בלדה לסוכן: סיפורו של איש הקג"ב שהבריח למערב את ארכיון הסוכנות

מצבורי נשק סודיים ברחבי אירופה, ניסיון לשבש את השבעתו של יורש העצר הבריטי ואלף מרגלים שפועלים בשטח ארצות הברית. אלה רק חלק מהפרטים המרתקים שמופיעים במסמכים שהבריח עמו איש הקג"ב לשעבר, וסילי מיטרוחין, בעת שהגיע לשגרירות בריטניה בלטביה לפני יותר מעשרים שנה. החל מהשבוע נפתח לקהל באוניברסיטת קיימברידג' הארכיון האדיר שעליו עבד מיטרוחין במשך עשרות שנים ומספק הצצה נדירה לפעולותיו של ארגון הביון הסובייטי

מעטים הפנו את מבטם לעבר הגבר המשופם שהיה לבוש בבגדים מוזנחים ואחז במזוודה בעת שנכנס לשגרירות בריטניה בריגה, בירת לטביה, בשנת 1992. את פניו קיבל אחד הדיפלומטים הזוטרים בנציגות, שהושיב את האיש בן ה-70 ושאל אותו: "אתה רוצה כוס תה?".

לא היה מדובר במחזה נדיר באותם ימים. רבים הגיעו לנציגויות הדיפלומטיות של מדינות המערב במדינות הקומוניסטיות לשעבר אחרי נפילתה הסופית של ברית המועצות, מבקשים לפתוח בחיים חדשים באותן מדינות שעד לפני זמן לא רב נחשבו לאויבות מרות שמקדמות אידיאולוגיה בלתי ראויה.

אבל הדיפלומט הבריטי עדיין לא ידע שלא מדובר בעוד אזרח לשעבר של ברית המועצות שרק מחפש הזדמנות לזכות בהזדמנות חדשה במערב, אבל הוא לא ציפה למה שעמד להתרחש דקות ספורות לאחר מכן. מול עיניהם של הסוכנים הבריטים בשגרירות, שלף האיש מתוך המזוודה שלו, מתחת לערימה של בגדים מלוכלכים, מספר מסמכים שהיו רק חלק קטן מתוך אוצר בלום שהיה ברשותו – אנציקלופדיה מקיפה של הפעולות החשאיות של סוכנות הביון הסובייטית (הקג"ב) לאורך שנות המלחמה הקרה.

רק אז החלה להיחשף האמת המדהימה לגבי זהותו של העריק. וסילי מיטרוחין עבד בקג"ב מאז 1948, תחילה בפעולות חשאיות בחו"ל, אולם בעקבות תקלה באחת המשימות הוא הועבר לפעילות משרדית בארכיון הראשי של הסוכנות. בשנים 1972 עד 1984, היה אחראי מיטרוחין על העברת הארכיון מהמטה ההיסטורי ליד כיכר לוביאנקה במוסקבה לבניין החדש ביסנבו שבפאתי הבירה הרוסית.

וסילי מיטרוחין אחרי הגעתו לשגרירות הבריטית

בשלב הזה, מיטרוחין כבר החל להביע אי אמון באידיאולוגיה הקומוניסטית וברעיון האידיאלי שניסתו מנהיגי ברית המועצות לקדם. המסמכים שאליהם נחשף בארכיון לימדו אותו על השיטות האכזריות שבהם השתמשה ההנהגה נגד מי שלא סרו לעמדתה, ובהאזנה חשאית לתחנות הרדיו של הבי-בי-סי וקול אמריקה הוא שמע על המתרחש במערב.

במהלך שנות העברת הארכיון למעונו החדש, ניצל מיטרוחין את גישתו לתיקים הסודיים ביותר כדי לרשום פרטים על פתקים בכתב יד, ומדי ערב הוא הבריח אותם לביתו כשהם מוחבאים בנעליים או בכיסים. אחרי פרישתו מהשירות בשנת 1985, החל מיטרוחין להדפיס את מסמכים במכונת כתיבה וארגן אותם בעשרה כרכים מסודרים, מתארים את פעילות הקג"ב באופן גיאוגרפי. את כל המסמכים הוא הסתיר מתחת למחבצת חלב בדאצ'ה המשפחתית ליד מוסקבה.

על אף טינתו למשטר הקומוניסטי, לא ניסה מיטרוחין לערוק, אולם כאשר קרסה ברית המועצות הוא ניצל את ההזדמנות. אחרי שנסע ברכבת לריגה, הוא ניסה תחילה את מזלו בשגרירות האמריקאית, אולם נדחה על ידי אנשי הביון בנציגות שחשבו שהפתקים שלו הם זיוף. בלית ברירה, הוא פנה לעזרת הבריטים שמיהרו להבין איזה אוצר בלום נפל לידיהם.

