"השלכות חמורות מאד": הקשר הגרעיני בין ישראל לדרום אפריקה בעיני האמריקאים

מסמכים שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית מציגים את הדאגה של ממשל קרטר במחצית השנייה של שנות השבעים מההיבטים הסודיים  של שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין משטר האפרטהייד, בעיקר בתחום הגרעיני.  גם כאשר ראש הממשלה בגין התחייב כי ישראל לא מסייעת לדרום אפריקה בפיתוח כלי נשק גרעיניים, בוושינגטון לא נעלמו החשדות

היחסים הביטחוניים שהחלו בשנות השבעים בין ישראל לבין אחד המשטרים האפלים ביותר של המאה ה-20, שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה, מעיבים עד היום על היחסים בין שתי המדינות והשלטון הדרום אפריקאי ידוע בתמיכתו המופגנת בפלסטינים.

פרטים על שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, ובמיוחד בתחום הגרעיני, נחשפו בהדרגה בשלהי שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כאשר משטר האפרטהייד שהיה בשלהי שלטונו ויתר על תוכניתו הגרעינית והחל לחשוף מסמכי ארכיון. בכתבה שפרסם עמיתי, יוסי מלמן, לפני כשלוש שנים, בעקבות מותו של נלסון מנדלה, הוא סקר את התפתחות הקשרים השנויים במחלוקת.

אתמול, שחררה מחלקת המדינה האמריקאית קובץ חדש במסגרת הפרסומים על יחסי החוץ של ארצות הברית, שהפעם עסק בקשרים עם המדינות בדרומה של יבשת אפריקה בשנים 1977 עד 1980. בין המסמכים ניתן למצוא גם תכתובות שמעידות עד כמה היו מוטרדים בוושינגטון מהאפשרות שישראל מסייעת לתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית.

מזכיר המדינה ואנס עם ראש הממשלה בגין. צילום: יעקב סער, לע"מ

מזכר ששלח מזכיר המדינה, סיירוס ואנס, לנשיא ג'ימי קרטר ב-17 באוגוסט 1977 סקר את שיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה בתחום פיתוח כלי הנשק הגרעיניים, בהתבסס על הערכה שביצע אגף המודיעין של משרד החוץ. בין השאר, ציין המזכר את מכירת האורניום לישראל בשנות השישים ונאמר בו כי חברה דרום אפריקאית עמדה לקבל דגימות ממרכז המחקר בנחל שורק.

"מידע זמין מספק אור מועט על אופי המעורבות הישראלית בתוכנית הגרעין הדרום אפריקאית ועל היקפה, במיוחד בתחום הרגיש של העשרה ושל כלי נשק", הדגישה מחלקת המדינה. "ידוע מזה זמן שישראל ודרום אפריקה מחליפות מידע על כלי נשק קונבנציונליים ועל טכנולוגיה. אין ראייה מוצקה שהן גם משתפות פעולה בתחום של פיתוח כלי נשק גרעיניים, אבל אי אפשר לשלול את זה".

במקביל, שלח ואנס מזכר לשגרירות ישראל בוושינגטון ובו ציין כי הסובייטים מסרו להם שהדרום אפריקאים נמצאים בשלבים אחרונים של פיתוח פצצה גרעינית ואף הקימו מתקן ניסויים במדבר קלאהרי, וכי במקביל נטען בסוכנות הידיעות טא"ס כי ישראל וברית נאט"ו קשורות לפיתוח אמצעי הלחימה הגרעיניים של דרום אפריקה. "אם שיתוף הפעולה הישראלי-דרום אפריקאי כולל טכנולוגיה לכלי נשק גרעיניים או חומרים, יהיו לזה השלכות אפשריות חמורות ביותר עבור ממשלת ישראל ועבור הממשל האמריקאי", הזהיר מזכיר המדינה, שהביע חשש כי הסוגיה תעלה במהלך הוועידה נגד האפרטהייד שעמדה להתכנס ימים אחדים לאחר מכן בלאגוס שבניגריה.

