהיא תשב לסדרת הראיונות המסורתית לקידום הספר - כנראה נדע כבר יותר אם הילארי רודהם קלינטון תנסה להשלים את המשימה שלא צלחה בשנת 2008 ולהפוך לאישה הראשונה שמנהיגה את ארצות הברית. 

למה אין ברירה אלא לתקוף בסוריה? - השגרירה באו"ם מסבירה

שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור, נשאה נאום תקיף בזכות פעולה צבאית בסוריה. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להראות לקוריאה הצפונית או לאיראן שהקהילה הבינלאומית אינה מוכנה לפעול", אמרה. "הנשיא הגיע למסקנה שתקיפה צבאית מוגבלת היא הדרך היחידה למנוע מאסד להשתמש בכלי נשק כימיים כאילו היו כלים קונבנציונליים במלחמה". קראו את עיקרי הנאום

ערב הצבעות המכריעות בקונגרס האמריקאי על האפשרות לבצע פעולה צבאית בסוריה בתגובה להפעלת הנשק הכימי ב-21 באוגוסט, הגיעה ביום שישי שגרירת ארה"ב באו"ם הטרייה, סמנתה פאוור, למרכז לקדמה אמריקאית בוושינגטון ונשאה את אחד הנאומים הבולטים ביותר של ממשל אובמה בזכות תקיפה צבאית.

להלן הקטעים המרכזיים מנאומה של פאוור, שנחשבת למומחית בסוגיות של רצח עם וזכתה בפרס פוליצר על סיקור המלחמה בבוסניה:

"אנחנו מעריכים שלמרות שאסד השתמש ביותר כלי נשק כימיים ב-21 באוגוסט מאשר הוא השתמש קודם לכן, הוא בקושי הפעיל את המאגר העצום שלו. והקהילה הבינלאומית עדיין לא עצרה את נכונותנו להשתמש בהם.

"מעבר לסוריה, אם הפרה של הסכם אוניברסלי לאסור על כלי נשק כימיים לא תזכה לתגובה משמעותית, משטרים אחרים יבקשו להשיג או להשתמש בהם כדי להגן או להרחיב את עוצמתם, וכך יגדילו את הסכנות לחיילים אמריקאים בעתיד.

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להראות לקוריאה הצפונית או לאיראן שהקהילה הבינלאומית אינה מוכנה לפעול כדי למנוע תפוצה או מוכנה לקבל את השימוש בכלי נשק להשמדה המונית. אם לא יהיו כעת השלכות להפרת האיסור על כלי נשק כימיים, יהיה קשה יותר לארגן קונצנזוס בינלאומי כדי להבטיח שחיזבאללה או ארגוני טרור אחרים יימנעו מהשגה או משימוש בכלי נשק כאלה בעצמם.

"אנשים יפיקו לקחים אם העולם יראה חוסר נכונות לאכוף את הנורמות נגד שימוש בכלי נשק כימיים שעבדנו קשה כל כך כדי לעצב. וביטחונה של ישראל יהיה תחת איום של אי יציבות באזור, וביטחונה יתחזק כאשר אלה שיכולים לפגוע בה יידעו שארה"ב ניצבת מאחורי מילתה. לכן ראינו את תומכי ישראל בארה"ב תומכים בדרך הפעולה המוצעת של הנשיא.

"אלה רק חלק מהסיכונים של חוסר פעולה, אבל אמריקאים רבים – ובהם גם כמה חברי קונגרס – התמקדו באופן לגיטימי בסיכונים של פעולה... היו ששאלו, בהתחשב בתשישות שלנו ממלחמות, למה אנחנו לא יכולים להשתמש בכלי בלתי מלחמתיים כדי להשיג את אותה מטרה. תשובתי לשאלה הזו היא: מיצינו את כל האלטרנטיבות.

"במשך יותר משנה, קידמנו בלי סוף כלי מדיניות פחותים מכוח צבאי כדי לנסות ולשכנע את אסד מלהשתמש בכלי נשק כימיים. היינו בקשר ישיר עם הסורים – ולבקשתנו, הרוסים, האו"ם והאיראנים שלחו מסרים דומים – אבל כאשר הסקאדים וכלי נשק איומים אחרים לא דיכאו את ההתקוממות הסורית, אסד החל להשתמש בכלי הנשק הכימיים בהיקף קטן פעמים רבות, כפי שארה"ב קבעה ביוני.

"רוסיה, לעתים בתמיכת סין, בלמה כל פעולה רלוונטית מצד מועצת הביטחון, אפילו גינויים חלושים לשימוש בכלי נשק כימיים שייחסו את האשמה לצד כלשהו. בחישוב רווח-תועלת של אסד, הוא היה חייב לשקול את הרווחים הצבאיים של השימוש בכלי הנשק האיום הזה מול ההכרה שהוא יוכל להתחמק כי רוסיה תציל את גבה של סוריה במועצת הביטחון.

