אמונה בצל הסכסוך: פרידה מהכומר המפורסם מהבלאדי סאנדיי

ד"ר אדוארד דיילי השתתף בצעדה המפורסמת למען שוויון זכויות בעיר דרי שבצפון אירלנד בינואר 1972 כאשר נקלע לקו האש בעת שחיילים בריטים ירו לעבר המשתתפים באירוע שזכה לכינוי "בלאדי סאנדיי". דיילי, לימים הבישוף הקתולי של דרי, זכור בזכות התמונה ההיסטורית שבה נופף במטפחת מוכתמת בדם בעת שפונתה גופתו של אחד מקורבנות הירי. "הוא פעל תמיד למען מאמיניו ונגד האלימות", ספדו לו בשני חלקי האי הבריטי

אבל בצפון אירלנד בעקבות מותו של ד"ר אדוארד דיילי, לשעבר הבישוף הקתולי של העיר דרי (לונדונדרי), אשר נכנס לתודעה הבינלאומית כאשר הניף מטפחת אדומה מדם בעת שפונה אחד הקורבנות ביום ראשון העקוב מדם (בלאדי סאנדיי) בינואר 1972, אחד האירועים המכוננים של הסכסוך המזוין בחבל.

ציור קיר (מוראל) שמתאר את האירוע ההיסטורי עם דיילי (בצד ימין)

דיילי, שסבל מבריאות לקויה בשנים האחרונות, הלך לעולמו בגיל 82 בבית החולים בדרי כשלצדו שהו בני משפחתו. הוא שימש הבישוף של דרי בין 1974 ל-1993, אז נאלץ לפרוש בשל שבץ מוחי, אולם המשיך בפעילות דתית עד לפני שנים אחדות.

ב-31 בינואר 1972, בהיותו כומר בקתדרלת סנט יוג'ין, השתתף דיילי בצעדה הגדולה שארגנו פעילי זכויות האזרח בדרישה לסיום האפליה נגד הקהילה הקתולית בצפון אירלנד. ההפגנה התנהלה בשקט, עד אשר כמה מפגינים החלו להשליך אבנים לעבר שוטרים וחיילים שניסו למנוע מהצועדים להתקדם לעבר מרכז העיר.

בשלב מסוים, ניסתה פלוגת סיוע של צנחנים לבצע מבצע מעצרים, אולם הפעולה השתבשה כאשר החיילים החלו לירות ללא הבחנה לעבר האזרחים הבלתי חמושים. דיילי היה בקרבתו של ג'ון "ג'קי" דאדי בן ה-17  כאשר הנער נפגע משני קליעים במגרש החנייה של מתחם הדירות רוזוויל והפך לקורבן הראשון באותו יום מדמם.

דיילי (משמאל) ליד גופתו של דאדי

"אני רצתי והוא רץ והביט לאחור ועקפתי אותו. הוא צחק לעברי והיה משועשע לראות אותי רץ", סיפר דיילי בעדותו בפני ועדת החקירה שהוקמה אחרי האירועים בדרי. "אני זוכר שכאשר שמעתי את הירייה הראשונה, הבחור הצעיר הזה היה כמה מטרים מאחוריי והייתה ירייה ובאותו רגע הוא השתנק או גנח – משהו כזה. הבטתי מסביב והוא בדיוק נפל".

על אף המשך הירי, ניגש דיילי לנער הפצוע ובירך אותו עם התפילות האחרונות שניתנות למי שנמצאים על ערש דווי. עוד ארבעה גברים הגיעו למקום והם החליטו להוציא את דאדי מאזור מגרש החנייה כדי שיקבל עזרה רפואית, כאשר ההצעה הייתה שדיילי ילך לפניהם עם מטפחת לבנה. ברגע שהם עמדו לצאת לדרך, נראה חמוש נעמד ליד קיר סמוך ויורה לעבר החיילים, אך הוא הפסיק בעקבות דרישתו של דיילי שחשש שחילופי האש יתחדשו. למרות זאת, מיד אחרי שהקבוצה התרוממה מהקרקע, שוב פתחו החיילים באש וכולם נאלצו לשכב מחדש.

בסופו של דבר, בקטע שתועד בצילומי רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS ובצילומי סטילס של עיתונאים שהיו במקום, הצליחה הקבוצה לשאת את דאדי ממגרש החנייה כשדיילי מנופף כל העת במטפחת מוכתמת בדם על מנת לסמן לחיילים שלא לירות. הם המשיכו לצעוד כמה רחובות, מלווים בעיתונאים, עד אשר קבוצת חיילים הורתה להם לעצור ולהוריד את הגופה. רק אז הגיע צוות אמבולנס שפינה את דאדי לבית החולים, שם נקבע מותו באופן רשמי.

מפנים את דאדי ממגרש החנייה. דיילי (מימין) מנופף במטפחת

13 בני אדם נהרגו באותו יום של בלאדי סאנדיי ופצוע נוסף מת אחרי כחצי שנה. התמונות ששודרו מדרי העלו את הסוגיה של הסכסוך בצפון אירלנד לכותרות העולמיות והגבירו את התמיכה הקתולית בפעילותם של ארגוני הטרור. דיילי עצמו נאבק כל השנים להקמתה של ועדת חקירה חדשה כדי לבחון את מה שכינה "רצח מכוון", אחרי שהוועדה הראשונה קבעה כי החיילים פעלו כשורה. בסופו של דבר, הקים טוני בלייר בשנת 1998 את ועדת סאוויל ו-12 שנה לאחר מכן, נקבע כי הירי היה בלתי חוקי וכי "היה אובדן רציני ונרחב של  משמעת ירי בקרב החיילים".

הידיעה על מותו של הבישוף דיילי עוררה גל תגובות אבל בצפון אירלנד וברפובליקה של אירלנד. "נעצבתי מאד לשמוע על מותו של הבישוף לשעבר האהוב מאד של דרי, אדוארד דיילי. קשה להיות בישוף בתקופה של מלחמה, מרוצה שהוא חי כדי לראות שלום", צייץ סגן ראש הממשלה המקומית של צפון אירלנד, מרטין מקגינס, לשעבר ממפקדי המחתרת האירית ובעצמו תושב דרי. בהודעה נוספת, הוא אמר כי דיילי היה "היה תומך מוצק של תהליך השלום שדיבר בעוצמה נגד חוסר צדק ואלימות ותמך בי מאד באופן אישי בתפקיד שלי בתהליך השלום ובפיתוח המוסדות של צפון אירלנד".

ראשת הממשלה של צפון אירלנד, מנהיגת היוניוניסטים הפרו בריטים ארלין פוסטר, ציינה כי דיילי פעל רבות למען המאמינים בקהילה שלו. "במהלך הרגעים האפלים ביותר של העבר שלנו, ד"ר דיילי תרם רבות בכך שטען שיש לצאת נגד אלימות ולדבר על חזון המבוסס על כבוד וסובלנות", אמר.

נשיא אירלנד, מייקל די. היגינס, הוסיף כי "אדוארד דיילי ייזכר על ידי רבים בשל מעשיו השלווים, הרחמניים, ההומינטריים והאמיצים במהלך האירועים המחרידים של בלאדי סאנדיי". "זה היה רק חלק אחד מתרומתו העצומה של חייו למען שירות התושבים בדרי, כולל מנהיגותו במשימות להתעוררות מחודשת של העיר", אמר.  

גם השר הבריטי לענייני צפון אירלנד, ג'יימס ברוקנשייר, אמר כי על אף שדיילי היה עד באופן אישי לרבות מהטרגדיות בצפון אירלנד, הוא לא ויתר על פעילותו למען המאמינים שלו. "הוא היה דמות אייקונית בחיים הציבוריים, והוא תמיד ייזכר בתור איש דת שפעל ללא לאות לקדם שלום עבור כולם", אמר.

היום שבו רעדה מנצ'סטר: 20 שנה לפיגוע שזעזע את היורו

החשש מפני פיגועי טרור נגד מטרות הקשורות למשחקי יורו 2016 עדיין גבוה, במיוחד על רקע רצח קצין המשטרה הבכיר ובת זוגו השבוע, אבל למרבה המזל הוא לא התממש (לפחות בינתיים). לפני עשרים שנה בדיוק, בעיצומה של אליפות הכדורגל שהתקיימה באנגליה, פגע הטרור בעוצמה רבה עם פצצה במשקל של טון וחצי שהתפוצצה במרכז מנצ'סטר ב-15 ביוני 1996. על אף הנזק העצום, למרבה המזל איש לא נהרג. המחתרת האירית הודתה כי היא הייתה אחראית, אבל עד כה איש לא הועמד לדין


"יש לנו עוד הפתעות בשבילכם – משחקי היורו. היורו יהיה בית קברות", כך איים פעיל דאע"ש, לארוסי אבאללה, בסרטון הווידיאו שהעלה לעמוד הפייסבוק שלו דקות ספורות אחרי שרצח את קצין המשטרה ז'אן-בפטיסט סלביין ואת בת זוגו בביתם צפונית מערבית לפריז ביום שני שעבר, בעודו מחזיק בבנם בן השלוש לפני שחוסל על ידי לוחמים של יחידת עילית.

על אף שאליפות אירופה בכדורגל שמתנהלת בימים אלה עוברת בינתיים בשקט יחסי, למעט האירועים האלימים שבהם מעורבים האוהדים הרוסים והאנגלים, הרצח הכפול והאיום של אבאללה סיפקו תזכורת מצמררת כי הטרור עדיין חי ובועט בצרפת וכי פעילי הג'יהאד שנמצאים במדינה או שמנסים לחדור אליה לא יפספסו הזדמנות לפגוע באירוע הספורטיבי. על כן, לא פלא שעשרות אלפי חיילים, שוטרים ואנשי אבטחה ממשיכים לאבטח בקפדנות את האצטדיונים, את ריכוזי האוהדים ואת אתרי הבילוי.

לפני עשרים שנה בדיוק, התמונה הייתה שונה כאשר משחקי יורו 1996 נערכו באנגליה, כולל בעיר מנצ'סטר שאירחה את משחקי בית C באולד טראפורד, אצטדיונה המפורסם של מנצ'סטר יונייטד. ביום שבת, ה-15 ביוני, המתה העיר באוהדים של גרמניה ורוסיה שנערכו למשחק שעמד להתקיים למחרת ובעוד אלפי מבקרים ותושבים מקומיים שניצלו את מזג האוויר הנעים של תחילת הקיץ כדי להסתובב במרכז העיר.

אבל סמוך לשעה עשר בבוקר, האווירה הנעימה במנצ'סטר החלה להשתנות במהירות אחרי שאלמוני במבטא אירי התקשר למאבטח של אולפני ITV והודיע כי הוטמנה פצצה בעיר והיא תתפוצץ שעה לאחר מכן. כוחות הביטחון לא לקחו הימור – ארבעה חודשים קודם לכן קרסו הניסיונות לקדם תהליך שלום עם המחתרת האירית (IRA) וארגון הטרור חידש את פעולותיו עם פיצוץ רב עוצמה ברובע העסקים קנארי וורף שבלונדון.

בתוך דקות, החלו השוטרים לפנות עשרות אלפי בני אדם ממרכז העיר, בהם גם מאמן נבחרת ישראל באותה תקופה, שלמה שרף, ועוזרו יצחק שום. כאשר המסחרית שבה הוטמנה הפצצה התגלתה ליד חנות מרקס אנד ספנסר, נערכו החבלנים לנטרל אותה. אולם בדיוק בשעה 11:17, התפוצץ המטען שהגיע למשקל של 1,500 קילוגרם – הפצצה החזקה שהתפוצצה על אדמת אנגליה מאז מלחמת העולם השנייה – אשר הורכב מחומר נפץ מסוג סמטקס שהגיע לידי ה-IRA ממשטרו של מועמר קדאפי בלוב. למרבה המזל, לא היו קורבנות בנפש בפיגוע, אולם יותר מ-200 בני אדם נפצעו ונזק עצום נגרם למרכז מנצ'סטר.

הנזק במרכז מנצ'סטר אחרי הפיצוץ

"הבטתי מעל ראשיהם של אנשים שעצרו בהמשך הכביש וצפו בעת שרובוט של חבלני המשטרה התקרב לכלי הרכב", סיפר רוברט, מנהל באחת החנויות במרכז המסחרי ארנדייל הסמוך. "דקות אחרות לאחר מכן זה התפוצץ עם ענן להבות עצום ואבק שעלה מול מרכז ארנדייל. אפילו ממרחק יכולתי להרגיש את הפיצוץ ורסיסים נפלו על הכביש מאחורי רכב משטרה, חלון התנפץ במשרד שבכניסה שלו עמדתי. אזעקות וסירנות נשמעו בעוד שמרבית האנשים השתתקו. אני עדיין בהלם שאף אחד לא נהרג באותו היום".

אחד הצילומים המפורסמים מאותו היום היה של המאבטח טוני גורל נושא בידיו את התינוק סאם יוז, בעוד האמא ליסה ניצבת מאחור בהיסטריה, מנסה להגיע לבנה. השבוע שחזרו ההורים, יחד עם סאם שכיום בן 20, את אותו יום דרמטי.

