חבר ליד האוזן: על סוד קסמו של הרדיו

בזכות מה מצליח המדיום האינטימי הזה לשרוד בעידן האינטרנט, איפה תורם הרדיו להרגעת מלחמות שבטיות, באילו מקרים צריך מקלטי רדיו סולריים ומתי משדרים מתוך מזוודה. כתבה לכבוד יום הרדיו הבינלאומי שמצוין היום (13 בפברואר)

"זה מוזר, אבל תמיד רציתי להיות ברדיו. רק על זה יכולתי לחשוב מאז שהייתי בן חמש" (הווארד סטרן בספרו האוטוביוגרפי "פרטים אינטימיים", הוצאת סיימון ושוסטר).

סטרן, בנו של בעל אולפן הקלטות, אכן הגשים את חלומו והחל משנות ה-80 של המאה שעברה הפך לשדרן הרדיו המפורסם ביותר בארצות הברית ואף מחוצה לה. כל זאת בזכות "המופע של הווארד סטרן", תוכנית הבוקר שבה סטרן מדבר על הכל – מחיי המין הפרטיים שלו, דרך שיחות עם חשפניות ופרוצות שלעתים גם מתפשטות באולפן ועד להתייחסויות ביקורתיות לנושאים אקטואליים ובדיחות גסות על מגזרים שונים בחברה האמריקאית – בלי לדפוק חשבון לאף אחד, כולל אפילו לוועדת התקשורת הפדרלית, שקנסה אותו במיליוני דולרים בשל ההתבטאויות הוולגריות שלו.

ואולם, אף על פי שהשפה הבוטה של סטרן אינה תמיד קלה לאוזן, בייחוד לא בשעות שבהן התוכנית שלו משודרת (שש עד 10:30 בבוקר), היא הצליחה לצבור לעצמה קהל מאזינים ומעריצים אדיר והיוותה השראה לדור חדש של שדרנים שיצאו מהמסגרת המקובלת של שידור רדיופוני, שכללה דיווחי תנועה והשמעת מוזיקה.

בשנת 1979 שרה להקת הבאגלז את השיר הידוע "הווידיאו הרג את כוכב הרדיו", אבל בזכות המהפכה של סטרן, שנבחר בשנת 2006 על ידי המגזין "טיים" לאחד ממאה האישים המשפיעים בעולם, נראה כי התחזיות לגבי מותו של הרדיו היו מוקדמות. "אנשים שוב מדברים על רדיו", אמר סטרן בריאיון למגזין האמריקאי "הרולינג סטון", שהקדיש לו כתבת שער ביוני 1990. "כמו שאני מבין את זה, עשיתי רבות כדי לרומם את המדיום הזה".

האיש הקטן מהרדיו

 צ'ארלס דיוויד הרולד, חוקר אלקטרוניקה מסן חוזה שבקליפורניה, נחשב למי שביצע את השידור הרדיופוני הראשון בשנת 1909, ובין 1912 ל-1917 הוא גם היה הראשון שסיפק לוח שידורים מסודר לקהל מאזינים. תחנות הרדיו המסחריות הראשונות החלו לפעול ב-1919 בארצות הברית ובקנדה ובכמה מדינות באירופה, ועד היום מתנהל ויכוח לגבי זהותה של התחנה הראשונה בעולם.

כמאה שנה לאחר מכן, מתברר כי הרדיו עדיין נחשב למדיום פופולרי ביותר. על פי ספר העובדות של סוכנות הביון האמריקאית לשנת 2010, קיימות כ-44 אלף תחנות רדיו שפועלות ברחבי העולם (המשדרות בתדרי AM/FM ובגלים קצרים), בלי להוסיף עוד אלפי תחנות רדיו שמשדרות דרך האינטרנט ותוכניות אינטרנט משודרות (Podcasts) של גולשים פרטיים.

על פי הדוח העולמי השנתי למעקב אחרי חינוך לכל (EFA Global Monitoring Report) שמפרסמת סוכנות החינוך והתרבות של האו"ם (אונסק"ו), נכון לשנת 2012 לפחות 75 אחוז ממשקי הבית במדינות המתפתחות מחזיקים בגישה לרדיו. בפיליפינים, הוועדה הלאומית לתרבות ולאמנות מסרה בשנת 2012 כי הרדיו מגיע ל-85 אחוז ממשקי הבית במדינה, בעוד הטלוויזיה מגיעה לפחות מ-60 אחוז מהאוכלוסייה.

מכון המחקר "נילסן" למדידת רייטינג דיווח בספטמבר האחרון כי 92 אחוז מכלל האמריקאים – 242 מיליון בני אדם – מאזינים לרדיו בכל שבוע, כולל 92 אחוז מהצעירים בגילים 12 עד 34.

בנובמבר 2011 קיבל מעמדו המכובד של הרדיו גושפנקה רשמית של האו"ם, כאשר סוכנות אונסק"ו החליטה להכריז על "יום הרדיו הבינלאומי", שיצוין מדי שנה ב-13 בפברואר, היום שבו נוסד רדיו האו"ם בשנת 1946. "מאז המצאתו לפני יותר ממאה שנה, הצית הרדיו את הדמיון, פתח דלתות לשינוי ושימש כערוץ למידע להצלת חיים", אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, במסר מיוחד שפרסם לכבוד האירוע. "הרדיו מבדר, מחנך ומעדכן. הוא מקדם ביטוי דמוקרטי ומשפיע על רעיונות".

בשיחה עם "מסע אחר" תיאר מייקל קית', חוקר תקשורת אמריקאי שגם כתב ספרים על הרדיו, את סוד הקסם של המכשיר. "הרדיו הוא אינטימי וחי. הוא חבר, חיבור אנושי", הסביר. "הרדיו הוא מיידי ועדכני. הוא מספק מידע מיידי. המדיום הוא מגוון עם מאות פורמטים שונים. והוא חינמי!".

לאורך השנים, נאלץ הרדיו לעמוד בתחרות קשה מול אמצעי תקשורת המוניים חדשים כמו הטלוויזיה, המחשב והטלפון הנייד. ואולם, קית' מסביר כי יכולתו של הרדיו להשתלב עם האינטרנט וכך להרחיב את תפוצת שידוריו ולספק לגולשים כלי לבטא את עצמם – היא שאפשרה לו להצליח גם בתחילתה של המאה ה-21. מכון נילסן מצא כי בשנת 2011 האזינו שליש מהאמריקאים – מרביתם צעירים בגילים 18 עד 34 – לרדיו ברשת האינטרנט, נתון שמלמד על חדירת הרדיו גם לדור הצעיר.

מדברים מהשטח

מלבד השמעת מוזיקה מכל הסוגים ומכל הזרמים, דיווחים חדשותיים מקומיים ועולמיים, חדשות כלכליות, שידורי ספורט וכמובן גם דיווחי תנועה ושיחות עם מאזינים, הרדיו ממלא גם משימות חברתיות וחינוכיות, בעיקר באזורים נידחים במדינות העולם השלישי. הדוח העולמי השנתי למעקב אחרי חינוך לכל ציין לטובה בשנת 2012 את הרדיו האינטראקטיבי בדרום סודן, שמספק מדי יום שיעורים של חצי שעה באנגלית, בשפה המקומית, במתמטיקה ובכישורי חיים.