לפי ואנס, ישראל "תהיה פגיעה במיוחד להאשמה שהיא סייעה באופן פעיל לפיתוח כלי נשק גרעיניים דרום אפריקאיים על מנת להשיג עוד אורניום טבעי וכדי לבחון את יכולותיה הגרעיניות, ובכך להעלות את הספקטרום הגרעיני במזרח התיכון ובדרומה של אפריקה". "עמדתה בעבר של ממשלת ישראל שלא תהיה הראשונה להכניס כלי נשק גרעיניים למזרח התיכון, בהקשר של תוכנית הניסוי הגרעיני הפעיל של ישראל ודרום אפריקה, תאבד אמינות משמעותית והתמריצים למדינות ערב לפתח את תוכניות הנשק הגרעיני שלהן יהפכו לגדולים יותר באופן משמעותי", כתב.

מזכיר המדינה גם הביע את רצונו כי ממשלת ישראל תשתף פעולה עם ארצות הברית מול כל התפתחות בוועידה בלאגוס. "כדי לעשות את זה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שקיבלנו מידע מלא ומוחלט מממשלת ישראל על אופי שיתוף הפעולה בין ישראל ודרום אפריקה בתחום הגרעיני", כתב. "אנחנו מבקשים מממשלת ישראל לספק לנו את הפרטים המלאים האלה בדחיפות הרבה ביותר".

חמישה ימים לאחר מכן, ב-22 באוגוסט, אכן העביר מנכ"ל משרד החוץ, אפרים עברון, לסגן מזכיר המדינה, וורן כריסטופר, את תגובתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, ולפיה "לממשלת ישראל מעולם לא היו קשרים כלשהם עם ממשלת דרום אפריקה, ומעולם לא היה שיתוף פעולה כלשהו עם דרום אפריקה בנוגע לפיתוח, ו/או ייצור, של כלי נשק גרעיניים".

מהמסמכים עולה כי התגובה הישראלית לא הרגיעה לחלוטין את האמריקאים. כעבור יומיים, התבקש עברון לספק הבהרות ברורות יותר מבגין, בין השאר בנוגע לאפשרות שחברות פרטיות מעורבות בפרויקט הדרום אפריקאי. התשובה שהתקבלה מראש הממשלה הייתה חזרה על ההצהרה הקודמת ובנוסף הוא שב והבהיר כי "הממשלה לא משתפת פעולה עם דרום אפריקה בייצור של חומרי נפץ גרעיניים מסוג כלשהו, ואנחנו גם לא מודעים לחברה פרטית ישראלית כלשהי שפעילה בתחום הזה".

כריסטופר ציין כי על אף "שאני חושב שקיבלנו את הערבויות המפורשות שאנחנו מחפשים בנוגע לשיתוף פעולה בתחום של שיתוף פעולה בכלי נשק וחומרי נפץ גרעיניים באופן כללי, ברור לי שזה כל מה שנקבל בכל הקשור לתחום הגרעיני אלא אם כן אני אקח את הנושא הזה ישירות לראש הממשלה". על כן, הוא הציע "שאם נראה מצגת בפני בגין, עליה להיות כנה יותר ובעלת טון מאיים פחות, וזאת לאור הערבויות שכבר קיבלנו, אם אנחנו מתכוונים להוציא עוד פרטים לגבי ההיבטים של שיתוף הפעולה שלהם עם דרום אפריקה שלא נוגע ישירות לכלי נשק ולחומרי נפץ".

ראש ממשלת דרום אפריקה פורסטר עם רבין, בגין ודיין בביקור בישראל ב-1976. צילום: יעקב סער, לע"מ

אחת הפרשיות המסתוריות ביותר בשיתוף הפעולה בין ישראל לבין דרום אפריקה נוגע להבזק אור שנקלט בלוויין אמריקאי מעל האוקיינוס ההודי ב-22 בספטמבר 1979 ואשר נחשד כניסוי גרעיני. לפי גרסאות בלתי רשמיות שפורסמו מאז, נטען כי מדובר בניסוי גרעיני משותף לשתי המדינות, אולם בעוד שגורמים דרום אפריקאיים אישרו שזה אכן היה ניסוי, בישראל הכחישו זאת בתוקף.

מסמכי מחלקת המדינה מעידים על חוסר הוודאות בימים שאחרי הפיצוץ. בישיבה של נציגי מחלקת המדינה, משרד ההגנה, משרד האנרגיה, סוכנות הביון והמועצה לביטחון לאומי ב-23 בספטמבר נאמר כי "מידע מוגבל של איתור לווייני מעלה את האפשרות שפיצוץ גרעיני ככל הנראה התרחש בשעות הבוקר המוקדמות בדרום האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס ההודי, דרום אפריקה או אנטרקטיקה. איסוף של שרידים באוויר שיצא לדרך עשוי לתת לנו מידע רב יותר בימים הקרובים אם זה מה שהתרחש. עשויים לעבור מספר שבועות עד שנגלה את המקום המדויק של הפיצוץ ואת המבצע האפשרי שלו. דרום אפריקה היא המועמדת הסבירה ביותר".

