ב-9 באוגוסט 1945 השליכו האמריקאים פצצת אטום על העיר היפנית נגסאקי, שלושה ימים אחרי פעולה דומה בעיר הירושימה, ובכך נכנס העולם לעידן הגרעיני.השנה קרא הנשיא אובמה לצמצם את המאגרים הגרעיניים של המעצמות, אבל המציאות הנוכחית מעידה כי סכנת התפשטות הנשק להשמדה המונית בעולם רק ממשיכה לגדול
בחודש יוני התייצב נשיא ארצות הברית, ברק אובמה,
מול שער ברנדבורג שבברלין, וקרא לצמצם את מאגרי הנשק הבלתי קונבנציונלי של ארצו
ושל רוסיה. "אנחנו אולי לא חיים תחת חשש של השמדה עולמית, אבל כל עוד כלי נשק
גרעיניים קיימים, אנחנו לא בטוחים באמת", אמר אובמה, וציין כי "אחרי
בחינה מקיפה, הגעתי למסקנה שאנחנו יכולים להבטיח את הביטחון של אמריקה ושל בני
בריתנו, ולשמור על הרתעה אסטרטגית חזקה ואמינה, בעודנו מצמצמים בשליש את כלי הנשק
הגרעיניים האסטרטגיים המוצבים".
מבחינתו של אובמה לא מדובר במילים בלבד, והניסיון מראה
כי הוא גם פועל להגשים אותן. באפריל 2009 הוא נשא נאום דומה בפראג, שבזכותו קיבל
באותה שנה את פרס נובל לשלום, ושנה בדיוק לאחר מכן חתם בבירה הצ'כית עם הנשיא
הרוסי דאז, דמיטרי מדבדב, על ההסכם ההיסטורי שקבע כי שתי המעצמות יצמצמו את
מאגריהן הגרעיניים ל-1,550 ראשי קרב ולא יציבו יותר מ-700 משגרים.
אבל הפעם, זכתה קריאתו של הנשיא האמריקאי לתגובה
צוננת ביותר. זמן קצר לאחר הנאום בברלין, מיהר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להבהיר
בישיבת הממשלה כי "איננו יכולים לאפשר שיבוש של המאזן של מערכת ההרתעה
האסטרטגית או את צמצום היעילות של הכוח הגרעיני שלנו".
וכך, בדיוק 68 שנה אחרי שהעולם נכנס לעידן הגרעיני
עם הטלת שתי פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגאסקי בסיום מלחמת העולם
השנייה, נראה כי חזונו של אובמה על מציאות גלובלית בלי נשק גרעיני עדיין רחוק מאד
מהתגשמות. יתרה מכך, המציאות העולמית הנוכחית דווקא מעידה כי יש יותר סכנה
להתפשטות של הנשק להשמדה המונית.
איראן וקוריאה הצפונית דופקות בשער
מועדון הגרעין המוצהר כולל את חמש חברות מועצת
הביטחון – ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת – ואליהן הצטרפו בשנת 2008 גם
הודו ופקיסטן. חברה נוספת ולא רשמית היא ישראל, שאמנם שומרת על מדיניות של עמימות
גרעינית, אולם לפי פרסומים זרים היא מחזיקה במאגר משלה של פצצות אטום.
לפי דוח של מכון שטוקהולם למחקר שלום בינלאומי (SIPRI)
שפורסם בתחילת יוני, שמונה המדינות מחזיקות כיום בקרוב ל-4,400 כלי נשק גרעיניים
מבצעיים, ובסך הכל יש במאגרים הגרעיניים שלהן כ-17,270 אמצעי לחימה, כולל חלקי
חילוף וראשי קרב שמיועדים לפירוק.
לדברי חוקרי המכון, לא מדובר במספר סופי, מאחר
שחלק מחברות המועדון ממשיכות להרחיב את המאגרים שברשותן. "שוב יש מעט תקווה
שהמדינות שמחזיקות בנשק גרעיני מוכנות באמת לוותר על מאגריהן", אמר שאנון
קייל, ממחברי הדוח. "תוכניות המודרניזציה ארוכות הטווח של המדינות האלה מלמדות
כי כלי הנשק הגרעיניים הם עדיין סימן למעמד בינלאומי ולעוצמה".
שתי מדינות עדיין מנסות להיכנס למועדון - למורת
רוחה של הקהילה הבינלאומית. בפברואר האחרון ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני,
שלישי במספר מאז שנת 2006, ובהמשך הכריזה על כוונתה לחדש את הפעילות בכור
ביונגביון שנסגר בשנת 2007, כדי להגדיל את עוצמתה הגרעינית. בשל הגינויים
הבינלאומיים והתמרונים המשותפים של קוריאה הדרומית ושל ארצות הברית, היא איימה
לשגר טילים גרעיניים לעבר בסיסים אמריקאיים באוקיינוס השקט ואף לעבר ארצות הברית
עצמה – אם כי מומחים הטילו ספק אם יש ביכולתה לעשות כן.
המשטר בפיונגיאנג הכריז כי יהיה מוכן לשוב לשיחות
על פירוק תוכנית הגרעין רק אם קוריאה הצפונית תזכה להכרה כחברה מלאה במועדון, ואולם
באו"ם ובארצות הברית דחו בתוקף את הדרישה. "ההתפתחויות הנוכחיות חיזקו
את הקונצנזוס הבינלאומי שקוריאה הצפונית לא תתקבל כמדינה עם נשק גרעיני", אמר
מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, לעיתונאים באפריל האחרון.