"היינו ליד חנות הביטאט הישנה ואז היה 'בום' – אי אפשר לתאר במילים את הצליל. מחריש אוזניים, הכל נכון", סיפר פרי יוז למנצ'סטר איבנינג ניוז. "זה מוזר, אבל אחרי הפיצוץ הראשון היה שבריר שנייה לפני הקריסה. הפצצה העיפה הכל החוצה ואז הכל נשאב פנימה. באותו שבריר שנייה, היה לי זמן לדחוף את בתנו היידי בין שתי מכוניות חונות כדי להגן עליה בעוד ליסה ואני נשכבנו על עגלת התינוקות כדי להגן על סם. היידי הייתה מכוסה בדם וצעקה שהיא איבדה את רגליה, למרות שזה לא היה כך. אני נחתכתי, אבל לא הרגשתי דבר ולליסה היו חתכים על כל הגב".

ליסה יוז הוסיפה כי "האינסטינקט הראשוני שלי היה לבדוק את התינוק שלי". "היה דם בכל מקום. נזל מהפנים של פרי ועל כל סאם, אבל לא ידענו שחלק מזה הוא שלנו. יכולתי להרגיש שהחולצה שלי רטובה, במבט לאחור ברור שזה היה מדם, אבל לא חשתי כל כאב", סיפרה. "כשהוצאנו את סאם מהעגלה כדי להרחיק אותו מהזכוכיות, מאבטח לקח אותו מהידיים שלי בלי לומר מילה ורץ. לא ידעתי מה קורה. נכנסתי להיסטריה ורדפתי אחריו. פרי צעק למשטרה לעצור אותו".

ליסה יוז ובנה סאם בצילום המפורסם

"הצילום המפורסם נעשה ברגע שהוא הגיע לסרט המשטרתי והצלחתי לתפוס אותו", המשיכה ליסה יוז. "זה הגיע לכל העולם – אחותי ראתה את זה בניו זילנד למחרת, זה זכה בפרסים והפך לצילום המזוהה עם אותו היום, אבל אני לא זוכרת את הרגע שבו זה נעשה".

לפי פרי יוז, המאבטח טוני גורל "פשוט פעל לפי אינסטינקט, עשה מה שהוא חשב שזה הדבר הנכון". "אין לנו כל טינה כלפיו, ולמעשה הוא הגיע להטבלה של סאם עם שני שוטרים בקיץ שלאחר מכן", סיפר האב. גורל עצמו הצטרף למסדר דתי והיגר לקנדה.

העיר עצמה ניסתה להמשיך כרגיל על אף הפיגוע ולמחרת התקיים משחק הכדורגל כסדרו, כאשר גרמניה הביסה את רוסיה בתוצאה 0:3 בדרך לזכייתה בטורניר. מנצ'סטר קיבלה קרוב ל-600 מיליון פאונד לטובת שיקום מרכז העיר - הנזק הכולל הסתכם ב-700 מיליון פאונד – והפכה ליותר תוססת ומודרנית. השבוע אף נמנעה העיר מלציין את יום השנה העשרים לפיגוע. "אנחנו לא שוכחים את האירועים של אותו היום ולא רוצים להנמיך מחשיבותם", ציינו במועצה העירונית. "העולם התקדם מאז, מנצ'סטר התקדמה".

Embed from Getty Images

המרכז המשוקם של מנצ'סטר. צילום: גטי אימאג'ס

ימים ספורים אחרי הפיצוץ, קיבל ה-IRA את האחריות לפיגוע והביע "צער" על הפגיעה באזרחים. בשנת 2002, אחרי שתהליך השלום כבר הצליח להשיג את הסכם יום שישי הטוב, הביע המחתרת האירית התנצלות בפני כל הקורבנות שלה, אם כי לא הייתה התייחסות ישירה לפיגוע במנצ'סטר או לפיגועים אחרים.

השבוע אמר פאט שיהאן, חבר המועצה המחוקקת של צפון אירלנד מטעם שין פיין (שהייתה הזרוע הפוליטית) ואשר היה בעצמו חבר ה-IRA, כי ייתכן שבעתיד תפרסם המפלגה התנצלות גם על הפיגוע של יוני 1996. עם זאת, הוא ציין כי גם הממשלה הבריטית צריכה להתנצל על המעשים שלה במהלך הסכסוך האלים בצפון אירלנד. "אם הבריטים ימשיכו לשחק קשוח ורק הרפובליקנים ייראו כמי שממשיכים האלה, זה לא יסייע לתהליך", אמר.

על אף שחלפו שני עשורים מאז הפיגוע, איש עדיין לא שילם עליו את הדין. צילומי האבטחה זיהו כי סמוך לשעה 9:20 בבוקר הציבו שני גברים את מסחרית התופת ובמשטרת מנצ'סטר ציינו כי הם יודעים מיהו החשוד העיקרי, אשר ככל הנראה נמצא באירלנד, אבל הוא לא הועמד לדין מעולם. במנצ'סטר איבנינג ניוז תהו השבוע אם זה לא היה בשל הרצון של הרשויות הבריטיות להמשיך ולקדם תהליך שלום ולכן נמנעו מלרדוף אחרי האחראים.

לפני עשר שנים היה ניסיון נוסף לחדש את החקירה, אולם היא הסתיימה ללא תוצאות. לקראת יום השנה העשרים, הודיע משטרת מנצ'סטר כי החליטה לפתוח בחקירה מחודשת על מנת לבחון אם יש ראיות שיאפשרו את מיצוי הדין.

"הפצצה במנצ'סטר השפיעה על אנשים רבים ולכן התיק הזה נותר פתוח ותחת בחינה מתמדת", אמר הבלש הבכיר טוני מול, ראש היחידה ללחימה בטרור בצפון מערב אנגליה. "כחלק מהתהליך הזה, ביצע צוות מיוחד בחינה מפורטת יותר לקראת יום השנה העשירי. בשנת 2006, בהתייעצות עם התביעה המלכותית, הגענו למסקנה שאין אפשרות ריאלית לתביעה. כאשר יום השנה העשרים מתקרב, זה זמן מתאים לעוד בחינה של התיק כדי לזהות ולחפש הזדמנויות חקירה אפשריות. אם יגיע מידע חדש, הוא יישקל ואני קורא לכל מי שיש לו מידע רלוונטי לחקירה להיות בקשר עם המשטרה". 

ללמוד מאחרים: המדינות שהצליחו לנצח את הטרור

הבריטים ידעו שהפתרון לטרור בצפון אירלנד הוא פוליטי, אבל נאלצו להעביר רבע מאה בהתמודדות עם הארגונים החמושים הקתוליים עד שהצליחו ליישם אותו. בסרי לנקה, קמפיין הטרור של "הנמרים הטמילים" הסתיים אחרי קרוב לשלושים שנה אחרי שהנשיא הכריז כי אפשר לנצח רק בכוח הזרוע. האם ישראל יכולה ללמוד משני המקרים הללו בבואה להתמודד עם הטרור של החמאס?

החטיפה והרצח המזעזע של שלושת הנערים הישראלים שוב העלו את השאלה כיצד ניתן להתמודד עם הטרור הפלסטיני ואם ניתן בכלל לחסל אותו לחלוטין. מצד אחד, שבו ועלו הקריאות לתת מכה קשה לחמאס כדי להשמיד לחלוטין את התשתיות שלו בגדה המערבית וברצועת עזה. מהעבר השני, היו מי שקראו דווקא להסתפק בתגובה צבאית מינורית ולהתמקד בחיזוקה של הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן באמצעות חידוש המשא ומתן המדיני כדי שהמתונים יהוו משקל נגד לקיצונים.

ישראל, כידוע, אינה המדינה היחידה בעולם שמתמודדת עם טרור. מעיראק וסוריה ועד מצרים ואלג'יריה, מניגריה והודו ועד סין ובלגיה, הטרור על צורותיו השונות – ובמיוחד הטרור האסלאמי המתעצם מבית אל-קאעידה ודאעש – קוטל מדי שנה את חייהם של אלפי גברים, נשים וילדים. כמו בישראל, גם במדינות אלה, מקבלי ההחלטות מחפשים כל העת פתרונות כיצד להתמודד עם האיום הבלתי פוסק.

למרות זאת, ההיסטוריה הקרובה מספקת לנו גם דוגמאות למקרים שבהם מדינות הצליחו להתגבר על ארגוני טרור אחרי מאבק של עשרות שנים, ועל שניים מהם אדבר הפעם – צפון אירלנד וסרי לנקה. בשניהם יש מאפיינים שמזכירים את המקרה הישראלי-פלסטיני, אבל לא כל הלקחים ניתנים ליישום גם כאן. עם זאת, המקרים הללו מוכיחים שלא מדובר בתופעה שחייבת להימשך ללא פתרון לנצח.

צפון אירלנד: הפתרון המתין 25 שנה

אירוע ססגוני התרחש לפני חודשיים כאשר בלפסט, בירתו של חבל צפון אירלנד, אירחה את השלב הראשון של הג'ירו דה איטליה, אחד ממרוצי האופניים המפורסמים בעולם. העיר וסביבותיה נצבעו בוורוד, הצבע הרשמי של המרוץ, ועשרות אלפי תיירים ותושבים מקומיים התייצבו לאורך המסלול כדי לעודד את המתמודדים.

אבל עד לפני 16 שנה, מראה זה לא היה ניתן לתיאור בצפון אירלנד. החבל הירוק, שכיום הנופים המדהימים שלו מספקים חלק נכבד מהתפאורה של הסדרה המצליחה "משחקי הכס", היה שם נרדף לטרור ואלימות עדתית. פיצוצים של מטעני חבלה ומכוניות תופת, חיסולים וחטיפות היו חלק בלתי נפרד משגרת היומיום של תושבי צפון אירלנד, ולעתים גם של התושבים באנגליה עצמה.

כמו כאן, גם בצפון אירלנד מדובר בסכסוך בין שתי קהילות שיושבות על חבל ארץ אחד קטן. מצד אחד, נמצאים האירים הקתולים (הרפובליקנים) ששואפים לאחד את ששת מחוזות הצפון עם הרפובליקה האירית שקמה אחרי מלחמה נגד הבריטים לפני יותר מתשעים שנה. מולם נמצאים הפרוטסטנטים (הלויאליסטים) שנחושים לשמור על צפון אירלנד כחלק בלתי נפרד מהממלכה המאוחדת.

שורשי העימות הם בני מאות שנים, אולם הסכסוך האחרון – "הטראבלס" (הצרות) - פרץ בשנת 1968 על רקע מדיניות האפליה של הרוב הפרוטסטנטי נגד המיעוט הקתולי. הפגנות עממיות של הקתולים בדרישה ליותר שוויון הפכו בהדרגה לעימותים אלימים עם כוחות המשטרה הפרוטסטנטיים שאילצו את הבריטים לשלוח את הצבא כדי להשליט סדר. ההסלמה התרחשה אחרי שהחל השימוש במעצרים מנהליים נגד חשודים בטרור ב-1971, וביתר שאת אחרי אירוע "בלאדי סאנדיי" (יום ראשון העקוב מדם) בינואר 1972 כאשר 13 אזרחים נהרגו מירי חיילים צנחנים בריטים בלונדונדרי.

תזכורת מימי הטרור בצפון אירלנד

 הצבא האירי הרפובליקני (IRA) פתח בקמפיין של פיגועים נגד כוחות הביטחון ונגד אזרחים פרוטסטנטים, ומול התייצבו ארגוני טרור לויאליסטיים שביצעו פעולות נקם. הבריטים, שמצאו את עצמם באמצע, ניסו להשתמש בשיטות שונות – החל משימוש ביחידות מיוחדות ללוחמה בטרור ועד מתן עדיפות לכוחות המשטרה שיכולים לפעול יותר בקלות בקרב האוכלוסייה האזרחית.

אבל הנקודה החשובה ביותר היא שכבר בשלביו הראשונים של הסכסוך המזוין בצפון אירלנד, הכירו הפוליטיקאים הבריטים – הן הממשלה והן האופוזיציה – בכך שהפתרון יהיה חייב להיות פוליטי וכי תושבי צפון אירלנד עצמה הם שיקבעו את עתידם. השימוש בכוח צבאי, כך האמינו הבריטים, הוא רק כלי שנועד לגרום לפעילי הטרור להבין שעליהם להניח את כלי נשקם ולבחור במסלול הפוליטי.

לצורך השגת היעד, היו מוכנים הבריטים לקיים שיחות ישירות חשאיות עם נציגי ה-IRA עוד בתחילת שנות השבעים, ובנוסף הם ניהלו דיונים גלויים וסודיים עם הרפובליקה האירית בניסיון לגבש את הפתרון הפוליטי הרצוי. כל זאת, במקביל להמשך הלחימה העיקשת בטרור של המחתרת האירית.

אולם רק בשנת 1993, אחרי יותר מ-3,000 קורבנות, הצליחו שני הצדדים לגשת לתהליך פוליטי אמיתי. מצד אחד, הבריטים נוכחו לדעת כי הם לא יצליחו להביס לחלוטין בכוח צבאי את ה-IRA, שהיה אחד הארגונים החמושים ביותר בעולם בזכות משלוחי נשק שהגיעו באדיבותו של שליט לוב, מועמר קדאפי. ואילו החמושים הרפובליקנים הבינו שהבריטים לא יסכימו לנטוש את צפון אירלנד על אף המחיר הכבד של הטרור.

באפריל 1998, יום שישי הטוב של חג הפסחא, נחתם ההסכם שהביא לסיומו את הסכסוך האלים בצפון אירלנד, ואשר עקרונותיו היו תואמים לרעיונות שהועלו כבר 25 שנה קודם לכן - ובראשם הקמת ממשלה משותפת של הפרוטסטנטים והקתולים. אחרי משא ומתן נוסף, הסכימו הארגונים החמושים, ובראשם ה-IRA, להתפרק מכלי נשקם.

מאז, על אף כמה משברים שאיימו לערער את השלום השברירי, שתי הקהילות ממשיכות לעבוד יחד מתוך הבנה כי רק כך תוכל צפון אירלנד לשגשג וכי זו הדרך היחידה שבה כל התושבים ירוויחו. העדות הבולטת ביותר לכך היא אחרי פיגועים או ניסיונות פיגוע של קיצונים רפובליקנים שמתנגדים להסכם השלום, כאשר הגינויים מגיעים מכל קצוות החברה, כולל מצד פוליטיקאים שבעבר הלא רחוק היו אלה שחתומים על התקפות טרור שגבו את חייהם של חפים מפשע.

סרי לנקה: עם כוח, ורק כוח

אם יש דוגמה בולטת למדינה שהצליחה לחסל לחלוטין את הטרור בכוח הזרוע, אין ספק שמדובר בסרי לנקה. לפני חמש שנים, אחרי התקוממות שנמשכה כשלושה עשורים, הצליחו כוחות הביטחון להשמיד את ארגון הטרור "הנמרים הטמיליים" אחרי פעולה צבאית מוחצת. אבל המחיר האנושי של הניצחון היה כבד.

המחתרת החלה את מאבקה למען הקמת מדינה עצמאית למיעוט הטמילי בצפון מזרח סרי לנקה במחצית השנייה של שנות השבעים, ובהדרגה הפכה מארגון גרילה קטן לאחד הארגונים הצבאיים למחצה החזקים בעולם, עם כ-20 אלף חיילים (בהם גם ילדים ונשים) וכוחות ים ואוויר, ואף שלט בשטח שהתפרש על פני 15 אלף קמ"ר. "הנמרים" היו גם אחד מארגוני הטרור העשירים בעולם, בזכות תרומות של גולים טמילים ברחבי העולם ובשל מעורבותם בסחר בבני אדם ובסמים.

עבור "הנמרים", הטרור היה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הכוללת להשגת המטרה. למעשה, הם אלה שהמציאו את חגורות הנפץ ששימשו מחבלים ומחבלות לביצוע מאות פיגועי התאבדות, כולל רציחתם של ראש ממשלת הודו, רג'יב גנדי, ב-1991 ושל נשיא סרי לנקה, רנסינגה פרמדסה, בשנת 1993.

ממשלות סרי לנקה ניסו להתמודד עם איום הטרור של "הנמרים" בדרכים שונות. הם השתמשו בכוח צבאי, כולל אמצעי לחימה שנרכשו מישראל כמו מטוסי כפיר וספינות דבורה, ובנוסף ניסו לקדם פתרון פוליטי. בשנת 2002, הכריזו שני הצדדים על הפסקת אש וניהלו שיחות שלום בתיווך נורבגיה. השיחות אמנם נקלעו למבוי סתום באביב 2003, אולם ראשי ארגון הטרור הבהירו כי הם מחויבים לפתרון של שלום ואף שיתפו פעולה עם הרשויות בשיקום אחרי הצונאמי הקטלני של דצמבר 2004.

מי שהביא את השינוי הוא מהינדה רג'פקסה, שנבחר לנשיא סרי לנקה ב-2005. עוד בקמפיין הבחירות, הוא הבהיר כי הפתרון לטרור ולאלימות מצד "הנמרים" הוא צבאי בלבד, והציבור החליט לתת בו אמון כדי שישיג את המטרה. יחד עם אחיו גוטאביה, שמונה לשר ההגנה, הוא החל במשימה המורכבת.

ראשית, הוא הכפיל את תקציב הביטחון, ערך רפורמה בשירותי המודיעין והרחיב את שורות הצבא. במקום יחידות צבאיות גדולות שנעות כבדות, החלו האחים רג'פקסה להשתמש ביחידות מיוחדות קטנות וניידות שניהלו לוחמת גרילה נגד המורדים החמושים.

אמצעי נוסף היה שיטת "הפרד ומשול". הממשלה תמכה בקבוצות שהתפלגו מארגון "הנמרים" כדי ליצור רקע בקרב הבדלנים, והתגובה הנזעמת של "הנמרים" נגד מי שנחשבו לבוגדים, ובעיקר נגד אזרחים שהיו מזוהים עמם, רק הובילו להתנתקות נוספת של האוכלוסייה ממי שטענו כי הם נלחמים למען התושבים.

גם לקהילה הבינלאומית היה תפקיד נכבד במערכה של סרי לנקה. ארצות הברית, האיחוד האירופי, קנדה, הודו ואוסטרליה הכריזו כי "הנמרים" הם ארגון טרור והחלו לפעול להקפאת כספיהם ברחבי העולם, אחד מצינורות החיים החשובים ביותר של הארגון. צבא סרי לנקה גם זכה לסיוע צבאי חיצוני, מסין ועד ישראל, שאפשר לו לשפר את יכולותיו מול ארגון הגרילה המסוכן.

מדיניות זו הצליחה להחליש בהדרגה את "הנמרים" ולדחוק אותם ממרבית האזורים שבהם שלטו. בראשית 2009, פתח צבא סרי לנקה במבצע המכריע שנועד להשמיד סופית את ארגון הטרור ולהחזיר את ריבונות הממשלה על כל חלקי המדינה. הפעם, לא היה מדובר רק ביחידות מובחרות, אלא בשימוש מסיבי בכוח אווירי וארטילרי שנועד להביא לידי ביטוי את מלוא עוצמתו של הצבא.

במאי 2009, הודיע הנשיא רג'פקסה כי הושג ניצחון מוחלט וכי מנהיג ארגון הטרור מיום היווסדו, וולופילאי פרבקראן, נהרג בלחימה. "שחררנו לחלוטין את המדינה מהטרור של הנמרים הטמילים. כעת ביססנו את שלטוננו בכל המדינה", אמר. "הכוונה שלנו הייתה להציל את הטמילים מאחיזתם האכזרית של הנמרים טמילים. כעת עלינו לחיות כמו שווים במדינה החופשית הזו".

אבל המחיר האנושי של הניצחון היה כבד ביותר. אזרחים הפכו למגנים חיים של הטרוריסטים, בעוד מאות אלפים נמלטו מבתיהם אבל נותרו בתוך קו האש בין שני הצדדים היריבים. הממשלה מנעה מאמצעי התקשורת ומארגונים הומינטריים להיכנס לאזור הלחימה, אולם עדויות של תושבים שנמלטו גילו כי המחיר האנושי בקרב האוכלוסייה המקומית היה גבוה ביותר כתוצאה מהפצצות הצבא.

מאז סיום הלחימה וחיסול ארגון הטרור, החלה ממשלתו של רג'פקסה לקדם תהליך פיוס במטרה להפוך את הטמילים לחלק בלתי נפרד מהחברה בסרי לנקה. אבל נראה כי הזוועות של המלחמה הממושכת, ובייחוד של המערכה המכריעה ימשיכו לרדוף את המדינה. כלי תקשורת בבריטניה חשפו צילומים שמעידים לכאורה על פשעי מלחמה שביצעו שני הצדדים, כולל פגיעה מכוונת באזרחים, הוצאות להורג ומניעת מים ומזון מאזרחים שנקלעו לאזור הלחימה. בממשלת סרי לנקה דחו את הטענות כי כוחותיה ביצעו פשעים, אך הבטיחו להפיק לקחים. למרות זאת, ועדת זכויות האדם של האו"ם המליצה במרץ האחרון להקים ועדת חקירה לבירור הפגיעה באזרחים ונראה כי הפרשה עדיין רחוקה מסיום.

בינואר האחרון הגיע רג'פקסה לביקור רשמי ראשון של נשיא סרי לנקה בישראל. "הגעת לכאן כמנהיג עם רקורד מרשים", אמר המארח, נשיא המדינה שמעון פרס. "השקעת את לבך ואת מחשבתך, את ימיך ולילותיך בשלום, ואתה רואה את הפירות. הגעת לאזור שעדיין מחפש שלום ופיוס. ישראל נחושה לעשות שלום".

אירועי הימים האחרונים הוכיחו כי הדרך לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני עדיין רחוקה מאד וכי ייתכן שהאזור עומד שוב בפני סבב לחימה. כעת עולה השאלה אם המנהיגים בירושלים יבחרו בתסריט של צפון אירלנד וישימו את הדגש על השגת פתרון פוליטי ולא רק על הפעלת כוח, או שכמו רג'פקסה, גם הם יגיעו למסקנה שכוח הוא הדרך היחידה שיכול להביא להשמדה מוחלטת של הטרור – תוך שימוש בכל האמצעים האפשריים, גם אם לעתים הם רחוקים מדמוקרטיה.

הסכם המבוקשים הסודי שמסעיר את צפון אירלנד

אדם שנעצר בחשד למעורבות בפיגוע של המחתרת האירית ב-1982 הפתיע כאשר חשף בבית המשפט מכתב רשמי מממשלת בריטניה שמבטיח לו כי הוא לא מבוקש, וזאת על אף שהיה נגדו צו מעצר פעיל. מדובר בחלק מתוכנית סודית שבה מבוקשים של המחתרת האירית קיבלו מכתבים דומים בשבע השנים האחרונות. ראש המועצה המנהלת של צפון אירלנד איים להתפטר וראש ממשלת בריטניה הכריז על חקירה

העבר לא מפסיק לרדוף את צפון אירלנד: ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הכריז היום (חמישי) כי ימונה שופט חוקר שיבדוק כיצד אדם שנחשד בביצוע פיגוע קטלני בלונדון לפני יותר משלושים שנה קיבל בטעות מכתב רשמי שמודיע לו כי הוא כבר לא מבוקש בהתאם למדיניות סודית של הממשלה כחלק מתהליך השלום. הפרשה עוררה את המשבר הפוליטי החמור ביותר בצפון אירלנד מזה שבע שנים ויצרה מתיחות מחודשת בין הפרוטסטנטים הפרו בריטים לבין הקתולים הפרו אירים.

ג'ון דאוני בן ה-62 נעצר במאי שעבר בשדה התעופה גאטוויק שבלונדון בחשד למעורבות בפיגוע מכונית תופת שביצעה המחתרת האירית (IRA) בהייד פארק ביולי 1982, ובו נהרגו ארבעה חיילים. דאוני היה מבוקש אחרי שטביעות אצבע שלו התגלו בזירה.

אולם השבוע החליט שופט בית המשפט העליון בבריטניה לבטל המשפט אחרי שדאוני הציג מכתב רשמי שקיבל בשנת 2007 מהמשרד לענייני צפון אירלנד של ממשלת בריטניה ובו נאמר: "אין צווי מעצר קיימים, ואתה לא מבוקש על ידי המשטרה בצפון אירלנד למעצר, חקירה או העמדה לדין. שירות המשטרה של צפון אירלנד גם לא ער לאף כוח משטרה אחר שמתעניין בך".

אבל המציאות הייתה שונה. זמן קצר לאחר מכן התברר למשטרת צפון אירלנד כי דאוני עדיין מבוקש על ידי הסקוטלנד יארד בחשד למעורבות בפיגוע, אולם דבר לא נעשה והמכתב נשאר בתוקף. כעת, לא נותרה לשופט ברירה אלא לקבוע כי נעשתה "טעות קטסטרופלית" והוא שחרר את דאוני מאחר שהמשך ההליכים היו "מערערים את האמון הציבורי במערכת המשפט".

פרשת דאוני חשפה כי החל משנת 2007 העניקה ממשלת בריטניה בחשאי מכתבים דומים ל-187 חברים לשעבר בארגוני הטרור הרפובליקניים (הקתולים) שהיו מבוקשים על פשעים שונים – ובעיקר מעשי טרור ורצח – עד חתימת הסכם השלום של יום שישי הטוב באפריל 1998. ההליך החל בימי ממשלת הלייבור של טוני בלייר וגורדון בראון, אך נמשך גם תחת ממשלת הקואליציה של דיוויד קמרון על אף התנגדותם לתהליך.

הסכם השלום אפשר את שחרורם של מאות טרוריסטים לשעבר – פרוטסטנטים וקתולים – מבתי הכלא, אולם לא קבע מה יעלה בגורלם של מבוקשים (On the Run) בגין פשעים שבוצעו עד 1998. הסוגיה המשיכה להוות אבן נגף בתהליך השלום והמאמצים להשיג הסכם בין הצדדים נכשלו בשל התנגדות היוניוניסטים למתן חנינה למבוקשים, בעוד הרפובליקנים לא הסכימו כי ההסכם יכלול גם את אנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים במעשי הרג בלתי חוקיים.

רק בשנת 2007 גובש מנגנון סודי, במסגרתו משטרת צפון אירלנד בחנה את שמות המבוקשים כדי לראות אם עדיין יש בסיס למעצרם או אם מבוקשים על ידי צד כלשהו. אם הוחלט שלא קיימת תשתית נגדם, נשלח מכתב שמאשר כי הם יכולים לשוב בחופשיות לבריטניה מבלי להיעצר.

השרה הנוכחית לענייני צפון אירלנד, תרזה ויליירס, הודתה כי התוכנית עדיין קיימת, אך הכחישה כי מדובר בחסינות ממעצר. "כל מי שקיבל מכתב כזה צריך לדעת שאם תצוץ ראייה בעתיד בקשר למעורבות בעבירות טרור לפני ההסכם, הוא יהיה כפוף למעצר ולהעמדה לדין", אמרה.

