מרוסיה בשנאה: על רדיפת הקהילה הגאה

רצח, אלימות מחרידה, השפלות וקנסות כבדים. אלה רק חלק מהעונשים שמצפים ברוסיה למי שיעז להפגין נטיות חד מיניות. כך מוביל פוטין את הרדיפה אחרי חברי הקהילה הגאה כשלא מעט רוסים תומכים במהלכיו. "אל תעזו להתקרב לכאן, אפילו לא כתיירים", מזהירה פעילה בולטת את חברי הקהילה בישראל.

ולדיסלב טורנובוי ישב ושתה בירה עם חבריו בפארק בעיר הרוסית וולגוגרד (לשעבר סטלינגרד) ב-9 במאי, יום השנה לניצחון על גרמניה הנאצית. אז, הוא הודה בפניהם כי הוא הומוסקסואל ובכך נחרץ גורלו. שעות ספורות לאחר מכן, התגלתה גופתו של טורנובוי בן ה-23 בחצר של בניין מגורים.

המשטרה מסרה כי טורנובוי עבר התעללות מחרידה שכללה מכות רצחניות ופגיעות קשות באשכים שלו, הוא נאנס באמצעות בקבוקי בירה וראשו רוסק עם סלע, ולבסוף נשרפה גופתו. שני בני אדם נעצרו, בהם חבר לשעבר של טורנובוי לשולחן הלימודים, והם הודו כי רצחו אותו "בגלל שהוא הומו".

עשרים יום בלבד לאחר מכן, התרחש רצח מזעזע נוסף. שלושה מתושבי הכפר ז'פורוז'יה שבמחוז קמצ'טקה, בקצה המזרחי המרוחק של רוסיה, נעצרו בחשד שרצחו באמצעות סכינים ובעיטות את שכנם, סגן מנהל שדה התעופה האזורי, בשל "אוריינטציה מינית בלתי מסורתית" ולאחר מכן הכניסו את גופתו למכונית ושרפו אותה.

שני האירועים המחרידים הם עדות לרדיפה ולטרור שעוברת הקהילה הלהט"בית ברוסיה בתקופה האחרונה. בדיוק עשרים שנה אחרי שבוטל החוק מ-1933 שקובע כי העונש על יחסים מיניים בין שני גברים הוא חמש שנות מאסר, ודווקא כאשר במדינות רבות ברחבי העולם ניתן הכשר חוקי לנישואים חד מיניים, נראה כי הימים האפלים של המשטר הקומוניסטי שוב מאיימים על הפעילים הגאים ברוסיה, גם הפעם בחסות הרשויות.

הברית בין פוטין לכנסייה

בחודש יוני האחרון, חתם הנשיא ולדימיר פוטין על חוק שאוסר "תעמולה גאה" אחרי שזכה לאישור של 436 חברי הבית התחתון של הפרלמנט (הדומה), ללא אף מתנגד. החוק, שדומה במתכונתו לחוקים שכבר נכנסו לתוקף בשנה האחרונה בסנט פטרבורג ובערים נוספות, קובע כי אסורה העברה של "תעמולה של יחסים בלתי מסורתיים לקטינים". מהלשון המעורפלת של החוק משתמע כי לא רק קיום מצעדי גאווה, אלא גם גם נשיקה או החזקת ידיים בין בני זוג מאותו מין מהווים עבירה. העונשים על מי שיעברו החוק על החוק מגיעים לקנס של עד 5,000 רובל לאדם או עד מיליון רובל לחברות וארגונים, כולל גופי תקשורת.

פוטין, ששב לכהונה חדשה על כס הנשיאות בקרמלין במאי 2012, גם חתם בהמשך החודש על חוק שאוסר על זוגות גאים מחו"ל לאמץ ברוסיה. לטענתו, כל המהלכים החברתיים שהוא מקדם נועדו לחזק את האוכלוסייה הרוסית ולהגביר את קצב הריבוי הטבעי. הוא מסתמך על נתוני שירות הסטטיסטיקה הפדרלי, שלפיהם בשנת 2010 היו ברוסיה 141.9 מיליון תושבים לעומת 148.6 מיליון בשנת 1993.

בת בריתו של פוטין במאבק נגד הקהילה הגאה היא הכנסייה האורתודוכסית, שגם היא ידעה רדיפות בתקופה הקומוניסטית אבל כעת נחשבת לכוח משפיע בחברה הרוסית. בראייתה של הכנסייה, היא נחשבת לחומה בצורה ששומרת על הערכים המסורתיים מול הפתיחות המערבית. הגדיל לעשות מנהיג הכנסייה, הפטריארך קיריל, שבסוף יולי יצא נגד המגמה הגוברת במערב להתיר נישואים חד מיניים. "זה סימפטום אפוקליפטי מסוכן ביותר, ועלינו לעשות כל שבכוחנו כדי להבטיח שהחטא הזה לא יהפוך לעולם לחוק מדינה ברוסיה, כי המשמעות היא שהאומה צועדת בנתיב להרס עצמי", הכריז.

גם חברי פרלמנט השתמשו בשפה קשה כלפי חברי הקהילה הגאה במהלך הדיונים על חוק "התעמולה", כשהם מנסים להסביר כי מדובר בהגנה על המולדת. "יחסים מיניים מסורתיים הם יחסים בין גבר ואישה, וזה התנאי לשמירה על העם הרוסי הרב תרבותי ולהתפתחותו", אמרה ילנה מיזולינה, ראש הוועדה לענייני משפחה, נשים וילדים שהייתה ממגבשי החוק השנוי במחלוקת. "אנחנו חיים ברוסיה, לא בסדום ועמורה", הוסיף חבר מפלגת השלטון, דמיטרי סבלין.

נטשה צימבלוב, שעומדת בראש ברית הסטרייטים למען שוויון זכויות ללהט"בים שפועלת בסנט פטרבורג, משווה בין התנהלותו של פוטין מול הקהילה הגאה לבין הרדיפה שניהלו הנאצים נגד היהודים. "כמו כל דיקטטור, פוטין זקוק לדמות של אויב כדי ללכד את הציבור הרוסי סביבו", היא אומרת לי. "הוא בחר בקהילה הגאה בתור הדמות הזאת. הוא מתבסס על דעות קדומות הומופוביות שיש בחברה הרוסית, ועבורו זה האמצעי הכי מתאים למניפולציה. כל השטויות ההומופוביות הן מרכיב חשוב של אותה אידיאולוגיה של משטר פוטין, כדי להצדיק את ההפקרות הנוראית, השחיתות וקריסת היסודות הדמוקרטיים של הפדרציה הרוסית. כמובן שזו פיקציה. כל מה שמעניין אותם באמת זה דברים אחרים לגמרי – שלטון בלתי מוגבל".