"וב-21 באוגוסט, הוא ביצע את המתקפה הכימית הגדולה ביותר מזה רבע מאה בעוד פקחי האו"ם יושבים בצד השני של העיר.

"רק אחרי שארה"ב קידמה את האפשרויות הבלתי מלחמתיות האלה בלי להשיג את התוצאות הרצויות של ההרתעה משימוש בכלי נשק כימיים, הנשיא הגיע למסקנה שתקיפה צבאית מוגבלת היא הדרך היחידה למנוע מאסד להשתמש בכלי נשק כימיים כאילו היו כלים קונבנציונליים במלחמה".

מועצת הביטחון משותקת

"אני פה היום כי אני מאמינה – והנשיא מאמין – שאלה מאתנו שקוראים לשימוש מוגבל בכוח חייבים להצדיק את עמדתנו, לקבל אחריות על הסיכונים ועל ההשלכות האפשריות של הפעולה. כפי שמישהו שוקל צעדים בלתי צבאיים, כך עלינו לעמוד מול הסיכונים המוטמעים בגישות האלה.

"היינו יכולים לנסות לקדם סנקציות כלכליות, אבל אפילו אם רוסיה תזוז, האם עוד הקפאות נכסים, איסורי נסיעה והגבלות בנקאיות ישכנעו את אסד שלא להשתמש בכלי נשק כימיים פעם נוספת, כאשר יש לו צינור אספקה למשאבים של חיזבאללה ואיראן? האם מישהו מאמין שיישום של אותן גישות שניסינו בשנה האחרונה יהיו פתאום יעילות?

"כמובן, זו לא השאלה הלגיטימית היחידה שהועלתה. אנשים שואלים, האם ארה"ב לא צריכה לפעול דרך מועצת הביטחון בסוגיה שמשפיעה באופן ברור על השלום והביטחון הבינלאומי? התשובה היא כמובן, כן. היינו עושים זאת אם היינו יכולים – יכולנו – אבל אנחנו לא יכולים.

"אחת הדאגות המרכזיות ששמענו מתמקדת פחות באיך או מתי תהיה ההתערבות, אלא במה. יש אמריקאים ששואלים כיצד אנחנו יכולים להיות בטוחים שארה"ב תימנע ממדרון חלקלק שיוביל למלחמה נרחבת עם סוריה? מצד שני, אחרים שואלים, אם הפעולה האמריקאית מוגבלת, איך היא תשיג את ההשפעה הרצויה על אסד? ואלה שאלות טובות וחשובות.

"ארה"ב לא יכולה יותר להיות שוטרת של כל משבר מאשר אנחנו יכולים לתת מקלט לכל פליט. הנשיא הבהיר, הוא מגיב צבאית לתקרית בשימוש בנשק כימי שהותירה קורבנות רבים. וכל פעולה צבאית תהיה תגובה בעלת משמעות, מוגבלת בזמן כדי להרתיע את המשטר משימוש נוסף בנשק כימי וכדי לצמצם את יכולתו לעשות זאת.

"פעולה צבאית מוגבלת לא נועדה לפתור את כל הבעיה הסורית. אפילו התומכים הגדולים ביותר של התערבות צבאית בסוריה לא מאמינים שהשלום יושג באמצעים צבאיים. אבל הפעולה הזו תחזק את האסטרטגיה הנרחבת שלנו לטיפול במשבר בסוריה. על ידי צמצום יכולתו של אסד להפעיל נשק כימי, אנחנו גם נצמצם את יכולתו לפגוע באוכלוסייה אזרחית באמצעים קונבנציונליים".

הלקח של המאה ה-20

"מ-1992, כאשר רצח העם בבוסניה החל, ועד 1995, כאשר הנשיא קלינטון הוציא לפועל תקיפות אוויריות שעצרו את המלחמה, דעת הקהל הציבורית התנגדה כל העת לפעולה צבאית שם. אפילו אחרי שהצלחנו לעצור את המלחמה, ודנו בהסכם שלום, בית הנבחרים, ששיקף את דעת הקהל, הצביע נגד הצבת חיילים אמריקאים במשימה לשמירת שלום של נאט"ו.

"אין שאלה שההצבה הזו של העוצמה האמריקאית הצילה חיים והשיבה את היציבות לאזור חיוני של העולם וחיוני לארה"ב.

"אם אנחנו לא יכולים להראות את האומץ לפעול כאשר הראיות ברורות, וכאשר הפעולה שדנים בה היא מוגבלת, אז היכולת שלנו להוביל את העולם נפגעת. החלופה היא לתת אור ירוק לזוועות שיאיימו על ביטחוננו, וירדפו את המצפון שלנו, זוועות שבסופו של דבר יאלצו אותנו להשתמש בכוח בכל מקרה בהמשך הדרך עם יותר סיכונים ועלויות עבור האזרחים שלנו. אם המאה האחרונה לימדה אותנו משהו, הרי זה הדבר".