יש גם דמוקרטיה מאושרת: הצצה לבהוטן

אתמול, ה-15 בספטמבר, ציין העולם את יום הדמוקרטיה הבינלאומי. לא מעט מדינות הפכו דמוקרטיות אחרי מהפכות אלימות ומלחמות קשות, אבל כדאי להביט רגע לעבר בהוטן, שמוכיחה כי אפשר גם אחרת לאחר שהמלך ויתר על חלק מסמכויותיו ויזם בחירות דמוקרטיות. בבחירות שנערכו בה לאחרונה נרשם מהפך   

לבושים בבגדיהם הצבעוניים המסורתיים הלכו תושבי בהוטן, ב-13 ביולי האחרון לקלפי כדי לממש את זכותם הדמוקרטית ולבחור את המפלגה שתנהיג את המדינה בחמש השנים הקרובות. בסופו של אותו יום התברר כי מפלגת האופוזיציה ניצחה בבחירות. זו הייתה בסך הכל מערכת הבחירות השנייה בתולדות בהוטן – ממלכה בודהיסטית קטנה וקסומה שמסתתרת בהרי ההימלאיה בין הודו וסין ואשר עדיין אינה מוכרת לתייר הישראלי הממוצע. המדינה אימצה את הדמוקרטיה לפני פחות מעשר שנים, אחרי מאות שנים של הסתגרות והתנתקות מהעולם החיצון.  

המלך ג'יגמה סינגיה וונגצ'אק, הרביעי בשושלת המלכותית של בהוטן שנוסדה ב-1907, הוא שהוביל את התהליך ההיסטורי. בשנת 1998, ויתר המלך על חלק מסמכויותיו לטובת מועצה מחוקקת לאומית שבחרה את הממשלה, ואחרי שנה הוא התיר לראשונה לתושבים להשתמש במכשירי טלוויזיות ולגלוש ברשת האינטרנט. 

מה גרם לו לוותר על כוחו העצום? במילה אחת, אושר. המלך שעלה לשלטון בשנת 1972, לא היה מרוצה מכך שארצו נמצאת בתחתית סולם התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) העולמי, וטען כי המדד מתמקד רק בהיבטים חומריים ואינו משקף את האושר של בני האדם, אשר מהווה מרכיב חשוב בתרבות הבודהיסטית המקומית. על כן, הוא קבע כי בהוטן תשתמש באמצעי חדש – מדד האושר הלאומי הגולמי (GNH, Gross National Happiness) אמצעי שבוחן ארבעה מרכיבים מרכזיים של ההתפתחות החומרית והרוחנית: קיימות והתפתחות סוציו-כלכלית הוגנת, שימור סביבתי, שימור וקידום התרבות וממשל תקין. לפי תפיסתו דמוקרטיה היא כלי חיוני בקידום האושר של התושבים. "גורלה של בהוטן נמצא בידיהם של תושביה", נהג להדגיש בנאומיו. 

מנזר קן הנמרים בבהוטן. צילום: Thomas Wanhoff/Flickr

בשנת 2006, העביר במפתיע המלך את הכתר לבנו בן ה-27, ג'יגמה קסאר נמגיאל וונגצ'אק, אבל הקטר הדמוקרטי לא עצר לנוכח השינוי בצמרת. במרץ 2008, נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות למועצה הלאומית המחוקקת, וביולי של אותה שנה אושרה סופית החוקה הראשונה בתולדות בהוטן, אשר הפכה את המדינה למונרכיה חוקתית. לפי החוקה, שגובשה לאורך שבע שנים, המלך נותר ראש המדינה, אולם נקבעו תנאים שמאפשרים את הדחתו ונקבע כי הוא חייב לפרוש בגיל 65 לטובת יורש העצר. הפרלמנט מורכב משני בתים – המועצה הלאומית שבה חברים 25 צירים (חמישה ממונים על ידי המלך ו-20 נבחרים במחוזות) והמועצה הלאומית המחוקקת שמורכבת מ-47 חברים. 

הבחירות ההיסטוריות של 2008 הסתיימו בניצחון מוחץ של מפלגת השלום והשגשוג של בהוטן (Bhutan Peace and Prosperity Party), שקיבלה 45 מושבים במועצה הלאומית המחוקקת, ומנהיגה, ג'יגמה טהינליי, מונה לראש הממשלה הנבחר הראשון. השנה שוב נקראו התושבים לקלפיות לשלב הראשון בתהליך הבחירות שהביא לנשירת שתי מפלגות. ההצבעה המכריעה נערכה ביולי ובה העניקו אזרחי בהוטן למפלגת הדמוקרטיה העממית בראשות טשרינג טובגיי את ההנהגה לאחר שהמפלגה זכתה ב-32 מושבים, בעוד שמפלגת השלטון ירדה ל-15 מושבים בלבד. 

הצל ההודי

מריאן גלנקמפ, מומחה לפוליטיקה בבהוטן מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת היידלברג, מספר בשיחה עמי כי מערכת הבחירות האחרונה הייתה רגועה למדי, אם כי לא נטולת חילופי האשמות בין הצדדים. "המועמדים טיילו, לעתים במשך ימים וברגל, בין כל הכפרים במחוזות שלהם כדי לדבר באופן אישי עם הבוחרים", הוא מציין. "ועדת הבחירות ארגנה 'פורומים משותפים' במהלך הקמפיין בכל 205 המחוזות הכפריים של בהוטן והיו גם כמה עימותים טלוויזיוניים". 

יותר מ-66 אחוז מבעלי זכות הבחירה הלכו להצביע ובשיחות שנערכו איתם ופורסמו בסוכנויות הידיעות הזרות ובכלי תקשורת הודיים שסיקרו בהרחבה את הבחירות, אפשר היה לשמוע מה מטריד אותם בעת שהם מממשים את זכותם. חלקם ציינו כי הם רוצים שהממשלה הבאה תקדיש יותר משאבים לפיתוח האזורים הכפריים ותשתיות החינוך והבריאות. מצביעים אחרים קראו להגן על הסביבה לנוכח ההתחממות הגלובלית והיו מי שציינו את חוסר שביעות רצונם מכך שבכירים בשלטון היו מעורבים בפרשות שחיתות. 

רבים מהמצביעים ציינו את הכלכלה כגורם לדאגה, במיוחד לנוכח משבר האשראי שנוצר בשל צמידותו של המטבע המקומי, הנגולוטורם, לרופי ההודי. רמת החיים הגבוהה של התושבים המקומיים, שהתבססה בעיקר על אשראי עתידי ועל רכישות של מוצרי יוקרה בהודו, ההוצאות הגבוהות של הממשלה ש-60 אחוז מתוכן שימשו לייבוא מוצרים מהודו ומדיניות כושלת של הבנק המרכזי שלא יצר עתודות מספיקות של מטבע זר אחר והתבסס באופן מוחלט על הרופי גרמו למשבר אשראי – ובעקבות זאת לעצירת ההלוואות מהבנקים ולאיסור על ייבוא כלי רכב מהודו. 

בעיה נוספת היא האבטלה, בעיקר בקרב הצעירים, שלפי נתונים רשמיים עמדה בשנה שעברה על 7.3 אחוזים, אך ההערכות הן כי המספרים גבוהים יותר. דמבר נירולה, אחד משני הפסיכיאטרים היחידים בבהוטן, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי בשל כך, נרשמה עלייה חדה בשימוש בסמים, באלכוהול וברמת הפשיעה בקרב הצעירים. 

סיבה נוספת, שלפי פרשנים השפיעה לא מעט על התוצאות, הייתה החלטתה של הודו ימים ספורים לפני הבחירות לבטל את הסובסידיות על גז בישול ונפט מזוקק שמסופקים לבהוטן. בשל כך, המחירים החלו לעלות והיה חשש לפגיעה באיכות חייהם של התושבים. ההערכה היא כי מדובר בניסיון של הודו להעניש את הממשלה על התקרבותה לסין, במיוחד לאחר פגישתם ההיסטורית של ראשי הממשלה של שתי המדינות בשנה שעברה בוועידה בברזיל. 

על פי ההסכם בין הודו לבין בהוטן משנת 1949, הממלכה הקטנה לא תקיים קשרים עם המעצמות הגדולות ותהיה כפופה להודו בסוגיות חוץ וביטחון. ההסכם תוקן בשנת  2007 והעניק לבהוטן עצמאות בתחום יחסי החוץ – והדבר הוביל ליצירת יחסים דיפלומטיים עם יותר מ-50 מדינות – אבל הודו עדיין רואה עצמה כמי שמחזיקה בהשפעה על יחסי החוץ של הממלכה, כפי שבא לידי ביטוי בפרשת הסובסידיות.  

מתנה מהמלך

יותר מכל, התושבים לא הסתירו את אושרם מכך שיש להם אפשרות להשתתף בתהליך ולהשמיע את קולם. "המלך העביר את הכוח לעם באמצעות התרגיל הדמוקרטי", אמר המצביע הקשיש, ט. גלצ'ל, בשיחה עם היומון ההודי "הינדו". "הבחירות הפעם עוררו התלהבות רבה יותר בקרב העם כי הייתה תחרות רבה יותר בקרב המפלגות ובקרב המועמדים במטרה לזכות בתמיכת העם כשהם מבטיחים לזרז עבודות פיתוח או מבטיחים התפתחות. זה רק נתן לנו הזדמנות רבה יותר לגרום למנהיגים הפוליטיים לבצע עבודות פיתוח באזורים שלנו ולבחור את הנציגים שלנו על בסיס היכולות והביצועים שלהם".

"אני הולכת להצביע מתוך תקווה שהנציגים שלנו יהיו מנהיגים פוליטיים טובים ויעבדו בכל לבם עבור העם. זה טוב שתחת הדמוקרטיה, מנהיגים מעניקים כעת חשיבות גדולה יותר לתושבים", הוסיפה הסטודנטית טשרינג להמון בעת שהמתינה כדי להצביע בפעם הראשונה בחייה.

גלנקמפ מציין כי אחרי שהמלך הכריז על המעבר לדמוקרטיה, לא מעט אנשים חששו מההשלכות השליליות, אבל הפחדים התבדו, ופוליטיקאים לא מעטים רואים עצמם כמי שבאמת פועלים למען טובת הכלל ולא כדי להעצים את מעמדם.  "הדמוקרטיה עדיין נתפסת בתור מתנה מהכתר", הוא אומר. "בשל כך, אנשים חשים מחויבים לא רק לכבד את החלטתו של המלך, אלא גם מרגישים חובה עצומה להתנהג באחריות עם המתנה הזו". 

על השאלה אם הדמוקרטיה הפכה את תושבי בהוטן למאושרים יותר, מבהיר גלנקמפ כי קשה לספק תשובה חד משמעית, אולם לפי תפיסתו המעבר למערכת דמוקרטית בהחלט קידמה את הרעיון של האושר הלאומי הגולמי.  

"בכל הנוגע לממשל תקין, אופי הממשל בוודאי היה טוב לפני הדמוקרטיה, אבל המלך עצמו אמר אז שרבות תלוי ביכולות, בכוונות ובמניעים של אדם בודד. בשל כך, הכנסתה של הדמוקרטיה עשויה לתרום באופן בלתי ישיר גם לאושר הלאומי, באמצעות השמירה על העקרונות הבסיסיים של המדד והבטחה כי מי ששולטים יספקו דין וחשבון", הוא מסביר. 

הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון ספטמבר של המגזין מסע אחר