נטשה צימבלוב מובילה את מצעד הגאווה בסנט פטרבורג ביוני שעבר. צילום: אלק נאזה

ההתעללות הובילה להתאבדות

באווירה כזו, שזוכה לתמיכה מרומזת מצד הרשויות הפוליטיות והדתיות, ולהתעלמות מצד המשטרה ורשויות אכיפת החוק, לא פלא שכמעט מדי יום צצות עדויות להתעללויות קשות נגד חברי הקהילה הגאה, בעיקר מצד ארגונים לאומניים קיצוניים. בחודש יולי פורסמו סרטונים קשים שמתעדים כיצד פעילים גלוחי ראש מתעללים בהומוסקסואלים, כולל בנערים, אחרי שפיתו אותם באמצעות מודעות באתרי שיתוף חברתיים. הפעילים מתעדים את ההתעללויות כדי לחשוף בפומבי את זהותם של ההומוסקסואלים, ונטען כי חלק מהצעירים שהופיעו בסרטונים התאבדו.

באחד הקטעים נראים חברי כנופיה פוגשים נער בן 15 שמודה כי הוא הגיע לקיים יחסי מין עם גבר, ואז הם שופכים עליו שתן מתוך בקבוק – במה שלטענתם הוא "תהליך טיהור" – ובועטים בו. במקרה אחר, שפכו פעילי הימין הקיצוני פעילים צבע כחול על צעיר הומוסקסואל, ואילו בצילום נוסף הצטלמו הלאומנים ליד צעיר שאחד בדילדו ושפטמותיו נצבעו באדום.

"אנחנו לא אוהבים הומוסקסואלים. אם זה היה תלוי בוי, הייתי הורג אותם, אבל המדינה לא מרשה", אמר בפתיחות לב מנהיג של כנופיה לאומנית בעיר קמנסק לאתר האינטרנט הרוסי lenta.ru. "אני חושב שכל ההומואים הם פדופילים", הוסיף פעיל אחר בקבוצה. "היום הוא אוהב בנים, אחר כך הוא יאהב ילדים. הם לא ראויים לחיים בחברה".

צימבלוב מודה שהפעילים הקיצונים אכן מאמינים שהשלטון נותן להם תמיכה במאבק בקהילה הגאה, ולכן העברת החוקים רק מגדילה את הסיכוי לאלימות. אבל לדבריה, כבר עכשיו הם חיים באווירה של פחד. "היו התקפות על פעילים בגלל שהם הלכו עם סימני הקשת או משולש ורוד על הבגדים כדי להראות את הקשר שלהם עם הקהילה הגאה", היא מספרת. "אחת הפעילות של הארגון שלי הותקפה לא מזמן וקרעו מהתיק שלה את הסמל של הארגון. עוד שני פעילים קיבלו מכות ברחוב, אחד מהם מכות די חזקות".

מצעד הגאווה בסנט פטרבורג. צילום: אלק נאזה

גם צימבלוב סבלה באופן אישי מהאלימות הלאומנית. "ב-29 ביוני, ניסינו לקיים מצעד גאווה בהייד פארק של סנט פטרבורג. הניאו-נאצים התארגנו מראש דרך האינטרנט ובאו לשם כדי 'לא לאפשר', כמו שהם אומרים, לנהל מצעד הגאווה. הם תקפו אותנו, השליכו עלינו אבנים, ביצים ובקבוקים עם מים ושתן והכו אנשים. אני עמדתי שם עם דגל הגאווה, הסתכלתי בשמים וראיתי כזה שיטפון של אבנים וביצים שהושלכו לעברנו. ספגתי שתי אבנים בראש וגם רימון עשן ששרף לי את הדגל. לא נפצעתי, אבל כמה חברים שלי כן נפצעו, הם קיבלו מכות עד זוב דם".

סיפורה של צימבלוב מעיד כי לא רק מי שמשתייכים לקהילה הגאה נופלים קורבן לרוחות האלימות שמנשבות כיום ברוסיה. לדבריה, על אף שהיא סטרייטית, היא החליטה לפעול למען זכויות הלהט"בים בגלל שהיא לא הייתה יכולה לראות כיצד השנאה ההומופובית פגעה בחבר הקרוב ביותר שלה, ובשל השקפת העולם הליברלית שלה שמאמינה כי החירות היא הערך החשוב ביותר.

"אני חושבת שכל מה שקשור לאהבה, לסקס ולאורח החיים של אנשים זה עניין פרטי לגמרי אם זה לא גורם נזק לאנשים אחרים", היא מדגישה. "השלטון והחברה לא צריכים להתערב בזה.  אם ממשלה מתחילה להתעסק במה שאנשים עושים במיטה, זה דבר מאוד מגעיל מבחינתי. זה סימן שמשהו ממש לא בסדר במדינה זאת. ובמובן זה ממש לא משנה אם אני לסבית או סטרייטית, זה נוגע בי בכל מקרה, כי אני לא רוצה שהמדינה שבה אני חיה תהפוך לאיראן או משהו דומה לגרמניה הנאצית או ברית המועצות".

הכל התחיל בבר נוער

האירוע שגרם לצימבלוב להתחיל בפעילות מעשית היה ההתקפה הרצחנית בברנוער בתל אביב באוגוסט 2009, שלדבריה היוותה "סוג של נקודת מפנה בחיים שלי". היא הפסיקה את תהליך הגיור שלה אחרי ששמעה יהודים דתיים ברוסיה מתבטאים בשנאה כלפי הקורבנות בישראל, והחלה לפעול כמתנדבת בקהילה הגאה בעיר עד שהקימה את ברית הסטרייטים למען שוויון זכויות ללהט"בים.

"היוזמה הזאת נולדה ממודעות לעובדה שיש לא מעט אנשים כמוני, שהם לא שייכים לקהילה הגאה אבל לא רוצים לחיות במנידה פשיסטית שבה משפילים אנשים ברקע של נטייה מינית ומכריזים אותם אזרחים מסוג ב'", היא מסבירה.

היא מציינת כי הנפגעים העיקריים ביותר מהחוק החדש הם נערים ונערות גאים שעלולים להישאר כעת בלי אוזן קשבת מאחר שמבוגרים יחששו לסייע להם מחשש לעבירה על החוק. כדי לסייע להם, הושק פרויקט אינטרנטי בשם "ילדים 404" (facebook.com/ children.404), שנועד לוודא שהנוער הגאה לא יהיה בלתי נראה, ושהוא ימצא אפשרות לדבר ולהשמיע את קולו, וגם לזכות בתמיכה ממבוגרים.

כיום נחשבת צימבלוב לאחת הדמויות המובילות בארגון הפעילות של הקהילה הגאה בסנט פטרבורג, וזאת על אף שהעיר היא הראשונה ברוסיה שבה נחקק "חוק תעמולה" הומופובי. בעוד שבבירה מוסקבה נאסר קיום מצעדי גאווה במאה השנים הקרובות, הרי שבעיר השנייה בגודלה ברוסיה יש קהילה גאה תוססת ופעילה. אבל לפי צימבלוב, גם זה עלול להשתנות בקרוב.

"אולי זה נשמע קצת מפתיע, אבל בעצם החוק בסנט פטרבורג כמעט לא הפריע לפעילות שלנו. במשך כל השנה וחצי שהחוק בתוקף, היה רק קנס אחד שקיבל פעיל אחד. בעצם המשטרה ובתי משפט לא העזו להפעיל את החוק האידיוטי הזה", היא אומרת. "עכשיו האווירה נעשתה יותר גרועה מאשר קודם כי החוק הפדרלי הוא יותר מסוכן לקהילה. המצב לא ברור עכשיו, אבל כמובן שאם נקבל הרבה קנסות, זה יהווה מכה חזקה לפעילות שלנו כי הקנסות הם כבדים מאוד".

גם התיירים על הכוונת

ואם חשבתם שהחוק החדש חל רק על אזרחים רוסים, טעות בידיכם. בעוד מקומיים שעוברים על החוק צפויים רק לקנסות, הרי שאם זרים חשודים ב"תעמולה בלתי חוקית של יחסים בלתי מסורתיים", הם צפויים לגירוש מרוסיה – ואף עלולים להישלח למעצר של עד 15 יום. ארבעה תיירים הולנדים שביקשו לצלם סרט תיעודי על הקהילה הגאה נעצרו באמצע יולי בעיר מורמנסק אחרי שברשותם התגלו צילומים של ראיונות עם נערים לגבי הומוסקסואליות, אולם בסופו של דבר לא הוגש נגדם כתב אישום.

צימבלוב מודה, בצער רב, כי לדעתה לא כדאי לתיירים גאים להגיע לארצה. "האמת שאם החברים הישראלים שלי ישאלו אותי אם כדאי או לא כדאי לנסוע לביקור לרוסיה, הייתי אומרת להם שלא יבואו לפה. מה זה, ארץ דבש שצריך לפחד בגללה ולחזור לארון זמנית רק כדי לבוא לפה? מה פתאום!".

 בינתיים, היא מתבוננת בקנאה בחופש שלו זוכה הקהילה הגאה בישראל וביכולתם של הפעילים להילחם למען זכויותיהם. צימבלוב, שלמדה עברית ברוסיה, מגיעה לביקורים תכופים בישראל, ובאחרון שבהם היא אף נשאה נאום בפני משתתפי מצעד הגאווה בירושלים בתחילת אוגוסט.

"מצבה של הקהילה הגאה בארץ יותר טוב, יותר יציב ויותר בטוח. הצלחתם כבר רבות, למרות שהומופובים גם משליכים פצצות סרוחות על משתתפי מצעדי גאווה בירושלים כמו שראיתי השנה", היא אומרת. "אני לא חושבת שאותה אווירה רעה שיש ברוסיה כלפי הלהט"בים יכולה להתרחש בארץ. אבל ישראלים רוסים כמובן מושפעים מהאווירה ברוסיה, ולכן דעות הומופוביות יכולות להתגבר גם בקרב המגזר הרוסי, אבל לא נראה לי שזה יכול להיות כל כך מכריע וגורלי כמו ברוסיה".

סקר של מכון פיו שפורסם בתחילת יוני ובחן את העמדות כלפי הקהילה הגאה ברחבי העולם מצא כי רק 16 אחוז מהרוסים סבורים כי החברה צריכה לקבל את ההומוסקסואליות. לפי צימבלוב, הדעות ההומופוביות אכן מושרשות בחברה הרוסית, וכעת משתמש השלטון באמצעי התקשורת כדי לבצע שטיפת מוח עמוקה יותר נגד הקהילה – ונכון לעכשיו, המומנטום נמצא בידי המשטר.

"מצאנו את עצמנו מול הכישלון הגדול להביא שינוי לחברה הרוסית. אכן, נכשלנו", היא מודה. "עם זאת, זה לא באשמתנו, אלא בגלל המדיניות של הממשלה, אבל זו תחושה רעה וכבדה מאוד. וכל אנשי הקהילה בדיכאון כרגע, לא ברור לאן להתקדם ואיך ומה יהיה איתנו".

אבל צימבלוב מאמינה שהקרב לא אבוד. "אני חושבת שמה שצריך לעשות עכשיו זה לעבוד עם אנשים מהחברה, לנסות לפנות אליהם באופן ישיר ואישי, מחוץ לכלי תקשורת, למצוא דרך להביא להם את האמת במקום אותו 'גומי לעיסה, שהם מקבלים מהטלוויזיה. ומה שהכי חשוב בעיניי – שיותר ויותר אנשים מהקהילה הגאה ייצאו מהארון בפני סביבתם. עכשיו רוב מוחץ ומוחלט של הומואים ולסביות ברוסיה נמצאים בארון. אם זה יתחיל להשתנות, אז יש לנו סיכוי לנצח את ההומופוביה של החברה הרוסית. הכל יכול להיות אחרת אם אתה יודע שמדובר על אנשים שאתה מכיר, על ידידים שלך, על שכנים ועל עמיתים או אפילו על בני משפחה. הם בני אדם כמוך, וכמוך הם מבקשים אותו אושר ואותם חיים טובים, לבנות משפחה ולהביא ילדים לעולם. ואין שום הבדל בינם ובינך בעצם".

הכירו את טראניס - המל"ט המתקדם החדש של בריטניה

חברת BAE ומשרד ההגנה הבריטי סיפקו צילומים ראשונים של טיסת הבכורה של מטוס ההדגמה של הטראניס, מטוס הקרב החמקן והבלתי מאויש שנחשב לכלי הטיס המתקדם ביותר שפותח אי פעם בממלכה המאוחדת. הוא נועד למגוון פעולות, החל מתקיפת יעדים בשטח האויב ועד איסוף מודיעין

שחקן חדש בזירה הצבאית האווירית: חברת BAE הבריטית, אחת מיצרניות הנשק ומערכות הלחימה הגדולות בעולם, חשפה אתמול צילומים ראשונים של אב הטיפוס של הטראניס (Taranis), מטוס הקרב החמקן הבלתי מאויש שמפותח בשיתוף משרד ההגנה ואשר נחשב לכלי הטיס המתקדם ביותר שנבנה אי פעם בבריטניה.

בהודעת החברה נאמר כי האב טיפוס של הטראניס ערך ב-10 באוגוסט 2013 את טיסת הבכורה שלו תחת פיקוחו של טייס הניסויים של BAE. בטיסה, אשר נמשכה 15 דקות, בוצעו בהצלחה ההמראה, סיבובים באוויר, נסיקה ונחיתה. טיסות נוספות נערכו בשנה שעברה, במהלכן הגיע המטוס למהירויות ולגבהים שונים.

הטראניס, אשר נקרא על שמו של אל הרעם הקלטי ואשר דבר פיתוחו פורסם לראשונה בשנת 2010, נועד לבצע פעולות מעקב ממושכות, לסמן מטרות, לאסוף מודיעין ולתקוף מטרות בשטח עוין – והכל תחת שליטה של מפעיל אנושי.

פיתוחו של מטוס ההדגמה של הטראניס עלה 185 מיליון פאונד והשתתפו בו מדענים, מומחי אווירונאוטיקה ומהנדסי מכונות מ-250 חברות שונות בבריטניה. עד כה הוא נחשב לסודי ביותר ורק מספר מועט של מדענים ומהנדסים זכו להיחשף לדגם המתקדם.

הטראניס בטיסת הבכורה. צילום: © 2014 BAE Systems. All rights reserved

"הטכנולוגיות המתקדמות שהופגנו באמצעות טראניס גם יסייעו למשרד ההגנה ולחיל האוויר המלכותי לקבל החלטות בנוגע לשילוב עתידי של מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים וכיצד הם יפעלו יחד באופן בטוח ויעיל עבור כוחות הביטחון הבריטיים", נמסר מהחברה.

"טראניס מספק תובנות חיוניות שיסייעו לעצב את היכולות העתידיות של הכוחות המזוינים שלנו בעשורים הקרובים", אמר פיליפ דאן, השר לענייני ציוד ביטחוני, תמיכה וטכנולוגיה. "הטכנולוגיה המתקדמת שלו היא עדות ליכולות ההנדסה המובילות של בריטניה שישמרו על בריטניה בחוד החנית של הביטחון".

האם אולימפיאדת סוצ'י תהפוך לדוגמה החדשה של "תיאטרון הטרור"?

אולימפיאדת החורף שתיפתח ביום שישי בעיר סוצ'י שברוסיה נחשבת לאירוע המאוים ביותר מבחינת ביטחונית מזה שנים. עשרות אלפי חיילים, שוטרים ואנשי ביטחון כבר התפרסו בעיר שהפכה לשטח סגור, אבל האם זה יספיק מול המחבלים האיסלאמים שנחושים לנצל את האירוע המסוקר כדי לתת לולדימיר פוטין מכה כואבת שהוא לא ישכח? 

"תיאטרון הטרור", כפי שהגדירו זאת פרופ' גבריאל ויימן וחוקרי תקשורת נוספים, הוא השימוש שעושים ארגוני המחבלים בכלי התקשורת הבינלאומיים כדי להעביר את המסר שלהם לקהל הצופים ברחבי העולם באמצעות פיגועי ראווה שיזכו לסיקור נרחב. בכך גם מבקשים ארגוני הטרור לעורר פחד באוכלוסייה של "מדינת הקורבן" ולגרום למשבר אמון בין התושבים לבין ההנהגה, אשר נתפשת כמי שאינה יכולה להתמודד עם האיום.

המקרה הבולט ביותר של יישום רעיון "תיאטרון הטרור" היה ההשתלטות שביצעו מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" על חדרי המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן ב-1972. מול המצלמות של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שסיקרו את האירועים בשידור ישיר, החזיקו הטרוריסטים בתשעה מחברי המשלחת (אחרי שרצחו שניים נוספים במהלך ההשתלטות) והציגו את דרישותיהם לשחרור מאות מחבלים ואת האשמותיהם נגד ישראל. בסופו של הפיגוע במינכן, שהסתיים במותם של 11 מחברי המשלחת הישראלית, הצליחו המחבלים במטרתם כאשר העלו את הבעיה הפלסטינית על סדר היום העולמי.  

ביום שישי תיפתח בעיר סוצ'י שבדרום רוסיה אולימפיאדת החורף, ונראה כי מאז מינכן לא היה אירוע ספורטיבי בינלאומי שהחשש שהוא יהפוך לזירת טרור היה כה מוחשי. אמנם לפני אולימפיאדת סידני בשנת 2000 נחשפה כוונה של מחבלים לפוצץ כור גרעיני, לפני אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 היו אזהרות מפיגועים שם קיצונים איסלאמים שנלחמים במשטר הסיני וגם באולימפיאדת לונדון ב-2012 לא לקחו סיכון לאור החשש שמחבלי אל-קאעידה ינסו לנקום בבריטניה על מעורבותה במלחמות באפגניסטן ובעיראק. אבל כל האירועים האלה עברו בשלום והרוח הספורטיבית ניצחה.

אבל הפעם, יש תחושה כי מדובר במשהו שונה ומפחיד יותר וגם גורמי ביטחון ומודיעין במערב הודו כי מדובר באחד האירועים המאוימים ביותר אי פעם. הרקע לכך הוא האיום של דוקו אומרוב, מנהיג האמירות האסלאמית בקווקז, מיולי האחרון כי הוא ואנשיו מתכננים לעשות כל שביכולתם כדי לשבש את המשחקים בעיר סוצ'י. "הם (הרוסים) מתכננים לקיים את האולימפיאדה על עצמות אבותינו, על העצמות של מוסלמים רבים שמתו, שנקברו באדמתנו לאורך הים השחור", אמר אומרוב בסרטון וידיאו. "אסור לנו, בתור המוג'הידין, לאפשר לזה להתרחש, ועלינו להשתמש בכל האמצעים שהאל מתיר לנו".

את האיתותים הראשונים שלחו אומרוב ואנשיו בסוף דצמבר, כאשר בתוך יומיים נהרגו 34 בני אדם בשני פיגועי התאבדות בעיר וולגוגרד. "אם תקיימו את האולימפיאדה הזו, אנחנו נעניק לכם מתנה עבור הדם של המוסלמים החפים מפשע שנשפך בכל העולם: באפגניסטן, בסומליה, בסוריה", נאמר בסרטון וידיאו של ארגון וויליאת דגסטאן, אשר פועל תחת פיקודו של אומרוב ואשר קיבל את האחריות על הפיגועים. "תהיה מתנה גם לתיירים שיגיעו".

המקום המאובטח ביותר בעולם

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהשקיע מיליארדי דולרים באירוע הספורטיבי שאמור לרומם את מעמדו האישי ולהציג את רוסיה שלו לכל העולם, לא היה מוכן לקחת סיכון שמשהו ישבש לו את החגיגה. עשרות אלפי אנשי ביטחון התפרסו באזור הכפר האולימפי והמתקנים שבהם ייערכו התחרויות, מסוקים ומל"טים חגים באוויר, מצלמות מעקב פרוסות בכל פינה, הכניסה עם כלי רכב נאסרה ורק לבעלי תעודות מותר לנוע באזור. גם האמריקאים שלחו ספינות מלחמה לים השחור כדי לסייע באבטחה, אך גם כדי לחלץ את חברי המשלחת במקרה של איום מיידי.

כיום סוצ'י נחשבת לאחד המקומות המאובטחים ביותר בעולם, אבל השאלה אם זה יספיק מול הטרוריסטים האיסלאמים שנחושים להשתמש בתשומת הלב הבינלאומית המופנית לרוסיה בכלל, ולסוצ'י בפרט, כדי לספק מכה כואבת לפוטין, שעמו יש להם חשבון ארוך עוד מימי המלחמה בצ'צ'ניה ב-2000-1999.

האבטחה הכבדה והכוננות הגבוהה אמורות למנוע ממחבלים מתאבדים – ובעיקר ממחבלות מתאבדות, הנשק המועדף על אומרוב – מלבצע פיגוע בתוך המתחם האולימפי. אבל אסור לפסול את האפשרות שיש מחבלים שכבר הצליחו להסתנן לתוך הכפר לפני הידוק האבטחה והם ממתינים לרגע המתאים.

המחבלים יוכלו להשיג את מטרתם גם אם לא יתקפו ישירות במתחם האולימפי. פיגוע בחלק אחר של סוצ'י שאינו מכוסה על ידי כוחות הביטחון יעורר בהלה עצומה גם בקרב הספורטאים והתיירים ועלול לפוצץ – תרתי משמע – את האולימפיאדה. גם פיגועי תופת באזור אחר ברוסיה – החל מפיצוץ של מחבלים מתאבדים במרכז מוסקבה או סנט פטרבורג או תפיסת בני ערובה כפי שהיה בבית הספר בבסלאן או בתיאטרון במוסקבה – ימשכו את תשומת הלב העולמית ויפנו את הזרקורים מהאירועים הספורטיביים בסוצ'י.

אם אכן יתממשו תסריטי האימים, סביר להניח שפוטין יגיב ביד ברזל נגד הקיצונים בדגסטן, אולי אפילו באכזריות גדולה יותר מכפי שהיה בצ'צ'ניה. העולם אולי יגלה סובלנות יחסית וזמנית (עד שיתחילו להתגלות הזוועות והפרות קשות של זכויות אדם), אבל גם אז – אף אחד לא יוכל לעצור את הדוב הרוסי הזועם מהקרמלין.

יש לקוות שמבחינה ביטחונית, האירוע הספורטיבי הבינלאומי יעבור ללא הפרעות והמחאה היחידה שתישמע לא תהיה קולות של פיצוצים אלא קריאות נגד רדיפת הקהילה הגאה ברוסיה. אבל כמו שאנחנו כבר יודעים, גם אחרי סוצ'י, הטרוריסטים יחפשו הזדמנויות נוספות כדי להשמיע את קולם. 

החלום האמריקאי ושברו: יובל למלחמה נגד העוני בארצות הברית

השבוע ציינה ארצות הברית 50 שנה להכרזתו של הנשיא לינדון ג'ונסון על פתיחת "מלחמה ללא תנאים" נגד העוני באמריקה. הנתונים העדכניים מציירים תמונת מצב מדאיגה, שבה אחד מכל שישה אמריקאים חיים מתחת לקו העוני. מחוק ההזדמנות הכלכלית, דרך תוכנית תלושי המזון ועד רפורמת הבריאות של אובמה. הצד האפל של אמריקה  

מתיו ג'וזף מסטוקטון שבקליפורניה, מובטל בתחילת שנות ה-50 לחייו, אשר עבד בתחום המתכת עד שאיבד את עבודתו בשל המיתון, מוצא את עצמו מתמודד בכל יום עם דילמות קשות כאשר החשבונות השונים מצטברים על שולחנו והוא אינו יודע איך יוכל לשלם על כולם. "איך אני עושה את זה? איזה חשבון חשוב יותר? האם לשלם את החשבון כדי לחמם את הבית או לכבות את החימום וללבוש יותר סוודרים ושמיכות?", הוא שואל.

סטוקטון, שהגישה בקשה לפשיטת רגל בקיץ 2012, היא אחת הערים שספגו את המכה הקשה ביותר מהמשבר הכלכלי הנוכחי בארצות הברית. ג'וזף, שמשמש ככומר בקתדרלה המקומית, מספר כי לא מעט תושבים בשכונה שלו, שפעם הייתה סמל של מעמד הביניים, מודים באוזניו כי הם כבר לא יכולים להאכיל את משפחתם. "בחג ההודיה ובחג המולד באים כל כך הרבה אנשים, אבל לא בשביל מתנות אלא בשביל לחפש מזון", הוא אומר בצער.

סיפורו של ג'וזף, כמו גם של עשרות אזרחים עניים נוספים מרחבי ארצות הברית, מופיע בספרו החדש של העיתונאי העצמאי סשה אברמסקי, "הדרך האמריקאית של העוני: כיצד החצי השני עדיין חי" (הוצאת Nation Books), אשר מתאר באופן נוקב את אחד החוליים החברתיים החמורים בתוך ארצות הברית, המעצמה הצבאית החזקה ביותר שמכתיבה את הלך הרוח הכלכלי בעולם.

"לכל אחד מהעניים יש סיפור משלו. כל ניסיון לצמצם אותם לסטריאוטיפים רק פוגע בהם", אומר אברמסקי בשיחה שקיימתי עמו. "אני תמיד נדהם מהמורכבות של ארצות הברית, והסיפור של העוני האמריקאי הוא דוגמה נוספת למורכבות הזו, של מיתוסים שמתנגשים עם המציאות, של שאיפות של החלום האמריקאי שמתנגשות עם מערך תנאים אצילי פחות".

נתוני לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית על מצב העוני מעידים על תמונת המצב המדאיגה. לפי מדד העוני הרשמי לשנת 2012 שפורסם בספטמבר 2013, ואשר מתבסס על הכנסה לפני מסים, מספר העניים עמד על 46.6 מיליון בני אדם. אולם בנובמבר 2013 פורסם דוח מעודכן יותר, שלוקח בחשבון גם את ההוצאות על שירותים חיוניים ואת ההטבות הממשלתיות, ולפיו 49.7 מיליון אמריקאים -  16 אחוז מכלל אזרחי ארצות הברית, או במילים אחרות אחד מכל שישה אמריקאים - חיים מתחת לקו העוני. ביחס לחלוקה הגזעית, עולה כי האפרו אמריקאים מהווים 27.3 אחוז מהעניים (לפי הדוח הרשמי, 25.8 אחוז לפי הדוח הנוסף), ההיספאנים 25.8 אחוז (27.8 אחוז בדוח המעודכן) והלבנים שאינם היספאנים 9.8 אחוז (10.7 אחוז).

כאשר זה נוגע לילדים, המצב קשה אף יותר. לפי המדד הרשמי, 21.8 אחוז מהילדים עד גיל 18 נמצאים מתחת לקו העוני, אך כשמחשיבים את הקלות המס, המספר יורד ל-18 אחוז. בנוסף, 47.2 אחוז מהילדים שחיים רק עם אמם נמצאים מתחת לקו העוני, בעוד ש-25.7 אחוז מהילדים שחיים עם אביהם נמצאים במצב דומה, וזאת בהשוואה ל-11.1 אחוז מהילדים שמתגוררים עם שני הוריהם.

העוני כבר לא רק בשוליים

הנתונים הקשים מגיעים בדיוק 50 שנה אחרי שהנשיא לינדון ג'ונסון הכריז על פתיחת "מלחמה ללא תנאים" נגד העוני באמריקה. "זה לא יהיה מאבק קצר או קל, לא יספיקו כלי נשק אחד או אסטרטגיה בודדת, אבל אנחנו לא ננוח עד שננצח את המלחמה הזו", הבהיר ג'ונסון בנאום מצב האומה ב-8 בינואר 1964, והדגיש כי "המטרה שלנו היא לא רק להקל על הסימפטום של העוני, אלא לרפא אותו ומעל הכל – למנוע אותו".

ג'ונסון חותם על חוק ההזדמנות הכלכלית, 1964

כחצי שנה לאחר נאומו של ג'ונסון, אישר הקונגרס שתיים מאבני היסוד של המלחמה בעוני, שלדברי אברמסקי נועדו "לא רק להעביר כסף לעניים, אלא גם להעצים אותם". המרכיב הראשון היה חוק ההזדמנות הכלכלית אשר הקים סוכנויות מקומיות במימון פדרלי, שנועדו בין השאר לספק הכשרה ותעסוקה לצעירים ומלגות לסטודנטים עובדים, לסייע לעובדים במגזר החקלאי ולהכשיר מתנדבים שיסייעו להיאבק בעוני.

החוק השני ביסס את תוכנית תלושי המזון שמסייעת למעוטי יכולת לרכוש אוכל. שנה לאחר מכן התקבלו גם חוקים שמיסדו את תוכניות ביטוחי הבריאות מדיקר (Medicare) ומדיקאיד (Medicaid), אשר הזרימו כספים פדרליים לטובת מימון הביטוח לגמלאים ולמעוטי יכולת ונזקקים. (שתי התוכניות ממשיכות, הרפורמה של אובמה נועדה להשלים את הפער ולספק כיסוי ביטוחי למיליוני אמריקאים שלא החזיקו בביטוחי בריאות פרטיים או דרך העבודה וחוק למימון מערכות לימודים לילדים מעוטי יכולת.

פרופ' ג'ון אייסלנד, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת פן סטייט בפנסילבניה ומחבר הספר "עוני באמריקה: מדריך", מסביר בשיחה עמי כי הרעיונות על הצורך להילחם בעוני עלו עוד בממשלו של ג'ון קנדי, אבל יורשו הוא שיישם אותם. "לג'ונסון, שלימד בבית ספר עני שבו הייתה הפרדה בין הגזעים לפני שנכנס לפוליטיקה, היה אינטרס אישי בנושא. אחרי שקנדי נרצח, הוא החליט להפוך את המדיניות נגד העוני למרכז סדר היום הפנימי שלו".

העברת החוקים הפיחה תקווה כי הכרזתו של הנשיא ה-36 אכן תוכל להתגשם. רוברט לפמן, מיועציו הכלכליים המובילים של ג'ונסון במלחמה בעוני, אף כתב בשנת 1971 כי אפשר יהיה לעמוד במשימה של הכחדת העוני עד שנת 1980, מכיוון שאז "הדור הבא יצטרך לקבוע מטרות כלכליות וחברתיות חדשות". אבל הנתונים העדכניים המטרידים של לשכת הסטטיסטיקה מלמדים כי התחזיות האופטימיות היו מוטעות, שלא לומר נאיביות.

בניגוד לתפיסה הרווחת, העוני אינו נפוץ רק בקרב אפרו-אמריקאים, היספאנים או מהגרים, אלא פוגע גם במי שעד לא מכבר השתייכו למעמד הביניים. המשבר הכלכלי הקשה שפרץ לפני יותר מחמש שנים הוביל לפיטורים המוניים לצד אובדן חסכונות בבנקים ועיקולי בתים. על אף שרבים ממי שנמצאים מתחת לקו העוני או מרוויחים שכר מינימום מנסים למצוא עוד ועוד עבודות כדי להתקיים, המצב בשוק העבודה מותיר את התקווה לביטחון תעסוקתי בגדר חלום בלבד.

מחקר שפרסם מארק ראנק, פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס, ביולי האחרון מספק תחזית עגומה לעתיד. לפי הממצאים, קרוב ל-40 אחוז מהאמריקאים בגילים 25 עד 60 יתנסו בשנה אחת לפחות מתחת לקו העוני הרשמי (שעומד על 23,492 דולר למשפחה של ארבעה). בהתבסס על חוסר השוויון הגדל בהכנסות, עד שנת 2030 קרוב ל-85 אחוז מכלל הבוגרים בגילאי העבודה יתנסו בחוסר ביטחון כלכלי. "עוני הוא תופעה של הזרם המרכזי שמרבית האמריקאים מתנסים בה", אמר ראנק. "עבור רובנו, השאלה אינה אם נתנסה בעוני, אלא מתי".

המפלגות רבות, העניים סובלים

תופעת העוני החמירה דווקא כשבבית הלבן יושב הנשיא ברק אובמה, שנכנס לתפקידו בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה 80 שנה. כמו ג'ונסון, גם הוא מכיר מקרוב את מצוקת החלשים והעניים - אחרי שסיים את הקולג', עבד אובמה בתור רכז קהילתי בדרום שיקגו וסייע לבני המעמד הנמוך, ולכן כבר בתחילת כהונתו החל לנקוט בצעדים מעשיים.

בפברואר 2009, חודש בלבד לאחר השבעתו, חתם אובמה על תוכנית החילוץ שנועדה לייצב את המערכת הכלכלית וליצור מקומות עבודה. בין השאר, כלל החוק החדש תוספת תקציבית לתוכנית תלושי המזון, מימון לתוכניות הכשרת עובדים והעלאת התשלום למקבלי דמי אבטלה. אבל גולת הכותרת הייתה רפורמת הבריאות ההיסטורית ממרס 2010 – החקיקה החברתית החשובה ביותר מאז ממשל ג'ונסון, שאמורה לספק למיליוני אמריקאים כיסוי ביטוחי שיאפשר להם לקבל טיפול רפואי (מיד אחרי שיתוקנו כל התקלות שאפיינו את השקת הרפורמה באוקטובר-נובמבר האחרונים).

אברמסקי מציין כי אובמה אכן מדבר רבות על הצורך להיאבק בעוני אבל הוא עדיין לא הוציא לדרך מהלך מקיף ורב מוסדי שנועד לטפל בבעיה החריפה. "הוא לא ממש מצליח ביישום שינויים כמו העלאת שכר המינימום", הוא אומר. "אני מאמין שהוא מבין את חשיבות הנושא. נראה אם הוא ימצא דרך לרתום את האנרגיות של יובל ה-50 למלחמה בעוני כדי לקדם את הנושא הזה למרכז".

אובמה מתנדב בבנק לחלוקת מזון לפני חג ההודיה, 2013

אולם בחינה של המצב הפוליטי בוושינגטון לא נותנת תקווה רבה לשינויים חקיקתיים. פרופ' אייסלנד מבהיר כי בעוד שג'ונסון פעל בתקופה שבה הכלכלה צמחה והוא הצליח לזכות בתמיכת הקונגרס במדיניות החברתית, הרי שכיום אובמה ניצב מול מציאות פוליטית מורכבת בהרבה, שמקשה עליו להעביר חקיקה פרוגרסיבית. בשנתיים הראשונות לכהונתו אמנם החזיקו הדמוקרטים ברוב בשני בתי הקונגרס וכך אפשר היה להעביר את רפורמת הבריאות, אך מאז 2010 מתמודד הנשיא עם בית נבחרים בעל רוב רפובליקני שמנסה להציב מכשולים מול כל ניסיונותיו של הממשל הדמוקרטי לקדם חקיקה חברתית.

עדות לחילוקי הדעות בין המפלגות באה לידי ביטוי בסוף אוקטובר, כאשר בוטלה התוספת לתוכנית תלושי המזון, מבלי שהקונגרס הצליח להסכים על חוק שיאריך את תוקפה, ואף נערכו דיונים על קיצוצים נוספים של מיליארדי דולרים בתקצוב התוכנית. עבור יותר מ-47 מיליון אמריקאים שנעזרים בתלושים, ולא מדובר רק בקשישים ובעלי מוגבלויות, מדובר במכה קשה שתקשה עליהם להביא אוכל לשולחנם. "לעניים אין לוביסטים. הם פגיעים ובדרך כלל בלתי מאורגנים, וכאשר מתרחשים הקיצוצים לעתים תכופות, אלה התוכניות והשירותים לעניים שנפגעים ראשונים", מודה אברמסקי.

אופטימיות זהירה

אז האם 50 שנה אחרי הכרזתו של הנשיא ג'ונסון עדיין אפשר לחלום על הגשמת היעד והכחדת העוני? לפי אייסלנד, על אף שהעלייה ברמת החיים בעשורים האחרונים אפשרה התמודדות עם העוני האקוטי והיא מונעת מאנשים למות כיום בשל מחסור בצרכים בסיסיים, הבעיה עדיין רחוקה מפתרון. "כל עוד העניים יישארו מחוץ לזרם המרכזי של החברה ויהיו פגיעים יותר לאירועים שליליים, המשמעות היא שהעוני לא ייעלם בקרוב, במיוחד בתקופה של חוסר שוויון מובהק", הוא אומר.

אברמסקי מוסיף כי העלמה מוחלטת של העוני אינה אפשרית, אבל הוא אופטימי וחושב כי אפשר לצמצם את התופעה. "אנחנו בהחלט יכולים לעשות עבודה טובה יותר במניעת הפיכתם של אנשים רבים כל כך לעניים מלכתחילה, ואם הם כן הופכים לעניים אז אנחנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר אם נספק להם גישה לדברים כמו ביטוח בריאות, מזון ראוי ודיור", הוא אומר. "אין סיבה מהותית שמדינה עשירה כמו אמריקה צריכה להיות עדה למספרים הנוכחיים של עניים".

הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון ינואר של מגזין "מסע אחר"

לחלק את ירושלים - גרסת צפון אירלנד

מסמכים מסווגים שפרסם הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי ראש הממשלה תאצ'ר בחנה בשנת 1984 רעיון להעביר יישובים שלמים בצפון אירלנד לריבונות הרפובליקה האירית בניסיון לפתור את הסכסוך האלים. ההצעה נפלה אחרי שהשר לענייני צפון אירלנד הזהיר כי מדובר "בצעד דרקוני". לידיעת הקורא אביגדור ליברמן

שר החוץ ליברמן שב והעלה היום את הסוגיה של חילופי שטחים עם מדינה פלסטינית עתידית, כאשר הוא ציין כי בראייתו, במסגרת ההסכם יהיה צריך להעביר את אזור המשולש ואת יישובי ואדי ערה מעבר לגבול החדש. רעיון חדש-ישן זה מצטרף להצעה שהועלתה לא פעם במסגרת המשא ומתן על העברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית.

מסמכים מסווגים שפרסם ביום שישי האחרון הארכיון הלאומי בבריטניה מלמדים כי גם ממשלתה של מרגרט תאצ'ר השתעשעה לפני 30 שנה ברעיון של העברת יישובים לריבונות של מדינה אחרת, הפעם בניסיון לפתור את הסכסוך המדמם בצפון אירלנד.

המשך הטרור מצד המחתרת האירית (IRA) והמיליציות הפרוטסטנטיות הנאמנות לבריטניה, התחזקותה הפוליטית של השין פיין (הזרוע הפוליטית של המחתרת האירית) ואי ההתקדמות בדרך למציאת פתרון פוליטי לסכסוך המדמם הובילו לרעיונות שונים בניסיון לפתור את המבוי הסתום.

באביב 1984 הציגו פקידים במשרד לענייני צפון אירלנד לראש הממשלה תאצ'ר ולשריה הבכירים נייר עמדה שעוסק במחקר שערך פול קומפטון מאוניברסיטת קווינ'ס שבבלפסט בדבר הצעות לשרטוט מחדש של הגבול. קומפטון ציין כי חלוקת האי בין אירלנד לבין ששת המחוזות בצפון אירלנד בשנת 1920 הייתה נכונה וצודקת, אולם לא בוצעה באופן הראוי.

על כן, הציע קומפטון, שלוש אלטרנטיבות לחלוקה מחדש של צפון אירלנד בין בריטניה לבין הרפובליקה האירית. ההצעה הבולטת שבהן הייתה להעביר מחצית משטח הצפון עם כחצי מיליון תושבים לריבונות האירים, כולל מרבית העיר לונדונדרי. בעקבות זאת, תישאר בצפון אוכלוסייה של כמיליון תושבים שתורכב מ-73.5% פרוטסטנטים ו-26.5% קתולים.

המסמך אף כלל הצעה להפוך את מערב בלפסט, אזור שנחשב למעוז של ה-IRA ושל הלאומנים הקתולים, ל"גטו מוקף חומה" שבו יסיירו שוטרים אירים, וזאת כדי להגן עליהם מפני התקפות של חמושים פרוסטנטים, עם זאת, הפקידים הודו כי יהיה קשה ליישם את הרעיון מבחינה פוליטית ופיזית.

"חומת השלום" בבלפסט

הסימונים וההדגשות של תאצ'ר על המסמך מעידים כי "אשת הברזל" חשבה ברצינות על רעיון החלוקה מחדש, אולם השר לענייני צפון אירלנד, ג'ים פריור, הצליח לשכנע אותה כי יש לוותר על ההצעה מרחיקת הלכת.

"לנוכח הקשיים העצומים, המעשיים והפוליטיים, של שרטוט הגבול מחדש ושל הזזת חלקים מהאוכלוסייה... אני לא מאמין שמדובר בפתרון מקובל על הדעת", כתב פריור במזכר שהעביר לתאצ'ר ביוני 1984. "אנחנו עלולים לנקוט באמצעים דרקוניים כאלה אם נעמוד מול מלחמת אזרחים מיידית, או כתוצאה ממלחמת אזרחים, אבל אני לא מאמין שהגענו לשלב הזה".

באוקטובר 1984, אחרי הניסיון של ה-IRA לחסל אותה בפיגוע במלון גרנד הוטל בברייטון ולקראת פגישתה עם עמיתה האירי גארט פיצג'רלד, שוב תהתה תאצ'ר בדבר אפשרות חלוקת האי מחדש, אבל פיצג'רלד דחה זאת בתוקף.

מאז ככל הנראה לא הועלה הרעיון מחדש (לפחות עד שיתפרסמו מסמכים מסווגים שמעידים אחרת) והסכם יום שישי הטוב משנת 1998, שסיים את הסכסוך המזוין אחרי 30 שנה ויותר מ-3,500 קורבנות, הותיר את שתי הקהילות היריבות זו לצד זו, כשהן אף מנהלות ביחד את ענייניה של צפון אירלנד. 

חדר המבצעים הסודי שמסייע למורדים בסוריה

עיתון במפרץ חושף את דבר קיומו של מרכז מבצעים שפועל ממטה המודיעין הירדני ובו חברות 14 מדינות, כולל ארצות הברית ומדינות אירופיות. נציגי המרכז נמצאים בקשר עם מורדי צבא סוריה החופשית, מעניקים להם עצות לקראת מבצעים ומספקים להם נשק קל. עם זאת, המורדים מודים: "זה לא מספיק כדי לנצח את אסד"

הלחץ הרוסי מנע לפני חודשים אחדים פעולה אווירית בהובלת ארצות הברית נגד מתקני המשטר הסורי בעקבות השימוש בנשק כימי נגד אזרחים, אולם מתברר פעם נוספת כי מדינות המערב מעורבות באופן עמוק במלחמת האזרחים בסוריה לצד המורדים מצבא סוריה החופשית.

העיתון נשיונל שיוצא לאור באיחוד האמירויות חשף בסוף השבוע את דבר קיומו של חדר מבצעים בינלאומי מיוחד אשר פועל ממטה המודיעין הירדני ומספק למורדים הסורים בדרום המדינה כלי נשק והדרכה טקטית.

גורמים בצבא סוריה החופשית סיפרו לכתבי העיתון כי בחדר המבצעים יושבים נציגים של 14 מדינות, בהן ארצות הברית, מדינות אירופיות ומדינות ערביות מהמפרץ, וכי המודיעין הירדני הוא שמקשר ביניהם לבין המורדים הסורים.

"כאשר אנחנו רוצים להוציא לפועל מבצע, אנחנו מארגנים לאחד מאנשינו פגישה בלתי פורמלית עם קצין קישור צבאי מחדר המבצעים. הם נפגשים במלון או במקום אחר בעמאן ומדברים על עיקרי התוכנית", סיפר אחד מנציגי המורדים על התהליך.

"אם קצין הקישור אוהב את הרעיון שלנו, הוא מעביר אותו לפגישה של כל נציגי חדר המבצעים, וימים אחדים לאחר מכן אנחנו מגיעים לשם ומציגים את התוכנית שלנו באופן רשמי", הוסיף הגורם. לאחר מכן, היועצים הצבאיים מבצעים התאמות טקטיות כדי ליישם את הפעולה באופן היעיל ביותר ומעבירים אספקה של אמצעי לחימה.

למרות הסיוע המשמעותי, המורדים מודים כי שיתוף הפעולה עדיין אינו מספק מאחר שבחדר המבצעים לא מעבירים אמצעי לחימה כבדים, אלא נשק קל בלבד, ולא משתפים בכל החומר המודיעיני.

"מרכז המבצעים היה טוב אלינו, עזר לנו הרבה, אבל היינו רוצים יותר מחויבות מהם", אמר אחד מקציני צבא סוריה החופשית. "אנחנו חושבים שהם רוצים לשמור על אסד חזק מאתנו, שהם רוצים איזון – אנחנו מקבלים מספיק כדי להתקדם, אבל לא בשביל לנצח".

גם דיפלומט מערבי הודה כי הסיוע של ארצות הברית ואירופה עדיין אינו מגיע לרמה הנדרשת כדי להביא לשינוי בזירה. "אמצעי הלחימה שמספקות סעודיה וקטאר חוצים את הגבול מירדן, אבל לא בכמות שתשנה את מאזן הכוחות", אמר. "עד שלא יהיה מאמץ מקיף של אספקת כלי נשק שבו תהיה מעורבת ארצות הברית, זה לא יספיק כדי להפיל את משטר אסד ולא יצליח להאפיל על הסיוע הצבאי שאסד מקבל מהרוסים". 

השופר החדש של פוטין: סוף לסוכנות הידיעות ריה נובוסטי

נשיא רוסיה סגר את סוכנות הידיעות הוותיקה שפעלה מאז 1941 והעביר את פעילותה לגוף תקשורתי חדש שמטרתו "לסקר את המדיניות הרשמית של רוסיה" עבור קהלים בחוץ לארץ. לנשיא החברה החדשה מונה מגיש טלוויזיה שעורר סערה עם התבטאויות קשות נגד הקהילה הגאה

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, עשה היום צעד נוסף לחיזוק שליטתו בתקשורת במדינה כאשר הורה על סגירתה של ריה נובוסטי, אחת מסוכנויות הידיעות הממלכתיות הוותיקות והחשובות של רוסיה, לטובתה של סוכנות ידיעות חדשה שתעביר מידע על רוסיה לקהל מחוץ למדינה.

בצו נשיאותי שפרסם היום פוטין, הוא קבע כי ריה נובוסטי ותחנת הרדיו קול רוסיה יבוטלו וימוזגו לתוך תאגיד חדש בשם "רוסייה סגודנייה" (רוסיה היום). הצו החדש קובע כי החברה החדשה תהיה אחראית על "סיקור המדיניות הרשמית של רוסיה וסיקור החיים הציבוריים בפדרציה הרוסית" עבור קהלים בחוץ לארץ.

לנשיא חברת התקשורת מונה מגיש החדשות, דמיטרי קיסלב, שעורר סערה בקיץ האחרון כאשר פורסם ראיון שבו הוא קרא להחריף את הקנסות נגד חברי הקהילה הגאה ואף לאסור עליהם לתרום דם וזרע ולא לאפשר להם לתרום אברים מאחר שלבם צריך "להישרף".

ראש המינהל הנשיאותי, סרגיי איבנוב, הסביר כי המניע הראשון הוא לחסוך בכספים שמקצה התקציב לתקשורת הממלכתית. בנוסף, הוא ציין כי המטרה היא "לשפר את היעילות של פעילות כלי התקשורת הממלכתיים".

"לרוסיה יש מדיניות עצמאית והיא מגנה על האינטרסים הלאומיים שלה. לא פשוט להסביר את זה לעולם, אבל אפשר לעשות את זה", אמר איבנוב. "עלינו לומר את האמת, לאפשר את הגישה אליה למרבית האנשים ולהשתמש בשפה מודרנית ובטכנולוגיות הזמינות ביותר כדי לעשות את זה".

סוכנות ריה נובוסטי הוקמה בקיץ 1941, מיד לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות. היא פעלה תחת אחריות משרד התקשורת הרוסי והחזיקה בכתבים ביותר מ-45 מדינות ודיווחה על המתרחש ברוסיה ב-14 שפות. כעת, יועברו נכסיה של סוכנות הידיעות לחברה החדשה שאמורה להפוך לשופר תעמולה מובהק של הקרמלין תחת הנהגתו של פוטין.