מניסוי בתחום החקלאות (אחד הענפים המרכזיים בכלכלה האפריקאית המסורתית) שנערך בבורקינה פאסו ובניז'ר ושממצאיו פורסמו בשנת 2011 בכתב העת Journal of Agricultural Education and Extension, עולה כי הדרכות ברדיו סייעו לחקלאים בכפרים ללמוד שיטה חדשה לאחסון התבואה. על פי נתוני הניסוי, בכפרים שנעשה בהם שימוש בשידורי רדיו לצד הדגמות בשטח היה אימוץ השיטה החדשה גבוה ב-23 אחוז בניז'ר וב-30 אחוז בבורקינה פאסו, לעומת כפרים שנעשו בהם רק ההדגמות.

אחד הביטויים הבולטים להיבט החינוכי-חברתי של המדיום הרדיופוני הוא הרדיו הקהילתי, אשר פונה לתושבים באזורים גיאוגרפיים מוגדרים או לקבוצות אוכלוסייה מובחנות. חשיבותו של הרדיו הקהילתי היא בכך שהוא נסמך ישירות על התושבים, הן בקבלת רעיונות לשידורים והן בניהול התחנה ובגיוס משאבים, וכך הוא מאפשר לקהילה להרגיש שותפה ומחזק את חופש הביטוי, אחד העקרונות החשובים ביותר בחברה דמוקרטית ופתוחה.

תחנת קוץ' אף-אם (Koch FM), תחנת הרדיו הקהילתי הראשונה בקניה שקיבלה רישיון הפעלה, היא דוגמה בולטת להצלחתו של הרדיו במדינה האפריקאית ומהווה דוגמה גם למדינות נוספות ביבשת. התחנה, שפועלת בשכונת העוני קורוגוצ'ו שבניירובי מאז 2006 ומנוהלת על ידי צעירים מקומיים, משדרת תוכניות בנושאי המלחמה באיידס, נשים וילדים, פוליטיקה וספורט ומעניקה במה לאמנים מקומיים, ומרבית שידוריה מעוצבים בהתייעצות עם התושבים.

"קוץ' אף-אם מספקת במה לקהילה כדי לטפל בבעיות באמצעות שיתוף מידע, חינוך ותקשורת כדי לקדם את איכות החיים החברתית, הפוליטית והכלכלית של מאזיניה", אומר מנהל התחנה, טום מבויה, בשיחה עם "מסע אחר". "היא מהווה פורום שבו אנשים לא רק משתפים בקשיים שלהם, אלא גם בסיפורי התקווה שלהם". 

חשיבותה של תחנת הרדיו הקנייתית באה לידי ביטוי בסוף 2007, כאשר פרצו המהומות הבין שבטיות ברחבי המדינה בעקבות התוצאות השנויות במחלוקת של הבחירות הכלליות. אנשי התחנה שידרו ללא הפסקה מסרים ממנהיגים מקומיים שקראו לתושבים לשמור על השקט ולא להצטרף לאנרכיה - ואכן, שכונת קורוגוצ'ו שמרה על שקט יחסי בזמן התקופה המתוחה בקניה.

"תקשורת היא מרכיב חשוב בהעצמת התושבים כדי שיבינו את זכויותיהם ויתקשרו עם אנשים אחרים כדי לעצב עתיד טוב יותר", מדגיש מבויה. "כאשר לאנשים יש מידע לגבי הוצאות הממשלה, לדוגמה, הם יכולים להבין את התוכניות למאבק בעוני באזור שלהם ולדרוש מהממשלה דין וחשבון כאשר התוכניות לא יוצאות לפועל. הרדיו נותר כלי עוצמתי ביצירת קשר בין אנשים במצבים דומים ולהניע אותם כדי לטפל יחד במקור העוני". 

יש עם מי לדבר

תפקיד נוסף, וחיוני לא פחות, יש לרדיו בעתות חירום כגון אסונות טבע. בנובמבר האחרון פגע בפיליפינים הטייפון הייאן, שנחשב לחזק ביותר שתועד אי פעם, גבה את חייהם של אלפי בני אדם והשפיע על חייהם של מיליוני תושבים נוספים. ימים ספורים לאחר מכן התייצב צוות ראשון של עובדים מתחנת הרדיו המקומית FEBC בעיר טקלובן (Tacloban) שנפגעה קשות, והחל לשדר מידע עדכני בנוגע לאסון הטבע, פרטים על אזורי חלוקת הסיוע ומידע חיוני מהרשויות המקומיות. בהמשך אפשרו השדרנים לתושבים לעלות לשידור ולדבר על מצוקותיהם בעקבות האסון. נוסף על כך חולקו מכשירי רדיו ניידים, שמופעלים באמצעות אנרגיה סולרית, כדי לאפשר לתושבים לשמוע את החדשות והעדכונים גם בלי להיסמך על מקור חשמל.

"כאשר הגענו לטקולבן ביום החמישי שאחרי הטייפון, הכבישים עדיין היו חסומים באופן חלקי והנסיעה שלנו בלילה, על גבי משאית סיוע משדה התעופה ההרוס חלקית לבית העירייה, נראתה כמו סרט מדע בדיוני על סוף העולם. ראינו שריפות בוערות, הריסות בכל מקום ואנשים הולכים בצדי הדרך עם שקי סיוע", סיפר מייק אדמס, המתאם הבינלאומי של "רדיו לתגובה ראשונה" (First Response Radio) בשיחה עם "מסע אחר".

"רדיו לתגובה ראשונה" הוא צוות בינלאומי של תחנות רדיו כמו FEBC, ארגונים בלתי ממשלתיים וממשלות שמטרתו להתחיל בשידורים באזורי מצוקה בתוך 72 שעות מרגע התרחשותו של אסון טבע. את השידורים מבצעים באמצעות ערכות ניידות של "רדיו במזוודה", שמכילות אולפן, משדר FM ואנטנה, שמאפשרים להעביר את השידורים למרחק של 20 קילומטר.

ארגון הסיוע ההומינטרי "מקורות תקשורת בריאות" (HCR) גיבש את הרעיון אחרי שבאסון הצונאמי שפקד את אסיה ב-2004 עבר יותר מחודש עד שהחלו השידורים, זמן ארוך מדי עבור המיליונים שנזקקו לעזרה. בעקבות זאת החלו אנשי הארגון להעביר סדנאות להכשרת צוותי תקשורת מקומיים במדינות באסיה, כאשר הסדנאות מורכבות מחמישה ימים של לימודים תיאורטיים בכיתה ועוד שלושה ימים של "מבחן שדה" מעשי. בשנים האחרונות פעלו אנשי "רדיו לתגובה מהירה" אחרי רעידות אדמה ושיטפונות באינדונזיה, בפקיסטן, בהודו ובפיליפינים.

אדמס מספר כי התגובות של התושבים לפעילות הרדיו בתקופות של אסונות טבע הן "יוצאות מן הכלל". "כאשר הצוות מתחיל להתקפל אחרי שמבצע החירום הסתיים, המקומיים תמיד מתחננים שהם יישארו ומרגישים שהם הפכו לחברים", הוא אומר.