הבריטים העבירו את מיטרוחין ובני משפחתו לבריטניה, שם הם שוכנו בזהויות בדויה ותחת הגנה משטרתית. מיטרוחין המשיך להדפיס את המסמכים ויצר עוד 26 כרכים שהצטרפו לחומר הסודי שפונה מהדאצ'ה בחשאי על ידי סוכני ביון בריטים. האמריקאים, שעברו על החומרים יחד עם הבריטים, קבעו כי מדובר "בפיסת המידע המקיפה והמושלמת ביותר שהתקבלה ממקור מודיעיני כלשהו אי פעם".

מאגר נשק ליד הכנסייה

מרגע עריקתו, התעקש מיטרוחין על פרסום המסמכים שאסף. לצורך הכנתם, הוא החל לעבוד עם פרופ' כריסטופר אנדרו, היסטוריון לענייני מודיעין מאוניברסיטת קיימברידג' שכיום משמש כהיסטוריון הרשמי של סוכנות ביון הפנים של בריטניה (MI-5). השניים פרסמו בשנת 1999 את הספר "ארכיון מיטרוחין: הקג"ב באירופה ובמערב" שסיפק הצצה ראשונה למסמכים המסווגים.

בינואר 2004, בעת שהיה בן 81, הלך מיטרוחין לעולמו. השבוע, עשר שנים לאחר מכן, הוגשמה משאלתו, כאשר ארכיון צ'רצ'יל באוניברסיטת קיימברידג' פתח בפעם הראשונה לציבור את הארכיון שיצר איש הקג"ב לשעבר. כעת מתאפשרת גישה ל-19 מתוך 33 הארגזים של ארכיון הקג"ב, שבהם אלפי מסמכים שהכין מיטרוחין במכונת הכתיבה. עם זאת, עדיין אין גישה למסמכים שהוא רשם בכתב יד וגם בחלק מהמסמכים שנחשפו היו קטעים שצונזרו.

"מיטרוחין חלם שהחומר יתפרסם מ-1972 ועד מותו. זה קורה ב-2014", אמר אנדרו השבוע.  "העבודה הפנימית של הקג"ב, פעולות איסוף המודיעין שלו בחו"ל ומדיניות החוץ של רוסיה הסובייטית – הכל נמצא באוסף המדהים הזה".

הארכיון של מיטרוחין – שכולל פרטים מימי המהפכה הבולשביקית ב-1917 ועד שנותיה האחרונות של ברית המועצות תחת מיכאיל גורבצ'וב – מגלה עד כמה הביון הרוסי היה פעיל במערב ומספק סיפורים מרתקים שלעתים נראים דמיוניים יותר מהסרטים והסדרות על סוכנים סובייטיים (כמו הסדרה "האמריקאים" של רשת FX שמשודרת כיום גם ביס ומביאה את סיפורם של זוג סוכנים סמויים שפועלים באזור וושינגטון בשנות השמונים).

בין השאר, חשף הארכיון כי הקג"ב הציב מקומות מסתור ממולכדים של כלי נשק ואמצעי תקשורת ליד ערים מרכזיות במערב אירופה. על אחד המסתורים, שהוטמן ליד העיר ברן שבשווייץ, נאמר בהסבר כי "יש ללכת 36 צעדים מכנסייה שנמצאת ליד חווה". אחת המפות מציינת במדויק היכן ממוקם מאגר חשאי נוסף דרומית מזרחית לרומא, בירת איטליה.

המסמכים גם סיפקו פרטים על מזימות חשאיות של הקג"ב במערב. אחת התוכניות, שנקראה "מבצע אדינג", נועדה לשבש את טקס מינויו הרשמי של הנסיך צ'רלס ליורש העצר של בריטניה בשנת 1969. הביון הסובייטי תכנן להרוס גשר על הדרך בין פורטמדוג לטירת קארנרפון שבווילס, כחודש לפני שהאירוע היה אמור להיערך בטירה. ההתקפה הייתה אמורה להיראות ככשל של שירותי הביטחון הבריטיים, אולם המזימה סוכלה ברגע האחרון.

מטה הקג"ב במוסקבה

החפרפרת שסייעה לתוכנית האטום

אולם נראה כי תרומתו האדירה של הארכיון נגעה לחשיפת זהויותיהם של סוכנים סובייטיים שפעלו במדינות המערב ובתחומי מדינות "מסך הברזל". על פני ארבעים עמודים הופיעו שמותיהם של כאלף מרגלים שפעלו בשירות הקג"ב בארצות הברית, והאמריקאים מיהרו להשתמש במידע כדי לסגור חשבון עם החפרפרות.