"מקרה נורא"

בעקבות חשיפת הפרשה, טען ראש המועצה המנהלת של צפון אירלנד (ממשלת החבל), פיטר רובינסון מהמפלגה היוניוניסטית, כי הוא לא ידע על פרטי המכתבים ואיים כי הוא יתפטר אם ממשלת בריטניה לא תטפל בעניין.

נציגי השין פיין, המפלגה הרפובליקנית המובילה והזרוע הפוליטית לשעבר של המחתרת האירית, דחו את דבריו של רובינסון ואמרו כי משתתפי השיחות, כולל רובינסון, היו מעודכנים  בפרטי התוכנית וכי איומיו של רובינסון רק יערערו יותר את תהליך השלום.

גם ג'ונתן פאוול, שהיה יועצו הקרוב של טוני בלייר, כתב כבר בשנת 2009 בספרו על תהליך השלום כי רובינסון קיבל עדכון שוטף. היום הוא ציין בראיון בבי-בי-סי כי לא הייתה ברירה אלא לבצע את התוכנית מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכם.

אתמול אמר דיוויד קמרון כי פרשת דאוני היא "מקרה נורא", והיום הוא הכריז כי ימונה שופט חוקר שיבחן את הטעויות שבוצעו בחלוקת המכתבים, ובייחוד כיצד דאוני קיבל את המכתב על אף שהיה נגדו צו מעצר, וכי המסקנות יוגשו עד סוף מאי. עם זאת, מדבריו של קמרון עולה הוא לא מתכוון לבטל את התוכנית עצמה מאחר שאינו רוצה לפגוע בהסכם השלום.

בעקבות הודעתו של קמרון, הסיר רובינסון את איום ההתפטרות ובינתיים ממשיכים המוסדות שמנהלים את צפון אירלנד לפעול כרגיל. אבל הפרשה הנוכחית מעידה כי על אף ששני צדדים היריבים שותפים כעת בשלטון, השדים של העבר עדיין מרחפים והדרך לפיוס אמיתי ומלא עודנה רחוקה.

חדש במצעד הבריטי: שיר תמיכה בפעילי טרור

שיר משנת 1982 שמהלל את עשרת האסירים הרפובליקניים שמתו בשביתת הרעב בכלא בצפון אירלנד ומגדף את בריטניה הגיע למקום ה-33 במצעד הלהיטים השבועי של הבי-בי-סי. הצלחתו היא תוצאה של קמפיין של אוהדי קבוצת הכדורגל סלטיק שמוחים על חוק שקובע כי אסור לשיר את הבלדה במהלך משחקים

"אנגליה, את מפלצת, אל תחשבי שאת ניצחת

לעולם לא נובס כל עוד לאירלנד יש כאלה בנים".

אלה שניים מהמשפטים של שיר המחאה הרפובליקני "Roll of Honour" שהגיע אתמול למקום ה-33 במצעד 40 הלהיטים השבועי של רדיו בי-בי-סי 1, כשהוא מקדים זמרים בינלאומיים בולטים כמו ריהאנה וקייטי פרי.

השיר של להקת "הבריגדה האירית" יצא לאור במקור בשנת 1982 כדי להעלות על נס את עשרת החברים בארגוני הטרור הרפובליקניים בצפון אירלנד שמתו בשביתת הרעב בכלא מייז שנה קודם לכן. השיר מנציח את שמותיהם של העשרה, ובראשם מנהיג שביתת הרעב, בובי סאנדס מהמחתרת האירית  (IRA) ומגדף את הבריטים.

אז כיצד קרה שבלדה אנטי בריטית מלפני יותר מ-30 שנה מגיעה פתאום לאחד המצעדים המוזיקליים החשובים בעולם? התשובה היא שמדובר במחאה של אוהדי קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק, אשר ידועים כקבוצה הקתולית של גלזגו - בניגוד ליריביהם מקבוצת ריינג'רס הפרוטסטנטית – ואשר הביעו תמיכה בלתי מסויגת במאבק של המחתרת האירית נגד השלטון הבריטי בצפון אירלנד.

ציור קיר שמהלל את בובי סאנדס בבלפסט

זעמם של אוהדי סלטיק יצא נגד חוק שהעבירה ממשלת סקוטלנד לפני כשנתיים, ואשר אסר על "התנהגות תוקפנית במגרשי הכדורגל", ובין השאר קבע כי השמעת שירים שתומכים בארגוני טרור אסורים במגרשים. בספטמבר האחרון אף הורשע אוהד הקבוצה אחרי ששר את הבלדה במשחק ליגה ונאסר עליו להגיע למשחקים במשך שלוש שנים ולשלם קנס של 600 פאונד.

בשל כך, יצאו חברי "הבריגדה האירית" וארגון האוהדים המתנגד לחוק בקריאה לתומכי סלטיק לבצע הורדות של השיר מ-iTunes וכך להכניס אותו למצעד הפזמונים כדי "להביך את מי שרוצים להפוך אותנו לפושעים". "לא נסבול את המשך הרדיפה של חברינו האוהדים מצד מדינת המשטרה סקוטלנד", נאמר בהודעת הארגון.

אחרי שבשבוע האחרון הגיע השיר כבר למקום ה-24 בזכות ההורדות המסיביות, אתמול הוא התייצב במקום ה-33 במצעד. המגישה ג'מילה ג'מיל ציינה כי מדובר במחאה של אוהדי סלטיק, ומיד לאחר מכן השמיעה את שתי השורות הראשונות של הבלדה: "קראו את שורת הכבוד עבור הגברים האמיצים ביותר של אירלנד, אנחנו חייבים להיות מאוחדים לזכרם של העשרה".

השמעתו של השיר השנוי במחלוקת עוררה סערה בקרב היוניוניסטים בצפון אירלנד – תומכי המשך האיחוד עם בריטניה – שזעמו על רשת השידור הציבורית שנתנה ביטוי לבלדה. "אם הבי-בי-סי היה ניצב מול שיר אחר שמהלל רצח, ולעתים מעשי רצח רבים של אנשים חפים מפשע, הם היו מקבלים החלטה מנהלתית שלא לקדם שיר כזה", אמר הפוליטיקאי הפרוטסטנטי, גרגורי קמפבל, לבלפסט טלגרף. "בדיוק אותם עקרונות צריכים להיות תקפים אילו היה מדובר באל-קאעידה, הבדלנים הבאסקים או ארגוני טרור מזרח תיכוניים אחרים".

בבי-בי-סי הבהירו כי הם לא יכולים להחרים את השיר מאחר שמדובר בחופש הביטוי. כך היה גם בשנה שעברה, כאשר במצעד הפזמונים הושמע קטע מהשיר "דינג דונג! המכשפה מתה" מהסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמו מתנגדיה של ראש הממשלה, מרגרט תאצ'ר, בעקבות מותה של "גברת הברזל".

הטרור הצפון אירי עדיין פה

פרשת הבלדה מגיעה בדיוק כאשר בריטניה קיבלה תזכורת כי על אף הסכם השלום שנחתם בצפון אירלנד בשנת 1998, הטרור הרפובליקני עדיין לא נעלם לחלוטין. היום מסר הסקוטלנד יארד כי קבוצה בשם "ה-IRA החדש" קיבלה אחריות על משלוח של ארבע מטעני חבלה למשרדי גיוס של הצבא בשבוע שעבר.

ארבעת המטענים התגלו במשרדים באוקספורד, ברייטון, קנטרברי ובמרכז הקניות קווינסמרה, וחבילות חשודות נשלחו גם למשרדים של הצבא באלדרשוט, רדינג וצ'טהאם. כל החבילות נוטרלו ללא נזקים או נפגעים.

לאחר ישיבת חירום שהתקיימה במשרד ראש הממשלה, נאמר כי המטענים היו בעלי סימני זיהוי של ארגוני טרור מצפון אירלנד. היום אישרה גם המשטרה כי ביום שבת קיבל עיתון צפון אירי הודעת קבלת אחריות שכללה מילת קוד מוכרת שמזוהה עם ה-IRA.

המחתרת האירית, שהייתה אחראית למאות מקרי רצח וטרור במהלך העימות המזוין בצפון אירלנד, הכריזה על סיום המאבק ועל התפרקותה בשנת 2005. אולם פעילים בארגון, שמתנגדים לתהליך השלום, המשיכו לפעול במסגרת ארגוני טרור בדלניים שהיו אחראים לכמה התקפות בשנים האחרונות. לפני כשנתיים, הוכרז על הקמת ארגון "ה-IRA החדש" ואנשיו חשודים במשלוח מעטפות נפץ לפני כמה חודשים. 

לחלק את ירושלים - גרסת צפון אירלנד

מסמכים מסווגים שפרסם הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי ראש הממשלה תאצ'ר בחנה בשנת 1984 רעיון להעביר יישובים שלמים בצפון אירלנד לריבונות הרפובליקה האירית בניסיון לפתור את הסכסוך האלים. ההצעה נפלה אחרי שהשר לענייני צפון אירלנד הזהיר כי מדובר "בצעד דרקוני". לידיעת הקורא אביגדור ליברמן

שר החוץ ליברמן שב והעלה היום את הסוגיה של חילופי שטחים עם מדינה פלסטינית עתידית, כאשר הוא ציין כי בראייתו, במסגרת ההסכם יהיה צריך להעביר את אזור המשולש ואת יישובי ואדי ערה מעבר לגבול החדש. רעיון חדש-ישן זה מצטרף להצעה שהועלתה לא פעם במסגרת המשא ומתן על העברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית.

מסמכים מסווגים שפרסם ביום שישי האחרון הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי גם ממשלתה של מרגרט תאצ'ר השתעשעה לפני 30 שנה ברעיון של העברת יישובים לריבונות של מדינה אחרת, הפעם בניסיון לפתור את הסכסוך המדמם בצפון אירלנד.

המשך הטרור מצד המחתרת האירית (IRA) והמיליציות הפרוטסטנטיות הנאמנות לבריטניה, התחזקותה הפוליטית של השין פיין (הזרוע הפוליטית של המחתרת האירית) ואי ההתקדמות בדרך למציאת פתרון פוליטי לסכסוך המדמם הובילו לרעיונות שונים בניסיון לפתור את המבוי הסתום.

באביב 1984 הציגו פקידים במשרד לענייני צפון אירלנד לראש הממשלה תאצ'ר ולשריה הבכירים נייר עמדה שעוסק במחקר שערך פול קומפטון מאוניברסיטת קווינ'ס שבבלפסט בדבר הצעות לשרטוט מחדש של הגבול. קומפטון ציין כי חלוקת האי בין אירלנד לבין ששת המחוזות בצפון אירלנד בשנת 1920 הייתה נכונה וצודקת, אולם לא בוצעה באופן הראוי.

על כן, הציע קומפטון, שלוש אלטרנטיבות לחלוקה מחדש של צפון אירלנד בין בריטניה לבין הרפובליקה האירית. ההצעה הבולטת שבהן הייתה להעביר מחצית משטח הצפון עם כחצי מיליון תושבים לריבונות האירים, כולל מרבית העיר לונדונדרי. בעקבות זאת, תישאר בצפון אוכלוסייה של כמיליון תושבים שתורכב מ-73.5% פרוטסטנטים ו-26.5% קתולים.

המסמך אף כלל הצעה להפוך את מערב בלפסט, אזור שנחשב למעוז של ה-IRA ושל הלאומנים הקתולים, ל"גטו מוקף חומה" שבו יסיירו שוטרים אירים, וזאת כדי להגן עליהם מפני התקפות של חמושים פרוסטנטים, עם זאת, הפקידים הודו כי יהיה קשה ליישם את הרעיון מבחינה פוליטית ופיזית.

"חומת השלום" בבלפסט

הסימונים וההדגשות של תאצ'ר על המסמך מעידים כי "אשת הברזל" חשבה ברצינות על רעיון החלוקה מחדש, אולם השר לענייני צפון אירלנד, ג'ים פריור, הצליח לשכנע אותה כי יש לוותר על ההצעה מרחיקת הלכת.

"לנוכח הקשיים העצומים, המעשיים והפוליטיים, של שרטוט הגבול מחדש ושל הזזת חלקים מהאוכלוסייה... אני לא מאמין שמדובר בפתרון מקובל על הדעת", כתב פריור במזכר שהעביר לתאצ'ר ביוני 1984. "אנחנו עלולים לנקוט באמצעים דרקוניים כאלה אם נעמוד מול מלחמת אזרחים מיידית, או כתוצאה ממלחמת אזרחים, אבל אני לא מאמין שהגענו לשלב הזה".

באוקטובר 1984, אחרי הניסיון של ה-IRA לחסל אותה בפיגוע במלון גרנד הוטל בברייטון ולקראת פגישתה עם עמיתה האירי גארט פיצג'רלד, שוב תהתה תאצ'ר בדבר אפשרות חלוקת האי מחדש, אבל פיצג'רלד דחה זאת בתוקף.

מאז ככל הנראה לא הועלה הרעיון מחדש (לפחות עד שיתפרסמו מסמכים מסווגים שמעידים אחרת) והסכם יום שישי הטוב משנת 1998, שסיים את הסכסוך המזוין אחרי 30 שנה ויותר מ-3,500 קורבנות, הותיר את שתי הקהילות היריבות זו לצד זו, כשהן אף מנהלות ביחד את ענייניה של צפון אירלנד.