כאשר שיטפונות הציפו את מרבית מחוזותיה של תאילנד לפני יותר משנתיים, קיבלו אנשי התחנה המקומית של FEBC, באחת התוכניות שאפשרה לניצולים לעלות לשידור, שיחת טלפון מרגשת: "אני מאזינה זה תקופה ארוכה לתוכנית וזו הפעם הראשונה שאני מתקשרת לתחנה", סיפרה האישה. "הבית שלי מוצף ואני בקומה השנייה. אין לי חשמל או מים, אבל יש לי רדיו שמשתמש בסוללות. כמה נפלא! זה החבר שלי ששומר עליי מבדידות".

הקשר האינטימי הזה בין השדרנים למאזינים, מציין מייקל קית', הוא הסיבה שהרדיו ימשיך לזכות לפופולריות רבה גם בעתיד. "ציבור המאזינים תמיד ירצה קול מקומי שיתייחס לצרכים החשובים ולסוגיות המרכזיות שקיימות בחברה", הוא אומר. "המאזינים גם תמיד ישתוקקו לבן לוויה שאפשר להיקשר אליו ולהקשיב לו".

שחקן חדש בזירת הטרור: התמיכה הירושלמית למדינת האיסלאם

חמושים פלסטינים הכריזו על הקמת ארגון חדש ונשבעו אמונים למדינת האיסלאם בעיראק ובסוריה ולמנהיגה, אבו בכר אל-בגדדי, שלאחרונה אפילו הנהגת אל-קאעידה התנערה ממנו בשל מעשיו האכזריים במלחמת האזרחים בסוריה

ארגון טרור חדש הצטרף היום לחגיגת הג'יהאד באזורנו: א-נוסרה אל-מקדיסיה (התמיכה הירושלמית) למדינת האיסלאם.

בהודעה שפורסמה ביוטיוב ובטוויטר, הכריזו חמושים פלסטינים לבושי שחורים ונושאים רובים ומטולי רימונים על הקמתו של הארגון החדש ונשבעו אמונים לארגון הטרור מדינת האיסלאם בעיראק ובסוריה (דאעש) ולמנהיגו, אבו בכר אל-בגדדי.

דאעש נלחם כיום בכוחות הביטחון העיראקיים במחוז אנבאר, אחרי שהשתלט לפני שבועות אחדים על העיר פלוג'ה. אולם עיקר פעילותו מתרכזת כיום בסוריה, שם הוא אוכף את חוקי השריעה באזורים שעליהם השתלט ומנהל לחימה לא רק נגד כוחותיו של בשאר אסד, אלא גם נגד מיליציות אחרות של המורדים.

אכזריותו של ארגון הטרור ושל מנהיגו אל-בגדדי הביאו לכך שבשבוע שעבר אפילו מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, התנער מדאעש והבהיר כי ארגון ג'בהת א-נוסרה הוא נציגו היחיד בסוריה.

חברי ארגון הטרור החדש

עדיין לא ברור אם פעילי הארגון הפלסטיני החדש התפצלו מחמאס או מאחד מהארגונים הג'יהאדיסטיים והסלאפיסטיים האחרים שפועלים כיום ברצועת עזה ובחצי האי סיני, אבל ככל הנראה בקרוב מאד הם ינסו להפגין את נוכחותם בשטח, והמטרה צפויה להיות שוב ישראל. 

המסר לארדואן: גם התפטרות היא חלק מהדמוקרטיה

כותרתו הראשית של העיתון זאמאן לא משאירה ספקות: ההתנהלות הבלתי דמוקרטית של ראש הממשלה הטורקי מתחילה להימאס. "טענות לשחיתות, מדיניות רודנית ומלחמה נגד שלטון החוק הרחיקו את הממשלה מהדמוקרטיה", קרא היומון. ציבור מצפה כעת שהיא תעשה מה שממשלות של דמוקרטיות אמיתיות חייבות לעשות במקרים דומים"

היומון הטורקי זאמאן סיפק היום אמירה חדה וברורה מול התנהלותו הבלתי דמוקרטית של ראש הממשלה, רג'פ טאיפ ארדואן: "התפטרות היא חלק מהדמוקרטיה", קראה כותרתו הראשית של העיתון.

"הציבור תוהה אם הממשלה תתפטר או תמשיך לאתגר את הדמוקרטיה", נאמר בידיעה הראשית של העיתון. "טענות לשחיתות, מדיניות רודנית ומלחמה נגד שלטון החוק הרחיקו את הממשלה מהדמוקרטיה. הציבור מצפה כעת שהיא תעשה מה שממשלות של דמוקרטיות אמיתיות חייבות לעשות במקרים דומים".

שער העיתון זאמאן, היום

לפי היומון, בכל כלי התקשורת – הכתובה, האלקטרונית ובאתרי השיתוף - ישנן ראיות להתנהלות בלתי תקינה לכאורה של חברי ממשלה ולעבירות של אנשים וחברות שמקורבים לממשלה, אבל הממשלה הטורקית "חירשת ועומדת בהתרסה מול כל ההאשמות, שכל אחת מהן יכולה לגרום לנפילת ממשלה בדמוקרטיה אמיתית".

בין השאר מתייחס העיתון לפרשת השחיתות שהתפוצצה באמצע דצמבר, ואשר הביאה למעצר של שלושה בנים של שרי ממשלה שהתפטרו בהמשך ושל אנשי עסקים המקורבים לשלטון, וגם שמו של בנו של ארדואן נקשר לפרשה. בעקבות הפרשה, הוביל ארדואן מהלך של "טיהור" בשורות רשויות אכיפת החוק עם פיטורים של מאות שוטרים ותובעים שהיו אחראים לחקירות נגד מקורביו.

ואם זה לא מספיק, ארדואן נלחם גם בחופש הדיבור והביטוי. הפרלמנט העביר חוקים שיאפשרו לסגור אתרי אינטרנט שייחשדו בפגיעה בפרטיות, עיתונאי שהתבטא נגד השלטון נדרש לעזוב את המדינה וארדואן עצמו התערב בשידורי החדשות כדי למנוע סיקור נגד ממשלתו.

פרופסור מהמט אלטן אמר לעיתון כי בדמוקרטיה נורמלית, העם היה מגיב בעוצמה מול אירועים כאלה. "הממשלה מנסה ליצור כעת רושם שקופסאות הנעליים המלאות כסף, הכספות ומכשירי ההאזנה כלל לא קיימים", אמר.

"כאשר אתה מתעלם מחוקי הדמוקרטיה, הלגיטימיות של הקלפי יורדת", הוסיף אלטן. "אנחנ ניצבים מול ממשלה שאומרת לאזרחים שאי אפשר לשלוט בה".

בינתיים, כאשר זכר הדיכוי של המחאה בפארק גזי בקיץ האחרון עדיין טרי, הרחובות באיסטנבול ובאנקרה עדיין שקטים. כעת נותר לראות באיזה שלב יימאס לטורקים, כולל לתומכיו של ארדואן, מהתנהלותו הבלתי דמוקרטית והם ייתייצבו מולו ויגידו בקול רם: "לא עוד!". 

לשאוב אותות: כך מאתר הביון האמריקאי חשודים בטרור מהאוויר

מסמכים של המדליף אדוארד סנואדן חושפים שתי תוכניות סודיות של הסוכנות לביטחון לאומי לאיתור מכשירים אלקטרוניים של חשודים בטרור המיועדים לחיסול בתימן, סומליה, פקיסטן ובמדינות נוספות. הפרטים מופיעים באתר חדש שהשיק העיתונאי גלן גרינוולד, הראשון שראיין את סנואדן ביוני שעבר

סוכנות הידיעות אי-פי דיווחה היום כי הממשל האמריקאי מתלבט אם לאשר פעולה לחיסול מהאוויר של אזרח אמריקאי שנחשב לפעיל בולט של אל-קאעידה ואחראי לתכנון פיגועים נגד יעדים אמריקאיים ברחבי העולם.

בהתאם למדיניות שקבע הנשיא אובמה בשנה שעברה, רק הצבא יכול להרוג אזרחים אמריקאים שחשודים בפעילות טרור בחו"ל, ולא סוכנות הביון (CIA), ורק לאחר שמשרד המשפטים סיים לבנות נגדם תיק שכולל ראיות מוצקות. על כן, על אף שמטוסים בלתי מאוישים כבר עוקבים אחרי החשוד, שזהותו לא פורסמה, עדיין לא ניתן האישור לחסל אותו.

כמו כן, גורמים בממשל ציינו כי בפנטגון גם לא בטוחים אם החיסול יהיה כדאי מאחר שהוא עלול לגרום לביקורת פנימית על כך שהוחלט להרוג אותו במקום להביא אותו לבית המשפט. חשש נוסף הוא שפגיעה בחשוד, שנמצא כעת במדינה שמסרבת לאפשר לכוחות אמריקאיים לפעול בשטחה, עלולה גם לעורר סערה בינלאומית ופגיעה ביחסי החוץ.

הפרסום באי-פי מגיע במקביל לחשיפה נוספת מתוך המסמכים המסווגים שהדליף אדוארד סנואדן, ואשר מציגים שתיים מהמערכות הסודיות שפיתחה הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) לאיתור טרוריסטים לקראת חיסולם מהאוויר בפקיסטן, תימן, סומליה ובמדינות נוספות. 

מטה ה-NSA במרילנד. צילום: טרבור פגלן, מתוך The Intercept

המערכת הראשונה, אשר נקראת "גילגמש", משמשת את הפיקוד המשולב למבצעים מיוחדים של צבא ארצות הברית. מדובר במתקן מיוחד שמורכב על גבי מל"ט והופך אותו לתחנת איסוף ניידת של אותות אשר נועדו לאתר כרטיסי SIM ומכשירי טלפון של חשודים בטרור שאמורים להוות יעד לחיסול.

מערכת נוספת, אשר משמשת את ה-CIA, נקראת שנניגן. היא מורכבת על גבי מל"ט ושואבת כמויות אדירות של מידע מראוטרים, ממחשבים, מסמארטפונים וממכשירים אלקטרוניים נוספים שנמצאים בטווח. באחד המסמכים המודלפים, אשר נכתב על די אחד ממפעילי המערכת שהיה מוצב בבסיס של ה-CIA בסולטנות עומאן שבמפרץ הפרסי, הוא ציין כי הם הצליחו "למפות את טביעות ה-Wi-Fi כמעט בכל הערים המרכזיות בתימן".

אולם מפעיל לשעבר של מל"טים בצבא האמריקאי הודה כי על אף שהמערכות סייעו לאתר ולחסל לא מעט מחבלים, היו גם פגיעות לא מעטות באזרחים חפים מפשע מאחר שלא היו סוכנים על הקרקע שהיו יכולים לאשר בוודאות את זהותם של היעדים לחיסול.

לפי המפעיל, בארגוני הטרור ידעו שסוכנויות הביון משתמשות בשיטות לאיסוף מידע באמצעות מיקום הטלפונים הניידים ולכן נקטו בשיטות שנועדו לסכל את הזיהוי. הוא סיפר כי היו בכירים בטאליבן שבמכוון פיזרו כרטיסי SIM בין היחידות שלהם כדי להקשות על האיתור שלהם, ולעתים היו גם יעדים שלא היו מודעים למעקב ופשוט העבירו את הטלפונים לחברים או לבני משפחה מבלי שאנשי המודיעין ידעו על כך.

הפרטים הללו מופיעים באתר חדש בשם The Intercept (היירוט) שעלה היום לאוויר. מאחורי האתר עומד העיתונאי גלן גרינוולד, אשר היה איש התקשורת הראשון שנפגש עם סנואדן ופרסם את ההדלפות הראשונות שלו ביוני שעבר, ולצדו נמצאים העיתונאי החוקר ג'רמי סקייהיל, אשר פרסם ספרים וכתבות על הצדדים האפלים של המלחמות האמריקאיות, והעיתונאית ויוצרת הסרטים התיעודיים לורה פויטרס, שזכתה בפרסים על סרטיה בנושא המלחמה בעיראק ומתקן גואנטנמו.

"המשימה שלנו היא לספק פלטפורמה לדיווח על המסמכים שסופקו על ידי אדוארד סנואדן", כתבו היום השלושה בעת שהשיקו את האתר. "הסיקור שלנו את ה-NSA יהיה מקיף, חדשני ורב שכבתי. אנחנו גם נפרסם מקורות ראשוניים שעליהם הדיווחים שלנו יתבססו".

בנוסף לסיפור המערכות המסווגות שמותקנות על המל"טים, מופיעות באתר החדש גם תמונות שלא פורסמו מעולם של ה-NSA ושל שתי סוכנויות סודיות נוספות: משרד הסיור הלאומי (NRO) שמעצב, בונה ומפעיל את לווייני הריגול האמריקאיים, והסוכנות הלאומית למודיעין חזותי (NGA) שמנתחת צילומי לוויין ומפות ואוספת מידע גיאוגרפי-מרחבי.

דבר אחד בטוח. עם האתר החדש, סביר להניח שב-NSA ובשאר סוכנויות הביטחון האמריקאיות לא יוכלו לשבת בשקט וסביר להניח שבימים, בשבועות ובחודשים הקרובים ימשיכו להתפרסם עוד ועוד מסמכים שיהפכו את הארגונים הסודיים ביותר לשקופים כפי שלא רצו להיות מעולם. 

מרוסיה בשנאה: על רדיפת הקהילה הגאה

רצח, אלימות מחרידה, השפלות וקנסות כבדים. אלה רק חלק מהעונשים שמצפים ברוסיה למי שיעז להפגין נטיות חד מיניות. כך מוביל פוטין את הרדיפה אחרי חברי הקהילה הגאה כשלא מעט רוסים תומכים במהלכיו. "אל תעזו להתקרב לכאן, אפילו לא כתיירים", מזהירה פעילה בולטת את חברי הקהילה בישראל.

ולדיסלב טורנובוי ישב ושתה בירה עם חבריו בפארק בעיר הרוסית וולגוגרד (לשעבר סטלינגרד) ב-9 במאי, יום השנה לניצחון על גרמניה הנאצית. אז, הוא הודה בפניהם כי הוא הומוסקסואל ובכך נחרץ גורלו. שעות ספורות לאחר מכן, התגלתה גופתו של טורנובוי בן ה-23 בחצר של בניין מגורים.

המשטרה מסרה כי טורנובוי עבר התעללות מחרידה שכללה מכות רצחניות ופגיעות קשות באשכים שלו, הוא נאנס באמצעות בקבוקי בירה וראשו רוסק עם סלע, ולבסוף נשרפה גופתו. שני בני אדם נעצרו, בהם חבר לשעבר של טורנובוי לשולחן הלימודים, והם הודו כי רצחו אותו "בגלל שהוא הומו".

עשרים יום בלבד לאחר מכן, התרחש רצח מזעזע נוסף. שלושה מתושבי הכפר ז'פורוז'יה שבמחוז קמצ'טקה, בקצה המזרחי המרוחק של רוסיה, נעצרו בחשד שרצחו באמצעות סכינים ובעיטות את שכנם, סגן מנהל שדה התעופה האזורי, בשל "אוריינטציה מינית בלתי מסורתית" ולאחר מכן הכניסו את גופתו למכונית ושרפו אותה.

שני האירועים המחרידים הם עדות לרדיפה ולטרור שעוברת הקהילה הלהט"בית ברוסיה בתקופה האחרונה. בדיוק עשרים שנה אחרי שבוטל החוק מ-1933 שקובע כי העונש על יחסים מיניים בין שני גברים הוא חמש שנות מאסר, ודווקא כאשר במדינות רבות ברחבי העולם ניתן הכשר חוקי לנישואים חד מיניים, נראה כי הימים האפלים של המשטר הקומוניסטי שוב מאיימים על הפעילים הגאים ברוסיה, גם הפעם בחסות הרשויות.

הברית בין פוטין לכנסייה

בחודש יוני האחרון, חתם הנשיא ולדימיר פוטין על חוק שאוסר "תעמולה גאה" אחרי שזכה לאישור של 436 חברי הבית התחתון של הפרלמנט (הדומה), ללא אף מתנגד. החוק, שדומה במתכונתו לחוקים שכבר נכנסו לתוקף בשנה האחרונה בסנט פטרבורג ובערים נוספות, קובע כי אסורה העברה של "תעמולה של יחסים בלתי מסורתיים לקטינים". מהלשון המעורפלת של החוק משתמע כי לא רק קיום מצעדי גאווה, אלא גם גם נשיקה או החזקת ידיים בין בני זוג מאותו מין מהווים עבירה. העונשים על מי שיעברו החוק על החוק מגיעים לקנס של עד 5,000 רובל לאדם או עד מיליון רובל לחברות וארגונים, כולל גופי תקשורת.

פוטין, ששב לכהונה חדשה על כס הנשיאות בקרמלין במאי 2012, גם חתם בהמשך החודש על חוק שאוסר על זוגות גאים מחו"ל לאמץ ברוסיה. לטענתו, כל המהלכים החברתיים שהוא מקדם נועדו לחזק את האוכלוסייה הרוסית ולהגביר את קצב הריבוי הטבעי. הוא מסתמך על נתוני שירות הסטטיסטיקה הפדרלי, שלפיהם בשנת 2010 היו ברוסיה 141.9 מיליון תושבים לעומת 148.6 מיליון בשנת 1993.

בת בריתו של פוטין במאבק נגד הקהילה הגאה היא הכנסייה האורתודוכסית, שגם היא ידעה רדיפות בתקופה הקומוניסטית אבל כעת נחשבת לכוח משפיע בחברה הרוסית. בראייתה של הכנסייה, היא נחשבת לחומה בצורה ששומרת על הערכים המסורתיים מול הפתיחות המערבית. הגדיל לעשות מנהיג הכנסייה, הפטריארך קיריל, שבסוף יולי יצא נגד המגמה הגוברת במערב להתיר נישואים חד מיניים. "זה סימפטום אפוקליפטי מסוכן ביותר, ועלינו לעשות כל שבכוחנו כדי להבטיח שהחטא הזה לא יהפוך לעולם לחוק מדינה ברוסיה, כי המשמעות היא שהאומה צועדת בנתיב להרס עצמי", הכריז.

גם חברי פרלמנט השתמשו בשפה קשה כלפי חברי הקהילה הגאה במהלך הדיונים על חוק "התעמולה", כשהם מנסים להסביר כי מדובר בהגנה על המולדת. "יחסים מיניים מסורתיים הם יחסים בין גבר ואישה, וזה התנאי לשמירה על העם הרוסי הרב תרבותי ולהתפתחותו", אמרה ילנה מיזולינה, ראש הוועדה לענייני משפחה, נשים וילדים שהייתה ממגבשי החוק השנוי במחלוקת. "אנחנו חיים ברוסיה, לא בסדום ועמורה", הוסיף חבר מפלגת השלטון, דמיטרי סבלין.

נטשה צימבלוב, שעומדת בראש ברית הסטרייטים למען שוויון זכויות ללהט"בים שפועלת בסנט פטרבורג, משווה בין התנהלותו של פוטין מול הקהילה הגאה לבין הרדיפה שניהלו הנאצים נגד היהודים. "כמו כל דיקטטור, פוטין זקוק לדמות של אויב כדי ללכד את הציבור הרוסי סביבו", היא אומרת לי. "הוא בחר בקהילה הגאה בתור הדמות הזאת. הוא מתבסס על דעות קדומות הומופוביות שיש בחברה הרוסית, ועבורו זה האמצעי הכי מתאים למניפולציה. כל השטויות ההומופוביות הן מרכיב חשוב של אותה אידיאולוגיה של משטר פוטין, כדי להצדיק את ההפקרות הנוראית, השחיתות וקריסת היסודות הדמוקרטיים של הפדרציה הרוסית. כמובן שזו פיקציה. כל מה שמעניין אותם באמת זה דברים אחרים לגמרי – שלטון בלתי מוגבל".

נטשה צימבלוב מובילה את מצעד הגאווה בסנט פטרבורג ביוני שעבר. צילום: אלק נאזה

ההתעללות הובילה להתאבדות

באווירה כזו, שזוכה לתמיכה מרומזת מצד הרשויות הפוליטיות והדתיות, ולהתעלמות מצד המשטרה ורשויות אכיפת החוק, לא פלא שכמעט מדי יום צצות עדויות להתעללויות קשות נגד חברי הקהילה הגאה, בעיקר מצד ארגונים לאומניים קיצוניים. בחודש יולי פורסמו סרטונים קשים שמתעדים כיצד פעילים גלוחי ראש מתעללים בהומוסקסואלים, כולל בנערים, אחרי שפיתו אותם באמצעות מודעות באתרי שיתוף חברתיים. הפעילים מתעדים את ההתעללויות כדי לחשוף בפומבי את זהותם של ההומוסקסואלים, ונטען כי חלק מהצעירים שהופיעו בסרטונים התאבדו.

באחד הקטעים נראים חברי כנופיה פוגשים נער בן 15 שמודה כי הוא הגיע לקיים יחסי מין עם גבר, ואז הם שופכים עליו שתן מתוך בקבוק – במה שלטענתם הוא "תהליך טיהור" – ובועטים בו. במקרה אחר, שפכו פעילי הימין הקיצוני פעילים צבע כחול על צעיר הומוסקסואל, ואילו בצילום נוסף הצטלמו הלאומנים ליד צעיר שאחד בדילדו ושפטמותיו נצבעו באדום.

"אנחנו לא אוהבים הומוסקסואלים. אם זה היה תלוי בוי, הייתי הורג אותם, אבל המדינה לא מרשה", אמר בפתיחות לב מנהיג של כנופיה לאומנית בעיר קמנסק לאתר האינטרנט הרוסי lenta.ru. "אני חושב שכל ההומואים הם פדופילים", הוסיף פעיל אחר בקבוצה. "היום הוא אוהב בנים, אחר כך הוא יאהב ילדים. הם לא ראויים לחיים בחברה".

צימבלוב מודה שהפעילים הקיצונים אכן מאמינים שהשלטון נותן להם תמיכה במאבק בקהילה הגאה, ולכן העברת החוקים רק מגדילה את הסיכוי לאלימות. אבל לדבריה, כבר עכשיו הם חיים באווירה של פחד. "היו התקפות על פעילים בגלל שהם הלכו עם סימני הקשת או משולש ורוד על הבגדים כדי להראות את הקשר שלהם עם הקהילה הגאה", היא מספרת. "אחת הפעילות של הארגון שלי הותקפה לא מזמן וקרעו מהתיק שלה את הסמל של הארגון. עוד שני פעילים קיבלו מכות ברחוב, אחד מהם מכות די חזקות".

מצעד הגאווה בסנט פטרבורג. צילום: אלק נאזה

גם צימבלוב סבלה באופן אישי מהאלימות הלאומנית. "ב-29 ביוני, ניסינו לקיים מצעד גאווה בהייד פארק של סנט פטרבורג. הניאו-נאצים התארגנו מראש דרך האינטרנט ובאו לשם כדי 'לא לאפשר', כמו שהם אומרים, לנהל מצעד הגאווה. הם תקפו אותנו, השליכו עלינו אבנים, ביצים ובקבוקים עם מים ושתן והכו אנשים. אני עמדתי שם עם דגל הגאווה, הסתכלתי בשמים וראיתי כזה שיטפון של אבנים וביצים שהושלכו לעברנו. ספגתי שתי אבנים בראש וגם רימון עשן ששרף לי את הדגל. לא נפצעתי, אבל כמה חברים שלי כן נפצעו, הם קיבלו מכות עד זוב דם".

סיפורה של צימבלוב מעיד כי לא רק מי שמשתייכים לקהילה הגאה נופלים קורבן לרוחות האלימות שמנשבות כיום ברוסיה. לדבריה, על אף שהיא סטרייטית, היא החליטה לפעול למען זכויות הלהט"בים בגלל שהיא לא הייתה יכולה לראות כיצד השנאה ההומופובית פגעה בחבר הקרוב ביותר שלה, ובשל השקפת העולם הליברלית שלה שמאמינה כי החירות היא הערך החשוב ביותר.

"אני חושבת שכל מה שקשור לאהבה, לסקס ולאורח החיים של אנשים זה עניין פרטי לגמרי אם זה לא גורם נזק לאנשים אחרים", היא מדגישה. "השלטון והחברה לא צריכים להתערב בזה.  אם ממשלה מתחילה להתעסק במה שאנשים עושים במיטה, זה דבר מאוד מגעיל מבחינתי. זה סימן שמשהו ממש לא בסדר במדינה זאת. ובמובן זה ממש לא משנה אם אני לסבית או סטרייטית, זה נוגע בי בכל מקרה, כי אני לא רוצה שהמדינה שבה אני חיה תהפוך לאיראן או משהו דומה לגרמניה הנאצית או ברית המועצות".

הכל התחיל בבר נוער

האירוע שגרם לצימבלוב להתחיל בפעילות מעשית היה ההתקפה הרצחנית בברנוער בתל אביב באוגוסט 2009, שלדבריה היוותה "סוג של נקודת מפנה בחיים שלי". היא הפסיקה את תהליך הגיור שלה אחרי ששמעה יהודים דתיים ברוסיה מתבטאים בשנאה כלפי הקורבנות בישראל, והחלה לפעול כמתנדבת בקהילה הגאה בעיר עד שהקימה את ברית הסטרייטים למען שוויון זכויות ללהט"בים.

"היוזמה הזאת נולדה ממודעות לעובדה שיש לא מעט אנשים כמוני, שהם לא שייכים לקהילה הגאה אבל לא רוצים לחיות במנידה פשיסטית שבה משפילים אנשים ברקע של נטייה מינית ומכריזים אותם אזרחים מסוג ב'", היא מסבירה.

היא מציינת כי הנפגעים העיקריים ביותר מהחוק החדש הם נערים ונערות גאים שעלולים להישאר כעת בלי אוזן קשבת מאחר שמבוגרים יחששו לסייע להם מחשש לעבירה על החוק. כדי לסייע להם, הושק פרויקט אינטרנטי בשם "ילדים 404" (facebook.com/ children.404), שנועד לוודא שהנוער הגאה לא יהיה בלתי נראה, ושהוא ימצא אפשרות לדבר ולהשמיע את קולו, וגם לזכות בתמיכה ממבוגרים.

כיום נחשבת צימבלוב לאחת הדמויות המובילות בארגון הפעילות של הקהילה הגאה בסנט פטרבורג, וזאת על אף שהעיר היא הראשונה ברוסיה שבה נחקק "חוק תעמולה" הומופובי. בעוד שבבירה מוסקבה נאסר קיום מצעדי גאווה במאה השנים הקרובות, הרי שבעיר השנייה בגודלה ברוסיה יש קהילה גאה תוססת ופעילה. אבל לפי צימבלוב, גם זה עלול להשתנות בקרוב.

"אולי זה נשמע קצת מפתיע, אבל בעצם החוק בסנט פטרבורג כמעט לא הפריע לפעילות שלנו. במשך כל השנה וחצי שהחוק בתוקף, היה רק קנס אחד שקיבל פעיל אחד. בעצם המשטרה ובתי משפט לא העזו להפעיל את החוק האידיוטי הזה", היא אומרת. "עכשיו האווירה נעשתה יותר גרועה מאשר קודם כי החוק הפדרלי הוא יותר מסוכן לקהילה. המצב לא ברור עכשיו, אבל כמובן שאם נקבל הרבה קנסות, זה יהווה מכה חזקה לפעילות שלנו כי הקנסות הם כבדים מאוד".

גם התיירים על הכוונת

ואם חשבתם שהחוק החדש חל רק על אזרחים רוסים, טעות בידיכם. בעוד מקומיים שעוברים על החוק צפויים רק לקנסות, הרי שאם זרים חשודים ב"תעמולה בלתי חוקית של יחסים בלתי מסורתיים", הם צפויים לגירוש מרוסיה – ואף עלולים להישלח למעצר של עד 15 יום. ארבעה תיירים הולנדים שביקשו לצלם סרט תיעודי על הקהילה הגאה נעצרו באמצע יולי בעיר מורמנסק אחרי שברשותם התגלו צילומים של ראיונות עם נערים לגבי הומוסקסואליות, אולם בסופו של דבר לא הוגש נגדם כתב אישום.

צימבלוב מודה, בצער רב, כי לדעתה לא כדאי לתיירים גאים להגיע לארצה. "האמת שאם החברים הישראלים שלי ישאלו אותי אם כדאי או לא כדאי לנסוע לביקור לרוסיה, הייתי אומרת להם שלא יבואו לפה. מה זה, ארץ דבש שצריך לפחד בגללה ולחזור לארון זמנית רק כדי לבוא לפה? מה פתאום!".

 בינתיים, היא מתבוננת בקנאה בחופש שלו זוכה הקהילה הגאה בישראל וביכולתם של הפעילים להילחם למען זכויותיהם. צימבלוב, שלמדה עברית ברוסיה, מגיעה לביקורים תכופים בישראל, ובאחרון שבהם היא אף נשאה נאום בפני משתתפי מצעד הגאווה בירושלים בתחילת אוגוסט.

"מצבה של הקהילה הגאה בארץ יותר טוב, יותר יציב ויותר בטוח. הצלחתם כבר רבות, למרות שהומופובים גם משליכים פצצות סרוחות על משתתפי מצעדי גאווה בירושלים כמו שראיתי השנה", היא אומרת. "אני לא חושבת שאותה אווירה רעה שיש ברוסיה כלפי הלהט"בים יכולה להתרחש בארץ. אבל ישראלים רוסים כמובן מושפעים מהאווירה ברוסיה, ולכן דעות הומופוביות יכולות להתגבר גם בקרב המגזר הרוסי, אבל לא נראה לי שזה יכול להיות כל כך מכריע וגורלי כמו ברוסיה".

סקר של מכון פיו שפורסם בתחילת יוני ובחן את העמדות כלפי הקהילה הגאה ברחבי העולם מצא כי רק 16 אחוז מהרוסים סבורים כי החברה צריכה לקבל את ההומוסקסואליות. לפי צימבלוב, הדעות ההומופוביות אכן מושרשות בחברה הרוסית, וכעת משתמש השלטון באמצעי התקשורת כדי לבצע שטיפת מוח עמוקה יותר נגד הקהילה – ונכון לעכשיו, המומנטום נמצא בידי המשטר.

"מצאנו את עצמנו מול הכישלון הגדול להביא שינוי לחברה הרוסית. אכן, נכשלנו", היא מודה. "עם זאת, זה לא באשמתנו, אלא בגלל המדיניות של הממשלה, אבל זו תחושה רעה וכבדה מאוד. וכל אנשי הקהילה בדיכאון כרגע, לא ברור לאן להתקדם ואיך ומה יהיה איתנו".

אבל צימבלוב מאמינה שהקרב לא אבוד. "אני חושבת שמה שצריך לעשות עכשיו זה לעבוד עם אנשים מהחברה, לנסות לפנות אליהם באופן ישיר ואישי, מחוץ לכלי תקשורת, למצוא דרך להביא להם את האמת במקום אותו 'גומי לעיסה, שהם מקבלים מהטלוויזיה. ומה שהכי חשוב בעיניי – שיותר ויותר אנשים מהקהילה הגאה ייצאו מהארון בפני סביבתם. עכשיו רוב מוחץ ומוחלט של הומואים ולסביות ברוסיה נמצאים בארון. אם זה יתחיל להשתנות, אז יש לנו סיכוי לנצח את ההומופוביה של החברה הרוסית. הכל יכול להיות אחרת אם אתה יודע שמדובר על אנשים שאתה מכיר, על ידידים שלך, על שכנים ועל עמיתים או אפילו על בני משפחה. הם בני אדם כמוך, וכמוך הם מבקשים אותו אושר ואותם חיים טובים, לבנות משפחה ולהביא ילדים לעולם. ואין שום הבדל בינם ובינך בעצם".

הכירו את טראניס - המל"ט המתקדם החדש של בריטניה

חברת BAE ומשרד ההגנה הבריטי סיפקו צילומים ראשונים של טיסת הבכורה של מטוס ההדגמה של הטראניס, מטוס הקרב החמקן והבלתי מאויש שנחשב לכלי הטיס המתקדם ביותר שפותח אי פעם בממלכה המאוחדת. הוא נועד למגוון פעולות, החל מתקיפת יעדים בשטח האויב ועד איסוף מודיעין

שחקן חדש בזירה הצבאית האווירית: חברת BAE הבריטית, אחת מיצרניות הנשק ומערכות הלחימה הגדולות בעולם, חשפה אתמול צילומים ראשונים של אב הטיפוס של הטראניס (Taranis), מטוס הקרב החמקן הבלתי מאויש שמפותח בשיתוף משרד ההגנה ואשר נחשב לכלי הטיס המתקדם ביותר שנבנה אי פעם בבריטניה.

בהודעת החברה נאמר כי האב טיפוס של הטראניס ערך ב-10 באוגוסט 2013 את טיסת הבכורה שלו תחת פיקוחו של טייס הניסויים של BAE. בטיסה, אשר נמשכה 15 דקות, בוצעו בהצלחה ההמראה, סיבובים באוויר, נסיקה ונחיתה. טיסות נוספות נערכו בשנה שעברה, במהלכן הגיע המטוס למהירויות ולגבהים שונים.

הטראניס, אשר נקרא על שמו של אל הרעם הקלטי ואשר דבר פיתוחו פורסם לראשונה בשנת 2010, נועד לבצע פעולות מעקב ממושכות, לסמן מטרות, לאסוף מודיעין ולתקוף מטרות בשטח עוין – והכל תחת שליטה של מפעיל אנושי.

פיתוחו של מטוס ההדגמה של הטראניס עלה 185 מיליון פאונד והשתתפו בו מדענים, מומחי אווירונאוטיקה ומהנדסי מכונות מ-250 חברות שונות בבריטניה. עד כה הוא נחשב לסודי ביותר ורק מספר מועט של מדענים ומהנדסים זכו להיחשף לדגם המתקדם.

הטראניס בטיסת הבכורה. צילום: © 2014 BAE Systems. All rights reserved

"הטכנולוגיות המתקדמות שהופגנו באמצעות טראניס גם יסייעו למשרד ההגנה ולחיל האוויר המלכותי לקבל החלטות בנוגע לשילוב עתידי של מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים וכיצד הם יפעלו יחד באופן בטוח ויעיל עבור כוחות הביטחון הבריטיים", נמסר מהחברה.

"טראניס מספק תובנות חיוניות שיסייעו לעצב את היכולות העתידיות של הכוחות המזוינים שלנו בעשורים הקרובים", אמר פיליפ דאן, השר לענייני ציוד ביטחוני, תמיכה וטכנולוגיה. "הטכנולוגיה המתקדמת שלו היא עדות ליכולות ההנדסה המובילות של בריטניה שישמרו על בריטניה בחוד החנית של הביטחון".

האם אולימפיאדת סוצ'י תהפוך לדוגמה החדשה של "תיאטרון הטרור"?

אולימפיאדת החורף שתיפתח ביום שישי בעיר סוצ'י שברוסיה נחשבת לאירוע המאוים ביותר מבחינת ביטחונית מזה שנים. עשרות אלפי חיילים, שוטרים ואנשי ביטחון כבר התפרסו בעיר שהפכה לשטח סגור, אבל האם זה יספיק מול המחבלים האיסלאמים שנחושים לנצל את האירוע המסוקר כדי לתת לולדימיר פוטין מכה כואבת שהוא לא ישכח? 