פאנל מומחים שבחן את הממצאים הודה בינואר 1980 לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאכן היה מדובר בפיצוץ גרעיני. "הגענו למסקנה שבהיעדר מידע שמספק יותר אישור, הסימנים מהבאנגמטרים (מכשור שמוצב על לוויינים על מנת לזהות פיצוצים גרעיניים באטמוספירה) של לוויין אחד שנמצא כעת במסלול סביב כדור הארץ אינם יכולים לספק עדות מוחלטת להתרחשות של פיצוץ גרעיני", נאמר בדוח.

המדענים שהשתתפו בוועדה גם ציינו כי הם שללו אפשרות של כשל טכני בלוויין ובחנו אפשרות של גורמים טבעיים שיצרו את ההבזק שנקלט בלוויין. "שללנו את הכל מלבד יוצא דופן אחד, וזו השתקפות של אור השמש ממטאוריט קטן (או פיסה קטנה של שרידי לוויין) שעברו ליד הסנסורים של הלוויין שאיתר את האירוע". 

היועץ לביטחון לאומי של קרטר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, ציין במזכר לנשיא האמריקאי כי "למסקנות הפאנל עלולות להיות השלכות חשובות בנוגע ליכולת התאמה של מערכות הזיהוי שלנו לעקוב אחרי הפרות של האמנה למניעת ניסויים באזורים מרוחקים מברית המועצות ולתמוך במדיניות שלנו למניעת הפצה".

68 שנה אחרי, איום הגרעין לא נעלם מהמפה

ב-9 באוגוסט 1945 השליכו האמריקאים פצצת אטום על העיר היפנית נגסאקי, שלושה ימים אחרי פעולה דומה בעיר הירושימה, ובכך נכנס העולם לעידן הגרעיני.השנה קרא הנשיא אובמה לצמצם את המאגרים הגרעיניים של המעצמות, אבל המציאות הנוכחית מעידה כי סכנת התפשטות הנשק להשמדה המונית בעולם רק ממשיכה לגדול

בחודש יוני התייצב נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מול שער ברנדבורג שבברלין, וקרא לצמצם את מאגרי הנשק הבלתי קונבנציונלי של ארצו ושל רוסיה. "אנחנו אולי לא חיים תחת חשש של השמדה עולמית, אבל כל עוד כלי נשק גרעיניים קיימים, אנחנו לא בטוחים באמת", אמר אובמה, וציין כי "אחרי בחינה מקיפה, הגעתי למסקנה שאנחנו יכולים להבטיח את הביטחון של אמריקה ושל בני בריתנו, ולשמור על הרתעה אסטרטגית חזקה ואמינה, בעודנו מצמצמים בשליש את כלי הנשק הגרעיניים האסטרטגיים המוצבים".

מבחינתו של אובמה לא מדובר במילים בלבד, והניסיון מראה כי הוא גם פועל להגשים אותן. באפריל 2009 הוא נשא נאום דומה בפראג, שבזכותו קיבל באותה שנה את פרס נובל לשלום, ושנה בדיוק לאחר מכן חתם בבירה הצ'כית עם הנשיא הרוסי דאז, דמיטרי מדבדב, על ההסכם ההיסטורי שקבע כי שתי המעצמות יצמצמו את מאגריהן הגרעיניים ל-1,550 ראשי קרב ולא יציבו יותר מ-700 משגרים.

אבל הפעם, זכתה קריאתו של הנשיא האמריקאי לתגובה צוננת ביותר. זמן קצר לאחר הנאום בברלין, מיהר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להבהיר בישיבת הממשלה כי "איננו יכולים לאפשר שיבוש של המאזן של מערכת ההרתעה האסטרטגית או את צמצום היעילות של הכוח הגרעיני שלנו".

וכך, בדיוק 68 שנה אחרי שהעולם נכנס לעידן הגרעיני עם הטלת שתי פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגאסקי בסיום מלחמת העולם השנייה, נראה כי חזונו של אובמה על מציאות גלובלית בלי נשק גרעיני עדיין רחוק מאד מהתגשמות. יתרה מכך, המציאות העולמית הנוכחית דווקא מעידה כי יש יותר סכנה להתפשטות של הנשק להשמדה המונית.