אחד מהם היה "דן", שם הקוד של רוברט ליפקה, איש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) שקיבל מהרוסים 27 אלף דולר בשנות השישים עבור העברת סודות, בהם דוחות מהבית הלבן ודיווחים על תנועות של כוחות צבא אמריקאיים. אחרי מעצרו, ליפקה הכחיש את החשדות, אולם כאשר התברר לו כי לתביעה יש ראיות מוצקות מתוך ארכיון הקג"ב, הוא הבין שלא יצליח להסתיר את האמת. בתום משפטו, נידון ליפקה ל-18 שנות מאסר, אך שוחרר בשנת 2006 ולפני שנה בדיוק הלך לעולמו.

רשימותיו של מיטרוחין גם כללו את שמותיהם של כ-200 בריטים שסייעו לקג"ב. בין השמות הבולטים היו חברי "חמישיית קיימברידג'", קבוצת צעירים מהאוניברסיטה הידועה שגויסו לביון הסובייטי עוד בשנות השלושים, ולאחר מכן – אחרי שהשתלבו במערך הביון הבריטי – העבירו לרוסים מידע מסווג בימי מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה. ארבעה מחברי הקבוצה, הבולט שבהם היה קים פילבי, ערקו לברית המועצות אחרי שהתברר כי הבריטים עלו עליהם.

המסמכים מראים כי על אף חשיבותם האסטרטגית של החמישה, בהנהלת הקג"ב הדעות לגבי חלקם היו שליליות ביותר. על גאי בורג'ס נאמר כי הוא "נמצא כל הזמן תחת השפעת אלכוהול" והרוסים גם רשמו פרטים מקיפים על הרומנים שניהל בארצות הברית. על דונלד דוארט מקלין נכתב כי הוא "לא טוב בשמירת סודות" ו"שיכור כל הזמן", וכי הוא סיפר לאחיו ולמאהבת שלו כי הוא מרגל רוסי.

אחת החשיפות הגדולות ביותר הייתה של מטילדה נורווד, שנחשבת לסוכנת הבכירה ביותר והוותיקה ביותר של הקג"ב בבריטניה. נורווד, שגויסה לביון הסובייטי בשנת 1937 וקיבלה את שם הקוד "הולה", עבדה כמזכירתו האישית של מנהל התאחדות המחקר למתכות שאינן ברזל והעבירה מידע טכני ומדעי שסייעו באופן משמעותי לתוכנית הגרעין של ברית המועצות.

בביון הבריטי זיהו כבר בשנת 1933 כי נורווד מחזיקה בדעות קומוניסטיות מוצקות, אולם הממונים על הריגול הנגדי לא טיפלו במקרה כנדרש וכך הצליחה נורווד לקבל את האישור הביטחוני שאפשר לה את הגישה למסמכים המסווגים. רק בשנת 1951, אחרי ששוב התגלו הדוחות על פעילותה הקומוניסטית, הוחלט לשלוח ממנה את הסיווג, אולם נורווד המשיכה לשמש סוכנת של הקג"ב והעבירה חומרים מסחריים, שלפי מסמכי מיטרוחין, "זכו ליישום מעשי בתעשייה הסובייטית".

בשנת 1958, העניקו לה הסובייטים עיטור כבוד של מסדר הסרט האדום (אותו היא קיבלה באופן אישי בביקורה הראשון בברית המועצות ב-1979), ולאחר מכן שילמו לה פנסיה חודשית של 20 פאונד. נורווד המשיכה להעביר חומרים גם בשנות השישים, כשהיא נפגשת עם המפעיל שלה רק ארבע או חמש פעמים בשנה כדי להימנע ממעקב. רק בשנת 1974, אחרי קרוב לארבעה עשורים של פעילות חשאית, הסתיימה הפעלתה של נורווד.

על אף שלאורך השנים עלו חשדות לגבי נורווד, רק אחרי עריקתו של מיטרוחין בשנת 1992 התברר לשירותי הביון הבריטיים כי היא אכן הייתה מרגלת סובייטית, אולם מאחר שכבר הייתה בת 80, הוחלט שלא לנקוט נגדה בהליכים משפטיים. בשנת 1999, כאשר מיטרוחין ואנדרו פרסמו את ספרם על המסמכים, נחשף לראשונה שמה של נורווד לציבור. "מעולם לא ראיתי בעצמי מרגלת", אמרה הקשישה לעיתונאים שהגיעו לביתה בדרום מזרח לונדון. "הייתי עושה את הכל שוב". היא הלכה לעולמה בשנת 2005 בגיל 93.

הכתבה פורסמה במקור במגזין מעריב השבוע.