"תיאטרון הטרור", כפי שהגדירו זאת פרופ' גבריאל ויימן וחוקרי תקשורת נוספים, הוא השימוש שעושים ארגוני המחבלים בכלי התקשורת הבינלאומיים כדי להעביר את המסר שלהם לקהל הצופים ברחבי העולם באמצעות פיגועי ראווה שיזכו לסיקור נרחב. בכך גם מבקשים ארגוני הטרור לעורר פחד באוכלוסייה של "מדינת הקורבן" ולגרום למשבר אמון בין התושבים לבין ההנהגה, אשר נתפשת כמי שאינה יכולה להתמודד עם האיום.

המקרה הבולט ביותר של יישום רעיון "תיאטרון הטרור" היה ההשתלטות שביצעו מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" על חדרי המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן ב-1972. מול המצלמות של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שסיקרו את האירועים בשידור ישיר, החזיקו הטרוריסטים בתשעה מחברי המשלחת (אחרי שרצחו שניים נוספים במהלך ההשתלטות) והציגו את דרישותיהם לשחרור מאות מחבלים ואת האשמותיהם נגד ישראל. בסופו של הפיגוע במינכן, שהסתיים במותם של 11 מחברי המשלחת הישראלית, הצליחו המחבלים במטרתם כאשר העלו את הבעיה הפלסטינית על סדר היום העולמי.  

ביום שישי תיפתח בעיר סוצ'י שבדרום רוסיה אולימפיאדת החורף, ונראה כי מאז מינכן לא היה אירוע ספורטיבי בינלאומי שהחשש שהוא יהפוך לזירת טרור היה כה מוחשי. אמנם לפני אולימפיאדת סידני בשנת 2000 נחשפה כוונה של מחבלים לפוצץ כור גרעיני, לפני אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 היו אזהרות מפיגועים שם קיצונים איסלאמים שנלחמים במשטר הסיני וגם באולימפיאדת לונדון ב-2012 לא לקחו סיכון לאור החשש שמחבלי אל-קאעידה ינסו לנקום בבריטניה על מעורבותה במלחמות באפגניסטן ובעיראק. אבל כל האירועים האלה עברו בשלום והרוח הספורטיבית ניצחה.

אבל הפעם, יש תחושה כי מדובר במשהו שונה ומפחיד יותר וגם גורמי ביטחון ומודיעין במערב הודו כי מדובר באחד האירועים המאוימים ביותר אי פעם. הרקע לכך הוא האיום של דוקו אומרוב, מנהיג האמירות האסלאמית בקווקז, מיולי האחרון כי הוא ואנשיו מתכננים לעשות כל שביכולתם כדי לשבש את המשחקים בעיר סוצ'י. "הם (הרוסים) מתכננים לקיים את האולימפיאדה על עצמות אבותינו, על העצמות של מוסלמים רבים שמתו, שנקברו באדמתנו לאורך הים השחור", אמר אומרוב בסרטון וידיאו. "אסור לנו, בתור המוג'הידין, לאפשר לזה להתרחש, ועלינו להשתמש בכל האמצעים שהאל מתיר לנו".

את האיתותים הראשונים שלחו אומרוב ואנשיו בסוף דצמבר, כאשר בתוך יומיים נהרגו 34 בני אדם בשני פיגועי התאבדות בעיר וולגוגרד. "אם תקיימו את האולימפיאדה הזו, אנחנו נעניק לכם מתנה עבור הדם של המוסלמים החפים מפשע שנשפך בכל העולם: באפגניסטן, בסומליה, בסוריה", נאמר בסרטון וידיאו של ארגון וויליאת דגסטאן, אשר פועל תחת פיקודו של אומרוב ואשר קיבל את האחריות על הפיגועים. "תהיה מתנה גם לתיירים שיגיעו".

המקום המאובטח ביותר בעולם

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהשקיע מיליארדי דולרים באירוע הספורטיבי שאמור לרומם את מעמדו האישי ולהציג את רוסיה שלו לכל העולם, לא היה מוכן לקחת סיכון שמשהו ישבש לו את החגיגה. עשרות אלפי אנשי ביטחון התפרסו באזור הכפר האולימפי והמתקנים שבהם ייערכו התחרויות, מסוקים ומל"טים חגים באוויר, מצלמות מעקב פרוסות בכל פינה, הכניסה עם כלי רכב נאסרה ורק לבעלי תעודות מותר לנוע באזור. גם האמריקאים שלחו ספינות מלחמה לים השחור כדי לסייע באבטחה, אך גם כדי לחלץ את חברי המשלחת במקרה של איום מיידי.

כיום סוצ'י נחשבת לאחד המקומות המאובטחים ביותר בעולם, אבל השאלה אם זה יספיק מול הטרוריסטים האיסלאמים שנחושים להשתמש בתשומת הלב הבינלאומית המופנית לרוסיה בכלל, ולסוצ'י בפרט, כדי לספק מכה כואבת לפוטין, שעמו יש להם חשבון ארוך עוד מימי המלחמה בצ'צ'ניה ב-2000-1999.

האבטחה הכבדה והכוננות הגבוהה אמורות למנוע ממחבלים מתאבדים – ובעיקר ממחבלות מתאבדות, הנשק המועדף על אומרוב – מלבצע פיגוע בתוך המתחם האולימפי. אבל אסור לפסול את האפשרות שיש מחבלים שכבר הצליחו להסתנן לתוך הכפר לפני הידוק האבטחה והם ממתינים לרגע המתאים.

המחבלים יוכלו להשיג את מטרתם גם אם לא יתקפו ישירות במתחם האולימפי. פיגוע בחלק אחר של סוצ'י שאינו מכוסה על ידי כוחות הביטחון יעורר בהלה עצומה גם בקרב הספורטאים והתיירים ועלול לפוצץ – תרתי משמע – את האולימפיאדה. גם פיגועי תופת באזור אחר ברוסיה – החל מפיצוץ של מחבלים מתאבדים במרכז מוסקבה או סנט פטרבורג או תפיסת בני ערובה כפי שהיה בבית הספר בבסלאן או בתיאטרון במוסקבה – ימשכו את תשומת הלב העולמית ויפנו את הזרקורים מהאירועים הספורטיביים בסוצ'י.

אם אכן יתממשו תסריטי האימים, סביר להניח שפוטין יגיב ביד ברזל נגד הקיצונים בדגסטן, אולי אפילו באכזריות גדולה יותר מכפי שהיה בצ'צ'ניה. העולם אולי יגלה סובלנות יחסית וזמנית (עד שיתחילו להתגלות הזוועות והפרות קשות של זכויות אדם), אבל גם אז – אף אחד לא יוכל לעצור את הדוב הרוסי הזועם מהקרמלין.

יש לקוות שמבחינה ביטחונית, האירוע הספורטיבי הבינלאומי יעבור ללא הפרעות והמחאה היחידה שתישמע לא תהיה קולות של פיצוצים אלא קריאות נגד רדיפת הקהילה הגאה ברוסיה. אבל כמו שאנחנו כבר יודעים, גם אחרי סוצ'י, הטרוריסטים יחפשו הזדמנויות נוספות כדי להשמיע את קולם.