איראן וקוריאה הצפונית דופקות בשער

מועדון הגרעין המוצהר כולל את חמש חברות מועצת הביטחון – ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת – ואליהן הצטרפו בשנת 2008 גם הודו ופקיסטן. חברה נוספת ולא רשמית היא ישראל, שאמנם שומרת על מדיניות של עמימות גרעינית, אולם לפי פרסומים זרים היא מחזיקה במאגר משלה של פצצות אטום.

לפי דוח של מכון שטוקהולם למחקר שלום בינלאומי (SIPRI) שפורסם בתחילת יוני, שמונה המדינות מחזיקות כיום בקרוב ל-4,400 כלי נשק גרעיניים מבצעיים, ובסך הכל יש במאגרים הגרעיניים שלהן כ-17,270 אמצעי לחימה, כולל חלקי חילוף וראשי קרב שמיועדים לפירוק.

לדברי חוקרי המכון, לא מדובר במספר סופי, מאחר שחלק מחברות המועדון ממשיכות להרחיב את המאגרים שברשותן. "שוב יש מעט תקווה שהמדינות שמחזיקות בנשק גרעיני מוכנות באמת לוותר על מאגריהן", אמר שאנון קייל, ממחברי הדוח. "תוכניות המודרניזציה ארוכות הטווח של המדינות האלה מלמדות כי כלי הנשק הגרעיניים הם עדיין סימן למעמד בינלאומי ולעוצמה".

שתי מדינות עדיין מנסות להיכנס למועדון - למורת רוחה של הקהילה הבינלאומית. בפברואר האחרון ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני, שלישי במספר מאז שנת 2006, ובהמשך הכריזה על כוונתה לחדש את הפעילות בכור ביונגביון שנסגר בשנת 2007, כדי להגדיל את עוצמתה הגרעינית. בשל הגינויים הבינלאומיים והתמרונים המשותפים של קוריאה הדרומית ושל ארצות הברית, היא איימה לשגר טילים גרעיניים לעבר בסיסים אמריקאיים באוקיינוס השקט ואף לעבר ארצות הברית עצמה – אם כי מומחים הטילו ספק אם יש ביכולתה לעשות כן.

המשטר בפיונגיאנג הכריז כי יהיה מוכן לשוב לשיחות על פירוק תוכנית הגרעין רק אם קוריאה הצפונית תזכה להכרה כחברה מלאה במועדון, ואולם באו"ם ובארצות הברית דחו בתוקף את הדרישה. "ההתפתחויות הנוכחיות חיזקו את הקונצנזוס הבינלאומי שקוריאה הצפונית לא תתקבל כמדינה עם נשק גרעיני", אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, לעיתונאים באפריל האחרון.

למרות הרטוריקה המאיימת מכיוון קוריאה הצפונית, עיני העולם מופנים בעיקר לעבר האיום הגרעיני שנשקף מצד איראן. בכירי המשטר בטהרן שבים ומכריזים כי תוכנית הגרעין נועדה לצרכים אזרחיים – ובראשם אספקת חשמל. אבל הסירוב להפסיק את העשרת האורניום, הבנייה של מתקנים חדשים בתוך הרים כדי להגן עליהם מפני הפצצה אווירית וחוסר הנכונות לאפשר לפקחי האו"ם גישה חופשית לכל המתקנים החשודים – כל אלה גורמים לקהילה הבינלאומית לחשוד כי מדובר בכיסוי לתוכנית צבאית של פיתוח נשק גרעיני.

חסן רוחאני, שהושבע החודש לנשיא איראן החדש, הכריז כי הוא מוכן להידברות עם המעצמות ואף להגדלת השקיפות בתחום הגרעיני. אלא שלפני כעשר שנים, בעת שהיה אחראי למשא ומתן הגרעיני עם המערב, הוא הודה כי דווקא השיחות הן הזדמנות טובה להסיח את דעת הקהל הבינלאומית מהמשך פיתוח התוכנית, עד שלעולם לא תהיה ברירה אלא לקבל את איראן בתור מדינה בעלת יכולת גרעינית.

החשש העיקרי הוא שאם אכן תחזיק איראן בפצצת גרעין, יוביל הדבר למרוץ חימוש אזורי – החל מישראל שעשויה לסיים את מדיניות העמימות וכלה בסעודיה, טורקיה ומצרים, יריבותיה הסוניות של איראן השיעית במאבק על ההגמוניה האזורית, שינסו לפתח יכולות משלהן מול האיום הגרעיני.

מסעודיה כבר נשמעו קולות שתומכים בפיתוח תוכנית גרעין צבאית במקרה של פצצה איראנית. "אם ייכשלו מאמצינו ומאמצי הקהילה הבינלאומית לשכנע את ישראל לפרוק מעליה את כלי הנשק להשמדה המונית ולמנוע מאיראן להשיג כלי נשק דומים, תהיה זו חובתנו כלפי ארצנו וכלפי עמנו לשקול את כל האפשרויות, כולל השגת כלי נשק כאלה", הבהיר הנסיך טורקי אל-פייסל, לשעבר ראש הביון הסעודי, בנאום שנשא בריאד בדצמבר 2011.

עקרון ההרתעה

עוד נוסף, שלא תמיד זוכה להבלטה, נשקף גם מצד ארגוני טרור שעלולים לשים את ידיהם על חומרים גרעיניים ולבצע באמצעותם פיגועים רדיואקטיביים, שלעומתם תיראה מתקפת הטרור של 11.9 כמו משחק ילדים. עיקר החששות מופנה לכיוון מדינות ברית המועצות לשעבר, שבהן כבר נרשמו ניסיונות למכור חומרים בלתי קונבנציונליים, ולעבר פקיסטן - שבה קיצוני הטאליבן עלולים לנסות ולהשתלט על מתקנים גרעיניים.

בתחילת יולי ערכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כנס מיוחד בנושא שיפור המאמצים לביטחון המתקנים הגרעיניים. בהודעת הסיכום נאמר כי המדינות החברות "נותרו מודאגות מאיום הטרור הגרעיני והרדיולוגי, מפעולות זדוניות או חבלה שקשורות למתקנים ולפעילויות שבהם מעורבים חומרים גרעיניים ורדיולוגיים". בשל כך, נקראו המדינות "לשמור על ביטחון יעיל ביותר, כולל הגנה פיזית, על כל החומרים הגרעיניים, אמצעי ההעברה שלהם, השימוש והאכסון והגנה על מידע רגיש". 

בדיוק ביום שבו נאם אובמה בברלין, הציג האסטרטג וההיסטוריון הצבאי, ד"ר אדוארד לוטוואק, עמדה מנוגדת בהרצאה שנשא במסגרת ועידת הנשיא בירושלים. "הסיבה היחידה שמלחמות העבר הקונבנציונליות לא חוזרות הן בגלל הנשק הגרעיני", אמר לוטוואק. "לכן, מי שחותמים על הצהרות שתומכות בביטול הנשק הגרעיני, צריכים לחתום גם על התחייבות שהם מתגעגעים למלחמות בהיקף נרחב עם הפצצות ואוגדות חי"ר".

ההיסטוריה מוכיחה כי לוטוואק אכן צודק. המלחמה הקרה בין ארצות הברית לבין רוסיה, המתיחות הנמשכת בין הודו לבין פקיסטן סביב חבל קשמיר ואחרי הפיגוע במומביי או המחלוקת הטריטוריאלית בין הודו לבין סין  - כל אלה לא הידרדרו למלחמות נרחבות במשך שנים רבות בשל העובדה ששני הצדדים היריבים החזיקו בנשק גרעיני.

על כן, גם אם חזונו של אובמה חיובי ונועד לקדם את טובת האנושות, נראה כי יעברו עוד שנים רבות – אם בכלל – עד שהאיום הגרעיני ייעלם מכדור הארץ. בינתיים, תמשיך הקהילה הבינלאומית במאמציה למנוע ממחוגי השעון להתקדם לעבר חצות בשעון יום הדין, שאם לא כן – פטריות העשן שעלו מעל הירושימה ונגאסקי באוגוסט 1945 יהיה כאין וכאפס לעומת סכנת ההשמדה שמולה יעמוד העולם במקרה של מלחמה גרעינית.

הכתבה מתפרסמת במדור האקטואליה בגיליון חודש אוגוסט של המגזין "מסע אחר". בהזדמנות זו ברצוני לאחל המון בהצלחה לאנשי המגזין שעוברים ימים לא פשוטים ועם עתיד לא ברור