למרות הרטוריקה המאיימת מכיוון קוריאה הצפונית,
עיני העולם מופנים בעיקר לעבר האיום הגרעיני שנשקף מצד איראן. בכירי המשטר בטהרן שבים
ומכריזים כי תוכנית הגרעין נועדה לצרכים אזרחיים – ובראשם אספקת חשמל. אבל הסירוב להפסיק
את העשרת האורניום, הבנייה של מתקנים חדשים בתוך הרים כדי להגן עליהם מפני הפצצה
אווירית וחוסר הנכונות לאפשר לפקחי האו"ם גישה חופשית לכל המתקנים החשודים –
כל אלה גורמים לקהילה הבינלאומית לחשוד כי מדובר בכיסוי לתוכנית צבאית של פיתוח
נשק גרעיני.
חסן רוחאני, שהושבע החודש לנשיא איראן החדש, הכריז
כי הוא מוכן להידברות עם המעצמות ואף להגדלת השקיפות בתחום הגרעיני. אלא שלפני
כעשר שנים, בעת שהיה אחראי למשא ומתן הגרעיני עם המערב, הוא הודה כי דווקא השיחות
הן הזדמנות טובה להסיח את דעת הקהל הבינלאומית מהמשך פיתוח התוכנית, עד שלעולם לא
תהיה ברירה אלא לקבל את איראן בתור מדינה בעלת יכולת גרעינית.
החשש העיקרי הוא שאם אכן תחזיק איראן בפצצת גרעין,
יוביל הדבר למרוץ חימוש אזורי – החל מישראל שעשויה לסיים את מדיניות העמימות וכלה
בסעודיה, טורקיה ומצרים, יריבותיה הסוניות של איראן השיעית במאבק על ההגמוניה
האזורית, שינסו לפתח יכולות משלהן מול האיום הגרעיני.
מסעודיה כבר נשמעו קולות שתומכים בפיתוח תוכנית
גרעין צבאית במקרה של פצצה איראנית. "אם ייכשלו מאמצינו ומאמצי הקהילה
הבינלאומית לשכנע את ישראל לפרוק מעליה את כלי הנשק להשמדה המונית ולמנוע מאיראן
להשיג כלי נשק דומים, תהיה זו חובתנו כלפי ארצנו וכלפי עמנו לשקול את כל
האפשרויות, כולל השגת כלי נשק כאלה", הבהיר הנסיך טורקי אל-פייסל, לשעבר ראש
הביון הסעודי, בנאום שנשא בריאד בדצמבר 2011.
עקרון ההרתעה
עוד נוסף, שלא תמיד זוכה להבלטה, נשקף גם מצד ארגוני
טרור שעלולים לשים את ידיהם על חומרים גרעיניים ולבצע באמצעותם פיגועים
רדיואקטיביים, שלעומתם תיראה מתקפת הטרור של 11.9 כמו משחק ילדים. עיקר החששות
מופנה לכיוון מדינות ברית המועצות לשעבר, שבהן כבר נרשמו ניסיונות למכור חומרים
בלתי קונבנציונליים, ולעבר פקיסטן - שבה קיצוני הטאליבן עלולים לנסות ולהשתלט על
מתקנים גרעיניים.
בתחילת יולי ערכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה
אטומית כנס מיוחד בנושא שיפור המאמצים לביטחון המתקנים הגרעיניים. בהודעת הסיכום
נאמר כי המדינות החברות "נותרו מודאגות מאיום הטרור הגרעיני והרדיולוגי,
מפעולות זדוניות או חבלה שקשורות למתקנים ולפעילויות שבהם מעורבים חומרים גרעיניים
ורדיולוגיים". בשל כך, נקראו המדינות "לשמור על ביטחון יעיל ביותר, כולל
הגנה פיזית, על כל החומרים הגרעיניים, אמצעי ההעברה שלהם, השימוש והאכסון והגנה על
מידע רגיש".
בדיוק ביום שבו נאם אובמה בברלין, הציג האסטרטג
וההיסטוריון הצבאי, ד"ר אדוארד לוטוואק, עמדה מנוגדת בהרצאה שנשא במסגרת
ועידת הנשיא בירושלים. "הסיבה היחידה שמלחמות העבר הקונבנציונליות לא חוזרות
הן בגלל הנשק הגרעיני", אמר לוטוואק. "לכן, מי שחותמים על הצהרות
שתומכות בביטול הנשק הגרעיני, צריכים לחתום גם על התחייבות שהם מתגעגעים למלחמות
בהיקף נרחב עם הפצצות ואוגדות חי"ר".
ההיסטוריה מוכיחה כי לוטוואק אכן צודק. המלחמה
הקרה בין ארצות הברית לבין רוסיה, המתיחות הנמשכת בין הודו לבין פקיסטן סביב חבל
קשמיר ואחרי הפיגוע במומביי או המחלוקת הטריטוריאלית בין הודו לבין סין - כל אלה לא הידרדרו למלחמות נרחבות במשך שנים
רבות בשל העובדה ששני הצדדים היריבים החזיקו בנשק גרעיני.
על כן, גם אם חזונו של אובמה חיובי ונועד לקדם את
טובת האנושות, נראה כי יעברו עוד שנים רבות – אם בכלל – עד שהאיום הגרעיני ייעלם
מכדור הארץ. בינתיים, תמשיך הקהילה הבינלאומית במאמציה למנוע ממחוגי השעון להתקדם
לעבר חצות בשעון יום הדין, שאם לא כן – פטריות העשן שעלו מעל הירושימה ונגאסקי
באוגוסט 1945 יהיה כאין וכאפס לעומת סכנת ההשמדה שמולה יעמוד העולם במקרה של מלחמה
גרעינית.
הכתבה מתפרסמת במדור האקטואליה בגיליון חודש אוגוסט של המגזין "מסע אחר". בהזדמנות זו ברצוני לאחל המון בהצלחה לאנשי המגזין שעוברים ימים לא פשוטים ועם עתיד לא ברור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה