זו כבר תופעה - יותר ויותר נשים ברחבי העולם מכהנות כיום בתפקיד שרת ההגנה, משרה שבמשך שנים נחשבה לתפקיד גברי מובהק. מתי אצלנו?
כנס הביטחון השנתי במינכן לפני כשבועיים סיפק
כמה תמונות ורגעים בלתי שגרתיים. שר הביטחון יעלון יושב בשורה הראשונה בפאנל
בהשתתפות שר החוץ האיראני, ראש המודיעין הסעודי מדבר על תפקידה החשוב של ישראל
באזור או המפגש בין מנהיג האופוזיציה באוקראינה, המתאגרף ויטלי קליצ'קו, ושר החוץ
של ארצו על רקע ההפגנות נגד השלטון בקייב.
אבל תמונה אחת, שהעלתה שרת ההגנה ההולנדית, ג'אנין
הניס-פלסצ'רט, לחשבון הטוויטר שלה תפסה את העין ואת תשומת הלב העולמית. תחת הכותרת
"מצטופפות", צולמה הניס-פלסצ'רט, שנכנסה לתפקידה בנובמבר 2012, יושבת על
ספסל באחד מחדרי הדיונים ביחד עם שלוש עמיתותיה – קארין אנסטרום משבדיה (בתפקיד
מאז אפריל 2012), אינה אריקסן סוריידה מנורבגיה (בתפקיד מאז אוקטובר 2013)
ואורסולה פון דר ליין מגרמניה (מכהנת מאז דצמבר האחרון ונחשבת ליורשת של אנגלה
מרקל).
 |
| שרות ההגנה במינכן. צילום מתוך Twitter/@JeanineHennis |
ארבע הפוליטיקאיות הן חברות במועדון מצומצם, אבל
גדל והולך, של נשים שמחזיקות בתפקיד שרת ההגנה, אשר במשך שנים נחשב לתפקיד גברי. כיום
נמצא התיק הביטחוני בידיהן של נשים גם בדרום אפריקה, בקניה, בתאילנד, בפרגוואי,
במונטנגרו, באקוודור, בוונצואלה ובאלבניה. אליהן אפשר להוסיף גם את סוזן רייס,
היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית.
הגרדיאן הבריטי, שהציג את הצילום של ארבע שרות
ההגנה, התייחס לשאלה אם העובדה שנשים אחראיות על סוגיות הביטחון דווקא מספקת גישה
ניצית פחות בהשוואה לגברים. התשובה, כך עולה מהכתבה, היא שלילית, בייחוד לנוכח
התבטאויותיה של פון דר ליין שתומכת בהרחבת הפעילות הצבאית של גרמניה, וזאת בניגוד
לקודמה שהתנגד למעורבות במתקפה הצבאית בלוב בשנת 2011.
גם הניס-פלסצ'רט דחתה את הגישה הזו בתוקף והדגישה כי
בצבא לא מתייחסים אליה אחרת בגלל שהיא אישה. "אני לא חושבת שקציני הצבא
שעובדים אתנו מסתכלים עלינו באופן שונה ממצב שבו היינו גברים", אמרה השרה
ההולנדית לגרדיאן.
ומה אתנו בישראל? האם ייתכן מצב שבו תיק הביטחון
יימסר לידיה של אישה ולא יישמר בתוך המועדון הגברי של הלוחמים שאכלו מהמסטינג עד
גיל 50 וביצעו פשיטות בעורף האויב עם הסיירת? יהיו מי שיאמרו שמדובר בתסריט בלתי
אפשרי כי האתגרים והאיומים שניצבים מול מדינת ישראל קשים ומורכבים יותר מאלה שעמן
מתמודדות המדינות ש"הרשו לעצמן" למנות שרות הגנה.
יהיו גם מי שיזכירו מה קרה בפעם האחרונה שבה ניתן
משרד הביטחון ל"אזרח" בלי רקע ביטחוני – עמיר פרץ – כאשר ישראל נכנסה
למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. אבל אסור לשכוח שדווקא פרץ היה זה שהמליץ ללכת על
פרויקט "כיפת ברזל", בניגוד לאישים אחרים בעלי ניסיון ביטחוני רב יותר
שהביעו התנגדות לרעיון, ובזכותו ניצלו חיים רבים של תושבים בדרום (ואפילו במרכז
הארץ) מול הרקטות מרצועת עזה.
על אף שהרעיון אינו אקטואלי כרגע – וגם לא נראה
רלוונטי לשנים הקרובות - אסור לפסול על הסף את הרעיון של שרת ביטחון ישראלית גם
בעידן של איומים ביטחוניים משמעותיים. אם היא תצטרך, היא תמיד תוכל להסתייע בעצתם
של קציני צה"ל או של עמיתיה לממשלה בעלי הניסיון הצבאי, אבל ייתכן שדווקא היא
תוכל לספק חשיבה שונה שיוצאת מהקופסא הביטחונית. עד אז, אפשר לקנא במדינות אחרות
שבהן הנשים כבר שברו את תקרת הזכוכית הביטחונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה